פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 8987/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8987/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת א' אלון) מיום 14.10.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בתיקים: תמ"ש 17890/04, תמ"ש 17891/04 ותמ"ש 17892/04 בשם המערער: עו"ד חגי פריד בשם המשיבה: עו"ד נורית פסטינגר פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת א' אלון) מיום 14.10.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 17890/04, תמ"ש 17891/04 ותמ"ש 17892/04. 1. בין הצדדים מתנהלות תביעות הדדיות לשמירת זכויות ברכוש ותביעה נוספת של המשיבה כנגד המערער למזונות אישה. לאחר הגשת התביעות התנהלו מספר ישיבות מקדמיות וכן ישיבת הוכחות, בסיומה ניתן צו לסיכומים. בסמוך לאחר ישיבת ההוכחות ובטרם הגשת הסיכומים, נקראו הצדדים לדיון נוסף בפני בית המשפט, במסגרתו העלה בית המשפט הצעת פשרה שנדחתה. לאחר דחיית ההצעה הציע בית המשפט לצדדים לנסות לפתור את הסכסוך שביניהם באמצעות הליך גישור, והצדדים הסכימו להצעה. במסגרת הליך הגישור נחתם בין הצדדים זכרון דברים, בו נוסחו הסכמות אליהן הגיעו הצדדים בעניינים שבמחלוקת. ביום 15.8.2007 פנתה המשיבה לבית המשפט בבקשה לאכוף את זכרון הדברים, בכל הקשור למזונות עליהם הוסכם. לבקשתה צירפה המשיבה העתק של זכרון הדברים. בעקבות הבקשה זומנו הצדדים לדיון בפני בית המשפט. בדיון שהתקיים ביום 14.10.2007 ציינה השופטת כי הצדדים הופנו להליך גישור, ושבו לבית המשפט באותה נקודת פתיחה בה החלו ההליכים. בית המשפט התיר לצדדים לטעון מספר דקות לגוף התביעה. לאחר שהמשיבה סיימה לטעון, ביקש המערער מבית המשפט לפסול עצמו מלדון בהליכים שבין הצדדים. את בקשתו נימק המערער בהגשת זכרון הדברים, שהינו מסמך חסוי שגובש בהליך של גישור, אשר לא התגבש להסכם, ולא ניתנה הסכמת המערער להגשתו לבית המשפט. 2. בית המשפט, בהחלטה מיום 14.10.2007, דחה את בקשת הפסלות. נקבע כי זכרון דברים הינו אכן מסמך חסוי שנערך בהליך גישור, וככזה הוא בלתי קביל ואין להגישו לבית המשפט. בית המשפט ציין כי המדיניות של הגנה על סודיות הליך הגישור ומניעת מסירת מידע מהליך גישור ללא הסכמת שני הצדדים הינו לב לבו של הליך הגישור. יחד עם זאת, לאחר ששקל את טענות המערער ואת מכלול הנסיבות, קבע בית המשפט כי אין בחשיפת זכרון הדברים כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים. זאת, נוכח השלב בו הוגש זכרון הדברים, לאחר שהתקיימו הליכים רבים, בסיום הליך ההוכחות, ולאור העובדה שבית המשפט לפני הליך הגישור ובסיום פרשת ההוכחות העלה הצעת פשרה שהתייחסה לעניינים המוזכרים בזכרון הדברים. נקבע כי זכרון הדברים אינו נופל במסגרת "מסה קריטית" של ראיות לא קבילות שבית המשפט לא יוכל להדחיקן ואין בו כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים שבכוחו להביא לפסילת שופט מלשבת בדין, וכי החלפת השופטת במותב אחר תגרום עוול לצדדים ופגיעה באמון הציבור. בנסיבות אלו הוחלט לדחות את בקשת הפסלות, כשבמקביל הורה בית המשפט כי זכרון הדברים יוצא מהתיק ויוחזר למשיבה. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעור מציין המערער כי ההסכמות שבזכרון הדברים אינן עולות בקנה אחד עם טענותיו במסגרת התביעות, והן חורגות, לטובת המשיבה, לאין שיעור, בכל אחד מסעיפי הסכסוך. הובהר כי המערער כופר בזכויותיה מן הדין של המשיבה בכל אותן זכויות אשר הוסכם בזכרון הדברים כי הן תהיינה שלה, ככל שאלו נוגדות את טענותיו שבכתבי הטענות. מכיוון שכך, סבור המערער כי חשיפת השופטת לזכרון הדברים מעוררת חשש ממשי למשוא פנים. הודגש כי המערער פנה להליך הגישור, וחתם על זכרון הדברים, מתוך ידיעה שהוא יכול לחזור בו מהסכמותיו שלא גובשו לידי הסכם מחייב, וזאת מבלי שהן תובאנה לידיעתו של בית המשפט. בהתייחס לנימוקי בית המשפט בהחלטתו טוען המערער כי כמות ההליכים שהתקיימו ומועד הגשת זכרון הדברים אינם מצדיקים דחיית הבקשה, אלא לכל היותר יש בהם כדי להוות פרמטר לקביעת גובה ההוצאות בהן תחויב המשיבה עקב קבלת הבקשה. לטענת המערער, העובדה שהצעת הפשרה של בית המשפט התייחסה לעניינים המוזכרים בזכרון הדברים אינה מצדיקה גם היא דחיית הבקשה, שכן קיימות מחלוקות נוספות בין הצדדים שלא הופיעו בהצעת הפשרה אך זכרון הדברים דן בהן. המערער סבור כי דווקא מתן פסק דין בנסיבות שנוצרו הוא שיגרום עוול לצדדים, או לפחות לאחד מהם, והפגיעה באמון הציבור תרקיע שחקים. אשר לאמון הציבור, סבור המערער כי דווקא פסילת השופטת בנסיבות שנוצרו תעיד על חשיבותו הרבה של הליך הגישור והחסיון הגלום בו. המשיבה טוענת כי יש לדחות את הערעור, ומבקשת לקבוע שזכרון הדברים הינו מסמך קביל, המהווה הסדר גישור. 4. דין הערעור להידחות. במקרה הנוכחי הדגיש בית המשפט את עקרון סודיותו של הליך הגישור וקבע כי זכרון הדברים הוא מסמך חסוי שנערך בהליך גישור, וככזה הינו בלתי קביל. ככל שהמשיבה אינה שבעת רצון מהחלטה זו היא יכולה להשיג עליה במסגרת הליכי ערעור רגילים, ולא במסגרת הדיון בערעור הפסלות. לצורך הדיון בערעור אצא מנקודת הנחה שאכן נגלה לבית המשפט מסמך הנוגע להליך גישור שלא היה אמור להיחשף בפניו. השאלה היא מהי נפקות חשיפת המסמך בפני בית המשפט והאם היא מחייבת פסילתו בשל כך. נקודת המוצא היא כי, ככלל, אין פגם בעצם חשיפתו של בית המשפט לחומר ראיות לא קביל. בבסיס גישה זו עומדת הנחת היסוד כי שופט מקצועי יוכל להפריד בין הראיה הקבילה לראיה שאינה קבילה, ואין בעצם קבלת מידע לא קביל כדי לפסול את השופט (ע"פ 6752/97 פרידן נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5)329 (1997)(להלן: פרשת פרידן); ע"פ 9519/00 תורק נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3)72 (2001); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 299 (2006)). אכן, קיימים מקרים מיוחדים וחריגים, שבהם "המסה" של הראיות הלא קבילות אליהן נחשף השופט היא כה רבה, עד שיש בה כדי להכריע גם את מקצועיותו (פרשת פרידן; ע"פ 10698/06 אליאב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.2.2007); מרזל, בעמ' 300-299). הכרעה בשאלה האם חשיפת המסמך בפני בית המשפט, בנסיבות העניין, עולה כדי "מסה קריטית", המעוררת חשש ממשי למשוא פנים תביא בחשבון, בין היתר, את קיום המדיניות של הגנה על סודיות הליך הגישור ומניעת מסירת מידע מהליך הגישור לאדם זר ללא הסכמת שני הצדדים; סוג ותוכן המידע שהגיע לידיעת בית המשפט לגבי הליך הגישור, והאם מידע זה יכול למנוע ממנו לדון בתובענה ללא משוא פנים; מהו השלב אליו הגיע הדיון ומה היא עוצמת הפגיעה הצפויה בבעלי הדין אם יפסל המותב; האופן בו התייחס בית המשפט למידע שנמסר לו, ויתר נסיבות העניין (השוו: עאח 1018/02 מפעלי אלקטרודות זיקה בע"מ נ' יעקובוביץ (לא פורסם, 3.11.2002)). 5. לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות המקרה שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בהן כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים המצדיק פסילת המותב. אכן, נחשף בפני בית המשפט זכרון דברים שנערך במסגרת הליך גישור, שלא אמור היה להיות מובא לידיעת בית המשפט, אך בעובדה זו, כשלעצמה, אין כדי להוביל לפסילה של בית המשפט. לא שוכנעתי כי בפניי נסיבות מיוחדות וחריגות, בהן ניתן לומר כי החומר הבלתי קביל שבית המשפט נחשף אליו הוא בגדר "מסה קריטית" שבית המשפט לא יוכל להתגבר עליה ולהתעלם ממנה בהכרעה בתביעות המונחות בפניו. בית המשפט ציין בראשית הדיון, לאחר שנחשף לזכרון הדברים, כי הצדדים שבו מהליך הגישור באותה נקודת פתיחה בה החלו ההליכים והתכוון לסיים את הדיון בתביעות בטרם יתן פסק דין. בית המשפט גם מודע לעמדתו של המערער, לפיה לא הבשיל זכרון הדברים לכדי הסכם גישור. השופטת, ככל שופט, יודעת כי הליך הגישור הוא הליך בו מנסים הצדדים לסיים את המחלוקות ביניהם על דרך של הסכמה משותפת. טיבה של הסכמה זו שבמסגרתה מוכן כל צד להתגמש בעמדותיו ולוותר על דברים שבמסגרת הליך רגיל לא היה מוותר עליהם, וזאת מתוך רצון אמיתי וכן לסיים את המחלוקת מתוך שיתוף פעולה והסכמה הדדית. משלא הבשיל הליך הגישור לכדי הסכם משותף, ברי כי הצדדים לא הגיעו לעמק השווה והם חוזרים לבית המשפט, מבחינתו, כפי שיצאו ממנו. חזקה על השופטת שהיא יודעת כי נכונות המערער להתפשר בנושאים מסוימים לטובת המשיבה במסגרת הליך הגישור, אינה מחייבת אותו לאחר שהליך הגישור לא צלח, וכי לא תזקוף לחובתו את הסכמותיו, הבאות לידי ביטוי בזכרון הדברים שנחשף בפניה. לכך יש להוסיף את העובדה שההליכים בפני בית המשפט מתנהלים כבר למעלה משלוש שנים, וזכרון הדברים נחשף בפני בית המשפט לאחר שהסתיים שלב ההוכחות, עובר למתן פסק דין; את דברי השופטת, לפיהם אין מדובר במסה קריטית של ראיות לא קבילות שהיא לא תוכל להדחיקן, ואת העובדה שזכרון הדברים הוצא מהתיק ולא יהווה חלק מחומר הראיות עליו יתבסס פסק הדין. חזקה על השופטת כי תכריע בהליכים בהתאם להחלטתה לפיה מהווה זכרון הדברים ראיה לא קבילה, ורק על בסיס החומר הקביל שיונח בפניה על ידי הצדדים. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש, כי חשיפת בית המשפט לזכרון הדברים מצביעה על קיום משוא פנים כלפיו, ואולם חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3481/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל, בעמ' 115). אשר על כן, הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות שכר טרחת עורך דין המשיבה בסכום של 10,000 ₪. ניתנה היום, א' באדר א' התשס"ח (7.2.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07089870_N02.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il