כעאבנה ואח' נ' שר הבטחון ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8963/23 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופטת רות רונן העותרים: 1. מחמד כעאבנה 2. אוסאמה מוסא כעאבנה 3. נאדר מוסא כעאבנה נגד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית 3. ראש המנהל האזרחי 4. משטרת מחוז ש"י עתירה למתן צו על-תנאי תאריך ישיבה: ט' ניסן תשפ"ד (17 אפריל 2024) בשם העותרים: עו"ד סלימאן שאהין בשם המשיבים: עו"ד רועי שויקה, עו"ד אסתי אוחנה פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. בעתירה שבפנינו הועלו מלכתחילה טענות הנוגעות להתנהלותם של המשיבים בכל הנוגע לשמירה על ביטחונם האישי של העותרים, תושבים מוגנים המתגוררים באזור ואדי אלקילט – ביישוב כעאבנה ובמקבץ כעאבנה אלחת'רורה הסמוך. 2. מטענות העותרים עלתה תמונה מדאיגה של תקיפות חוזרות ונשנות כלפיהם וכלפי רכושם מצד ישראלים, חלקם חמושים, לעתים בלבוש אזרחי ולעתים אף במדי צה"ל. לפי הנטען, תקיפות אלו לוו בקריאות לעזיבתם של העותרים את מקום מגוריהם ובאיומים עליהם. העותרים הדגישו את אוזלת היד של הרשויות באזור המופקדות על שמירת הסדר הציבורי ועל שלומם של התושבים, וביקשו שיינתן מענה לצרכיהם בהקשר זה. 3. ביום 12.1.2024 הוגשה תגובה מקדמית מטעם המשיבים, שבה נטען בעיקרו של דבר כי דין העתירה להידחות. המשיבים טענו כי אין עילה להתערב בשיקול דעתם ביחס לשמירה על הביטחון ועל הסדר הציבורי באזור, וציינו מספר פעולות שנעשו בעניין, לרבות הקצאת כוחות ייעודיים של מג"ב, "חידוד נהלים", תחקור והפקת לקחים במצבים שבהם התגלו חריגות, וכן קיום פגישות של גורמים משפטיים בנושא. עוד הובהר כי הגורם האחראי לטיפול באירועים של הפרת חוק וסדר מצד ישראלים באזור היא משטרת ישראל. 4. ביום 17.4.2024 התקיים בפנינו הדיון בעתירה. במהלך הדיון התברר במיוחד הקושי של העותרים ליצור קשר מיידי עם כוחות הביטחון ב"זמן אמת", כאשר מתרחשים אירועי אלימות המצריכים התערבות לצורך שמירה על שלומם. בהתייחס לכך נטען כי בשיחות שביצעו העותרים למוקד 100 של משטרת ישראל נמסר להם כי מקרים מהסוג המתואר בעתירות – שבהם לעתים משתתפים ישראלים לובשי מדים – מטופלים על-ידי גורמי הצבא. מנגד, המשיבים הדגישו את החשיבות של פנייה למשטרה ולהגשת תלונה בכל מקרה ומקרה לצורך הבטחת הטיפול באירועים. 5. בהמשך לדיון הורינו למשיבים להגיש הודעה משלימה שתכלול, בין השאר, "התייחסות לאופן יצירת הקשר עם גורמי הצבא במקום וזאת במסגרת האחריות לשמירה על שלומם של התושבים המוגנים". 6. ההודעה המשלימה הוגשה לבסוף ביום 6.10.2024, ובה נמסר כי יצירת קשר עם גורמי הצבא יכולה להיעשות באמצעות פניה בכתב למוקדי פניות הציבור, וכן באמצעות המוקד הטלפוני של המינהל האזרחי (הגם שלפי הגדרת תפקידו זה עוסק בעניינים הנוגעים לתיאום וקישור בלבד). עוד הובהר כי הגורם האמון על הטיפול במקרים של הפרת חוק הוא משטרת ישראל, וכי יש לפנות אליו דרך מוקד החירום הטלפוני במספר 100. נוכח האמור בהודעה, המשיבים חזרו וטענו שדין העתירה להידחות. 7. ביום 14.10.2024 הגישו העותרים את תגובתם לכך, ובה הם חזרו ועמדו על הקושי שלהם לפנות למוקד המשטרתי, בפרט ביחס למי שאין ברשותו מכשיר טלפון המקושר לרשת סלולרית ישראלית. בהקשר זה הם הפנו לפסק הדין בבג"ץ 8117/23 ג'יהאד מחמד נואג'עה ראש מועצת הכפר סוסיא נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (29.7.2024) (להלן: עניין נואג'עה), שבו נכתב כך: "מן הדיון עלה כי הפנייה למוקד 100 של המשטרה כרוכה לעתים בקושי בשל העברת השיחה למשטרה הפלסטינית כאשר שיחת הטלפון מתבצעת מטלפון המשויך לרשת פלסטינית. בשל התשתית שהונחה לכך שלכאורה לא ניתן מענה מהיר דיו לחלק מן הפניות, אנו מורים על כך שבעת הזו יש מקום לאפשר פנייה לרשויות גם בדרך חלופית, שאינה בהכרח הפעלת מוקד ייעודי... יש מקום ליידע את תושבי הכפרים שהעתירה עוסקת בהם בפרטיו של גורם קשר נוסף שאליו ניתן יהיה לפנות במקרים של פנייה דחופה שלא מקבלת מענה משטרתי מהיר דיו" (שם, בפסקה 15). עוד מסרו העותרים כי בשלב זה חלה "רגיעה יחסית" בשטח מושא העתירה, והביעו הסכמה למחיקת העתירה בכפוף למתן דרך התקשרות נוספת למקרי חירום, ככל שהפנייה למוקד המשטרה אינה מסייעת. 8. ביום 8.1.2025 הוגשה תגובתם של המשיבים, אשר שבו והבהירו כי מוקד 100 של המשטרה פעיל ונותן מענה בכל עת לפניות בדבר אירועי חירום, לרבות מצד תושבים פלסטיניים. לצד זאת עדכנו המשיבים כי בשים לב לפסק הדין הנזכר ולאחר בדיקת הנושא – "החליטה משטרת ישראל על הקצאת קו טלפון ייעודי למשל"ט מחוז יהודה ושומרון של המשטרה. המספר, אשר יופץ בשבועות הקרובים לאוכלוסייה הרלוונטית, יפעל לצד פניות למוקד 100 המופנות לטיפול משל"ט המחוז. זאת, לצד הקמת עמדה ייעודית אשר תאויש על ידי מוקדן לאורך כל שעות היממה, ותספק מענה לפניות חירום המגיעות מאוכלוסייה זו, באמצעות ביצוע שיחה לאותו קו טלפון ייעודי... עם זאת, יובהר כי בשל אופיו של פתרון זה, המוקדן אשר יפעיל את קו הטלפון הייעודי, לא יוכל לטפל בכמה פניות במקביל" (שם, בפסקה 4, ההדגשה במקור). על רקע זה טענו המשיבים כי העתירה מיצתה את עצמה ודינה להימחק. 9. ביום 17.1.2025 העותרים הגישו את תגובתם ובה ציינו כי יש לברך על יצירת דרכי התקשרות חדשות, אשר יוכלו לשפר את אפשרות הדיווח של תושבים פלסטינים על אירועי פשיעה ולקצר את זמן התגובה של גורמי האכיפה. לצד זאת הם הביעו את הסתייגותם מהמשאבים המועטים שהוקצו לשיטתם לקו הייעודי ואת חששם כי לא יהיה בכוחו לתת מענה למלוא הצרכים העולים מן השטח. לבסוף, ביקשו העותרים לשמור על טענותיהם, ככל שאופן הפעלתו של הקו הייעודי חורג מגדרי העתירה הנוכחית. 10. ביום 29.1.2025 הגישו המשיבים התייחסות משלימה, ובה טענו כי בנסיבות העניין אין הצדקה לפסיקת הוצאות משפט. מכל מקום הם ביקשו כי אם ייפסקו הוצאות, הן יהיו על הצד הנמוך. 11. בשלב זה, אנו סבורים כי דין העתירה להימחק. בהתחשב בהתפתחויות שפורטו, טענות הצדדים התמקדו כעת בהפעלתו של קו טלפון ייעודי שיוכל לתת מענה לצרכי האוכלוסייה הפלסטינית באירועי חירום. שאלת האפקטיביות של הפתרון האמור תוכל להיבחן בחלוף הזמן, וההליך הנוכחי אינו המסגרת המתאימה להוסיף ולברר זאת. חזקה על המשיבים כי ינקטו בכל הפעולות הדרושות להבטחת שלומם של העותרים ולמתן מענה מלא ויעיל לפניותיהם – גם בזמן אמת, בעת התרחשותם של אירועי אלימות והפרת חוק. למותר לציין כי קו הטלפון הייעודי הוא אך אמצעי אחד למימוש חובותיהם בהקשר זה. 12. אין צריך לומר שהפעלתו של קו טלפון זה, מבלי להמעיט בערכה, אינה מחליפה את החשיבות הנודעת לטיפול באכיפה אף ללא פנייה יזומה לרשויות. כפי שציין בית משפט זה בעניין נואג'עה: "גורמי הצבא והמשטרה הפועלים באזור יהודה ושומרון מחויבים לפעול להגנה על התושבים המוגנים של האזור מפני אלימות או הפרה של החוק – הן מכוח עקרונות הדין הבינלאומי החלים במקום והן מכוח עקרונות יסוד של שלטון החוק. ברי כי מצבים שבהם תושבים טוענים כי הם חשופים להתקפות פיזיות חוזרות ונשנות עליהם ועל רכושם הם חמורים וחייבים לזכות להתייחסות אפקטיבית של גורמי אכיפת החוק" (שם, בפסקה 13). דברים אלו כוחם יפה אף לענייננו. 13. סוף דבר: העתירה נמחקת בזאת. טענות הצדדים שמורות. לאחר ששקלנו את טענות המשיבים ביחס לסוגיית ההוצאות, אנו סבורים כי ההתדיינות בגדרי העתירה אכן הועילה לקידום הטיפול בסוגיה שהעלו העותרים. במכלול הנסיבות, המשיבים יישאו בהוצאות העותרים בסך של 8,000 שקלים. ניתן היום, ה' שבט תשפ"ה (03 פברואר 2025). דפנה ברק-ארז שופטת חאלד כבוב שופט רות רונן שופטת