ראפת מוחמד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8988/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8988/11 ע"פ 9068/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג המערער בע"פ 8988/11: מוחמד ראפת המערער בע"פ 9068/11: נור אבו סראיא נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי חיפה מיום 24.11.2011 בת”פ 20667-04-10 שניתן על ידי כב' השופט כמאל סעב תאריך הישיבה: י"א באייר התשע"ב (03.05.12) בשם המערער בע"פ 8988/11: עו"ד רפאלה שפריר בשם המערער בע"פ 9068/11: עו"ד ד"ר מאזן באבא בשם המשיבה : עו"ד ארז בן-ארויה בשם שירות המבחן: גב' שושנה אלימלך פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. שני ערעורים שנשמעו כאחד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט סעב) בת"פ 20667-04-10 מיום 24.11.11, בו נדונו המערערים לשנים עשר חודשי מאסר בפועל, ולגבי המערער בע"פ 8988/11 - הופעל מאסר על תנאי תוך צבירת שישה חודשים, וכן הושתו עונשים נוספים ופיצוי, הכל כפי שיפורט להלן. עניינה של הפרשה אלימות ואיומים כלפי בעל חנות. רקע כתב האישום ב. כתב האישום המתוקן מיום 14.2.11 בו הודו המערערים, ייחס להם, יחד עם נאשם 1 בכתב האישום, עבירות של דרישת נכס בכוח ובאיומים תוך שהעבריין נושא נשק קר (לפי סעיף 404 סיפא בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977); תקיפה הגורמת חבלה של ממש (לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 381(א)(1)(2)+(ג) וסעיף 29 לחוק); והיזק בזדון (לפי סעיף 452 בצירוף סעיף 29 לחוק). המערער בע"פ 8988/11, יליד 1984, יכונה להלן המערער 1; המערער בע"פ 9068/11 הוא יליד 1983, ולהלן יכונה המערער 2. ג. כמתואר בכתב האישום, ביום 28.9.07 בשעה 21:00 לערך הגיעו שני המערערים עם הנאשם 1 ושניים נוספים (להלן האחרים), ברכב נהוג בידי המערער 2, לחנות מכולת שבבעלותו של המתלונן. המערער 1 ונאשם 1 נכנסו למכולת ונטלו בקבוק וודקה ופחיות שתיה (להלן הסחורה). הם דרשו באיומים לקבל את הסחורה, תקפו את המתלונן ובנו הקטין, נטלו את הסחורה וכן סחורה נוספת ויצאו מן החנות. משביקש המתלונן להשיב את הסחורה, יצא גם המערער 2 מן הרכב, ובאיומי סכין דרשו החמישה לקבל את הסחורה ותקפו את המתלונן ובנו במכות. במהלך האירועים נגרמו נזקים לסחורה ונופץ מקרר. החמישה עזבו את המקום, ובהמשך חזרו ואיימו שוב על המתלונן. לאחר המתואר, שעה שקיבל המתלונן טיפול רפואי, חזר המערער 2 לאזור החנות ואיים על אשתו של המתלונן ואחיו. למתלונן נגרמו שטף דם בעינו ומכאוב בראשו, וניזוקו משקפיו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי ד. במסגרת הסדר טיעון, הודו שני המערערים ונאשם 1 במיוחס להם בכתב האישום המתוקן והורשעו. ההסדר לא כלל הסכמות לעניין העונש, למעט פיצוי למתלונן, שהצדדים יהיו חופשיים לטעון לגובהו. עוד סוכם, כי ייערך תסקיר שירות מבחן. לחובתו של המערער 1 הרשעות קודמות בעבירות תכנון ובניה ובעבירת אלימות, והוטל עליו, בין היתר, מאסר שירוצה על דרך של עבודות שירות. לחובתו של המערער 2 שתי הרשעות קודמות בעבירות סמים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, והוא ריצה תקופת מאסר בפועל. ה. אשר למערער 1, עלה מתסקיר שירות המבחן כי הוא ממזער אחריותו למעשיו ומשליך אחריות על גורמים חיצוניים כגון שתיית אלכוהול, ואינו מביע חרטה. השירות שלל נזקקות טיפולית, העריך כי קיים סיכון להישנות העבירות, ולפיכך לא בא בהמלצה טיפולית. בתסקיר משלים התקשה השירות לבוא בהמלצה להארכת המאסר המותנה, ולא המליץ על חלופה. ו. אשר למערער 2, עלה מתסקיר שירות המבחן, כי מדובר בצעיר שגדל בתנאי עזובה רגשית ומצוקה כלכלית קשה. נוכח התרשמותו של השירות מקוי אופי מורכבים, העדר תובנה להתנהלותו הבעייתית ופרוגנוזה טיפולית נמוכה, לא בא לגביו בהמלצה. בתסקיר משלים צוין, כי המערער 2 אינו מגלה נכונות לטיפול. ז. בית המשפט עמד על חומרת מעשיהם של המערערים ונאשם 1, שנעשו תוך שימוש בנשק קר והסבו פגיעות. הוטעם, כי נדרש מסר מרתיע כדי לשרש את נגע האלימות; ולאחר שנשקלו מכלול הנסיבות לקולה ולחומרה נגזר עונשם של המערערים. לענייננו - על המערער 1 הושתו 12 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו), הופעל מאסר על תנאי בן 12 חודשים (מת"פ 1288/05), מתוכו 6 חודשים במצטבר והיתרה בחופף, כך שירוצו בסך הכל 18 חודשי מאסר בפועל. כן הושתו 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור המערער 1 עבירה בה הורשע בתיק דנא. נפסקו גם קנס כספי בסך 2,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו (בחמישה תשלומים חודשיים החל מיום 1.1.12) ופיצוי למתלונן בסך 3,000 ₪ (בשישה תשלומים חודשיים מיום 1.1.12). ח. על המערער 2 הושתו 12 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו) ו-12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה בה הורשע בתיק דנא. כן נפסקו קנס כספי בסך 2,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו (בחמישה תשלומים חודשיים החל מיום 1.1.12) ופיצוי למתלונן בסך 3,000 ₪ (בשישה תשלומים חודשיים מיום 1.1.12). עיכוב ביצוע ט. ביצוע עונשו של מערער 1 עוכב בהחלטת השופטת ארבל מיום 8.12.11. ביצוע עונשו של מערער 2 עוכב בהחלטת השופטת ארבל מיום 12.12.11. הודעת הערעור של המערער 1 י. את עיקר יהבו משליך המערער 1 על השינוי שחל בו - כנטען - בשנים שחלפו מיום ביצוע העבירות דנא. נטען גם, כי ההליכים בתיק דנא התארכו יתר על המידה, וכי כתב האישום הוגש רק ביום 18.4.10. צוין, כי המערער גדל תוך קשיים כלכליים, וכי אביו אלכוהוליסט, מסובך בחובות וריצה בעברו תקופות מאסר. תנאים אלו, כנטען, חייבו את יציאתו של המערער 1 לעבודה בעודו בן 14, ובגיל 15 נשר מן הלימודים. אשר לעברו הפלילי נטען, כי ברובו אינו רלבנטי למקרה דנן. בעיקר נטען, כי בשנים שחלפו מאז העבירות דנא לא הסתבך בפלילים, הקים משפחה בת ארבע נפשות, מצא עבודה קבועה והתקדם בה בסולם הדרגות, וכי כעת עומד הוא להתמנות לתפקיד מנהל ייצור. הוצגו שבחים מצד מעסיקיו של המערער אשר ציינוהו כעובד וכאדם חיובי, תורם ובעל מזג נוח. י"א. אשר לתסקיר נטען, כי הימנעותה של קצינת המבחן ממתן המלצה טיפולית מקורה בהעדר צורך של המערער 1 בטיפול ובקשייו ליטול אחריות על העבירה; אולם הודגש, כי גם בתסקיר נמצא תפקודו של המערער תקין, וניכרו מאמציו להימנע מהסתבכות נוספת בפלילים. נטען, כי מאסר בפועל יפגע בשיקומו ובמשפחתו, ונתבקש להאריך את תקופת המאסר על תנאי. הודעת הערעור של המערער 2 י"ב. נטען, כי עברו הפלילי של המערער 2 דל משל חברו לעבירות דנא, וכי מאז אותן עבירות, נמנע מהסתבכות בפלילים, נישא והביא שני ילדים לעולם. השתת מאסר בפועל תפגע – כנטען – בשיקומו של המערער 2 ובמשפחתו. נטען עוד, כי חלקו קטן יותר משל שאר המעורבים הואיל ונותר ברכב שעה שנעברה העבירה, ורק לאחר שהתפתחה קטטה הצטרף לנעשה. י"ג. אשר לעבירות נטען, כי יש לראותן ברף הנמוך של עבירות האלימות שכן נעברו ללא תכנון מוקדם, וכלפי נכס בעל ערך נמוך. אשר לנזקים נטען, כי אינם גדולים וכי המתלונן לא נדרש להתערבות רפואית בגין שטף הדם בעינו. כן נתבקש ליתן משקל לנסיבות הקשות בהן גדל המערער, כמצוין בתסקיר. נוכח האמור והתארכות ההליכים נתבקש להסתפק במאסר מותנה ובפיצוי, ולחילופין בעבודות שירות. הובאה פסיקה המצביעה, כנטען, על רף ענישה נמוך יותר בעבירות דומות. תסקיר עדכני למערער 1 י"ד. המערער 1 ציין בפני השירות (תסקיר מיום 30.4.12), כי מאז הפרשה דנא שינה דפוסי חייו והוא מנהל אורח חיים יציב מבחינה משפחתית ותעסוקתית. להתרשמותו של השירות, המערער חושש כי ריצוי מאסר בפועל יפגע בפרנסת משפחתו ובהישגיו התעסוקתיים. באשר לעבירה צוין, כי המערער 1 מתקשה להתייחס לחלקים האימפולסיביים והאלימים שבמעשיו, ולהכיר בקשייו הרגשיים העלולים להביא להתנהגות תוקפנית. נוכח האמור, לא בא השירות בהמלצה טיפולית. תסקיר עדכני למערער 2 ט"ו. המערער 2 ציין בפני השירות (תסקיר מיום 30.4.12), כי הוא ממשיך לשמור על יציבות תעסוקתית, וכי הוא מפרנס יחיד במשפחתו. כן הציג לשירות מכתב ממעסיקו, המעיד על תפקודו היציב והחיובי בעבודה, ומכתב מסגן ראש עירית שפרעם, המעיד על היותו אדם הגון ובן למשפחה מכובדת. המערער 2 הדגיש, כי קיים פער בין דפוסי התנהגותו הבעייתיים מתקופת ביצוע העבירה לבין תפקודו האחראי הנוכחי. עם זאת צוין בתסקיר, כי המערער הורשע בשנת 2011 בעבירה של שימוש בסם לצריכה עצמית משנת 2010, קרי, לאחר הפרשה דנא. השירות התרשם, כי המערער מקטין את חלקו בביצוע העבירה, ומסביר מעשיו בכך שהיה בגילופין אותה שעה. צוין, כי הוא מתקשה להתבונן על האפיונים האלימים בהתנהגותו, ומתרכז בקשייו ובקשיי משפחתו. לפיכך לא בא השירות בהמלצה טיפולית. הדיון בבית משפט זה ט"ז. באת כוחו של המערער 1 הדגישה את שיקומו מאז העבירות דנא, וציינה כי מאז לא הסתבך עוד בפלילים. הודגשו נסיבות חייו הקשות בצעירותו כמצוין בתסקיר, ובכללן צרכי פרנסת משפחתו. עוד נטען, כי הנזק הגופני והכלכלי שנגרם למתלונן אינו רב. כן הודגש השיהוי הרב בהגשת כתב האישום. הובאה פסיקה המצביעה, כנטען, כי כאשר נאשם מגלה חרטה אין מקום להפעיל מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד. בא כוחו של המערער 2 טען, כי חלקו של המערער בנעשה קטן משל יתר הנאשמים בתיק. הודגש כי מאז קרות האירועים השתקם, הקים משפחה וכעת עסוק הוא בפרנסתה. י"ז. בא כוח המשיבה הטעים מנגד, כי עניין השיהוי נלקח במניין שיקוליו של בית המשפט המחוזי. אשר למערער 1 נטען, כי שירות המבחן עדיין סבור שנשקף ממנו סיכון וכי אינו מעוניין בטיפול. אשר למערער 2 נטען, כי חלקו אינו פחות משל יתר המעורבים, שכן שב ואיים על אשת המתלונן ואחיו גם לאחר האירוע. נטען, כי שני המערערים קיבלו בעבר הזדמנות, אולם העונשים השיקומיים לא מנעו מהם מלשוב ולבצע עבירות. לשאלתנו בדבר השיהוי טען בא כוח המדינה, כי הוא נבע מהעומס ומתעדוף של תיקים שהנאשמים בהם עצורים, מה שלא היה כאן. דיון והכרעה י"ח. טענת השיהוי נשמעה הן בהודעות הערעור, הן בדיון בפנינו. טענה זו נשמעה גם בבית המשפט המחוזי, אף כי לא נכתבה בין שיקולי בית המשפט בגזרו את הדין. אומר כבר כאן, כי אף שהחלטנו שלא להיעתר לערעורים בעיקרם, כפי שיפורט, וזאת הן נוכח חומרת העבירה דנא הן נוכח עברם הפלילי של המערערים, ראינו ליתן משקל מה לשיהוי בהגשת כתב האישום כמו גם למהלכי השיקום הנמשכים. י"ט. טענתו העיקרית של המערער 1 היא באשר לשינוי שחל מאז העבירות דנא. אכן, המערער הקים משפחה, מצא עבודה קבועה, התקדם בסולם הדרגות ואף זוכה ליחס אוהד מצד מעסיקיו. את חששו מפני מאסר בפועל שיפגע בהישגיו ובפרנסת משפחתו ביטא בפני שירות המבחן כמצוין בתסקיר העדכני. עם זאת, השירות ציין כי חרף השינוי האמור, המערער 1 מתקשה להכיר בקשייו הרגשיים לזהות מוקדים פגיעים באישיותו שעלולים להביאו להתנהגות תוקפנית, קרי, אין שינוי ראוי ביחסו של המערער לעבירה. כ. שלוש טענותיו העיקריות של המערער 2 הן באשר לחלקו בעבירות, באשר לתפקודו מאז נעברו העבירות דנא, ובאשר לחומרתן הכלכלית ונזקיהן הקלים. אין חולק כי תפקודו של המערער 2 בחלוף הזמן הוא חיובי ביסודו. למעט עבירת הסמים הנזכרת מ-2010 גם המערער 2 הקים משפחה ועובד בעבודה קבועה. השירות לא בא בהמלצה לגביו הואיל וסבר שמקטין הוא את חלקו במיוחס לו ואינו מפנים את מאפייניו האלימים. אשר לחלקו של המערער 2, לא מצאנו כי פחות הוא משל שאר המעורבים; אמנם הוא לא היה מעורב בתחילת האירועים, אולם משביקש המתלונן להשיב אליו את הסחורה, יצא המערער 2 מן הרכב ובצוותא עם האחרים והנאשמים תקף את המתלונן. הוא הגדיל לעשות, ולאחר האירועים ושעה שהמתלונן קיבל טיפול רפואי, חזר לחנות ואיים על אשתו של המתלונן ואחיו בפגיעה במתלונן. כ"א. גם את הטענות באשר להעדר חומרה כלכלית או גופנית קשה להלום. ברי כי נזקי העבירה נלקחו בחשבון בגזר הדין קמא. עלותה הנמוכה של הסחורה אינה מורידה מחומרת העבירה, שהרי עלות פחותה זו לא מנעה מן המערערים לאיים ולתקוף את המתלונן ובנו, והדבר כשלעצמו מעיד על דפוסים אלימים; ומעשי האלימות הם כמובן עיקר התיק. כ"ב. כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בענישה שהוטלה על ידי הערכאה הדיונית. התערבות נעשית ככלל מקום שניכרת סטיה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו ע"פ 9545/09 עז אלדין נ' מדינת ישראל (לא פורסם) – פסקה 15 והאסמכתאות שם, מפי השופט ג'ובראן). אין לומר במקרה דנא כי בית המשפט קמא סטה כל עיקר ממדיניות האכיפה הראויה לעניין מקרי אלימות, הנפוצים הרבה מדי במקומותינו, ורוב מלים אך למותר. חשבנו, עם זאת, כי יש ליתן ביטוי צנוע לשיהוי בהגשת כתב האישום ולעידוד המערערים במבט צופה פני עתיד, נוכח תפקודם החיובי כיום ומצבם המשפחתי. כ"ג. אשר לשיהוי, נציין כי הפרשה דנא אירעה ביום 28.9.07, וכתב האישום הוגש כתום למעלה משלוש שנים, ביום 17.10.10. דבר זה קשה להלמו, כשהמדובר בתיק ממוקד וקטן ממדים ביחס מעין זה, וזאת גם משמביאים אנו בחשבון את העומס המוטל על הפרקליטות. עינוי הדין בדיני נפשות, אף שמדובר במי שעברו עבירות, הוא קשה; אכן, העומס גורם לשיהוי לעתים גם בבתי המשפט, אך בדגש על התחום הפלילי, מצווים הכל - והתביעה בכללם - לצמצמו ככל הניתן, ושלוש שנים עד לכתב אישום הן זמן רב מאוד בכגון דא. מצאנו לנכון, כאמור, ליתן ביטוי לטובת המערערים לעניין זה על-ידי הפחתת חודשיים מעונש מאסרם בתיק דנא, ולגבי מערער 1, שלא חטא בפלילים מאז הפרשה דנא (בשונה ממערער 2), לחפוף חודש נוסף מהמאסר על תנאי המופעל נגדו. על כן ירצה המערער 1 15 חודשי מאסר בפועל בסך הכל, והמערער 2 – 10 חודשים. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. נביע תקוה כי יהא בכך משום עידוד למערערים לא לשוב לדרך העבריינית, נוכח תפקודם כיום. כ"ד. המערערים יתייצבו לריצוי עונשם ביום 29.5.12 עד שעה 1000 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בחיפה. תנאי שחרור קיימים יעמדו בעינם עד להתייצבות. עד אז יוכלו המערערים לפנות לשירות בתי הסוהר באשר לשיבוץ ראוי. ניתן היום, ט"ז באייר תשע"ב (8.5.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11089880_T02.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il