פלוני נ. ראש הממשלה

פסק-דין בתיק בג"ץ 8961/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8961/06 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' אלון העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. ראש הממשלה 2. שר הביטחון 3. השר לביטחון פנים 4. שירות הביטחון הכללי 5. משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד מ' גרוסמן בשם המשיבים: עו"ד א' סגל-אלעד פסק-דין השופטת ע' ארבל: עניינה של העתירה בבקשת העותר ליתן לו ולמשפחתו אזרחות ישראלית. 1. העותר, תושב האזור, נשוי ואב לארבעה ילדים קטינים, שימש כסייען של משטרת ישראל בין השנים 2002 – 2006, פעילות בגינה נמסרו לו גמולים כספיים בסך כולל של 4,640 ₪. כן עמד בקשר משך כעשרה חודשים עם שירות הביטחון הכללי. לטענת העותר, לאחר שנחשפה העובדה כי הוא מסייע לכוחות הביטחון של ישראל, הועלו באש ביתו ומטעיו והוא ובני משפחתו נאלצו לברוח משטחי האזור אל ישראל עקב מה שהוא מגדיר "איום ממשי על חייהם מטעם הרשות הפלשתינית ותושבי השטחים". לאור האמור ביקש העותר מעמד בישראל. עניינו טופל על ידי ועדת המאוימים, הונפקו לו ולבני משפחתו היתרי שהיה בישראל, אולם בקשתו לקבלת אזרחות ישראלית עבורו ועבור בני משפחתו נדחתה. מכאן העתירה. 2. עמדת המשיבים היא כי יש לדחות את העתירה. המשיבים מציינים ראשית כי הקשר בין העותר לשירות הביטחון הכללי נותק לאחר כעשרה חודשים ביזמת שירות הביטחון הכללי. לדבריהם, ועדת המאוימים החליטה לאשר לעותר ולאשתו הנפקת היתרי שהיה זמניים מתחדשים בישראל. בנוסף, העותר פנה במספר הזדמנויות למנהלה הביטחונית לסיוע, המטפלת בסייענים שהוכרו כזכאים לשיקום, ולמרכזת פניות הציבור במשרד ראש הממשלה בבקשה להסדיר את מעמדו בישראל, אך נענה כי אינו זכאי לטיפולה והומלץ לו לפנות לוועדת המאוימים. המשיבים מבהירים כי העותר אינו זכאי לטיפולה של המינהלה הביטחונית לסיוע כיוון שזו דנה ומאשרת את זכאותו של אדם לשיקום אך לאחר שהומלץ על כך על ידי אחת מזרועות הביטחון. הגורמים הביטחוניים עימם היה העותר בקשר אינם ממליצים עליו כזכאי לשיקום ולכן לא ניתן היה לטפל בבקשתו במסגרת המינהלה הביטחונית לסיוע. הם מטעימים כי אינם מתעלמים מהסיוע שנתן העותר בעבר לכוחות הביטחון, אך סבורים כי אין הדבר מוליך בהכרח להכרה בו כזכאי לשיקום, שכן הנתון המרכזי להכרה בזכאות לשיקום הינו תרומה משמעותית של המסייע ולא כל סיוע לגורם ביטחוני מוליך להכרה בזכאות לשיקום. המשיבים התייחסו בתגובתם גם לקשיים עליהם מצביע העותר כנובעים מכך שאין לו אזרחות ישראלית. המגבלה לה טען העותר במציאת עבודה אינה מגבלה של ממש לטענתם, שכן באפשרותו של העורר למצוא מעסיק אשר יפנה בבקשה מתאימה ללשכת התעשייה, המסחר והתעסוקה, שם תיבחן הבקשה בהתאם לנהלים הקיימים. בקשה לקבלת היתר העסקה לא הוגשה בעניינו של העותר ולכן סבורים המשיבים כי בהיבט זה העתירה מוקדמת ודינה להידחות. בהתייחס לקושי שהעלה העותר בקבלת שירותי בריאות משיבים הם כי העותר אינו בעל מעמד של תושב בישראל, המקנה לו בהתאם לחוק זכאות להיות מבוטח בביטוח בריאות ממלכתי וממילא אינו חבר בקופת חולים בישראל. בנוסף לא עלה בידו להצביע על כל מקור חוקי מכוחו יהא זכאי לקבלת שירותי בריאות. יחד עם זאת, הם מציינים, בהתאם לחוק זכויות החולה, התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק זכויות החולה), במצבי חירום כמפורט בחוק זכאי כל אדם לקבלת טיפול רפואי דחוף ללא כל תנאי, כאשר לקופת חולים זכות להיפרע ממנו בדיעבד. לשיטתם, משמעות ההסדר החוקי אינה כי העותר לא יקבל טיפול רפואי בישראל אלא כי עליו לשאת בעלות הטיפול ולדאוג להסדרי ביטוח רפואי באופן עצמאי. אשר לקושי שהעלה העותר ברישום ילדיו לבית-ספר משיבים הם כי מתן מעמד בישראל אינו מהווה תנאי לרישום בבית-ספר ובאפשרותו של העותר לרשום את ילדיו לבית-ספר בישראל גם עתה. 3. בדיון שנערך ביום 12.2.08 הוחלט כי המשיבים יבדקו את מהות הסיוע שניתן על ידי העותר ואת האפשרות לסייע לו במסגרת הנושאים שעלו בעתירה. בהודעה משלימה שהוגשה על ידי המשיבים צוין כי לאחר בדיקה נוספת על-ידי הגורמים המקצועיים במשטרת ישראל ובשירות הביטחון הכללי את טענות העותר, הוחלט כי אין מקום להמליץ עליו כזכאי לשיקום על-ידי המנהלה הביטחונית לסיוע ולהעניק לו אזרחות ישראלית או תושבות קבע. יחד עם זאת, מתוך התחשבות בטענות שונות שהעלה בא כוח העותר, נכונים המשיבים להנפיק היתרי שהיה זמניים עבור העותר לתקופות של שישה חודשים בכל פעם, תחת ההיתרים הזמניים לתקופות של שלושה חודשים שהונפקו לו עד עתה. ביום 11.5.08 שבנו וקיימנו דיון בעתירה, במהלכו שמענו את טיעוני הצדדים ואת דברי העותר, עיינו בחומר חסוי שהציגו המשיבים והבהרנו לבא כוח העותר את התרשמותנו מחומר זה. ביקשנו מהמשיבים לשקול מתן סיוע רפואי לעותר ולאחר שעשו כן הודיעו כי לא מצאו לשנות מעמדתם. משכך לא נותר מנוס מלהכריע בעתירה על בסיס הטיעונים והחומר שלפנינו. 4. הסעד שהתבקש במסגרת העתירה עניינו הסדרת מעמדם של העותר. המשיבים פירטו בתגובתם ובהודעות המשלימות שהגישו כי לא כל סיוע לגורם ביטחוני מוליך בהכרח להכרה בזכאות לשיקום וכי בגין הסיוע שהעניק העותר הוא תוגמל גמול כספי. עוד הבהירו, גם לאחר שהנושא נבחן פעם נוספת, כי הגורמים הביטחוניים עימם עמד העותר בקשר, ואשר בידם התמונה המלאה בכדי להעריך את היקף תרומתו של העותר ואת ערך הסיוע שהגיש, אינם סבורים כי יש להמליץ עליו כזכאי לשיקום. משזו עמדת הגורמים המקצועיים, ומשהיא שבה ונבדקה ולא נמצא כי יש לשנות ממנה, לא סברנו כי בידינו להורות למשיבים להיעתר לבקשת העותר (והשוו: בג"ץ 6696/05 פלוני נ' ראש ממשלת ישראל – מר אריאל שרון (לא פורסם, 17.9.07)). יחד עם זאת, המשיבים נכונים, כאמור, להנפיק לעותר ולבני משפחתו היתרי שהיה זמניים בישראל לתקופות ארוכות יותר, ויש לקוות שתהיה בכך משום הקלה עבור העותר ומשפחתו. כפי שפורט במסגרת הדיונים בעתירה העלה העותר מצוקות שונות עימן הוא מתמודד, לטענתו, ואשר חורגות מן הסעד שהתבקש בעתירה. לטעמנו, המענה שהציגו המשיבים למצוקות אלה מניח את הדעת משהתחוור כי נושא התעסוקה ניתן להסדרה באמצעות הגשת בקשה מתאימה וכי אין כל מניעה מלרשום את ילדיו של העותר למסגרת חינוכית גם בלא מעמד של תושב קבע או אזרח. אשר לנושא המימון של טיפולים רפואיים, מעבר לכך שלא נתבקש כל סעד בעניין זה בגדרה של העתירה, נפסק כבר כי "עקרון התושבות הוא קריטריון מקובל להקצאת הטבות סוציאליות" (בג"ץ 494/03 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' שר האוצר, פ"ד נט(3) 322, 331 (2004)). העותר אינו תושב ישראל ומקובל עלינו כי הוא לא הצביע על כל עוגן נורמטיבי מכוחו תחויב המדינה לשאת בעלויות שירותי בריאות להם יזדקק, הגם שיודגש כי חוק זכויות החולה מונע כאמור מצב בו לא יינתן טיפול רפואי הולם לאדם, כל אדם, המצוי "במצב חירום רפואי" (סעיף 3(ב) לחוק זכויות החולה). סוף דבר, העתירה נדחית. ניתנה היום, י' בתמוז תשס"ח (13.7.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06089610_B21.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il