יאיר לוי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8986/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין העותר: יאיר לוי נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. מ"מ המפכ"ל ניצב מוטי כהן בקשה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד ערן הדס פסק-דין השופט א' שטיין: לפנינו עתירה שבגדרה מבוקש כי נורה למשטרת ישראל שלא להשתמש ב"מכת"זית הבואש" בהפגנות של הציבור החרדי. במסגרת העתירה טוען העותר כי השימוש בנוזל הבואש גורם לתחושת סירחון מוגברת, נזק לבגדים, מחנק בלתי נסבל ואף נזק סביבתי. עוד טוען העותר כי השימוש בנוזל הבואש נעשה תוך אכיפה בררנית בהשוואה להפגנות שהתקיימו מול מעון ראש הממשלה, במסגרתן לא נעשה שימוש בבואש. לטענתו, רמת האלימות בהפגנות של הציבור החרדי אינה גבוהה יותר מזו של המפגינים מול מעון ראש הממשלה, ומכאן שאין מקום לנקוט כנגד הציבור החרדי באמצעים קשים יותר. לטענת המשיבים, דין העתירה להידחות על הסף בשל מספר טעמים, ביניהם, אי-מיצוי הליכים והתבססות על פרסומים בכלי התקשורת, כמו גם היות העתירה כללית ולאקונית ונעדרת תשתית עובדתית ומשפטית מספקת על מנת לאפשר דיון בה. יתרה מכך, נטען כי דין העתירה להידחות אף לגופה בהעדר עילה להתערבות בית המשפט בפעולות משטרת ישראל לאכיפה ושמירה על הסדר הציבורי באירועי הפרות סדר. סבורני כי דין העתירה להידחות על הסף. מתגובת המשיבים לעתירה עולה כי לא התבצעה כל פנייה למשיבים בטרם הגשת העתירה לבית המשפט, ודי בכך כדי להורות על דחייתה של העתירה על הסף מבלי להידרש לטענות המקדמיות הנוספות שהעלו המשיבים. הלכה היא עמנו כי בטרם פנייה לבית משפט זה בשבתו כבג"ץ על העותר לשטוח את טענותיו בפני הרשות המינהלית המוסמכת, שאם לא כן תידחה עתירתו על הסף מפאת אי-מיצוי הליכים (ראו למשל: בג"ץ 2386/20 שאולי נ' נתניהו, פסקה 11 והאסמכתאות שם (16.8.2020)). למעלה מן הצורך, אוסיף כי בית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת בשיקול דעתו שלו, כל אימת שהחלטת הרשות מקיימת את כללי המנהל התקין ואינה לוקה בפגם שיורד לשורש העניין כדוגמת חוסר סבירות קיצוני, שיקולים זרים או הפליה (ראו למשל: בג"ץ 1253/20 ולנשטיין נ' המנהל האזרחי באזור יו"ש – הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי, פסקה 9 והאסמכתאות שם (24.9.2020)). השימוש בנוזל הבואש בהפגנות של הציבור החרדי נידון רק לאחרונה בבג"ץ 5882/18 קרויס נ' משטרת ישראל (19.8.2020). בעקבות העתירה, המשטרה ערכה עבודת מטה לעדכון הנהלים בכל הנוגע לאופן השימוש בנוזל הבואש. בגדרי הנוהל המעודכן נכללו הוראות חדשות שמגבילות ומצמצמות את השימוש בו. לנוכח עדכון הנהלים, העתירה נמחקה. המשיבים טוענים בתגובתם כי המשטרה מיישמת את הנהלים החדשים בכל הנוגע לשימוש בנוזל הבואש; ולראיה – השימוש בו נעשה רק באירוע אחד של הפרת סדר מתוך 18 אירועים שהתקיימו בין התאריכים 17.1.2021-1.12.2020. בהתייחס לטענת האכיפה הבררנית, המשיבים טוענים כי אין דמיון בין ההפגנות מול מעון ראש הממשלה לבין אירוע ההתפרעות אשר אירע ביום 22.12.2020 ובו נעשה שימוש בנוזל הבואש לנוכח אופיו האלים של האירוע ועוצמת השיבוש של הסדר הציבורי. העתירה שלפנינו הינה כוללנית ולאקונית. היא אינה מניחה תשתית עובדתית הדרושה לבירורה ואיננה מאפשרת התמודדות עם טענותיה, ואף מטעם זה דינה להידחות (ראו למשל: בג"ץ 1011/18 אזולאי נ' שרת המשפטים, פיסקה 6 והאסמכתאות שם (28.6.2018)). העתירה נדחית אפוא. בשל היות העותר לא מיוצג ולפנים משורת הדין, לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י' באדר התשפ"א (‏22.2.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20089860_F04.docx עב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il