עזבון המנוח בנימין שמואלי- באמצעות מנהל מיוחד עו"ד נ. משולם

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8971/18 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר המערער: עזבון המנוח בנימין שמואלי ז"ל - באמצעות מנהל מיוחד עו"ד ישי גלעדי נ ג ד המשיבים: 1. משולם שמואלי 2. יוחנן שמואלי המשיבים הפורמליים: 3. רחל סירי 4. עמירה שושנה 5. גזל שמואלי 6. מנחם שמואלי 7. חברון שמואלי 8. מרים נחשוני 9. חבצלת מדמוני 10. יוכבד חופי 11. בן ציון שמואל 12. שלום שמואלי 13. נפתלי שמואלי 14. בת שבע דוד 15. גילה כהן ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 11.11.2018 בת"א 24215-07-16 וה"פ 57143-05-16 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' שמולביץ תאריך הישיבה: כ"ה באייר התש"פ (19.5.2020) בשם המערער: עו"ד ישי גלעדי בשם המשיבים: עו"ד אבישי שמואלי; עו"ד עופר שמש פסק-דין השופט נ' סולברג: מחלוקת משפחתית, מי הם בעלי הזכויות בדירה הידועה כגוש 4042 חלקה 93 תת-חלקה 1 הנמצאת ברחוב הדרור 6 בפתח-תקוה; האם היה זה דוד שמואל ז"ל או בנימין שמואלי ז"ל. משנפטרו השניים לבית-עולמם, רב הנסתר על הגלוי, משום שהם אינם יכולים להעיד מי מהם רכש את הדירה, מה היו נסיבות הרכישה, מדוע לא דווחה לרשויות המס, מדוע לא נרשמה כדין. בנסיבות הנתונות דן בית המשפט המחוזי בראיות מטעם בעלי-הדין ובטיעוני באי-כוחם, עד אשר שוכנע כי דוד ז"ל רכש את הדירה, ולא בנימין ז"ל. בית המשפט המחוזי ציין, כי העובדה שבנימין ז"ל הוא אשר השכיר את הדירה, כשבחוזי השכירות צויין כי הוא הבעלים, אינה יוצרת זכויות קנייניות, ככל שדוד ז"ל הוא אשר רכש את הדירה. בנסיבות המשפחתיות אין בגביית דמי השכירות כדי להכריע את שאלת הבעלות. הוכח לבית המשפט המחוזי כי בפועל, לא השכיר בנימין ז"ל את הדירה באופן בלעדי במהלך כל השנים, ולפחות בחלקן דוד ז"ל הוא אשר השכיר. עוד כהנה וכהנה נימוקים נתן בית המשפט המחוזי להכרעתו – והם משכנעים. כזכור, בנימין ז"ל, יליד שנת 1939. הדירה נרכשה בתחילת שנות ה-60 של המאה שעברה, כלומר – בשנות ה-20 לחייו של בנימין ז"ל. לא הוצגו לבית המשפט המחוזי די ראיות כדי להוכיח או לסתור יכולת כלכלית של בנימין ז"ל לרכוש את הדירה אז, בימי צעירותו. אכן, וכפי שהראה בית המשפט המחוזי, יורשי דוד ז"ל הציגו ראיות חיצוניות אובייקטיביות לבעלותו בדירה, והן משכנעות יותר מן הראיות שבאו מנגד. בעיקר אמורים הדברים כלפי אופן הצגת הדירה כלפי הרשות המקומית. במסמכים לגבי חריגות בניה ותוספות בניה הוצג דוד ז"ל כבעל הזכויות בדירה במהלך שנות ה-80 של המאה שעברה. יורשי דוד ז"ל גם הזמינו להעיד שוכרת, גב' נעמי ברזילאי, אין לה כל אינטרס במחלוקת, והיא העידה על כך ששכרה את הדירה במהלך שנות ה-80 מאת דוד ז"ל. לתצהירה צירפה שטר חוב לטובת דוד, אשר חתום על-ידי השוכרים יצחק ונעמי ברזילאי, וכתובתם היא כתובת הדירה שבמחלוקת. בחקירתה הנגדית מסרה פרטים על כך שדוד ז"ל השכיר לה את הדירה למשך כשנתיים והיא שילמה לו את דמי השכירות. עוד ציין בית המשפט המחוזי, גם בכך צדק, כי לא הוכח בשום צורה ואופן כי דוד ז"ל הודה אי-פעם בזכויות של בנימין ז"ל בדירה. לעומת זאת, בנימין ז"ל ביצע פעולות שבמסגרתן גילה דעתו והביע הבנתו לכך שהדירה אינה בבעלותו. בגלל ההיבט המשפחתי המעיק שבבסיס המחלוקת, ומכיוון שנותרו פרטים שלא נתבררו עד תום, סברנו כי פשרה מסויימת עדיפה. הצענו את אשר הצענו, אך לא עלתה בידינו. כיוון שכך – יקוב הדין את ההר. בהיבט המשפטי, לא נמצאה לנו סיבה טובה להתערב בפסיקתו של בית המשפט המחוזי ולשנותה. בהתאם לסמכותנו שלפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין; הממצאים העובדתיים הללו תומכים במסקנה המשפטית של בית המשפט המחוזי; ואין לגלות בה טעות שבחוק. אשר על כן, החלטנו לדחות את הערעור. צו איסור דיספוזיציה שניתן בהחלטת בית משפט זה (השופט ע' גרוסקופף) ביום 20.1.2019 – מבוטל בזאת. בנסיבות העניין, איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ה באייר התש"פ (‏19.5.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 18089710_O07.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1