איבראהים עיאדה נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 8976/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8976/11 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: איבראהים עיאדה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 24.10.2011 בת פ 16639-01-11 שניתן על ידי כבוד השופט ת' כתילי תאריך הישיבה: י"א בטבת תשע"ג (24.12.12) בשם המערער: עו"ד ס' פאר בשם המשיבה: עו"ד ע' שגב מתורגמנית: גב' נ' שחאדה בשם שירות המבחן: גב' ב' וייס פסק דין השופטת ע' ארבל: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא ת' כתילי) בת"פ 16639-01-11 מיום 24.10.11, שהרשיע את המערער בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות והסתייעות ברכב לביצוע פשע והשית עליו עונש של 36 חודשי מאסר בפועל. רקע 1. על-פי עובדות כתב האישום, ביום 27.12.10, בסמוך לשעה 22:30, שהה ע"ח, קטין יליד שנת 1994 (להלן: המתלונן), בגשר כעביה, שם המתין לטרמפ. במועד הנ"ל, הגיעו לגשר המערער ואדם נוסף בשם גריפאת ברכב אשר היה נהוג על-ידי המערער. השניים עצרו ליד המתלונן והציעו לו לקחתו לביתו. המתלונן נענה להצעתם, עלה לרכב וישב בין השניים. במהלך הנסיעה, סטה המערער מהדרך ונכנס לשדה באזור בית לחם הגלילית, שם עצר בצד הדרך. או אז, שאל גריפאת את המתלונן אם יש לו כסף, המתלונן השיב בשלילה, אז שלף השותף אקדח, כיוון אותו לראשו של המתלונן ואיים עליו כי הוא ירה בו אם לא יוציא את כספו. המערער אמר למתלונן כי אם לא יוציא את כספו, גריפאת יירה בו. השניים ערכו חיפוש על גופו של המתלונן ובכיסיו. גריפאת הוציא את תעודת הזהות של המתלונן אשר הייתה במכנסיו, בכיסו האחורי, וממנה הוציא סכום של 500 ש"ח. בשלב זה פתח גריפאת את דלת הרכב, ירד מהרכב, תפס בידו של המתלונן, משך אותו אל מחוץ לרכב, ירק עליו, נתן לו שתי סטירות לחי וחזר לרכב. המערער כיבה את אורות הרכב, והשניים נמלטו מהמקום כשהם מותירים את המתלונן בצד הדרך. 2. המערער ושותפו גריפאת הכחישו את המיוחס להם בכתב האישום. בעדויותיהם אישרו כי ביום המדובר העלו את המתלונן לרכבם, כאשר הוא ישוב בין שניהם. המחלוקת התמקדה בשאלה אם השניים אכן שדדו את המתלונן במהלך הנסיעה באיומי נשק. בית המשפט המחוזי העדיף את גרסתו של המתלונן על פני גרסאותיהם של המערער וגריפאת. בית המשפט התרשם כי המתלונן אמין ומהימן ומצא כי גרסתו עקבית וחסרת סתירות. זאת בעוד שגרסאותיהם של המערער וגריפאת נמצאו בלתי עקביות, סותרות וכל אחד מהם גלגל את האחריות על רעהו. על יסוד זאת, קבע בית המשפט כי המערער וגריפאת העלו את המתלונן לרכבם, ערכו עליו חיפוש, ולאחר שגריפאת שלף את אקדחו ואיים על המתלונן, שיוציא את כספו, כשהמערער מפציר בו לעשות כן, שדדו השניים את המתלונן ולקחו ממנו סך של 500 ש"ח. השניים הורשעו אפוא בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום – עבירת שוד לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק או חוק העונשין), ועבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. 3. בגזר הדין הדגיש בית המשפט את חומרת מעשיהם של המערער וגריפאת, אשר ניצלו את המתלונן ונקטו כלפיו באכזריות, וכן את הצורך בהרתעה לבל יישנו מקרים כגון אלה. עוד קבע בית המשפט כי אין מקום להבחין בין השניים וכי חלקם במעשים שווה. אמנם גריפאת הוא זה אשר דרש מהמתלונן כסף באיומי אקדח לראשו, אך צוין כי גם המערער אמר למתלונן כי אם לא יוציא את כספו, גריפאת ירה בו. כמו-כן אין להתעלם מהעובדה כי שניהם גם יחד ערכו חיפוש על גופו של המתלונן ושניהם נמלטו מהמקום כשהם מותירים את המתלונן בצד הדרך. בית המשפט ציין לחובה גם את עברם הפלילי של המערער וגריפאת. על סמך אלה, גזר עליהם עונש זהה של 36 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, פיצוי המתלונן בסך 5,000 ש"ח (כל אחד), קנס בסך 5,000 ש"ח (כל אחד) ופסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 24 חודשים מיום השחרור ממאסרם. 4. בכתב הערעור השיג המערער הן על הרשעתו, הן על עונשו, אך בדיון לפנינו החליט לחזור בו מהערעור על הכרעת הדין ולמקד את טיעוניו בעונש. לטענתו, מדובר בעונש מופלג בחומרתו וזאת משני טעמים מרכזיים: האחד, כי היה מקום להבחין בינו לבין גריפאת לעניין חלקם בפרשה, וכפועל יוצא מכך להשית עליו עונש קל מזה של גריפאת. השני, כי מדובר בעונש החורג מרף הענישה המקובל בעבירות דומות, שהוא עבודות שירות בדרך כלל. עוד לטענתו, לא ניתן כל משקל בגזר הדין לנסיבותיו האישיות, לעובדת עברו הנקי למעט הרשעה אחת ולאפשרות שיקומו בהיותו בחור צעיר ובשים לב לתסקירים שנערכו בעניינו. 5. באת כוח המשיבה טוענת שאין עילה להתערב בעונש. לגישתה, אף שהיו למערער ולגריפאת תפקידים שונים בפרשה, אין בכך כדי להצדיק גזירת עונש שונה על כל אחד מהם, שכן הם פעלו כגוף אחד. גם בעניין רף הענישה חולקת באת כוח המשיבה על המערער ואת עמדתה זו גיבתה באסמכתאות. לבסוף טוענת היא כי מהתסקיר המשלים בעניינו של המערער עולה כי הלה לא נרתם להליך הטיפולי. הכרעה 6. לא מצאנו בטענותיו של המערער עילה לשנות מן העונש שנגזר עליו. המערער וגריפאת ניצלו באכזריות את המתלונן הקטין ושדדוהו באיומי אקדח לראשו – איומים שהושמעו מפי שניהם. מקבלים אנו את עמדת המשיבה כי אף על פי שהיה להם תפקיד שונה במעשים, פעלו הם כיחידה אחת, בעלת שתי שלוחות. השניים יצאו יחד למשימה זהה, כשחלוקת התפקידים ביניהם הובילה לכך שגריפאת היה אקטיבי יותר מן המערער. אין בכך כדי להצדיק הקלה עם המערער ביחס לגריפאת (השוו: ע"פ 4194/10 דרויש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.10.10)). יתכן שהמצב היה שונה אילו הוכח שהמערער ציית להוראותיו של גריפאת וכי היה נתון למרותו בדרך כלשהי, אולם נתון זה לא בוסס בראיות. זאת ועוד, לא שוכנענו כי העונש חורג בצורה קיצונית מרף הענישה המקובל בעבירות ובנסיבות דומות. פסקי הדין שאליהם הפנה המערער שונים מהמקרה הנוכחי במרכיבים שונים ולכן אין להקיש מהם לענייננו. אף לא התרשמנו כי נסיבותיו האישיות של המערער מצדיקות את המתקת עונשו. אמנם מדובר בבחור צעיר, שעברו אינו מכביד, אולם נסיבותיו אינן יוצאות-דופן ומתסקירי שירות המבחן עולה כי הוא מתקשה ליטול אחריות למעשיו ולהיעזר בגורמי הטיפול בבית הכלא. כמו-כן, אף שעברו הפלילי אינו מכביד כאמור, המערער "הספיק" בכל זאת, חרף גילו הצעיר, לצבור לחובתו הרשעה בעבירה של חבלה במזיד ברכב ונדון בגין כך לעונש של מאסר על תנאי. סיכומו של עניין, למרות שמדובר בתקופת מאסר משמעותית עבור בחור צעיר, סבורים אנו כי מדובר בעונש שהולם את נסיבות העניין ומשקף בצורה נכונה את מכלול השיקולים הרלוונטיים. הערעור, אפוא, נדחה. ניתן היום, ‏י"א בטבת התשע"ג (‏24.12.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11089760_B05.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il