אברהם חדד נ. משרד החינוך - מדינת ישראל

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 8988/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין המערער: אברהם חדד נ ג ד המשיבים: 1. משרד החינוך – מדינת ישראל 2. מנהלת אגף העל יסודי 3. ממונה ניהול פדגוגי באגף העל יסודי 4. מנהלת רשות ארצית למדידה והערכה בחינוך 5. היועצת המשפטית – משרד החינוך עו"ד אילת מלקמן 6. חשב החינוך יניב זוהר 7. משרד מבקר המדינה – מדינת ישראל 8. מבקר המדינה מתניה אנגלמן 9. ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, בסמינרים ובמכללות 10. יו"ר הארגון בבתי הספר העל יסודיים, בסמינרים ובמכללות, מר רן ארז 11. אמי"ת רשת חינוך 12. מנכ"ל עמי"ת, אמנון אלדר ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ת' בר-אשר) מיום 04.12.2022 בעת"מ 41022-07-22 תאריך הישיבה: ‏כ"א באלול התשפ"ג (‏7.9.2023) בשם המערער: בעצמו בשם המשיבים 8-1: עו"ד ערן הדס בשם המשיבים 10-9: עו"ד זוהר גיפס; עו"ד גיא מזרחי בשם המשיבים 12-11: עו"ד בועז פייל פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת ת' בר-אשר) מיום 4.12.2022 בעת"מ 41022-07-22, במסגרתו נדחתה עתירתו של מר אברהם נגד מדיניות משרד החינוך בעניין קביעת רשימת בתי הספר העל-יסודיים המצטיינים ותגמולם (להלן: העתירה הנוכחית). העובדות 1. בחודש אוגוסט 2011 נחתם הסכם קיבוצי "עוז לתמורה". בהסכם זה נקבע מודל תגמול דיפרנציאלי למורים המועסקים בבתי ספר מצטיינים, המבטא הישגים בתחומים לימודיים וחברתיים-ערכיים. אמות המידה לקבלת התגמול נקבעות על-ידי המשיב 1, משרד החינוך. 2. המורים המועסקים בבתי הספר בעלי ההישגים הגבוהים ביותר יהיו זכאים למענק חד-פעמי בהתאם למדרג ההצטיינות, ובהתאם לקבוע בהסכם הקיבוצי ובהסבר על נוסחת התגמול הדיפרנציאלי שפורסם על-ידי משרד החינוך. 3. עובר לעתירה הנוכחית, טענותיו של המערער בנושא הנדון הועלו על-ידו בשלושה הליכים שונים: הראשון, עת"מ 64020-07-18 (להלן: העתירה הראשונה) נמחק ביום 28.11.2018 בהסכמת המערער. בהליך השני, עת"מ 64069-07-18 (להלן: העתירה השנייה), עתר המערער, בין היתר, לביטול רשימת בתי הספר הזכאים לתגמול החל משנת 2013, ולהחזרת התגמול שחולק לאוצר המדינה. עתירה זו נדחתה בפסק דין מיום 14.3.2019. על פסק הדין בעתירה השנייה הגיש המערער ערעור לבית משפט זה, במסגרת עע"מ 2717/19 (להלן: הערעור הקודם). ערעור זה נדחה לגופו ביום 18.12.2019, בקביעה כי אין בסיס להיעתר לטענות המערער בדבר שוויון וסבירות אמות המידה שנקבעו, שכן ההחלטה התקבלה במסגרת שיקול הדעת המנהלי והמקצועי של הגורמים הרלוונטיים. ההליך השלישי, עת"מ 3931-03-21 (להלן: העתירה השלישית), במסגרתו ביקש המערער סעדים שונים, וביניהם סעדים הדומים לאלו שהועלו בעתירה השנייה. עתירה זו נמחקה בהסכמה, לאחר שהתקבלה הצעתו של בית משפט קמא לפיה המשיבים ימסרו לעותר החלטה מנומקת לגבי בקשתו לכלול בפרסום רשימות בתי הספר המצטיינים פירוט של המדדים הרלוונטיים. 4. ביום 28.3.2022 נשלחה למערער החלטתו של משרד החינוך, לפיה לא ניתן למסור את פירוט המדדים ואמות המידה באשר לרשימות בתי הספר המצטיינים המקבלים תגמול כספי (להלן: החלטת משרד החינוך). כעולה מן הערעור, בעקבות החלטה זו ובטרם הגשת העתירה הנוכחית, פנה המערער למספר גורמים וביניהם למשרד החינוך, בטענות בדבר העמדה שגובשה. ההליך בבית משפט קמא 5. ביום 20.7.2022 הוגשה העתירה הנוכחית, העומדת במוקד הערעור שלפנינו. בעתירה זו ביקש המערער חמישה סעדים מבית המשפט: הראשון להורות על פרסום רשימת בתי הספר המצטיינים החל משנת תשפ"ב (2022) ואילך, לצד פירוט מדדים גלויים ושוויוניים; השני להורות על השבת התגמולים הכספיים שחולקו בין השנים תשע"ג-תשפ"א (2021-2013) לאוצר המדינה; השלישי להורות על חלוקת התגמולים למורים שעבדו בבתי הספר המצטיינים בשנים בעבורן ניתנה ההצטיינות; הרביעי להורות על חלוקה מחדש של תגמולים שחולקו בין השנים תשע"ג-תשפ"א (2021-2013); והחמישי להורות לפרקליטות ולמשטרה לפתוח בחקירה פלילית נגד מבקר המדינה ונגד עובדים במשרד החינוך. 6. בית משפט קמא דחה את העתירה הנוכחית מחמת שיהוי, היעדר עילה להתערבות בית המשפט, והיעדר סמכות עניינית; זאת לאחר שהמערער דחה את הצעתו של בית המשפט לחזור בו מהעתירה. ביחס לסעד הראשון, קבע בית משפט קמא כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר ממועד החלטת משרד החינוך, ודינה להידחות. מלבד האמור, קבע בית משפט קמא כי על הסעד הראשון להידחות גם לגופו בשל היעדר בסיס לטענות הנוגעות לחוסר השקיפות או השוויון שבפרסום רשימת בתי הספר המצטיינים; לצד הקביעה כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו המקצועי של משרד החינוך בקביעת אמות המידה והמדדים לחלוקת התגמול. הסעדים הנותרים נדחו כולם מפאת היעדר סמכות עניינית של בית משפט קמא לדון ולהכריע בהם, לפי פרט 3 בתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, הקובע כי החלטה ארצית או מגזרית הקובעת כללים או הנחיות בענייני תקצוב אינה בסמכות שיפוטו של בית המשפט לעניינים מנהליים. טענות הצדדים 7. לטענת המערער, הכרעתו של בית משפט קמא שגויה. לשיטתו לא נפל שיהוי בהגשת העתירה, שכן המועד הקובע לבחינת השיהוי בתגובתו הוא תחילת יולי 2022 – לטענתו, המערער התוודע להחלטת משרד החינוך לראשונה אך באמצע מאי; לאחר מכן, העותר פנה למשרד החינוך שכן לגישתו ההחלטה הפרה את פסק הדין שניתן בעתירה השלישית; תשובת משרד החינוך לפנייתו הגיעה ביום 1.7.2022 – ומשכך העתירה הוגשה במסגרת הזמנים הקבועה בחוק. בכל הנוגע לדחיית הסעד הראשון לגופו, טען המערער כי בית משפט קמא שגה כשקבע כי הסעד המבוקש נידון זה מכבר במסגרת העתירה השנייה ונדחה – לטענתו, מדובר בסעדים שונים. בעוד שבעתירה השנייה עתר המערער לביטול הרשימות שפורסמו בעבר, בעתירה הנוכחית ביקש המערער, בין היתר, את פרסום הרשימות לפי מדדים "גלויים ורלוונטיים". המערער חזר על טענתו כי משרד החינוך אינו מפרסם את המדדים הרלוונטיים לפיהם נקבעה רשימת בתי הספר המצטיינים. באשר לסעדים הנותרים, טען המערער כי אלו נמצאים בסמכותו של בית משפט קמא מכוח סמכות נגררת. 8. בתשובת משיבים 8-1 לערעור (להלן: המשיבים), נטען כי החלטת משרד החינוך מהווה מדיניות מקצועית, ראויה וסבירה שנעדרת כל עילת התערבות. לטענת המשיבים, אמות המידה לקביעת בתי הספר הזכאים לתגמול מורכבות ממשתנים רבים, וביניהם משתנים השוואתיים ותחזיות משוערות, ומשכך הנתונים הגולמיים לא יהיו מובנים למי שאינו בקיא במודל הסטטיסטי, ואף עלולים להטעות ולהוביל למסקנות שגויות. המשיבים הדגישו בתשובתם כי המידע על מודל התגמול מפורסם באתר משרד החינוך; כי רשימת בתי הספר המצטיינים מתפרסמת גם היא מידי שנה; וכי כל מוסד חינוכי המעוניין לקבל פירוט נוסף, מקבל זאת. ביחס ליתר הסעדים, המשיבים טענו כי בית המשפט חסר סמכות עניינית, וכי התנאים שנקבעו לצורך "תקיפה עקיפה" מכוח סמכות נגררת אינם מתקיימים בענייננו. 9. המשיבים 10-9 טענו כי לא נפל פגם בהתנהלות ארגון המורים; כי מדדי ההצטיינות נקבעים על-ידי משרד החינוך לבדו, וכי אין לארגון המורים כל מעורבות בהם; וכי כל טענותיו של המערער נדחו זה מכבר בהליכים קודמים. 10. המשיבים 12-11 טענו כי הערעור אינו מגלה כל עילה או יריבות אל מול ארגון המורים או העומד בראשו, וכי לא התבקש כנגדם כל סעד – ומשכך יש לדחות את הערעור נגדם על הסף, או למצער, למחוק את המשיבים. דיון והכרעה 11. לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ואנו מאמצים אותו מכוח סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ואשר חלה מכוח תקנה 28(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000. 12. למעלה מן הצורך נציין כי עקרונות התגמול הדיפרנציאלי של משרד החינוך, לרבות משקלות ההישגים והמדדים השונים המרכיבים אותם, פורסמו באתר משרד החינוך באינטרנט, וידועים היטב לעותר. עמד על כך בית משפט קמא בפסק דינו: "העותר מבקש ממשרד החינוך לערוך עיבודים אחרים או לשנות את המדדים שנקבעו וכן ביקש כי פרסום בתי הספר יהיה לפי מדדים "גלויים ושוויוניים". לא רק שלא ברור מה כוונת העותר בהגדרה זו, אלא שכלל לא ברור מדוע לשיטת העותר הרשימות שאותן מפרסם משרד החינוך אינן גלויות ושוויוניות. לא זו בלבד, אלא שהובהר לעותר על שום מה לא ניתן לפרסם את חלקי הנתונים הגולמיים שמהם מורכב המודל שלפיו מתפרסמים הנתונים האמורים. כמוסבר בתשובת משרד החינוך אל העותר (מיום 28.3.2022), לא ניתן לפרק את המודל ולמסור נתונים חלקיים מתוכו, מאחר שבכל שלב נעשים עיבודים סטטיסטיים רבים, אשר בסופו של דבר מובילים לגיבוש רשימת בתי הספר באופן המיטבי, לרבות מרכיבים שעניינם חיזוי עתידי לעומת ביצוע בפועל. כל אלו, כטענת המדינה, אינם מאפשרים פרסום של נתונים שונים אשר אינם מבטאים כל מידע בעל ערך למי שאינו בקיא ברזי המודל והתהליכים אשר נעשים בנתונים הקיימים בשלביו השונים. לכל אלו יש להוסיף אף את העובדה המפורטת בתגובתה של המדינה, כי לא רק שהמידע הדרוש מפורסם, אלא שכל מוסד חינוכי המבקש לקבל מידע בעניין הניקוד שקיבל לעניין חישוב התגמול במדדים השונים, לרבות מידע הדרוש לו לשם שיפור מדדיו, מקבל את המידע שמבוקש". נוסיף ונאמר כי לא ירדנו לסוף דעתו של המערער מדוע המדדים אינם שוויוניים, ובנושא זה קיים מעין מעשה בי-דין בפסק דינו של בית משפט זה בעע"מ 2717/19 חדד נ' משרד החינוך (18.12.2019) שם נאמר: "המערער העלה טענות הנוגעות לשוויון ולסבירות של אמות המידה שנקבעו. בית המשפט המחוזי קבע בצדק כי לא הונח בסיס לקביעה כי המדיניות בנושא אינה סבירה, בהינתן שקול הדעת המינהלי והמקצועי בתחומים אלה. לאחר ששמענו את טענות הצדדים כך סבורים גם אנו". 13. סוף דבר, הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיבים 8-1, 10-9; ו-12-11 בסך 5,000 ₪ כל אחד (סה"כ – 15,000 ₪). ניתן היום, ‏ג' בתשרי התשפ"ד (‏18.9.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22089880_E11.docx מנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1