גרפיטי שלטים בע"מ נ. שר האוצר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8975/20 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט א' שטיין העותרת: גרפיטי שלטים בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. פרקליטות המדינה – המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועמ"ש 3. היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד ראובן מלאך בשם המשיבים: עו"ד סיון דגן פסק-דין השופט א' שטיין: עתירה זו מכוונת נגד החלטת המשיבה 3 מיום 25.10.2020 להטיל על העותרת קנס מינהלי קצוב בשל עבירות שונות לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. בגדר העתירה מבוקש כי נורה על ביטול דרישת הקנס האמור וכן על מתן ארכה ממושכת לפינויה של העותרת מן המקרקעין אשר בגין השימוש האסור בהם הוטל הקנס. מהחומר שהובא לפנינו עולה כי ביום 6.6.2019 קיבלה העותרת הודעת אזהרה לפני נקיטת הליכים בשל שימוש אסור במבנה המשמש אותה כמפעל, אשר מצוי בנחלה מס' 5 בגוש 18804, חלקה 2 במושב מעונה. כעבור למעלה מחצי שנה, ביום 18.2.2020, קיבלה העותרת התראה לפני הטלת קנס מנהלי קצוב בסך 600,000 ₪ בגין השימוש האסור הנ"ל. במהלך החודשים הבאים, בעקבות מספר בקשות מצדה, ניתנו לעותרת ארכות לפינוי המקום, וביום 25.10.2020, לאחר שהארכות באו לסיומן, היא קיבלה הודעה על הטלת הקנס האמור, אשר אותו נדרשה לשלם בתוך 60 ימים. ביום 22.11.2020 פנתה העותרת למשיבה 3 בבקשה לביטול הקנס ולמתן ארכה נוספת של כשנה. בתאריך 25.11.2020 הודיעה המשיבה 3 לעותרת כי בקשתה תועבר לטיפול הגורמים המוסמכים בפרקליטות לשם קבלת החלטה בעניין. מכאן העתירה שלפנינו. העותרת טוענת כי מיום שקיבלה את הודעת האזהרה הראשונה פעלה ללא לאות בניסיון להעתיק את משכנה, וכי היא עדיין פועלת בנדון. לדבריה, נוכח מאמציה, ובהינתן העובדה שמדובר במפעל גדול אשר בו עובדים עשרות אנשים, ההחלטה להטיל עליה קנס מינהלי בגובה של 600,000 ₪, אשר אותו יש לשלם בתוך 60 ימים, בלא מתן ארכות נוספות, איננה מידתית. לדעת העותרת, מסקנה זו נכונה במיוחד לאור מצב החירום שנכפה עלינו על ידי התפשטות נגיף הקורונה. לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה וכן בהודעת המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. סעיף 8א לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985 (להלן: החוק) קובע כי השגה על קנס מינהלי תיעשה באמצעות בקשה לביטול הקנס אשר תוגש בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה על הטלתו; וכי אם בקשה זו נענית בשלילה, הנקנס רשאי להודיע שברצונו להישפט על העבירה, ובמסגרת הליך זה להעלות את טענותיו נגד הטלת הקנס. בנוסף, החוק קובע כי הגשת בקשת לביטול הקנס איננה דוחה את המועד לתשלומו (ראו: סעיף 8א(ד) לחוק). בענייננו, כאמור, העותרת החלה לפסוע בדרך שהתווה החוק, אך בטרם ניתנה החלטה בבקשתה לביטול הקנס הגישה את העתירה שלפנינו. הלכה היא עמנו מקדמת דנא, כי בית המשפט הגבוה לצדק לא יידרש לעתירה כאשר לעותר עומד סעד חלופי יעיל (ראו, למשל: בג"ץ 1938/20 זוהר נ' פרקליטות המדינה (21.5.2020); בג"ץ 2146/20 רמאל נ' פרקליטות המדינה (31.5.2020)). למרות קשייה הנטענים של העותרת, וחרף מאמציה לפנות את המקרקעין אשר בהם נעשה השימוש האסור, בהינתן הליכי ההשגה הקבועים בסעיף 8א לחוק אין לנו אלא לדחות את העתירה. העתירה נדחית אפוא. העותרת תישא בהוצאות המשיבים בסך 2,000 ₪. ניתן היום, ‏י"ב בשבט התשפ"א (‏25.1.2021). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20089750_F02.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il