העמותה האסלאמית במכר נ. משרד החינוך

פסק-דין בתיק בג"ץ 8989/07 בבית המשפט העליון בג"ץ 8989/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותרת: העמותה האסלאמית במכר נ ג ד המשיב: משרד החינוך עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרת: עו"ד האשם סעאידה בשם המשיב: עו"ד אילאיל אמיר פסק-דין העתירה שלפנינו עניינה בהחלטת המשיב לקזז כספים מן התקציב המועבר על ידו לעותרת וכן להימנע מתקצובו של אחד מגני הילדים שהיא מפעילה. 1. העותרת מאוגדת כעמותה ללא כוונת רווח והיא עוסקת בענייני חינוך ותרבות לרבות הפעלת גני ילדים בכפר מכר. לצורך מימון פעילותה לשנת הלימודים תשס"ז פנתה העותרת אל המשיב בבקשה לקבלת תקצוב עבור מוסדות החינוך שהיא מפעילה. ביום 6.8.2007 ניתנה החלטת המשיב בבקשה, בה צוין כי בביקורת שנערכה לעותרת נמצא שבשנים 2004 ו-2005 כ-24% מהקצבות המשיב לעותרת (בסך של 210,000 ש"ח) שימשו לפעילות שאינה הפעלת גני ילדים או נצברו לנכסים. עוד נמצא בביקורת כי במהלך שנים אלה, רק 42% משיעור התקציב שהעביר המשיב לעותרת שימש למטרות המתוקצבות. מטעם זה החליט המשיב לקזז 210,000 ש"ח מתקציב העותרת וכן החליט שלא לתקצב גן ילדים חדש שנפתח על ידה ואשר קיבל בשנת תשס"ז הכרה (רטרואקטיבית) כמוסד חינוך מוכר שאינו רשמי. העותרת פנתה למשיב והביעה את התנגדותה להחלטה, אך המשיב סירב לשנות מהחלטתו. 2. מכאן העתירה בה טוענת העותרת כי החלטת המשיב בדבר הקיזוז ובדבר אי תקצוב הגן החדש גורמת לה נזק כלכלי כבד והיא אינה סבירה, אינה שוויונית ויסודה בשיקולים זרים. העותרת מוסיפה וטוענת כי ההחלטה לוקה בשיהוי והיא התקבלה מבלי שהמשיב עמד בחובת ההנמקה המוטלת עליו ומבלי שנערך לה שימוע כדין. כמו כן טוענת העותרת כי הפעילות שביצעה אינה חורגת מן המטרות שלשמן ניתנה לה ההקצבה הכספית וכי המשיב אף לא עדכן אותה שהיא אינה רשאית להשתמש בכספים לצרכים שלשמם שימשו בפועל. על כן מבקשת העותרת כי המשיב יבטל את החלטת הקיזוז ויתקצב את גן הילדים החדש וכמו כן היא מבקשת כי יינתן צו ביניים המורה למשיב להימנע מביצוע הקיזוז. 3. עמדת המשיב היא כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. לטענתו, ההחלטה נשוא העתירה היא החלטה בענייני חינוך ועל כן בית המשפט המוסמך לדון בעתירה הוא בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כהוראת סעיף 5 ופרט 3 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק)). המשיב מוסיף וטוען כי מדובר בהחלטה פרטנית הנוגעת לעותרת בלבד ולא בהחלטה בעלת תחולה ארצית או מגזרית הקובעת כללים או הנחיות בענייני תקצוב אשר באה בגדר ענייני החינוך שלא יידונו בבתי המשפט לעניינים מינהליים. משקיים לעותרת סעד חלופי, כך טוען המשיב, אין מקום כי בית משפט זה יידרש לעתירה. בתשובה לתגובת המשיב טוענת העותרת, בין היתר, כי ביסוד העתירה עומדת התנגדותה לנוהל התקצוב של המשיב שהינו בעל תחולה מגזרית או ארצית, ועל כן מן הראוי כי העתירה תידון בבית משפט זה. 4. דין העתירה להידחות על הסף. ההחלטה העומדת ביסוד העתירה היא החלטת המשיב בדבר קיזוז כספים מתקציבה של העותרת וסירובו לתקצב את אחד מגני הילדים אותם היא מפעילה. מדובר ללא ספק בהחלטה העוסקת בעניינה הפרטני של העותרת וטענתה כי מדובר ב"החלטה בעלת תחולה ארצית או מגזרית הקובעת כללים או הנחיות" בענייני תקצוב כקבוע בפרט 3(1)(א) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, אין לה על מה שתסמוך. אשר על כן, עומד לעותרת סעד חלופי כטענת המשיבה ועליה להפנות את ההליך אל בית המשפט המוסמך לדון בו (ראו והשוו: עת"מ (חי') 3395/06 עמותת אל סונדוס נ' מדינת ישראל-משרד החינוך והתרבות (טרם פורסם, 27.12.2006); אורי גורן בתי משפט מינהליים 92 (2008)). העתירה נדחית, אפוא, בלא צו להוצאות. ניתן היום, י"ב אדר ב', תשס"ח (19.03.2008). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07089890_V04.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il