הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל נ. החברה לאיתור ולהשבת נכסים

פסק-דין בתיק בג"ץ 8976/08 .בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8976/08 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר העותרת: הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל נ ג ד המשיבים: 1. החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ 2. העמותה למען בריאות הפה 3. ארגון "לתת" 4. עמותת "עמ"ך" 5. עמותת "עזר מציון" 6. עמותת "אש"ל" 7. חוג ידידי תל השומר 8. עמותת "המשפט בשירות הזיקנה" 9. עמותת "מאיר פנים" 10. עמותת "חזון ישעיה" עתירה למתן צו על תנאי ולצו ביניים תאריך הישיבה: ב' באייר תשס"ט (26.4.09) בשם העותרת: עו"ד ד' הולץ-לכנר; עו"ד א' אביב בשם המשיבה 1: עו"ד נ' העצני; עו,ד א' יפת בשם המשיבה 2: עו"ד ר' נגריס; עו"ד א' דניאלי בשם המשיב 3: עו"ד ר' בלכר; עו"ד ה' ברקוביץ' בשם המשיבה 4: עו"ד א' סנדל-איתן בשם המשיבה 5: עו"ד א' בר בשם המשיבה 6: עו"ד י' שילה בשם המשיב 7: עו"ד ע' גילוני בשם המשיבה 8: עו"ד כ' שי בשם המשיבה 9: עו"ד ד' ג'והן בשם המשיבה 10: בעצמה פסק-דין השופט י' דנציגר: לפניינו עתירה במסגרתה מתבקשים אנו לבטל את החלטתו של דירקטוריון המשיבה 1 מיום 8.9.2008 בדבר זהות הגופים והמוסדות הזכאים לתמיכה מתקציבה בשנת 2008, בטענה כי ההחלטה האמורה עומדת בסתירה להוראתו של סעיף 4(א)(4) לחוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס"ו-2006 (להלן – החוק), לחייב את המשיבה 1 לתמוך בפרויקט שתכליתו סיוע לניצולי שואה רק אם יופעל בידי גוף ו/או מוסד שמטרתו הינה סיוע לניצולי שואה בלבד, ולבסוף, לחייב את המשיבה 1 בפרסום שמות המוסדות והגופים המוגדרים ככאלו שמטרתם הינה סיוע לניצולי שואה בהם תתמוך המשיבה 1 בשנת 2008 ואת גובה התמיכה שתעניק לכל אחד מהם. יצויין כי היות שחלק מהותי של התמיכות לשנת 2008 כבר הועבר למשיבים 2-10 ונעשה בו שימוש על ידם, ונוכח העובדה שבשנת 2009 אין כוונה להעניק להם תמיכות, הרי שב"כ העותרת הסכימה לוותר על טענותיה ככל שהדברים נוגעים לשנת 2008. העובדות 1. העותרת הינה הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל (ע"ר) אשר נוסדה בשנת 1991 על ידי מרכז הארגונים של ניצולי השואה ובשיתוף ועידת התביעות במטרה לסייע לניצולי השואה. המשיבה 1 הינה חברה שהוקמה על פי החוק ופועלת מכוחו ואשר לה שתי מטרות על פי סעיף 1 לחוק: הראשונה, לפעול להגברת הפעולות לאיתור נכסים הנמצאים בישראל, שיש יסוד להניח כי בעליהם נספו בשואה, ולאיתור היורשים ובעלי זכויות אחרים בנכסים כאמור, המנוהלים או המוחזקים על ידי האפוטרופוס הכללי או על ידי גורם אחר, ולהשיב נכסים אלה ליורשים ולבעלי הזכויות שאותרו. השנייה, להביא לכך שנכסים כאמור אשר היורשים ובעלי הזכויות האחרים בהם לא אותרו למרות מאמצים שנעשו לאיתורם, ישמשו למטרת סיוע לניצולי שואה וכן למטרות של הנצחת זכר השואה, הנחלתו לדורות הבאים והנצחת זכרם של הנספים בשואה, תוך מתן עדיפות למטרת סיוע לניצולי שואה (להלן – המשיבה). המשיבים 2-10 הינם ארגונים ועמותות אשר זכו בשנת 2008 לתמיכתה הכספית של המשיבה לשם הפעלת פרויקטים ספציפיים לרווחת ניצולי שואה (להלן – המשיבים). 2. דירקטוריון המשיבה החליט כי התקציב השנתי למטרת סיוע לניצולי שואה בשנת 2008 יעמוד על מאה מיליון ש"ח כאשר שבעים וחמישה מיליון ש"ח מתוכם יוקצו לתשלום מענק ישיר של ששת אלפים ש"ח לניצולי השואה הנזקקים ביותר, ואילו כעשרים וחמישה מיליון ש"ח הנותרים יוקצו לשם תמיכה בפרויקטים ספציפיים, שתכליתם לסייע לניצולי שואה ואשר יופעלו על ידי גופים ו/או מוסדות שעוסקים בסיוע לניצולי שואה בפיקוח המשיבה. הדגש בבחירת הפרויקטים כאמור הושם על ידי המשיבה על תוכן הפרויקטים ועל קהל היעד שלהם, כך שיקדמו את רווחתם של ניצולי השואה, ולא על זהות הארגונים שיבצעו אותם. לטענת המשיבה, כבר בינואר 2008 פרסמה היא באתר האינטרנט שלה מסמך שכותרתו "מבחנים ועקרונות לחלוקת התקציב השנתי למטרת סיוע לשנת 2008" (להלן – מסמך העקרונות). במסגרת מסמך העקרונות נקבעו תנאי סף להגשת בקשה לתמיכה וקבלת תמיכה ובכללם: ניסיון רלוונטי מוכח של ארבע שנים לפחות בסיוע לניצולי שואה; סיוע לאלף ניצולי שואה לפחות בשנה החולפת; מטרת הגוף המבקש הינה, בין היתר, סיוע לניצולי שואה. קרי, הארגונים המבקשים אינם חייבים להיות דווקא ארגונים המטפלים אך ורק בניצולי שואה, יחד עם זאת נדרש מהם להראות כי עסקו בפועל בסיוע לניצולי שואה וכי שמו להם למטרה, לפחות כאחת ממטרותיהם, לסייע לניצולי שואה. 3. לשם בחירת הפרויקטים שיזכו לתמיכת המשיבה, החליט דירקטוריון המשיבה על הקמת ועדה מייעצת שהורכבה מאנשי מקצוע (להלן – הוועדה), אשר תפקידה היה להמליץ לדירקטוריון המשיבה על הפרויקטים שראויים לתמיכה כספית בשנת 2008. על פי נתוני המשיבה, לוועדה הוגשו ארבעים ושלוש בקשות שעלותן הכוללת הסתכמה בסכום של מאה ושמונים מיליון ש"ח. המלצתה של הוועדה התגבשה בהליך מדורג שכלל שלושה שלבים. השלב הראשון היה שלב ה"סינון" ובמהלכו נדחו בקשות שעסקו בפרויקטים בתחום החברתי/חינוכי/תרבותי היות שתחומים אלו, לעמדת המשיבה, לא נמצאו בעדיפות לתמיכה בשנת 2008. כן נדחו פרויקטים שקהל היעד שלהם מתוך ניצולי השואה, על פי הבנתה של המשיבה, היה מגזרי ומצומצם. בשלב השני דורגו הפרויקטים שנותרו על פי ייחודיותם וחיוניותם. במסגרת שלב זה הועדפו על ידי הוועדה שבעה עשר פרויקטים. ביניהם נכללו ארבעה פרויקטים בתחום מיצוי זכויותיהם של ניצולי שואה, שבעה פרויקטים בתחום של סיוע רפואי, ארבעה פרויקטים בתחום של רווחה סוציאלית ושני פרויקטים רב תחומיים כאשר הוחלט כי אם יצלחו את השלב השלישי הרי שהם יאושרו רק ביחס לתחום הסיוע בחלוקת מזון ותרופות. בשני השלבים הראשונים, הפרויקטים נבחרו בלי שהייתה לחברי הוועדה ידיעה אודות זהות הגופים המבקשים וזאת מתוך כוונה כי לשלב המכריע יעלו בקשות רק על בסיס מהות הפרויקט בגינו הוגשה בקשת התמיכה. בשלב השלישי, דורגו שבעה עשר הפרויקטים האמורים על פי משקולות: נחיצות וחשיבות הפרויקט – 40%, הערכה כלכלית – 35% והתרשמות כללית – 25%. במסגרת שלב זה ניתן משקל לזהות הארגון העומד מאחורי הפרויקט ובכלל זה ניסיונו, כושר הביצוע שלו וכן מידת התאמת הפרויקט לפעילותו השגרתית. לצורך ביצוע ההערכה הכלכלית של הבקשות נבחרה חברה שזהו עיסוקה ואשר התייחסה לשישה פרמטרים עיקריים: מספר הנהנים מהפרויקט, מידת השיפור היחסי ברווחת הנהנים מהפרויקט, כושר הביצוע של מפעיל הפרויקט, מידת ההתאמה בין הגוף המבצע לפרויקט, היחס בין המימון העצמי לבין התמיכה המבוקשת והאפקטיביות התקציבית. בתום השלב השלישי נבחרו תשעה פרויקטים שהומלצו על ידי הוועדה לדירקטוריון המשיבה ובהם: טיפולי שיניים בבית הניצול, טיפול נפשי בבית הניצול, סיוע לניצולי שואה המאושפזים במחלקה גריאטרית, כרטיס מזון חודשי והעלאת המודעות של ניצולי השואה לזכויותיהם לרבות סיוע במימוש זכויות. 4. בתום דיון שהסתמך על סקירת הוועדה כמו גם מסמכים מוקדמים שנמסרו לחברי הדירקטוריון, אישר דירקטוריון המשיבה בישיבתו מיום 8.9.2008 את המלצות הוועדה. לטענת המשיבה, הודגש כי לאחר שימסרו כספי התמיכה המשיבה תפקח עליהם על מנת להבטיח כי כספי התמיכה ישמשו בפועל ליעד בשלו ניתנו. 5. המשיבה טענה כי הפרויקט בגינו הוגשה בקשת התמיכה של העותרת הוא מימון שעת סיעוד שבועית אחת לניצולי שואה מוגבלים, כאשר עבור מימונה של שעה זו התבקשה, לטענת המשיבה, תמיכה של למעלה ממאה מיליון ש"ח. בהתחשב במאפייני הפרויקט לרבות התועלת השולית שלו בעייני הוועדה, סברו חבריה כי מבין כלל הפרויקטים שעברו את השלב הראשוני, ישנם פרויקטים דחופים וחיוניים יותר. טענותיה של העותרת 6. ראשית, טוענת העותרת – באמצעות באת כוחה, עו"ד ד' הולץ-לכנר – כי הענקת תמיכה למשיבים עומדת בסתירה לסעיף 4(א)(4) לחוק, היות שהאחרון מאפשר למשיבה לתמוך אך ורק בגופים ומוסדות שמטרתם הבלעדית היא סיוע לניצולי שואה. לטענת העותרת, המשיבים אינם גופים שכל מטרתם הינה סיוע לניצולי שואה אלא הסיוע נעשה על ידם אגב פעילותם. העותרת ממקדת את טענתה בכך שהמשיבה מוסמכת לתמוך אך ורק בגופים שמטרתם הבלעדית היא סיוע לניצולי שואה, ואין די בכך כי סיוע לניצולי שואה יהיה מבין מגוון מטרותיו של ארגון פלוני. העותרת טוענת כי זוהי כוונת המחוקק וכי תמיכה עקיפה על דרך של העברת כספים לארגונים ומוסדות שסיוע לניצולי שואה אינו מטרתם הבלעדית סותרת את תכלית החוק, היות שבסופו של יום אותם כספים שאמורים להגיע לניצולי השואה ישמשו להוצאות תקורה ותפעול של הארגונים המפעילים את הפרויקטים, שרווחתם של ניצולי השואה כאמור אינה נמנית בראש מעיניהם, בעוד שהחוק ביקש להבטיח כי הנכסים והכספים ישמשו לרווחת ניצולי השואה עצמם. בהמשך לכך, טוענת העותרת כי טעתה המשיבה טעות מהותית היורדת לשורשו של עניין בכך שסברה כי בשלב הראשון אין לגלות לחברי הוועדה את זהות הגופים והמוסדות המבקשים תמיכה, שכן מלכתחילה החוק מאפשר למשיבה להעניק תמיכה אך ורק לגופים ומוסדות שכל מטרתם היא סיוע לניצולי שואה. 7. שנית, טוענת העותרת כי בכך שהמשיבה אישרה את המלצות הוועדה הרי שאימצה היא את המלצותיו של גוף חיצוני בדבר זהות הגופים והמוסדות להם תוענק תמיכה ובכך התפרקה היא מסמכותה שלא כדין. מתוך ארבעים ושלוש הבקשות שהוגשו לוועדה, צלחו את שלב ה"סינון" שבע עשרה בקשות ומתוכן הומלצו בפני דירקטוריון המשיבה תשע בקשות בלבד (בקשותיהם של המשיבים 2-10). קרי, דירקטוריון המשיבה לא נחשף לשלושים וארבע בקשות, דבר שלא איפשר לו מלכתחילה לקבל החלטה בנוגע לפרויקטים שהוצעו במסגרתן ולהפעיל לגביהם את שיקול דעתו העצמאי. לטענת העותרת, ההלכה הפסוקה קובעת כי רשות מנהלית אשר הוסמכה על ידי המחוקק חייבת להפעיל את שיקול הדעת שהוענק לה בעצמה וההחלטה מוטלת עליה בלבד. 8. שלישית, טוענת העותרת כי החלטת המשיבה למנוע בשלב הראשון מהוועדה לדעת את זהות הגוף שעומד מאחורי בקשת התמיכה התקבלה משיקולים זרים ובחוסר תום לב וזאת על מנת לצמצם מראש את סיכוייה של העותרת להיבחר היות שהיא ידועה כמי שעוסקת שנים רבות, כעיסוק קבוע ועיקרי, בסיוע לניצולי שואה, זאת משום שיו"ר העותרת מנהל מאבק משפטי ארוך שנים במשיבה כדי שתעביר כספים נוספים לתמיכה בניצולי שואה. תגובתה של המשיבה 9. תחילה, טוענת המשיבה כי היא לא חרגה מסמכותה בכך שבחרה לתמוך במשיבים. לטענת המשיבה, סעיף 4(א)(4) לחוק מאפשר למשיבה שני נתיבי סיוע חלופיים. הראשון, על פי רישת הסעיף, מאפשר תמיכה ישירה בניצולי השואה במסגרתה מועברים הכספים ישירות לניצול השואה. השני, על פי סיפת הסעיף, מאפשר תמיכה עקיפה המתבצעת באמצעות העברת כספים לארגונים שפעילותם מקדמת את רווחתם של ניצולי שואה. לטענת המשיבה, במסגרת התמיכה העקיפה אין היא מחויבת לתמוך דווקא בארגונים שמטרתם היחידה והבלעדית הינה סיוע לניצולי שואה אלא רשאית היא לתמוך אף בגופים שפעילותם מיטיבה עם ניצולי שואה הגם שאין זו מטרתם העיקרית. מעבר לכך, טוענת המשיבה כי כל הפרויקטים שהיא בחרה לאשר את התמיכה בהם בשנת 2008 הינם פרויקטים שקהל היעד שלהם הוא ניצולי שואה בלבד ולכן אין נפקות לשאלת מטרת הארגון העומד מאחורי הפרויקט. למעלה מכך, לכל הארגונים שהפרויקטים שלהם נבחרו על ידי המשיבה יש זיקה ישירה לטיפול בניצולי שואה ובין מטרותיהם המוגדרות ניתן למנות גם סיוע לניצולי שואה. טעם נוסף שלטענת המשיבה מצדיק את תמיכתה על בסיס מהות הפרויקט ולא על בסיס זהותו או מטרתו המוצהרת של הגוף שעומד מאחורי הפרויקט הינו כי זהו מנגנון בחירה שנועד לא לשלול מראש תמיכה גם באוכלוסייה שיש שאינם רואים בפרטים הנמנים עליה ניצולי שואה, כלומר ניצולי שואה מ"המעגל השני". החוק עצמו אינו מגדיר מיהו ניצול שואה. יש הסבורים כי מדובר אך ורק במי שחי תחת הכיבוש הנאצי. יש אחרים הרואים גם במי שהצליח להימלט מאימת השלטון הנאצי כניצול שואה ויש הטוענים שאף מי שסבל ממאורעות מלחמת העולם השנייה בתחומי ברית המועצות לשעבר גם הוא ניצול שואה. על מנת להימנע מהכרעה אפריורית בסוגיה רגישה זו, טענה המשיבה כי המנגנון בו היא בחרה לבחינת הבקשות שימר את יכולתה לקבוע, בבוא היום ובהתאם לנסיבות, את סוג והיקף האוכלוסייה שתיהנה מתמיכתה. 10. עוד מוסיפה המשיבה כי הוועדה הינה גורם ממליץ בעוד שההחלטה הסופית ואישור העברת כספי התמיכה למשיבות הושארו בידי דירקטוריון המשיבה ועל כן אין מדובר בהתפרקות מסמכות. מטרת הקמת הוועדה הייתה לאפשר קבלת החלטות מקצועיות ונטולות פניות. 11. לבסוף, טוענת המשיבה כי תנאי הסף להגשת בקשות התמיכה ובחירתן בשלב הראשון היו כי לגוף המבקש ישנו ניסיון קודם של ארבע שנים לפחות בסיוע לניצולי שואה וכי בשנה החולפת סייע לפחות לאלף ניצולי שואה. לכן, מלכתחילה כל הגופים שצלחו את השלב הראשון עסקו בסיוע לניצולי השואה בדומה לעיסוקה הראשי של העותרת שעל פיו היא גם מזוהה. לפיכך, סיכוייה של העותרת בשלב הראשון לא נפגעו כלל ועיקר מהחלטת המשיבה שלא לבחון בשלב זה את הבקשות על פי זהות הגוף שעומד מאחורי הפרויקט. יוצא אפוא כי לעותרת היו סיכויים שווים כמו ליתר המבקשים, ולכן אין בסיס לטענתה בדבר השיקולים הזרים שהניעו את המשיבה לא לחשוף את זהות הגוף המבקש בשלב הראשון של עבודת הוועדה. המסגרת הנורמטיבית 12. עסקינן בסעיף 4(א) לחוק אשר קובע את מטרות המשיבה ותפקידיה. סעיף 4(א)(4) לחוק קובע כי אחת ממטרותיה של המשיבה: "לתת סיוע לניצולי שואה הזקוקים לכך, לרבות סיוע בתחומי הרפואה, הסיעוד, הרווחה, התמיכה הנפשית והכלכלית, ולתמוך במוסדות ובגופים שמטרתם סיוע לניצולי שואה". 13. סעיף 4(א)(4) לחוק מורכב מרישא וסיפא. הרישא, קובעת את נתיב הסיוע הראשון שבמסגרתו מוסמכת המשיבה לנקוט בדרך של סיוע ישיר במסגרתה מועברים כספים לניצול השואה בצורה בלתי אמצעית. סיפת הסעיף, קובעת את נתיב הסיוע העקיף לפיו המשיבה רשאית להעביר כספים לארגונים שמקדמים את רווחתם של ניצולי השואה. המחלוקת שניטשה בין הצדדים היא באשר לפרשנותה של סיפת הסעיף. קרי, האם המשיבה מוסמכת להעביר כספים אך ורק לארגונים שמטרתם הבלעדית הינה סיוע לניצולי שואה, או שמא רשאית היא להעביר כספים גם לארגונים שסיוע לניצולי שואה אינו בגדר מטרתם הבלעדית או אינו בגדר מטרותיהם בכלל, אולם בפועל מסייעים הם לניצולי שואה ומקדמים בפועל את רווחתם. דיון והכרעה 14. בפתח הדברים יצויין כי העתירה, ככל שהיא מתייחסת לשנת 2008, אינה רלוונטית עוד, היות שלטענת המשיבה חלק מהותי של התמיכות כבר הועבר למשיבים ונעשה בו שימוש. העותרת חלקה על כך בדיון שבעל פה, אך יחד עם זאת הסכימה לוותר על טענותיה בכל הנוגע לשנת 2008. יחד עם זאת, העותרת עמדה על עתירתה בטענה כי יש לקבל הכרעה עקרונית בשאלת פרשנותה של סיפת סעיף 4(א)(4) לחוק. כבר עתה יאמר כי דעתנו כדעת המשיבה ואף אנו סבורים כי פרשנותה הראויה של סיפת סעיף 4(א)(4) הינה כי המשיבה מוסמכת לתמוך גם בגופים וארגונים שסיוע לניצולי שואה אינו בגדר מטרתם הבלעדית או אינו בגדר מטרותיהם בכלל, אולם פעילותם מקדמת בפועל את רווחתם של ניצולי השואה. 15. כידוע פרשנותו של דבר חקיקה מתחילה מלשונו [ראו למשל: ע"א 3622/96 חכם נ' קופת חולים מכבי, פ"ד נב(2) 638, 646-647 (1998), להלן – עניין חכם; אהרון ברק פרשנות במשפט כרך ב פרשנות החקיקה 97 (1993), להלן – ברק]. לשון סיפת סעיף 4(א)(4) אינה קובעת כי המשיבה מוסמכת לתמוך אך ורק במוסדות ובגופים שמטרתם הבלעדית הינה סיוע לניצולי השואה, ולכן לכאורה רשאית המשיבה לתמוך בגופים שלישיים שסיוע לניצולי שואה אינו בגדר מטרתם המוצהרת והעיקרית. אולם, פרשנותו של דבר חקיקה אינה נעצרת על סף לשונו אלא מתבצעת לאור תכליתו [ראו למשל: עניין חכם, בעמוד 644; ברק, בעמוד 85]. תכליתו של סעיף 4(א)(4) הינה קידום רווחתם של ניצולי השואה כפי שאף עולה מדברי ההסבר של סעיף זה [ראו: הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס"ה-2004, ה"ח הממשלה 142]: "שני התפקידים האחרונים, המפורטים בפסקאות (4) ו- (5) של סעיף 5(א) המוצע [סעיף 4(א) לחוק] נועדו להביא להגשמת המטרה השנייה של החוק ושל החברה – הקצאת נכסים אשר היורשים אותם לא אותרו, למטרות סיוע לניצולי השואה ולתמיכה בפעולות הנצחת זכר השואה". עוד קובעים דברי ההסבר הנ"ל כי: "מדינת ישראל מחויבות ערכית, מוסרית ואנושית לסייע לניצולי השואה בכל דרך אפשרית". על החשיבות המיוחדת שמייחס החוק לתכלית הסיוע של סעיף 4(א)(4) על פני תכלית ההנצחה ניתן ללמוד מסעיף 4(ב) לחוק הנ"ל הקובע מפורשות כי: "...תיתן החברה עדיפות לשימוש בנכסים למטרת סיוע על פני שימוש בנכסים למטרת הנצחה..." 16. יוצא אפוא כי תכליתה של סיפת סעיף 4(א)(4) לחוק, כמו גם תכליתו העיקרית של הסעיף בכללותו, הינה לתמוך בניצולי השואה ולסייע להם בכל דרך אפשרית. פועל יוצא מתכלית זו הוא כי יש לאפשר למשיבה לתמוך גם בארגונים שמקדמים בפועל את רווחתם של ניצולי שואה, הגם שאין זו מטרתם הבלעדית או שאין מדובר באחת ממטרותיהם העיקריות או אף שאין היא נמנית כלל על המטרות שלשמן הוקם הארגון. הטעם לכך הוא שאף המחוקק סבר כי קידום רווחתם של ניצולי שואה צריך להיעשות בכל דרך אפשרית, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדברי ההסבר של הצעת החוק המצוטטים לעיל. יודגש כי בשל גילם המתקדם של ניצולי השואה החיים כיום במדינת ישראל, קיימת חשיבות עליונה לחלק בהקדם האפשרי את מרב המשאבים העומדים לרשות המשיבה על מנת לסייע לניצולי השואה ובכך להקל גם אם רק במידת מה על סבלם, שכן אם יוותרו בעתיד כספים בלתי מנוצלים לשם קידום מטרת הסיוע, כתכלית עיקרית של סעיף 4(א)(4) לחוק, ספק אם יהיו ניצולי שואה רבים שיוכלו ליהנות מהם. לשם כך, אין די בפעילותה של המשיבה לבדה אלא רשאית היא להיעזר בארגונים נוספים שברשותם הידע המקצועי, היכולות האופרטיביות כמו גם נגישות לניצולי השואה. לאור זאת, יש לאפשר למשיבה לעבוד, על פי שיקול דעתה, עם קשת רחבה ביותר של ארגונים, גופים ומוסדות שדרכם יהיה ניתן לסייע בתוך פרק הזמן הקצר ביותר לכמה שיותר ניצולי שואה. דווקא בשל כך, אין להגביל את המשיבה לעבוד עם גופים מסוימים דווקא אך בשל מטרתם המוצהרת, אלא יש לאפשר לה לתמוך בניצולי השואה ולסייע להם בכל הדרכים האפשריות על בסיס תוכן הפרויקט והסיוע המהותי שיש ביכולתו להעניק לניצולי השואה כמו גם קידום רווחתם. התמקדותה של המשיבה בתוכן ומהות הפרויקט ולא בזהות הארגון שעומד מאחוריו הינה ראויה היות שדווקא בתחום השיקום והטיפול בניצולי השואה יש להעדיף את המהות על פני החזות. נוכח העובדה שמדינת ישראל התמהמהה עשרות שנים בטיפול ושיקום ניצולי השואה, קיימת דחיפות לפעול בכל המישורים האפשריים ובנמרצות על מנת להקל, עד כמה שהדבר אפשרי, על כאבם וסבלם של ניצולי השואה שעודם עימנו. 17. למעלה מכך, סמכותה של המשיבה לתמוך בארגונים שסיוע לניצולי שואה אינו בגדר מטרתם הבלעדית או אינו בגדר מטרתם כלל, אולם פעילותם מקדמת בפועל את רווחתם של ניצולי השואה, נובעת לא רק מתוך סיפת סעיף 4(א)(4) אלא בראש ובראשונה מרישת הסעיף, שכן פעילות באמצעות אותם גופים גם היא באה בגדר התיבה "סיוע לניצולי השואה" המעוגנת ברישא, שכן אין הכרח כאמור כי סיוע לניצולי שואה יעשה דווקא "במסלול ישיר". 18. העותרת העלתה בטיעוניה את החשש כי כספים שיוזרמו לארגונים הנ"ל לא יגיעו במלואם, בסופו של יום, לניצולי השואה אלא יזלגו למימון הוצאות התקורה והתפעול של אותם ארגונים. אכן, קיימת חשיבות לכך שהכספים והרכוש כאמור, שיורשיהם לא אותרו, ישמשו לרווחת ניצולי השואה ולא למימון הוצאות תפעול של ארגון פלוני או אלמוני. ואולם, נראה כי במקרה דנן לא קיימת סכנה כי התרחיש הנ"ל יתממש. בא כוח המשיבה - עו"ד נ' העצני - הצהיר בפני בית המשפט, ובאי כוח המשיבים הסכימו להצהרה זו, כי החלק הארי של הכספים שמוזרמים למשיבים או שיוזרמו בעתיד לארגונים דומים, משמשים וישמשו ישירות את ניצולי השואה ורק חלק מזערי מתוכם משמש וישמש להוצאות תפעול של הארגונים, כאשר המשיבה מפקחת ומקיימת מנגנוני בקרה כי הכספים מגיעים ליעדם ומשמשים למטרות שלשמן הוקצו. 19. יצויין, כי בשנת 2009 המשיבה החליטה לסייע לניצולי השואה בתמיכה ישירה ולא באמצעות ארגונים שלישיים, למעט סכום של שלושה מיליון ש"ח שיוזרם לארגוני ניצולי שואה שמעצם טיבם וטבעם מטפלים בניצולי שואה ומסייעים להם. 20. לא מצאתי ממש בטענתה של העותרת לפיה היעזרות בוועדה מייעצת לדירקטוריון המשיבה כמוה כהתפרקות מסמכות. אין ספק כי רשות מוסמכת צריכה להפעיל את סמכותה [ראו למשל: בג"ץ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד ל"ז 3(29), 34 (1983), להלן - עניין ברגר; ברוך ברכה משפט מינהלי כרך שני 23 (1996), להלן – ברכה; יצחק זמיר הסמכות המנהלית כרך ב 691 (1996), להלן – זמיר]. יחד עם זאת, כאשר הרשות המוסמכת מפעילה את סמכותה עליה לעשות זאת באופן מושכל ומקצועי, על בסיס כל העובדות הצריכות לעניין ותוך שקילת כל השיקולים הרלוונטיים על מנת שהחלטתה תהיה סבירה [ראו למשל: עניין ברגר, בעמוד 49-50]. לפיכך, יפה עשתה המשיבה בהקימה ועדה מייעצת שהורכבה ממומחים, בעלי הידע והכישורים המקצועיים הנדרשים בכדי לזהות את צורכיהם המיוחדים של ניצולי השואה. אין לצפות מהרשות המוסמכת כי תתמצא בכל תחום ותחום, ולפיכך שומה על הרשות להיעזר במומחים ובעלי מקצוע שעה שהיא מקבלת החלטות ומפעילה את סמכותה [ראו: ברכה, בעמוד 171]. אם תפעיל הרשות את סמכותה בהיעדר תשתית עובדתית מתאימה וללא הכישורים המקצועיים הצריכים לעניין, דווקא אז התנהלותה תלקה בפגם היורד לשורשו של עניין [ראו למשל: בג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5) 412, 423-425 (1994); ברכה, בעמוד 275; זמיר, בעמוד 733]. היעזרות בגורמים חיצוניים כגון יועצים ומומחים הינה בבחינת סמכות עזר שבה רשאית להשתמש הרשות המוסמכת על מנת להגשים את ייעודה [ראו והשוו: בג"ץ 2303/90 פיליפוביץ נ' רשם החברות, פ"ד מו(1) 410, 430 (1992)]. 21. אכן, רק תשע בקשות מתוך ארבעים ושלוש בקשות שהוגשו במקור הגיעו לשולחנו של דירקטוריון המשיבה לאחר מיון וסינון, על ידי הוועדה, של כל הבקשות שהוגשו. היה זה מן הראוי שבמסגרת כללי המנהל התקין גם הבקשות שלא הומלצו על ידי הוועדה יגיעו לשולחנו של דירקטוריון המשיבה, על מנת שהאחרון יוכל להפעיל את שיקול דעתו באופן שלם ומושכל. ואולם, אין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין ואין בכך להביא לבטלות החלטת הדירקטוריון לאשר את המלצות הוועדה. הטעם לכך הוא שבמקרה זה התייעצה הרשות המוסמכת, שאין לה כלים מקצועיים הכרחיים לשם מיון בקשות התמיכה, עם גורם מקצועי בעל מומחיות. ברי, כי המלצת הוועדה הינה בעלת משקל מחייב במידה רבה בשל הרכבה המקצועי של הוועדה ופעילותה בהתאם לקריטריונים אובייקטיביים. ראוי להבהיר כי אל לו לדירקטוריון המשיבה להיות "חותמת גומי" של הוועדה ורשאי הוא לשקול שיקולים ענייניים נוספים ואחרים מאלו ששקלה הוועדה, אולם בכדי שניתן יהיה לסטות מהמלצותיה של ועדה כגון דא על כל מאפייניה הייחודיים, נדרש נימוק כבד משקל [ראו והשוו: סעיף 13 לפסק דינו של חברי, השופט א' לוי בבג"ץ 5755/08 ארן נ' ממשלת ישראל (לא פורסם, 20.4.2009)]. איני סבור כי נימוק כאמור התקיים בנסיבות העניין ועל כן אין בפגם הנ"ל כדי לשנות את מסקנתי לפיה הדירקטוריון לא התפרק מחובתו להפעיל את שיקול דעתו, אלא הפעיל שיקול דעת עצמאי תוך היעזרות כדין בוועדה. 22. אשר על כן, אמליץ לחברותיי לדחות את העתירה. בנסיבות העניין אציע שלא לעשות צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת מ' נאור: אני מסכימה לפסק דינו של חברי, השופט י' דנציגר. אני סבורה כי פירוש החוק בו דוגלת המשיבה, פירוש אותו קיבל חברי, מגשים טוב יותר את מטרת החקיקה מאשר הפירוש שהציעה לנו העותרת ולכן יש לקבלו. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, ל' באב התשס"ט (20.8.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08089760_W07.doc חכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il