פאדי מישלב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8961/01 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8961/01 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערער: פאדי מישלב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 24.9.01 בת"פ 1127/00 שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא ע' ר' זועבי תאריך הישיבה: כ"א בכסלו תשס"ג (26.11.02) בשם המערער: עו"ד דוד יפתח בשם המשיב: עו"ד אלון אינפלד פסק-דין המערער ושותפו לעבירה, קופאח זיאן (להלן: זיאן) הועמדו לדין בבית-המשפט המחוזי בנצרת בכתב-אישום אחד, בגידרו הואשמו בהחזקת כשלושה ק"ג סם מסוכן מסוג הרואין ובנהיגה בלי רישיון נהיגה. זיאן, בגדר הסדר-טיעון שנערך עימו, נמצא אשם בסיוע להחזקה ובנהיגה ללא רישיון, ואילו המערער הורשע כמבצע עיקרי. מן העובדות בכתב-האישום בהן הודו המערערים עולה, כי בתאריך 19.6.00 הגיעו השניים במכוניתו של המערער לצומת כפר יובל. בהגיעם לצומת, נטל המערער תיק ובו סם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו של 2.968 ק"ג שהוטמן מאחורי שיח. כן נהגו השניים לסירוגין במכונית מבלי שהיה בידיהם רישיון נהיגה. הן המערער והן זיאן הם אנשים צעירים, ולאיש מהם לא היו הרשעות קודמות. בהתחשב באמור לעיל, ולנוכח חומרתה הרבה של העבירה שעברו, גזר בית-המשפט המחוזי על המערער 13 שנות מאסר, מתוכן 10 שנים לריצוי בפועל, ואילו על זיאן, שחלקו, כדברי בית-המשפט המחוזי, היה קטן לעומת המערער, נגזרו ארבע וחצי שנות מאסר, מתוכן שנתיים וחצי לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. המדינה לא ערערה על קולת העונש שהוטל על זיאן ופסק-הדין חלוט. ואילו המערער ערער על חומרת גזר-הדין, בטענה כי לא היה מקום לגזור עליו עונש החמור פי כמה וכמה מאשר על שותפו, וכי עונש זה אינו מתיישב עם עקרון אחידות הענישה ופוגע אף בתחושת הצדק. בתשובה לערעור ביקשה המדינה להגן על ההבדל המשמעותי ביותר בין עונשיהם של שני השותפים, אך לא מצאנו בדברי התשובה הסבר ראוי להבדל זה שהבדיל בית-המשפט המחוזי בין השניים. אכן, זיאן הורשע אך בסיוע, וראוי היה לתת ביטוי לכך בגזר-הדין. אלא, שכאמור, מדובר בעונש מאסר של 10 שנים לעומת שנתיים וחצי. זהו פער שאינו מתקבל על-הדעת, ופוגע, אכן, בתחושת הצדק. על-כך כבר נאמר לא אחת שפער כזה פוגע גם באינטרס הציבורי ובאמון שיש לתת בבית-המשפט הגוזר את הדין. ראו, למשל, ע"פ 142/87 קירשבויים נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(1) 859, בע' 863-862; ע"פ 711/85, ב"ש 1160/85 ניר נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1) 45, בע' 48. נוסיף, כי העונש כשלעצמו, הגם שחמור הוא, הולם הוא את חומרת העבירה, ואנו מקילים בו אך ורק בשל הפער הבלתי-מוצדק בין עונשו של המערער לבין עונשו של שותפו. אנו מקבלים, איפוא, את הערעור, ומעמידים את עונשו של המערער על שבע שנות מאסר, מתוכן שש שנים לריצוי בפועל החל מיום מעצרו, והיתרה על-תנאי. יתר חלקי גזר-הדין יעמדו בעינם. ניתן היום, כ"א בכסלו תשס"ג (26.11.02). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 01089610_L02.doc נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il