עומר הייב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8960/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8960/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: עומר הייב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 24.10.2011 בת"פ 20/10 שניתן על ידי כבוד השופט ת' כתילי תאריך הישיבה: כ"ח בסיון תשע"ג (6.6.13) בשם המערער: עו"ד מוחמד חלייחל בשם המשיבה: עו"ד בן ארויה בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא ת' כתילי) בת"פ 20/10 שניתן ביום 24.10.11, בו הושתו על המערער ארבע וחצי שנות מאסר בפועל; הופעל עונש מאסר על תנאי למשך שנתיים נוספות (שנגזר בת"פ 1045/05 ביום 27.7.06); עשרים וארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר לבל יעבור עבירה מסוג העבירות בהן הורשע; פיצוי למתלונן בסך 25,000 ש"ח; קנס כספי בסך 1,000 ש"ח או עשרה ימי מאסר תמורתו; פסילת המערער מקבלת או החזקת רישיון נהיגה למשך עשר שנים מיום שחרורו. עניינה של הפרשה נהיגה חסרת רסן, תחת השפעת אלכוהול, שבסופה תוצאה קשה של פגיעה ברכבו של עובר אורח ופציעתו באורח קשה. רקע והליכים ב. ביום 31.5.10 הורשע המערער על-פי הודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן מאותו היום, המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין; נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62(3) ו-64ב(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; נהיגה נגד כיוון התנועה בכביש חד סטרי לפי סעיף 68 לפקודת התעבורה בצירוף תקנה 37 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961; אי ציות להוראת תמרור (רמזור) (שני מקרים) לפי סעיפים 62(8), 68 ו-38 לפקודת התעבורה בצירוף תקנה 22 לתקנות התעבורה. ג. כנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 20.9.08 בשעות הלילה, בילה המערער בפאב בקרית-שמונה, שם שתה אלכוהול בכמות שאינה ידועה למשיבה. כן נטען, כי בסמוך לשעה 0430, עזב המערער את הפאב ברכבו בעודו נתון תחת השפעת אלכוהול. נטען, כי שעה שהגיע המערער לכיכר באזור התעשייה הדרומי של העיר וברכבו שלושה נוסעים, הקיף את הכיכר בנסיעה מהירה בניגוד לכיוון התנועה. אז עברה במקום ניידת משטרה, ומשהבחין בה המערער כיבה את אורות הרכב והחל להימלט ממנה בנסיעה מהירה. השוטרים דלקו אחר הרכב בעוד אורות הניידת מהבהבים, ותוך כדי שכרזו למערער לעצור בצד. עוד נטען, כי המערער התעלם מהוראות השוטרים והמשיך בנסיעתו הפרועה, תוך חציית שני צמתים ברמזור אדום ועקיפת ניידת שחסמה את נתיב נסיעתו. כן נטען, כי בשלב מסוים ניתק קשר העין של השוטרים עם רכבו של המערער, ובסמוך לכך, בשעה 0500, סטה לנתיב הנגדי והתנגש בעוצמה רבה ברכבו של יעקב חיון (להלן המתלונן), חייל ששהה בחופשה. כתוצאה מהתאונה נפצע המתלונן באורח קשה מאוד, כך שנזקק למספר ניתוחים וטיפול שיקומי ארוך, ועד היום נותרה בו מוגבלות שאינה מאפשרת לו להתנהל באופן עצמאי כראוי. ד. לשלמות התמונה יצוין, כי הסדר הטיעון לא נדרש לשאלת הענישה, וטיעוני הצדדים לעונש נשמעו אך ביום 19.9.11 (לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן ביום 17.1.11 ותסקיר משלים ביום 17.9.11), וזאת לאחר דחיות רבות שהתקבלו לבקשת הצדדים ושירות המבחן, וכן מאילוצי יומן בית המשפט. באת כוח המדינה הדגישה בטיעוניה את הנזק הרב שנגרם למתלונן, וכן את עברו הפלילי המכביד של המערער, בדגש על הרשעותיו בעבירות תעבורה, כשיקולים להטלת עונש חמור ומרתיע שיתאם את רף הענישה בעבירות מסוג זה. באת כוח המדינה ביקשה להפעיל את עונש המאסר על תנאי אשר היה תלוי ועומד כנגד המערער, וזאת במצטבר לעונש המאסר שייגזר עליו. כן העידה המדינה את המתלונן במסגרת הראיות לעניין העונש, והגישה תמונות מזירת התאונה וטיעונים בכתב. ה. בא כוחו של המערער ביקש להתחשב בגזר הדין בהמלצת שירות המבחן, בשיתוף הפעולה מצדו, בגילו הצעיר, בעובדה שנפצע בתאונה ונזקק לאשפוז ובשינוי שחל בארחות חייו מאז התאונה ובעקבות אירועים נוספים שחלו מאז. המערער הביע חרטה על מעשיו בפני בית המשפט. גזר דינו של בית המשפט קמא ו. בגזר הדין מיום 24.10.11 קבע בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ת' כתילי), כי אינו מקבל את המלצת שירות המבחן, אשר מכוונת כולה לפן השיקומי של המערער, וזאת מבלי להתייחס לשיקולים של הרתעה וגמול שהם ממטרותיו של המשפט הפלילי. צוין, כי מהתסקיר עולה שהמערער גרם כבר בעבר לתאונה קשה בעת שדרס את בן-דודו שהפך ל"צמח", בנהגו בטרקטורון מבלי שהחזיק ברשיון נהיגה. כן צוין, כי למערער עבר פלילי עשיר, הכולל הרשעות בעבירות תנועה, חלקן אף תחת השפעת אלכוהול, כך שאין מדובר ב"'אפיזודה' חד פעמית אלא מעשה התואם את אורחות חייו, את דפוסי חשיבתו ואת יחסו המזלזל כלפי החוק". באשר למידת העונש, בית המשפט סבר כי "המעשים המתוארים אינם בגדר עבירות תעבורה 'רגילות' אשר טומנות בחובן סיכון מובנה לשלומם של המשתמשים בדרך, כי אם עבירות פליליות שהמחשבה הפלילית הנלוית אליהן היא מסוג זדון ולכך יש לתת ביטוי בגזר הדין". הערעור ז. לטענת המערער, העונש שהושת עליו מחמיר, הן נוכח נסיבות האירוע והן נוכח נסיבותיו האישיות, וביניהן גילו הצעיר ופציעתו הקשה בתאונה. כן נטען, כי אין זה צודק להעניק פיצוי כה גבוה למתלונן, אשר זכאי לפיצוי מחברת הביטוח בשל הנזק שנגרם לו. עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא משלא הבחין בין העבירות בהן הורשע לצרכי הפעלת המאסר על תנאי שהוטל עליו, אף שחלקן עבירות תעבורה. כן נטען, כי שגה בית המשפט קמא משלא קיבל את המלצת שירות המבחן, וזאת תוך שעריכת התסקירים נמשכה זמן רב, כך שנדרשו דחיות לא מעטות של ההליך שיש בהן כדי גרימת עיוות דין ולוא בשל הציפיה שפיתח המערער להקלה בעונשו. כן נטען, כי שגה בית המשפט משלא הפעיל את המאסר על תנאי כולו או חלקו באופן חופף, וזאת בשים לב להמלצות התסקיר, ולכך שהעבירות בת"פ 1045/05 עניינן בסוג אחר מאלו שבמקרה דנן. כן נטען, כי המערער הביע חרטה כנה ואמיתית על מעשיו. הדיון ח. בטרם הדיון עיינו בתסקיר משלים של שירות המבחן, בו נאמר כי ההתרשמות בתסקירים קודמים באשר למוטיבציה של העורר ורצונו בשינוי בחייו לא היתה מבוססת דיה; עם זאת תפקודו במאסר תקין, והביע חרטה על מעשיו. בדיון בפנינו טען עו"ד חליחל למערער, כי שולחו נס מן השוטרים מתוך חרדה, בשל עברו, והכל בשל השכרות, ולא היתה כוונת זדון; כי היתה הודאה שחסכה זמן שיפוטי, ועמה הבעת חרטה כנה. עוד נטען, כי הפעלת המאסר המותנה בן 24 החודשים במצטבר, תוצאתה היא ענישה מופלגת. נאמר, כי המערער עצמו נפגע ומטופל עד היום; נתבקשו אי מיצוי חומר הדין ומידת הרחמים. באשר לתסקיר המשלים, נטען כי השינוי הנסקר בו שאינו לטובה טעון בירור; ומכל מקום נחוץ למערער שיקום. הוצעה גם דחיית המשך הדיון לשם בחינת ההתנהלות במאסר. עוד הזכיר הסניגור, כי בשל עבירה נוספת נדון המערער לאחר התיק דנא לשנת מאסר מצטברת, ובסך הכל הוא שפוט לשבע וחצי שנים. המערער עצמו הביע צער על מעשיו, וציין כי הוא נרשם בבית הסוהר לכל קבוצה טיפולית ולשיחות פרטניות, ומנצל כל הזדמנות לשיקום. ט. עו"ס וייס ציינה בשם שירות המבחן, כי ההמלצה שבתסקירים הראשונים לא היתה מבוססת דיה והפליגה למרחקים, כעולה מן התסקיר המשלים לעניין המוטיבציה של המערער ומוכנותו לשינוי; עד כה לא ניצל המערער את ההזדמנות שניתנה לו. י. עו"ד בן ארויה טען למדינה, כי על פי גליון הרשעות התעבורה של המערער, המשיך לנהוג בשכרות גם לאחר התאונה, וכן צבר הרשעה נוספת בגליון הפלילי. לעתים קרובות, כך נאמר, נטען בבתי המשפט כי "בנס" לא אירעה תאונה במרדפי סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה – אך בענייננו לא התרחש הנס למרבה הצער; המתלונן עודו מקבל טיפולים ומתהלך בעזרת קביים, והאירוע החריב את עתידו, והוא נעזר בהוריו בפעילות יומיומית. עוד נאמר, כי התיק שבו הוטל המאסר המותנה אשר הופעל עתה, עניינו שוד בנסיבות מחמירות, וכאמור בעבר פגע המערער בבן דודו בטרקטורון והוא הפך לצמח; קופת השרצים מלמדת על העדר אימת החוק, ובצדק הופעל התנאי במלואו במצטבר. לשיטת המדינה, העונש יחסית מתון ואינו מצדיק התערבות. הכרעה יא. לאחר העיון לא ראינו להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי. המערער, בן 27, הספיק בחייו הקצרים עד הנה לצבור מה שבצדק כינה בא כוח המדינה בשם קופת שרצים. בתיק דנא, שעובדותיו תוארו, עסקינן בעבירה מ-2008, ולמרבה הצער הוגש כתב האישום רק ב-2010 (כתב האישום המתוקן); הכרעת הדין ניתנה ב-31.5.2010 וגזר הדין ניתן ב-24.10.2011. בית המשפט ציין לגבי המערער בגזרו את הדין את רקעו הקודם, ושכבר חטא בעבר בעבירות קשות – ונוכח זאת השית את העונשים שנמנו, לרבות המאסר על תנאי במצטבר. יב. ואכן, עיון בגליונות המרשם הפלילי והתעבורתי של המערער מגלה תמונה עגומה מאוד. הוא עמד שש פעמים לפני בתי המשפט מאז שנת 2004, על עבירות מ-2002 ואילך (בהיותו כבן 16), בעבירות רכוש תחילה, שעליהן נדון למאסרים על תנאי ולמאסר קצר; אך בהמשך "שידרג" את פעילותו לשוד מזוין והושת עליו מאסר בפועל של שלוש וחצי שנים (2006) וכן הופעל מאסר על תנאי, ובסך הכל חמש חצי שנות מאסר. שתי שנות המאסר על תנאי שהושתו בנוסף באותו תיק הן שהופעלו במצטבר בתיק הנוכחי. לא חלף זמן רב מאז שחרורו והסתבך בעבירה הנוכחית, אך פחות משנה לאחר ביצועה הוסיף עבירות של גניבה מרכב ופירוק חלקים מרכב, ונדון למאסר בפועל של שנים עשר חודשים במצטבר. למערער גם שמונה הרשעות תעבורה, לרבות נהיגה ברכב בשכרות בסוף 2009, לאחר הפרשה נשוא עניינו. בטרם כל אלה נהג בגיל 16 ללא רשיון, בטרקטורון, ופגע בבן דודו שנפגע באופן טרגי כאמור. יג. מה ניתן לומר לאחר כל אלה? המערער הוא למרבה הצער "שור מועד", החוזר לסורו שוב ושוב, הן בעבירות תעבורה, מהן חמורות, והן ובמיוחד בעבירות פליליות שיש בהן חומרה יתרה שאין צורך להכביר עליה מלים, ועונשן על פי תגית המחוקק הוא ברף הגבוה של שתי ספרות, אם שוד ואם כבענייננו סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. יד. אם לא צלחה ההרתעה כלפי המערער, לפחות פוטר המאסר את החברה מעולו למשך היותו מאחורי סורג ובריח. אכן הסניגור המלומד טען כל הנטען, אך לא היו בידו כלים לשכנע, ובעצם בא בידיים כמעט ריקות לטעון לרחמים. חוששני שאין מקרה זה מתאים לכך, משלא ריחם המערער על הסובבים וחזר לסורו ולשתייתו. יש לזכור גם את סבלו של המתלונן, שגם העיד בבית המשפט קמא. אכן, גם המערער נפגע, וצר לנו אף על סבלו, אך הוא היה הגורם לסבל הזולת. בצדק הביאה הפרקליטות לעיוננו את פסק הדין בע"פ 2653/12 אבו כף נ' מדינת ישראל (24.4.2013), בעבירות קרובות ובנסיבות רקע קלות יותר (5 שנות מאסר במצטבר). בנסיבות חוששני כי אין המערער ראוי להתחשבות של הקלה. טו. אשר על כן איננו נעתרים לערעור. הערעור נסב גם על הפיצוי, כאמור, אך המתלונן לא צורף ואין מקום לדון בכך. אנו מקוים מאוד כי המערער יתעשת בטיפול בבית האסורים, כדי שהשינוי ימצא ביטויו גם לאחר שחרורו. החיים עודם לפניו. ניתן היום, ג' בתמוז תשע"ג (11.6.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11089600_T01.docחכ/ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il