הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב נ. אייל אלעזר,עו"ד

פסק-דין בתיק על"ע 8968/07 בבית המשפט העליון על"ע 8968/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב נ ג ד המשיב: עו"ד אייל אלעזר ערעור על החלטת בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין מיום 20.9.2007 בבד"א 36/07 תאריך הישיבה: ו' באדר א התשס"ח (12.02.08) בשם המערער: עו"ד עמוס ויצמן בשם המשיב: עו"ד עזרא חורי פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. לפנינו ערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן: בית הדין הארצי) בעניינו של המשיב. במסגרת פסק הדין האמור הוחלט שלא להתערב בהכרעתו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו (להלן: בית הדין המחוזי), בגדרו הושת על המשיב עונש משמעתי של חמש שנות השעיה מלשכת עורכי הדין, מתוכם תשעה חודשי השעיה בפועל, והיתרה על תנאי, זאת לאחר שהמשיב הורשע בהליך פלילי בעבירות סמים ובעבירה של תקיפת עובד ציבור. בפתח הדברים נציג את הנתונים הצריכים להכרעה. העובדות הרלבנטיות 2. המשיב הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט ד' בארי), על פי הודאתו, בעבירות של גידול סם מסוכן והחזקת סם מסוכן, שלא למטרות שימוש עצמי – בניגוד לסעיפים 6, 7(א) ו-7(ג) ריישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה), בהתאמה, וכן בעבירה של תקיפת עובד ציבור, בניגוד לסעיף 381(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום, שהמשיב הודה בהן, הרשעותיו נסבו על שני אירועים נפרדים, שיתוארו בקצרה להלן: האירוע הראשון – בתאריך 18.6.2001, בעת שרכבו של המשיב החל להיגרר בהוראת מפקחת של עיריית תל-אביב-יפו (להלן: המפקחת) – המשיב פתח את דלת הרכב הגורר, משך מתוכו את המפקחת, בחוזקה, והתיישב במקומה בגרר, תוך שהוא דורש בצעקות את שחרור רכבו. האירוע השני – בתאריך 10.7.2002 נתגלה בחיפוש משטרתי כי המשיב גידל במתחם ביתו, ללא היתר, 13 שתילים של סם מסוכן מסוג קנבוס, במשקל כולל של 877.31 גרם נטו. כן החזיק המשיב בדירתו, באריזות שונות, סם מסוכן מסוג קנבוס, במשקל כולל של כ-2.65 גרם נטו, וכדור שהכיל סם מסוכן מסוג MDMA. להשלמת התמונה יש לציין, כי על אף שהמשיב היה חבר בלשכת עורכי הדין בעת ביצוע העבירות האמורות, הוא לא התפרנס מעבודה כעורך דין, אלא עבד בחברה שהייתה בבעלות שלו ושל אחיו (ואשר עיסוקה במתן שירותים בקשר לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965), תוך שהוא מנצל את כשירותו כעורך דין לשם אימות תצהירים שונים של לקוחות החברה. 3. שירות המבחן, אשר מסר תסקיר בעניינו של המשיב, המליץ כי בית המשפט יימנע מהרשעתו, וזאת על מנת שלא לפגוע בהמשך תפקודו של המשיב כעורך דין. בית משפט השלום הנכבד לא קיבל את המלצת שירות המבחן, ובתאריך 24.2.2005 הרשיע את המשיב, וגזר עליו עונשים כדלקמן: בגין עבירות הסמים, הושתו על המשיב שישה חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שהמשיב לא יעבור, במשך שלוש שנים, עבירה בניגוד לפקודה. בגין העבירה של תקיפת עובד ציבור, הושתו על המשיב חמישה חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות כלפי גופו של אדם, במשך שלוש שנים. כן הוטל על המשיב עונש של ביצוע עבודות לתועלת הציבור, בהיקף של 150 שעות, בהתאם לתוכנית שגובשה על ידי שירות המבחן. 4. בעקבות ההרשעה, ולאחר שזו הפכה חלוטה, פנה המערער לבית הדין המחוזי וביקש לגזור על המשיב עונש של הוצאה מן הלשכה בהתאם לסעיפים 75 ו-68(5) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: החוק, או: חוק לשכת עורכי הדין). במקביל הוא גם הגיש בקשה להשעיה זמנית של המשיב מלשכת עורכי הדין, בהתאם לסעיף 78(ב) לחוק. בית הדין המחוזי מצא כי בנסיבות העניין היה בעבירות שבהן הורשע המשיב משום קלון וקבע ברוב דעות (עורכי הדין גילי נאור אליאס ו-איליה וייסברג, כנגד דעתה החולקת של אם בית הדין, עורכת הדין מירב בן-ארי), כי יש להטיל על המשיב עונש משמעתי של חמש שנות השעיה מלשכת עורכי הדין, מתוכן תשעה חודשים בפועל, והשאר על תנאי, כשהתנאי הוא שהמשיב לא יורשע, במשך שלוש שנים, בכל עבירה הקשורה לסמים או אלימות. כן הוחלט על השעייתו הזמנית של המשיב, בהתאם לסעיף 78(ב) לחוק, וזו נכנסה לתוקף בתאריך 15.3.2007. בית הדין המחוזי ציין בפסק דינו, כי בגדרי גזירת העונש המשמעתי, הוא התחשב במספר נסיבות מקלות, ובהן: היעדר עבר פלילי קודם של המשיב; הצגת עדויות אופי חיוביות לטובת המשיב; העובדה כי העבירות בהן הורשע המשיב בוצעו על רקע בעיות בתא המשפחתי שלו, והנתון שהוא הביע חרטה כנה על המעשים. עוד ציין בית הדין המחוזי כי הוא הושפע מכך שמדובר ב"מעידה חד פעמית" מצד המשיב. שופטת המיעוט, אם בית הדין, עו"ד מירב בן-ארי, סברה כי יש להטיל על המשיב עונש השעיה לתקופה של חמש שנים, מתוכן 24 חודשים בפועל והיתרה על תנאי, כאמור לעיל. 5. על פסק הדין הנ"ל הגיש המערער ערעור לבית הדין הארצי, בגדרו התבקש בית הדין הארצי להחמיר בעונשו של המשיב, ולגזור עליו עונש משמעתי של הוצאה לצמיתות מלשכת עורכי הדין. בית הדין הארצי דחה את הערעור, וקבע כי אין להתערב במקרה זה בפסק דינו של בית הדין המחוזי. מכאן הערעור שלפנינו. 6. המערער חוזר בערעורו על טענותיו, כפי שהובאו בפני בית הדין הארצי, ומבקש שנגזור על המשיב עונש משמעתי של הוצאה לצמיתות מלשכת עורכי הדין, וזאת נוכח חומרת העבירות שבהן הוא הורשע ורמת הענישה המשמעתית הראויה למי שהורשע בעבירות סמים. המערער טוען עוד כי שגה בית הדין הארצי עת נתן משקל-יתר לנסיבותיו האישיות של המשיב. לדידו, ראוי במקרה זה לבכר את האינטרס הכללי בשליחת מסר מרתיע ומוקיע כנגד המעשים שבהם הורשע המשיב. המשיב, מצידו, מבקש שנימנע מלהתערב בפסק הדין של בית הדין הארצי. 7. ערעור זה נשמע בפנינו יחד עם על"ע 8536/07 (הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו נ' עו"ד שלמה הלברשטט), שעלו בו סוגיות משפטיות דומות. יחד עם זאת לא הוחלט על איחוד הדיון בתיקים (ראו: החלטת הרשמת (כתארה אז) ג' לוין). לכן בכל הליך ניתן פסק דין בנפרד, בהתייחסות לנסיבות השונות של כל משיב. זה המקום להוסיף כי לאחר ששמענו את באי-כוח הצדדים הצענו להם לבוא בדברים – בהתחשב בהערות שהשמענו בדיון – כדי לנסות ולהגיע להסדר מוסכם ביחס לעונש. לאחר זמן מה הודע לנו כי המגעים בין הצדדים לא צלחו ולפיכך נתבקשנו להידרש לערעור לגופו. בכך אעסוק מיד בסמוך. דיון והכרעה 8. לאחר בחינה של טענות הצדדים ועיון בחומר שהוגש לנו על ידם, עמדתי היא כי דין הערעור – להתקבל בצורה חלקית, כך שיוטל על המשיב עונש של השעיה מלשכת עורכי הדין, לתקופה של חמש שנים, מתוכם 30 חודשים בפועל (תקופה ממנה תנוכה תקופת ההשעיה הזמנית), והיתרה על תנאי – הכל כמפורט בפיסקה 17 שלהלן. אביא עתה, בקצרה, את הנימוקים שהובילו למסקנתי זו. 9. בראשית הדברים אזכיר, כי תכליתה של הענישה המשמעתית – כפי שזו התגבשה בפסיקת בית משפט זה – כפולה: במישור היחסים שבין עורך הדין ובין לקוחותיו, הענישה המשמעתית באה להגן על ציבור הלקוחות הפוטנציאליים של עורך הדין מפני הסיכונים שברכישת שירותיו של עורך דין שכשל. בנוסף, במישור היחסים בין קהיליית עורכי הדין והציבור הרחב, הענישה מסייעת בשמירה על רמת המקצוע ועל האמון שרוחש הציבור בכלל, ומערכת המשפט בפרט – לציבור עורכי הדין (ראו: על"ע 2579/90 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו נ' פלוני, פ"ד מה(4) 729, 733 (1991); על"ע 11744/04 זיו נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו (לא פורסם, 8.8.2005)). עוד אוסיף כי אין צורך להידרש כאן לסוגיה בדבר התקיימות התנאי של היות העבירות בהן הורשע המשיב – כאלה שיש עמן קלון, שהרי הדבר נקבע על ידי הערכאות דלמטה, והמשיב – בדין – לא ערער על קביעה זו. 10. כיצד יש לנהוג – משמעתית – בעורכי דין שהורשעו בעבירות סמים, על מנת להגשים התכליות הנ"ל במידה המירבית? בשאלה זו דנו בהרחבה בפסק הדין ב-על"ע 8536/07 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' הלברשטט (לא פורסם, 24.3.2011) (להלן: עניין הלברשטט), ולכן נוכל להסתפק פה רק בהפניה אליו. בעניין הלברשטט הצבענו על החומרה היתרה והדופי המוסרי הקשה הנלווים לעבירות סמים, שנעברות על ידי עורכי דין, וציינו כך: "סיכום ביניים מלמד איפוא כי ההחזקה, או השימוש העצמי בסמים מסוכנים (שלא לדבר על סחר) – אינם מתיישבים עם חובותיו של עורך הדין כלפי מערכת המשפט, כלפי קהיליית עורכי הדין, שעליה הוא נמנה, וכלפי הציבור. יתרה מכך: המדובר בפעילות שיש בינה ובין התנהגות נורמטיבית מתבקשת של עורך דין – תהום עמוקה, שלא ניתן לגשר עליה. פגיעה זו מקבלת, איפוא, ביטוי מובחן בתחום המוסרי-משמעתי, וזאת מעבר להפרה הבוטה והברורה של החוק הפלילי המקופל בה (עיינו: קלינג, 517-513). אין זה ראוי, על כן, כי עורך דין שהורשע בעבירות סמים ימשיך בפעילות סדירה כעורך דין, בלא תקופה של השעיה מהותית בפועל (שאורכה היא, בין השאר, פונקציה של סוג העבירה בה הורשע)". העקרונות המשפטיים הבסיסיים, שעליהם מושתת ההכרעה בעניין הלברשטט – מדריכים אותנו גם במקרה שלפנינו. 11. בבואנו להחיל את העקרונות שהותוו בעניין הלברשטט על המשיב כאן, נציין כי המקרה שלפנינו מתאפיין במספר היבטים המבחינים אותו מעניין הלברשטט – לחומרה. אפרט: המשיב בעניין הלברשטט הורשע בגידול והחזקה של סם מסוכן – למטרות שימוש עצמי, בעוד שהמשיב שלפנינו הורשע בעבירות סמים שלא למטרות שימוש עצמי בלבד (על ההבדל בין עבירות אלו ראו, בין היתר, בפיסקאות 11 ו-12 בעניין הלברשטט). בנוסף, המשיב לפנינו הורשע לא רק בעבירות סמים, אלא גם בעבירת אלימות, ועוד בכזו שהיתה מכוונת כנגד עובדת ציבור. הכף נוטה, איפוא, במקרה זה, ביתר לשאת, לחובתו של המשיב. 12. ודוק: הנסיבות ה"מקילות" שבהן התחשבו בית הדין המחוזי ובית הדין הארצי במקרה זה לקולא, התקיימו, ברובן, גם בעניין הלברשטט: אף המשיב שם הביע חרטה; גם שם עבירות הסמים בוצעו על רקע בעיות בחיי הנישואין; גם עברו הפלילי של המשיב שם – היה נקי, עובר להרשעתו; לבסוף, גם המשיב בעניין הלברשטט נמנע לדבריו מלהשתמש שנית בסמים, לאחר שהורשע. ברם בפסיקה נקבע לא פעם כי בגדרי הענישה המשמעתית, ובמובחן מן הענישה הפלילית, יש ליתן משקל מצומצם יחסית לנסיבותיו האישיות של המשיב, וזאת לנוכח תכליתה של הענישה המשמעתית (ראו: על"ע 2758/97 גולדשטיין נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו (לא פורסם, 28.4.1998); על"ע 3467/00 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו נ' צלטנר, פ"ד נו(2) 895 (2002) (להלן: עניין צלטנר); על"ע 8280/05 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו נ' שלם (לא פורסם, 7.12.2005)). 13. מן המקובץ עולה, איפוא, כי העונש המשמעתי לריצוי בפועל שהוטל על המשיב שלפנינו – תשעה חודשי השעיה – חורג לקולא ממתחם הענישה הסביר, ועל כן יש להתערב בו. נבהיר: עבירות הסמים והאלימות שבהן הורשע המשיב כאן קשות. לא ניתן להלום, איפוא, את מסקנותיהן של הערכאות המשמעתיות, כי המדובר ב"מעידה חד פעמית", או כי יש ליתן כאן משקל מוגבר לנסיבותיו האישיות של המשיב. באשר לעבירת האלימות, שבה הורשע המשיב, יש לציין כי העובדה שהאלימות כאן – הופנתה כנגד עובדת ציבור, וכי מטרתו של המשיב במעשיו כלפיה, כך נראה, היתה להפסיק, או לחבל בפעילות של אכיפת החוק – מעידה על חומרתם המופלגת של המעשים. התנהלות שכזו – חורגת קיצונית מהתנהגות ראויה של עורך דין (השוו: על"ע 11744/04 זיו נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו (לא פורסם, 8.8.2005)). כשהעבירות כולן נבחנות, כמכלול, ובין היתר, גם על רקע אמות המידה שנקבעו על ידי בית משפט זה בעניין הלברשטט – מתחוור איפוא כי העונש שהוטל על המשיב בבית הדין הארצי איננו מגשים את תכליות הענישה המשמעתית במידה הראויה. 14. הנה כי כן, בשים לב לכך שמקרה זה מציג מכלול של מאפיינים החמורים יותר מאלה שהיוו את הבסיס העובדתי להכרעה בעניין הלברשטט – ראוי לשיטתי להטיל על המשיב שלפנינו עונש חמור מזה שהוטל שם. ברם, עניינו של המשיב שלפנינו מתאפיין בנסיבות נוספות שיש להן חשיבות להכרעה כאן, ואשר יש בהן כדי למתן במעט את המסקנה הסופית. נפרט אותן על פי סדרן: (א) כאמור בפיסקה 4 שלעיל, המשיב החל לרצות את עונש ההשעיה מלשכת עורכי הדין –במסלול של "השעיה זמנית", בהתאם לסעיף 78(ב) לחוק ובינתיים הוא ריצה את כל תקופת ההשעיה שנגזרה עליו מכח פסק הדין, נשוא הערעור. חוק לשכת עורכי הדין מורה אותנו כי תקופת ההשעיה הזמנית באה במניין ריצוי העונש (ראו: סעיף 78(ז) לחוק). (ב) ביני לביני מצבו הרפואי של המשיב הוחמר והוא לקה בשמיעתו. בנפקותם של גורמים אלה אדון להלן. 15. בית משפט זה הטיל בעבר עונשים משמעתיים של השעיה בפועל, אף כאשר עבר זמן ניכר מביצוע העבירות בהן הורשע עורך הדין, וגם בעת שעד להכרעה הסופית בעניינו של המורשע בדין המשמעתי הוא השלים את ריצוי עונש ההשעיה שהוטל עליו בערכאות המשמעתיות דלמטה (ראו, לדוגמה: על"ע 2758/97 גולדשטיין נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו (לא פורסם, 28.4.1998)). בהקשר דומה ציינה חברתי, השופטת א' פרוקצ'יה בעניין צלטנר, כך (בעמודים 905-904): "לא התעלמנו כהוא זה מההיבטים האישיים המיוחדים לנסיבותיו האישיות של המשיב ... [המשיב] מנהל זה שנתיים משרד עורכי-דין לאחר שריצה את העונש המשמעתי בפועל שנגזר עליו על-ידי הערכאות הקודמות. כן אנו ערים לעובדה כי אם יוטל על המשיב עונש השעיה נוסף, עלול הדבר להקשות עליו לחזור לאחר מכן לעסוק בעריכת-דין מטעמים של גיל. לכל ההיבטים הללו ישנו משקל ניכר מן הבחינה האנושית, והיה להם בוודאי מקום נכבד בשיקולי הענישה הפלילית, ואף יש להם מקום מסוים במסגרת שיקולי הענישה המשמעתית. עם זאת אין הם מכריעים את הכף בדין המשמעתי. מעמדה ואמינותה של המערכת המקצועית בעיני הציבור הם העומדים במוקד כאן, ואין מנוס ממתן משקל מכריע להיבטים אלה מטעמים שבאינטרס הציבור". 16. דברים נכוחים אלו – שנאמרו בעניין עבירות מס – יפים גם לענייננו, ואף מדרך של קל וחומר. הנה כי כן העובדה שהמשיב כאן סיים כבר לרצות את העונש המשמעתי שהוטל עליו על ידי בית הדין הארצי – אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע מאיתנו מלהחמיר את הענישה המשמעתית שהושתה עליו, מה גם שתחום עבודתו של המשיב איננו קשור במישרין, כאמור, לעריכת דין. עם זאת, נסיבה זו – אף שאין בה כדי למנוע החמרה בעונשו של המשיב – היא רלבנטית, והיא פועלת את פועלה במובן מסוים לטובתו של המשיב. כך גם מצבו הבריאותי של המשיב, שהורע בינתיים. 17. בשקלול הדברים, הרי שבצד החומרה שבמעשים, עומדים: משך הזמן שחלף עד הנה מאז הרשעתו של המשיב וקיום ההליכים המשמעתיים נגדו, וכן הכלל שאין ערכאת הערעור נוהגת למצות את הדין. לפיכך אציע לחבריי כי נשית על המשיב עונש של השעיה למשך חמש שנים, מתוכם 30 חודשים של השעיה בפועל, והיתרה על תנאי, והתנאי הוא שהמשיב לא יורשע במשך שלוש שנים בעבירת משמעת שעילתה עבירת סמים, או עבירת אלימות, שבנסיבותיהן יהיה קלון. תקופת ההשעיה בפועל שריצה המשיב תבוא במניין תקופת ההשעיה בפועל של פסק דין זה, אשר תכנס לתוקף בתאריך 23.5.2011. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ח' מלצר. ניתן היום, י"ח באדר ב' תשע"א (24.3.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07089680_K09.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il