פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 8976/20

פלוני נ. בית הדין הארצי לעבודה

עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בנוגע לתחולת הסכמים קיבוציים וזכאות לגמול שעות נוספות.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 28/12/2020 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 8976/20 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה יחסי עבודה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בנוגע לתחולת הסכמים קיבוציים וזכאות לגמול שעות נוספות.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 8976/20

פלוני נ. בית הדין הארצי לעבודה

עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בנוגע לתחולת הסכמים קיבוציים וזכאות לגמול שעות נוספות.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותרים, עובדי ביטחון בחברת אל על, עתרו לבג"ץ נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. העותרים ביקשו לקבוע כי ההסכמים הקיבוציים של החברה חלים עליהם וכי הם זכאים לתשלום נוסף עבור זמן התארגנות והעברות. בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף. נקבע כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין לעבודה וכי לא נפלה טעות משפטית מהותית המצדיקה התערבות. בית המשפט הבהיר כי העסקת העובדים בחוזים אישיים נעשתה בהסכמת ההסתדרות, וכי התשלום עבור זמן ההתארגנות וההעברות בוצע בדרך של מיצוע סביר שאינו מקפח את העובדים.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים נ' הנדל, י' אלרון, א' שטיין
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • פלוני ואח'

נתבעים

  • בית הדין הארצי לעבודה
  • אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ
  • הסתדרות העובדים הכללית החדשה, האגף לאיגוד מקצועי, איגוד עובדי התחבורה

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותרים טענו כי בית הדין הארצי החיל עליהם שלא כדין את תוצאות פסק בוררות משנת 2012.
  • העותרים טענו כי ההסכמים הקיבוציים של אל על חלים עליהם.
  • העותרים טענו לזכאות לתשלום בגין זמן התארגנות וזמן העברות.
טיעוני ההגנה
  • העסקת העובדים בחוזים אישיים נעשתה כדין ובהסכמת ארגון העובדים.
  • התשלום עבור זמן התארגנות והעברות בוצע בדרך של מיצוע ואינו מקפח.
מחלוקות עובדתיות
  • האם חלים ההסכמים הקיבוציים של אל על על עובדי יחידת 'בייס ישראל'.
  • האם התשלום שניתן עבור זמן התארגנות והעברות היה מספק.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • התנהגות ארגון העובדים והיעדר מחאה מצידם על מתכונת ההעסקה בחוזים אישיים.
  • הסכם 1998 בין אל על להסתדרות.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ע"ע 54884-05-19
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית הדין הארצי לעבודה

תגיות נושא

  • יחסי עבודה
  • הסכמים קיבוציים
  • חוזים אישיים
  • שעות נוספות

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8976/20 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין העותרים: פלוני ואח' נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ 3. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, האגף לאיגוד מקצועי, איגוד עובדי התחבורה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד דורון עמיר פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. העתירה שלפני מופנית כלפי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 14.9.2020 (ע"ע 54884-05-19; סגן הנשיאה א' איטח, השופטת ח' אופק גנדלר, השופט א' סופר, ונציגי הציבור ר' בנזימן ו-ד' בן חיים). בפסק הדין, התקבל בחלקו ערעור העותרים – עובדי ביטחון שהועסקו על ידי משיבה 2 (להלן: אל על) ביחידה בשם "בייס ישראל" – על הכרעת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (סע"ש 5379-02-13; השופט ד' ספיבק, ונציגי הציבור ה' מרמור ו-ר' ורדי), והדיון הוחזר לאחרון "בשאלת הזכאות לגמול שעות נוספות". ברם, הערעור על הקביעה לפיה העותרים אינם באים בגדרי ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי אל על נדחה, ובית הדין הארצי פסק כי "ניתן היה להעסיק את העובדים בחוזים אישיים, ולו מכוח הוראת סעיף 1 להסכם 1998 ומכוח ההסכמה הנלמדת ממכלול נסיבות העניין, לרבות התנהגות ארגון העובדים, לדרך העסקה זו לרבות מישכה". בד בבד, קיבל בית הדין הארצי את ערעורה של אל על, וביטל את החובה "לשלם לעובדים בגין זמן ההתארגנות וזמן ההעברות". זאת, בנימוק כי החברה "שילמה לעובדיה תשלום המהווה פיצוי" עבור פרקי זמן אלה, וכי "אין פגם בכך שתשלום הפיצוי בנסיבות העניין נעשה בדרך של מיצוע, ולא בדרך של תחשיב אריתמטי". העתירה הנוכחית מתמקדת בשני הרכיבים האחרונים של פסק הדין. 2. דין העתירה להידחות על הסף אף ללא צורך בתגובת המשיבים. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה, והוא יתערב בהחלטותיו רק אם נפלה בהן "טעות משפטית מהותית", אשר "הצדק מחייב" את תיקונה (בג"ץ 10255/09 יתח נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 2 (3.1.2010)). בנוגע לתנאי הטעות המהותית, הובהר שיש לבחון, בין היתר, את "חשיבותה הציבורית הכללית של הטעות, משקלה המשפטי הסגולי, כלליותה ועד כמה היא נפוצה במסגרת יחסי העבודה כמו גם השפעתה הכללית על הליכים חברתיים" (שם; בג"ץ 5221/16 איזנברג נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (4.2.2018)). עיון בעתירה מלמד כי התנאים האמורים לא התקיימו בענייננו. 3. ראשית, הטענות ה"עקרוניות" שהעלו העותרים בסוגיית תחולת ההסכמים הקיבוציים משקפות קריאה שגויה של פסק הדין מושא העתירה. הן מבוססות על ההנחה שבית הדין הארצי "החיל" על העותרים, שלא כדין, את "תוצאות" פסק הבוררות משנת 2012. דא עקא, עיון בפסק הדין מלמד שההפך הוא הנכון, וכי המשמעות שיוחסה להליך הבוררות – להבדיל מפסק הבוררות, שכלל לא הוזכר – נובעת דווקא מאי-התייחסותו לעותרים. בית הדין הארצי קבע שההסכמים הקיבוציים אינם חלים על העותרים, משום שניתן לראות בהעסקתם "כהעסקה בחוזה אישי שההסתדרות הסכימה לה אף מעבר לשנה שנקצבה לכך בהסכם 1998", לפי סעיף 1 לאותו הסכם (פסקה 8). הוא ציין כי הסכמה כזו יכולה להתייחס גם "לסוג תפקידים מסוים", וכי ניתן ללמוד עליה "ממכלול נסיבות העניין לרבות יישומו בפועל של ההסכם הקיבוצי", ופסק כי – "בענייננו, ההסתדרות, לא רק שלא הביעה מחאה על מתכונת ההעסקה של העובדים, אלא ניסתה מאז שנת 2010 להסדירה באמצעות משא ומתן קיבוצי מיוחד ונפרד מזה שנוהל לגבי יתר עובדי החברה [...] יתר על כן, בשנת 2012 נוהלה בוררות בין החברה לבין ההסתדרות [...] במסגרת הבוררות עלתה, בין היתר, טענת ההסתדרות כי החברה מעסיקה עובדים בחוזים אישיים תוך הפרת ההסכמים הקיבוציים. ההסתדרות לא העלתה טענות בקשר להעסקתם של העובדים, על אף שסוגיית מתכונת העסקתם עלתה על הפרק בין הצדדים. הדבר מלמד שגם לשיטת ההסתדרות העסקת העובדים בחוזים אישיים אינה מנוגדת להסכמים הקיבוציים" (פסקה 9). הנה כי כן, השאלות שעוררו העותרים בנוגע לפסק הבוררות משנת 2012, כלל אינן רלוונטיות. יתר הטענות לגבי פרשנות ההסכמים הקיבוציים הקונקרטיים בין אל על לעובדיה, נושאות אופי ערעורי מובהק ואינן מגלות עילת התערבות (והשוו, בג"ץ 3190/20 אביטל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 12 (24.5.2020)). 4. אף העתירה בנוגע לרכיבי ההתארגנות וההעברה אינה מגלה עילה. טענות העותרים בעניין מבוססות על המאפיינים הייחודיים של עבודתם – ומכאן שגם אם נפלה טעות משפטית בפסק הדין, הרי שלא מדובר בטעות בעלת חשיבות ציבורית כללית. זאת ועוד, בית הדין הארצי ציין שלא הוכח כי התגמול שאל על מעניקה לעובדים עבור שעות ההתארגנות וההעברות, "על דרך של מיצוע", אינו סביר "במידה שיש בה משום קיפוח או העולה כדי חוסר תום לב" (פסקה 28 לפסק הדין) – כך שלא מדובר במצב ששיקולי צדק מחייבים את תיקונו. נוכח תוצאה זו – וגם לאור האופי הנקודתי של הסוגיה – אין מקום להתערב גם בהחלטה על ביטול הוצאות המשפט שנפסקו בערכאה הדיונית לזכות העותרים. 5. סוף דבר, העתירה כולה נדחית על הסף בהעדר עילת התערבות. אין צו להוצאות בהליך דנן. ניתן היום, י"ג בטבת התשפ"א (‏28.12.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20089760_Z01.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il