לריסה אנדריאנוב נ. משרד הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 8962/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8962/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט י' דנציגר העותרים: 1. לריסה אנדריאנוב 2. אלכסנדר אנדריאנוב 3. איוון אנדיראנוב 4. אילנה אנדריאנוב 5. נדז'דה גורבצ'ב נ ג ד המשיב: משרד הפנים עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ג באייר התשס"ח (28.05.08) בשם העותרים: עו"ד עדה גרינבלט בשם המשיב: עו"ד רועי שויקה פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. העותרים 4-1 נכנסו לישראל בשנת 1998, ולאחר שהציגו מסמך לפיו אביה של עותרת 1 הוא בן לאם יהודיה, קיבלו העותרים תעודות עולה מכוח חוק השבות. עותרת 5 קיבלה מעמד של תושבת קבע, לאחר שהצהירה כי עותרת 1 היא בתה היחידה. לאחר כשלוש שנים, ביקש אחיה של עותרת 1 (ובנה של עותרת 5) לקבל מעמד בישראל מכוח אותה תעודה ששימשה את העותרים. אולם, הפעם העלתה בדיקה כי מסמך זה מזויף. מעיון ברישום המקורי (משנת 1926) עלה כי אמו של האב נרשמה בסעיף הלאום כ"אוקראינית", עד שבשנת 1993 נעשה שינוי בסעיף זה. בעקבות אותו ממצא הוחלט לבטל את האזרחות הישראלית שניתנה לעותרים. 2. החשד לפיו מדובר במסמך מזויף קיבל אישור מפיהן של עותרות 1 ו-5. בחודש אוגוסט 2003 אישרה עותרת 1, בכתב ידה ובחתימתה (ראו מש/5), כי המסמך מזויף ושולם כסף להשגתו. בחודש אוגוסט 2005 אישרו שתי העותרות את אותן עובדות (ראו מש/6). באשר לעותרת 5, יש להוסיף כי עם הגשת הבקשה על ידי בנה לעלות לישראל, התברר שעותרת 1 אינה בתה היחידה, בניגוד להצהרתה מכוחה זכתה למעמד של תושבת קבע. 3. העותרים דבקים בטענתם לפיה המסמך מכוחו זכו למעמד של שבות הנו אמיתי. באשר להצהרותיהן של עותרות 1 ו-5 לפיהן מדובר במסמך מזויף, נטען כי מסמכים אלה הוצאו מהן על ידי פקידי מרשם האוכלוסין בלחץ ואילוץ. להשלמת התמונה נוסיף, כי כנגד עותרות 1 ו-5 הוגש כתב אישום המייחס להן עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ושהייה בלתי חוקית. כתב אישום זה הוגש בשנת 2005, ובמשך הזמן נמחקה ממנו עותרת 5, אולם עד היום טרם נרשמה תשובת עותרת 1 לאישום, והנימוק האחרון שניתן לכך היה שהצדדים מנהלים משא ומתן מחוץ לכותלי בית המשפט. 4. העותרים ביקשו בעבר כי הדיון יידחה עד לסיומו של ההליך הפלילי, ובית המשפט נעתר לה. בקשה מסוג זה הונחה בפנינו גם הפעם, אולם משהתברר כי בהליך הפלילי לא חלה התקדמות של ממש, החלטנו להידרש לעתירה גופה, ולברר אם נפל פגם בדרך בה הפעיל שר הפנים את שיקול הדעת המסור לו. על שאלה זו החלטנו להשיב בשלילה. כידוע, אין צורך בהרשעה בפלילים כדי לבסס את החלטת המשיב לבטל אזרחות, ודי אם יונחו בפניו ראיות מנהליות שיש בהן להצביע על כך שהמעמד בישראל הושג במרמה ושלא כדין. ראיות מסוג זה הן אותן בדיקות שערכו הגורמים הקונסולרים של ישראל מול הרישום המקורי, וההודאות שנרשמו מפיהן של עותרות 1 ו-5. יתרה מכך, העמדה בה נקטו העותרות בהליך הפלילי (נמנעו עד כה מכפירה בעובדות), והצהרת באת-כוחה של עותרת 1 מיום 22.5.06, לפיה היא מנהלת משא ומתן עם גורמי התביעה, יש בהם לכאורה ללמד כי החשד שדבק בעותרות לא היה חשד שווא. 5. בנסיבות אלו לא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה לשנות מהחלטת השר, ומכאן החלטתנו לדחות את העתירה. ניתן היום, כ"ד באייר התשס"ח (29.05.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05089620_O20.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il