ע"פ 8975-11
טרם נותח
אולג בלאייב נ. מדינת ישראל
סוג הליך
ערעור פלילי (ע"פ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"פ 8975/11
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 8975/11
לפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט נ' הנדל
המערער:
אולג בלאייב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 27.10.2011 בת"פ 19921-11-10 שניתן על ידי כב' השופטת צ' צפת
תאריך הישיבה:
כ' בשבט התשע"ב
(13.02.12)
בשם המערער:
עו"ד תומר אורינוב
בשם המשיבה:
עו"ד שאול כהן
בשם שירות המבחן:
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט נ' הנדל:
1. מונח לפנינו ערעור על חומרת גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת צ' צפת) מיום 27.10.2011 בת"פ 19921-11-10. המערער הורשע על פי הודאתו בעברה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 335(א)(1) יחד עם סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי בן שנה אם יעבור עברת אלימות מסוג פשע במשך שלוש שנים מתום ריצוי עונש המאסר ופיצוי לנפגע האלימות (להלן: המתלונן) בסך 5,000 ₪.
2. המתלונן הוא קטין, יליד 1995. על פי כתב האישום המתוקן בו הודה המערער – יליד 1991, ביום 5.11.2010 נפגשו השניים עם מספר חברים נוספים בתיכון מקיף "אמי"ת" בבאר שבע. בין השניים נתגלע ויכוח, במהלכו ניגשו "לדבר בצד" לבקשת המערער. המערער הוציא סכין מכיסו. המתלונן הבחין בסכין ודרש מן המערער לזרוק אותה, אחרת "יקבל כאפה לפנים". בתגובה דקר אותו המערער שתי דקירות בבית החזה. אחת הדקירות חדרה לעומק חלל הבטן וגרמה ליציאת אומנטום ולקרע בטחול. המתלונן הובהל לבית החולים בניידת, שם אושפז ונזקק לניתוח ולהכנסת נקז לבית החזה.
3. בגזר הדין עמד בית המשפט המחוזי על נתוניו האישיים של המערער, שעלה בגפו מרוסיה בשנת 2008. המערער הוא בן יחיד להוריו, אמו התאבדה בנוכחותו בהיותו בן 9 שנים, ואז החלה התדרדרות במצבו הלימודי והרגשי והוא ביצע מספר ניסיונות אובדניים. כשנה לאחר עלותו ארצה הואשם המערער בהחזקת סמים. הוא החל להתרועע עם חברה עבריינית. חצי שנה לפני מעצרו התגייס לצה"ל. המערער מסר כי מגיל 16 נהג לצרוך אלכוהול בכמות מופרזת, וביום האירוע היה בגילופין. לדבריו, המתלונן אמר לו אמירות פוגעניות כלפיו וכלפי אימו אותן לא יכול היה להכיל ובצעד ספונטאני דקר אותו. בית המשפט המחוזי התייחס להערכת שירות המבחן בתסקיר הראשון, לפיה המערער נוטה להשליך את התנהגותו האלימה על השפעת האלכוהול עליו והוא בעל קושי לתת אמון בגורמי הסמכות והטיפול. גם בתסקיר השני, שנערך לאחר בחינה נוספת, התקשה שרות המבחן להעריך את מידת שיתוף הפעולה הפוטנציאלי של המערער בהליך טיפולי לאורך זמן. עם זאת, שירות המבחן הציע לשלב את המערער בטיפול במדור לנוער וצעירים ביחידה הטיפולית להתמכרויות בחיפה, שם יקבל מענה בשפה הרוסית לקשייו הרגשיים וההתנהגותיים ולהתמכרותו לאלכוהול.
בית המשפט המחוזי עמד על חומרת מעשיו של המערער, ועל המציאות היומיומית הקשה שבה בני נוער נוהגים לשאת על גופם סכין ולעשות בה שימוש במקרי סכסוך. נקבע, שיחסם של בתי המשפט לתופעה זו צריך להתמקד בממד ההרתעה. נלקחה בחשבון גם נטייתו של המערער לאימפולסיביות ולתוקפנות. מהצד האחר, נאמר, יש לשקול לקולא את הודאתו, גילו הצעיר, היעדר עבר פלילי ונסיבות חייו הקשות. לנוכח זאת הגיע בית המשפט המחוזי לתוצאה שתוארה לעיל, ומכאן הערעור שלפנינו.
4. ב"כ המערער מלין על העונש החמור שהוטל עליו, המחליש את המוטיבציה השיקומית שלו, וזאת בניגוד להמלצת שירות המבחן. לדבריו, בית משפט קמא לא איזן כראוי בין שיקול הגמול לשיקול השיקום, ולא נתן משקל הולם לנסיבות חייו הקשות של המערער, ואף לא לעובדה ששהה תקופה ארוכה במעצר בית מלא.
בדיון לפנינו הוסיף ב"כ המערער וציין שהמערער החל בחודש אוגוסט 2011 הליך שיקומי במחלקה לטיפול בהתמכרויות בעיריית חיפה. עד למתן גזר הדין, המערער נכח ב-8 שיחות טיפוליות, מסר בדיקות נשיפה שהיו נקיות, עבר אבחון פסיכיאטרי והשתלב בקבוצה טיפולית. מסמך אודות נתון זה לא הובא בפני בית משפט קמא. ייחודו של טיפול זה הוא שהוא מתקיים בשפה הרוסית. בתסקיר שירות המבחן שהוגש לנו צוין שישנו קושי לשלב את המערער במחלקה הטיפולית בכלא, לנוכח קשייו בשפה העברית. בדיון לפנינו חזרה נציגת שירות המבחן ואישרה שישנה בעיה של העדר מסגרות מתאימות בבתי הכלא לדוברי השפה הרוסית.
מן העבר השני, ב"כ המדינה סומך ידיו על פסק דינו של בית משפט קמא, וטוען ששנתיים מהוות עונש הולם לנוכח חומרת המעשים, המשקלל גם את נסיבות חייו הקשות של המערער.
5. חומרת מעשיו של המערער מדברת בעד עצמה. האלימות הקשה אכן הפכה לנגע ברחובותינו. כפי שנכתב לא מכבר בנוגע לתופעה זו: "הלב כואב, והשכל אינו תופס, אך המציאות המחרידה בשלה. בית המשפט אינו פטור מנטילת חלק במאבק בנגע זה, ומחויב הוא לתרום את תרומתו" (ע"פ 6112/11 מדינת ישראל נ' נדב נחמיאס, 13.2.2012). דברים אלו אמורים ביתר שאת כלפי תופעת הסכינאות בקרב צעירים הנוטים להעדר שליטה עצמית, שכבר גבתה את קורבנותיה בגוף ובנפש. על כן, על העונש לשקף חומרה זו ולהעביר את המסר הראוי.
יחד עם זאת, אין להתעלם מהשיקול השיקומי וממאפייניו הייחודיים במקרה זה. כפי שהודגש, נסיבות חייו של המערער הן אכן קשות במיוחד. לכך מצטרף הנתון מעורר התקווה אודות התוכנית השיקומית בה פתח עובר למתן גזר הדין – נתון שכאמור לא היה בפני בית המשפט המחוזי. המערער הפגין מאמצים ראויים להערכה במסגרת הליך זה, ויש לעודד זאת. הצד השני של המטבע הוא שבכלא מסגרת שכזו אינה מתקיימת לדוברי השפה הרוסית. יש לציין שראוי להצטער על כך, והדבר טעון שינוי. כמו כן, על קצין המבחן לבחון מעת לעת אם ניתן לשלב בכל זאת את המערער בתוכנית שכזו עוד בהיותו בכלא.
6. לנוכח מכלול השיקולים הנזכרים, החלטנו להפחית 4 חודשים מעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער, ולהעמידו על 20 חודשי מאסר. תקופת המעצר מיום 6.11.2010 ועד 7.12.2010 תנוכה מתקופת המאסר. יתר חלקי גזר הדין יוותרו בעינם.
ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ב (20.2.2012).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11089750_Z05.doc שש
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il