חברת עמק נטופה להובלות ומסחר בע"מ נ. המנהל האזרחי קמ"ט - מדי

פסק-דין בתיק בג"ץ 897/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 897/15 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז העותרת: חברת עמק נטופה להובלות ומסחר בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. המנהל האזרחי קמ"ט - מדינת ישראל 2. המשרד לאיכות הסביבה, מחלקת הפיקוח עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד איאד מ' נג'ידאת בשם המשיבים: עו"ד אבישי קראוס פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. לפני עתירה המכוונת כנגד החלטת המשיבים לשלול את ההיתר שניתן לעותרת להכניס פסולת משטח ישראל לאזור יהודה ושומרון לפי סעיף 2 לצו בדבר העברת טובין (יהודה והשומרון) (מס' 1252), התשמ"ח-1988 וסעיף 2(ב1) להיתר הכללי להבאת טובין (יהודה והשומרון), התשס"ה-2005 (להלן: ההיתר). במסגרת העתירה מבקשת העותרת כי יינתן לה היתר חדש ותקף לשם כך, וכן מוסיפה "בקשה דחופה מאוד" לכך שתשוחרר משאית השייכת לעותרת (להלן: המשאית). 2. ביום 2.1.2015 נתפסה המשאית בסמוך למעבר חוצה שומרון כשהיא נושאת גזרי עץ הדר, בניגוד להיתר שניתן לעותרת. בהמשך לכך, ביום 4.1.2015 בוטל ההיתר שקיבלה העותרת. העתירה דנן הוגשה ביום 5.2.2015, ובמסגרתה טוענת העותרת כי היא מנהלת עסק להובלת עצים מזה שנים ופועלת בו על פי היתרים כדין, וכי "מעולם לא הסתבכה...בעסקים שמטרתם נוגדת אישור או מטרה אחרת כלשהי" (כך במקור – ד' ב' א'). העותרת מציינת כי בהיתר שקיבלה נאמר במפורש כי היא רשאית להוביל גזרי עצים (למעט גזרים של עצי הדר ואבוקדו), אך טוענת כי המשאית נשאה מטען של שורשי עץ הדר ולא גזרי עץ הדר. על כן, העותרת סבורה כי החלטת המשיבים בעניינה היא שרירותית ובלתי סבירה. העותרת מדגישה בעתירתה כי לא נערך לה שימוע כדין וכי ההימנעות משחרור המשאית גורמת לה לנזק עצום. 3. ביום 30.3.2015 הוגשה תגובת המשיבים לעתירה, ובה ציינו כי בהתאם להסכמות בין הצדדים, העותרת רשאית לשחרר את המשאית, אך גזרי העץ שאותם ביקשה העותרת להכניס לשטחים לא ישוחררו. המשיבים ציינו בהקשר זה כי ביום 12.3.2015 המתינו נציגים של יחידת הפיקוח של המשרד להגנת הסביבה לנציגי העותרת כדי שיבואו לשחרר את המשאית, אך אלה לא הגיעו ונראה היה כי כלל אינם מעוניינים בשחרור המשאית ללא גזרי העץ. לכן, כך גורסים המשיבים, בקשת העותרת לשחרור המשאית מתייתרת. 4. המשיבים מוסיפים וטוענים כי דין העתירה להידחות על הסף עקב חוסר ניקיון כפיים מצד העותרת, שהסתירה מבית המשפט מידע מהותי ביותר, כמפורט להלן. המשיבים מציינים, כי בניגוד לטענת העותרת, עוד בשנת 2012 נתפסו משאיות שבבעלותה בניסיון להכניס גזרי עץ שלא כדין לשטחים, וזאת בשתי הזדמנויות שונות. למרות זאת, בקשה שהגישה בשנת 2014 כי יינתן לה היתר להכנסת גזרי עץ לשטחים נענתה, בכפוף לחתימתו של הבעלים של העותרת על התחייבות לעמוד בתנאי ההיתר, ובכלל זאת להימנע מלהכניס לשטחים גזרים של עצי הדר ואבוקדו המשמשים חומרי גלם לתעשיית המפחמות הבלתי חוקיות. כחמישה חודשים לאחר החתימה על אותה התחייבות, ביום 18.10.2014, נתפסה משאית השייכת לעותרת במעבר חוצה שומרון ועליה מטען של גזרי עץ. נהג המשאית התבקש להתלוות למפקחים שהיו במקום ולהוביל את המשאית למגרש התפיסות של המנהל האזרחי, אך הוא נמלט עם המשאית לכפר סמוך ובעקבות זאת הוגשה כנגד נהג המשאית באותה מקרה תלונה בעניין למשטרת ישראל. ביום 27.10.2014 נערך שימוע לנציג מטעם העותרת, והוא התחייב להימנע מהעברת גזרי עץ שלא על פי היתר. בסיום השימוע הוחלט, לפנים משורת הדין, לחדש את ההיתר שניתן לעותרת תוך שהודגש בפניה כי הפרת תנאיו תוביל לביטולו המיידי. אירועים אלה, שקדמו לתפיסת המשאית ביום 2.1.2015 אשר הובילה להגשת העתירה דנן, לא נזכרו בה כלל. 5. המשיבים טוענים עוד כי נוכח השתלשלות האירועים המתוארת, ספק אם יש צורך לערוך לעותרת שימוע, ועם זאת היא הוזמנה לשימוע נוסף ביום 12.4.2015. שימוע זה לא התקיים משום שבא כוחה של העותרת מסר כי הוא אינו מעוניין בקיומו. 6. בהחלטה מיום 30.3.2015, שניתנה בעקבות הגשת תגובת המשיבים באותו מועד, התבקשה העותרת להודיע עד ליום 1.4.2015 האם היא מסכימה לכך שעתירתה תימחק, תוך שמירת זכותה להעלות את טענותיה בשימוע. ביום 1.4.2015 הודיעה העותרת כי בשלב זה אין בכוונתה למחוק את העתירה. כן ביקשה העותרת להגיש עד ליום 12.4.2015 תשובה מפורטת לתגובת המשיבים. ביום 2.4.2015 הותר לעותרת להגיש עד ליום 12.4.2015 תשובה קצרה לתגובת המשיבים, שבמסגרתה תציין האם היא מסכימה למחיקת העתירה. תשובת העותרת לא הוגשה, אך ביום 13.4.2015 הגישה העותרת בקשה "לעכב את כלל ההליכים בתיק" עד לעריכת השימוע שנדחה בינתיים. בהחלטה מאותו מועד צוין, כי לפנים משורת הדין, ניתנת לעותרת הזדמנות אחרונה להודיע האם היא מעוניינת למחוק את עתירתה ללא צו להוצאות, והעותרת התבקשה להגיש עד ליום 16.4.2015 הודעה שבה תגיב להצעה האמורה. הודעה כזו לא הוגשה, והעותרת אף לא הגישה בקשה להארכת מועד. 7. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, נוכח אופיו של ההליך המתנהל בבית המשפט הגבוה לצדק, שאינו כולל חקירות נגדיות, נודעת חשיבות רבה במיוחד לכך שעותרים יציגו בעתירתם תמונה עובדתית מלאה, מפורטת ומדויקת. הימנעות מפירוט העובדות כהווייתן עלולה לעלות כדי אי ניקיון כפיים אשר ישמש טעם מספיק לדחייתה של עתירה על הסף (ראו למשל: בג"ץ 9157/12 צמח נ' ראש ההוצאה לפועל תל אביב, פסקה 5 (27.2.2013)). העותרת נמנעה מלפרט את העובדות המצוינות בתגובת המשיבים בכל הנוגע להפרות קודמות של תנאי ההיתר על ידה, עובדות אשר אף סותרות באופן חזיתי את טענתה לפיה מעולם לא הסתבכה בהפרת תנאי ההיתר. העותרת גם נמנעה מלהסביר מדוע הסתירה פרטים מהותיים אלה, אף שניתנו לה מספר הזדמנויות לעשות כן. לכך מצטרפת התנהלותה התמוהה של העותרת, אשר טענה כי אי שחרור המשאית מביא אותה אל סף פשיטת רגל, ולכן ביקשה צו ביניים דחוף שיורה על שחרורה, אך למרות זאת נמנעה מלהגיע ולשחרר את המשאית לאחר שהמשיבים הסכימו לכך. בנסיבות אלה, אין מנוס מדחיית העתירה תוך חיובה של העותרת בהוצאות. 8. סוף דבר: העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 שקל. ניתן היום, ‏ט"ז באייר התשע"ה (‏5.5.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15008970_A09.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il