מנהלת ליגת העל בכדורסל לגברים (2002) נ. צ'רלסון בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 8957/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8957/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל המערערת: מנהלת ליגת העל בכדורסל לגברים (2002) נ ג ד המשיבים: 1. צ'רלטון בע"מ 2. ערוץ הספורט ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 7.8.07 בה"פ 504/07 שניתן על-ידי כבוד השופט א' שוהם תאריך הישיבה: כ' באדר א התשס"ח (26.2.08) בשם המערערת: עו"ד חגי אשלגי בשם המשיבה 1: עו"ד אבנר ברק; עו"ד נועם פורר פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: בפנינו ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ש' שוחט) אשר קיבל את תביעתה של המשיבה והורה כי על המערערת לפרסם מכרז למכירת זכויות השידור של ליגת העל בכדורסל לגברים. העובדות וההליכים הקודמים 1. המערערת – מנהלת ליגת העל בכדורסל לגברים (2002) בע"מ (להלן: המנהלת) – היא חברה פרטית שהוקמה על ידי איגוד הכדורסל בישראל (להלן: האיגוד או איגוד הכדורסל). במסגרת חוזה בינה לבין האיגוד, הועברה אליה בין היתר האחריות על הניהול המקצועי, הכלכלי והמסחרי של ליגת העל בכדורסל לגברים. המשיבה 1 – צ'רלטון בע"מ (להלן: צ'רלטון) – היא חברה פרטית אשר עוסקת ברכישה ובמימוש של זכויות שידור לטלוויזיה בתחום הספורט. המשיב 2 – ערוץ הספורט בע"מ (להלן: ערוץ הספורט) – הוא חברה פרטית העוסקת, בין היתר, בהפקה ושידור של חדשות ואירועי ספורט. זכויות השידור של משחקי הכדורסל בישראל שייכות לאיגוד. ביום 5.6.02 נחתם הסכם בין האיגוד לבין המנהלת. סעיף 3 להסכם מורה כי: האיגוד ממחה בזה למנהלת את הזכות לפעול אך ורק בעניינים המנויים להלן: (א) הפעלה, ניהול, ארגון, פיקוח, והסדרת ליגת העל במסגרת האיגוד, והכל בכפוף לתקנוני האיגוד, למוסדותיו השיפוטיים ועפ"י כל דין. (ב) ניהול מקצועי, כלכלי, ושיווקי של ליגת העל. (ג) התקשרות בשם ועבור האיגוד והקבוצות עם גורמים חיצוניים בכל הקשור לזכויות שידור ושיווק של ליגת העל והעברת התמורה בגין מכירת הזכויות הנ"ל לקבוצות ולאיגוד בהתאם להוראות הסכם זה. למען הסר ספק מוסכם כי זכויות שידור ושיווק של משחקים אחרים דוגמת, משחקי נבחרת והגביע, נשארות באיגוד. (ד) פיתוח וטיפוח הקשר עם המדיה בעניין ליגת העל. (ה) הגדלת עניין הצופים במגרשים ובאמצעי התקשורת בכדורסל בכל הנוגע לליגת העל. (ו) מעורבות חברתית וקשר עם הקהילה בכל הנוגע לליגת העל. סעיף 3(ג), הממחה את הזכות להתקשר עם גורמים חיצוניים בנוגע לזכויות השידור והשיווק של ליגת העל בכדורסל, הוא הסעיף המרכזי בענייננו. סעיף 4 להסכם קובע כי המנהלת תהא רשאית לעשות שימוש בלוגו האיגוד וליגת העל. סעיף 5 להסכם מורה כי המחאת הזכויות מהאיגוד למנהלת כפופה להוראות ההסכם, לרבות ההוראות בדבר תשלום עמלה לאיגוד. 2. לאחר הקמתה, מכרה המנהלת ללא מכרז את זכויות השידור לעונות 2002/03 ו-2003/04 לערוץ הספורט. לאחר מכן, התקשרה המנהלת ללא מכרז עם צ'רלטון בהסכם מיום 20.4.2004 שלפיו ימכרו לצ'רלטון זכויות השידור לשלוש העונות העוקבות (2004/05 עד 2006/07) תמורת 4,500,000 דולר. יום לאחר עריכת ההסכם, החליטה הנהלת המנהלת לערוך התמחרות בין ערוץ הספורט לבין צ'רלטון, אשר בסופה תיבחר אחת מן ההצעות לרכישת זכויות השידור. ביום 22.4.2004 שלחה המנהלת הזמנות הן לצ'רלטון והן לערוץ הספורט להציע הצעות כספיות לרכישת זכויות השידור שלכאורה כבר נרכשו על ידי צ'רלטון במסגרת ההסכם עם המנהלת. המחיר הסופי שהציע ערוץ הספורט היה 4,850,000 דולר – סכום העולה על הסכום שנקבע בהסכם עם צ'רלטון. צ'רלטון טענה שההסכם עמה תקף וסירבה להשתתף בהליך זה. בתובענה שהגישה לבית המשפט המחוזי היא ביקשה כי יוצהר שהחוזה שנכרת בינה לבין המנהלת הוא חוזה תקף וכן התבקש צו מניעה זמני שיאסור על המנהלת להתקשר עם גורם אחר ביחס לזכויות השידור. ערוץ הספורט הגיש גם הוא תובענה ובה ביקש כי יוצהר שלא ניתן לבצע כל עסקה בזכויות השידור אלא בדרך של מכרז או הליך התמחרות שוויוני, פתוח והוגן בין כל המתמודדים וכן נתבקש צו מניעה זמני עד למתן פסק דין בתובענה. 3. בדיון בבקשות לסעדים הזמניים (בש"א (ת"א) 9536/04, בש"א (ת"א) 9521/04 ובש"א 9965/04) קבע בית המשפט (כבוד השופט י' זפט) כי לכאורה האיגוד הוא גוף דו מהותי, שהיה מחויב בקיום מכרז אילו הוא היה מבצע את ההתקשרות. מסקנה זו נסמכה על ה"פ (ת"א) 1027/02 אביב גלעדי הפקות בע"מ נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל (לא פורסם, ניתן ביום 7.4.2003). באותו עניין נקבע כי ההתאחדות לכדורגל היא גוף "דו מהותי" ויש להחיל עליה חובת עריכת מכרז לגבי מכירת זכויות שידור. פסק דין זה אושר על ידי בית המשפט העליון (ע"א 4583/03 התאחדות לכדורגל בישראל נ' אביב גלעדי הפקות בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 13.7.2003). בית המשפט המחוזי ציין כי אין משמעות לעבודה שבענייננו מדובר בשיווק זכויות במשחקי כדורסל ולא במשחקי כדורגל. כמו כן, נקבע כי אין בהמחאת הזכויות למנהלת כדי לפטור את העסקה מחובת מכרז. ההליך – כך נקבע – בוצע באופן לא שוויוני כלפי ערוץ הספורט. כמו כן, קיים אינטרס ציבורי בשיווק זכויות השידור בהליך של מכרז. אינטרס זה – כך קבע בית המשפט המחוזי – גובר על טענות (שאינן משוללות יסוד) בדבר מניעות ושיהוי מצד ערוץ הספורט. לפיכך, נתן בית המשפט המחוזי צו מניעה זמני שאסר לשווק את זכויות השידור שלא בדרך של מכרז ושעיכב את מימוש ההתקשרות בין צ'רלטון למנהלת. 4. בית המשפט העליון (רע"א 4250/04 צ'רלטון בע"מ נ' מינהלת ליגת העל בכדורסל לגברים (2002) בע"מ, פ"ד נח(5) 465 (2004)) קיבל את בקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטת ביניים זו וביטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון לא ראה צורך לדון ולהכריע בשאלת סיווגו של איגוד הכדורסל כגוף דו מהותי ובשאלת חובת קיום מכרז. נקבע כי על פני הדברים, דרישת ההגינות בעריכת המכרז ובהתמודדות בו לא התקיימה, שכן רק ערוץ הספורט נטל בו חלק. בית המשפט קיבל את נימוקה של צ'רלטון לאי השתתפותה במכרז, והוא עמידתה על הטענה כי בידיה הסכם תקף עם המנהלת. בית המשפט קבע כי: נראה לכאורה בשלב זה, כי בידי צ'רלטון הסכם תקף לרכישת זכויות השידור. נוכח העובדה כי ערוץ חמש הינו הגורם היחיד, לבד מצ'רלטון, המעוניין ברכישת הזכויות, ונוכח התנהלותו של ערוץ חמש בענין זה, הרי שגם אם חייבת המנהלת לקיים מכרז, אין ליתן לערוץ חמש לצאת נשכר מהתנהגותו הכוללת, המעלה חשש לחוסר תום לב ממשי מצדו. לכל זאת יש להוסיף כי ללא מתן הצו כאמור, עשויה תביעתה העיקרית של צ'רלטון, אם תתקבל, להתרוקן מתוכן. יובהר, כי ייתכן שהשיקולים בעניין מתן צו המניעה הזמני וההכרעה ביניהם היו משתנים מקום בו גורמים נוספים, לבד מצ'רלטון וערוץ חמש, היו מבקשים לרכוש גם הם את זכויות השידור וניגשים למכרז. במצב דברים כזה, ייתכן שהאינטרס הציבורי בקיום מכרז היה גובר על מאזן השיקולים הספציפיים הקיימים בין צ'רלטון לבין ערוץ חמש. אוסיף, כי המנהלת עומדת על טענתה כי אין עליה חובה לפרסם מכרז. אם צודקת היא בטענתה זו, כיצד יכולה היא להתעלם ולהתנער מן ההסכם שנחתם בינה לבין צ'רלטון? תמהני... בנסיבות העניין כמתואר, ולצורכי הסעד הזמני, אין לשעות לטענה כאשר היא מוצגת מפיו של ערוץ חמש. התוצאה המתחייבת לעניין הסעד הזמני היא שיש להעדיף לכאורה את עמדתה של צ'רלטון. [הדגשה הוספה, א' ר'] לפיכך, ביטל בית המשפט העליון את החלטתו של בית המשפט המחוזי, והורה על צו מניעה זמני האוסר על המנהלת לבצע כל דיספוזיציה עם צדדים שלישיים, לבד מצ'רלטון, בזכויות השידור, וזאת עד להכרעה בתובענות. הכרעה כזו מעולם לא נתקבלה, שכן הצדדים זנחו את תובענותיהם באותו עניין. 5. והנה, חלפו שלוש שנות ההתקשרות ונתהפכו היוצרות. לקראת עונת 2008-2007, מכרה המנהלת ללא מכרז את זכויות השידור לעונה זו לערוץ הספורט. צ'רלטון הגישה תובענה לבית המשפט המחוזי ובה ביקשה שיורה כי המנהלת אינה רשאית למכור את זכויות השידור שלא בדרך של מכרז וכי כל התקשרות שבוצעה שלא בדרך של מכרז – בטלה. פסק הדין של בית המשפט המחוזי 6. בית המשפט המחוזי, בפסק הדין נשוא ערעור זה, ציין כי אין מחלוקת שאיגוד הכדורסל הישראלי הוא גוף "דו מהותי" לפי עקרונות המשפט המינהלי. בית המשפט המחוזי קבע כי חלה חובה על איגוד הכדורסל לקיים הליכי מכרז כל אימת שמבקש הוא למכור זכויות שידור. לכן, אין הוא יכול להתנער מחובתו זו על דרך של המחאת זכויותיו לגוף חיצוני אשר ימכור את זכויות השידור שלו ללא מכרז. תוצאה זו, כך נקבע, מתיישבת עם האינטרס הציבורי לקיים את שיווק זכויות השידור בהליך של מכרז ויש להעדיף בנסיבות אלה את האינטרס הציבורי שבקיום מכרז על פני שיקולים הנוגעים לצדדים הספציפיים. בית המשפט המחוזי דחה את טענתה של המנהלת כי היא פנתה לגורמים העומדים בקריטריון עיקרי שהיא גיבשה למכירת זכויות השידור, לאמור: שליטתו של הגורם המשדר בערוץ שידור ארצי, וכי המתעניין היחיד שעמד בקריטריון זה היה ערוץ הספורט. ראשית, נקבע כי קביעת קריטריונים להתקשרות אינה מעלה ואינה מורידה מהחובה לערוך מכרז כנדרש (שבו ניתן לקבוע את הקריטריון כתנאי סף). שנית, לא הוכח כי היתה פניה ראויה, בהליך שוויוני על פי כללים מוגדרים וידועים מראש, לגורמים משדרים נוספים לבד מהמשיב לרכישת זכויות השידור. כמו כן, ציין בית המשפט כי אין לקבל את הטענה שאין לקיים מכרז כיוון שהדבר יפגע ביכולתה של המנהלת להשיא את הרווחים; מקסום רווחים – כך נפסק – אינו חזות הכל, ויש להקפיד על השוויון וההגינות העומדים ביסוד דיני המכרזים. בית המשפט המחוזי לא מצא ממש בטענות ההשתק והמניעות שהעלו המנהלת וערוץ הספורט כנגד צ'רלטון. אמנם בהתדיינות הקודמת, בשנת 2004, טענה צ'רלטון להיעדר חובת מכרז והפעם טוענת היא לקיום חובת מכרז, אך גם ערוץ הספורט אימץ כעת עמדה הפוכה לזו שהציג בהתדיינות הקודמת. כמו כן, צ'רלטון לא זכתה בטענתה זו בהליך הקודם, שכן ההתדיינות בתובענות משנת 2004 נזנחה ולא ניתנה הכרעה שיפוטית בשאלת קיומה של חובת המכרז. כמו כן, נדחתה טענת השיהוי כנגד צ'רלטון, כיוון שמיד לאחר שנודע לה על כוונתה של המנהלת למכור את זכויות השידור לעונת 2007/08, דרשה היא את קיום המכירה בדרך של מכרז. לאור כל אלה, קיבל בית המשפט המחוזי את התובענה שהגישה צ'רלטון. בפסק הדין הוצהר כי המנהלת אינה רשאית למכור או להעביר את זכויות השידור שלא בדרך של מכרז ונקבע כי כל הסכם שנכרת שלא בדרך של מכרז בין המנהלת לבין ערוץ הספורט – בטל. כמו כן, ניתן צו המורה למנהלת לפרסם מכרז למכירת זכויות השידור. ההתרחשות לאחר פסק הדין של בית המשפט המחוזי 7. ביום 30.8.2007, זמן קצר לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי (שניתן ביום 7.8.2007), פרסמה המנהלת – כפי שהורה לה פסק הדין – מכרז ובו הזמנה להציע הצעות לרכישת זכויות השידור של משחקי ליגת העל בכדורסל לשלוש עונות המשחקים – 2007/08 עד 2009/10. צ'רלטון לא עמדה בתנאי הסף למכרז ומציע נוסף – ערוץ 10 – הגיש את הצעתו באיחור ונפסל. במכרז זכה ערוץ הספורט, אשר היה המועמד היחיד שעמד בתנאיו. צ'רלטון הגישה תובענה (ה"פ (ת"א) 978/07) בבקשה לסעד הצהרתי לפיו ייפסלו שני תנאי הסף במכרז ויתקיים מכרז חדש ללא תנאים אלה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ש' שוחט) דחה את טענותיה של צ'רלטון וקבע כי אין מקום להתערב במכרז ותנאיו. היום, אף שהמכרז כבר התקיים, והתוצאה שנתקבלה בו הביאה לשינוי ההתקשרות עם ערוץ הספורט, עומדת המנהלת על ערעורה והיא מבקשת לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי מהטעמים שיפורטו להלן. טענות המנהלת 8. המנהלת סבורה כי אין לחייבה בקיום מכרז לצורך מכירת זכויות שידור. לטענתה, היא מהווה גוף פרטי שאינו דו-מהותי והחיובים החלים על גופים דו-מהותיים, לרבות האיגוד, אינם חלים עליה. היא מדגישה את עובדת היותה חברה פרטית, המצויה בבעלות פרטית, שאינה מקבלת כספי תמיכות ציבוריות או כספים מאיגוד הכדורסל – בשונה מאיגוד הכדורסל שפעילותו ממומנת מכספי ציבור. לשיטתה, מכירת זכויות לשידור משחקים לגופים מסחריים מהווה "ניהול עסקי" שנעדר מימד ציבורי, ולכן אינו כפוף לדיני המכרזים הציבוריים. המנהלת מצביעה על מספר הבדלים בינה לבין איגוד הכדורסל. בשונה מאיגוד הכדורסל, המנהלת אינה גוף המבוקר על ידי מבקר המדינה ותחומי פעילותה מוגבלים לשיווק מסחרי והסדרה מינהלית של ליגת העל בכדורסל לגברים. תחומי האחריות של האיגוד רחבים הרבה יותר ומשתרעים על ענף הכדורסל בישראל, על כל היבטיו. לטענתה, השאלה באיזה ערוץ ישודרו המשחקים ועל ידי איזה גוף שידור פרטי, אינה "ציבורית" יותר מהשאלה באיזה ערוץ תשודר כל תוכנית טלוויזיה למטרות בידור. המנהלת טוענת כי גם אם חלה חובת מכרז בשעה שהזכות למכירת זכויות שידור היתה בידי האיגוד – לא כך הדבר לאחר שהועברה הזכות למנהלת. המערערת סבורה כי המחאת זכויות למנהלת אינה כרוכה בהמחאת חיובי האיגוד, שכן "מדובר בשתי פעולות משפטיות נפרדות שאינן תלויות זו בזו". לכן טוענת המנהלת כי מכירת זכויות השידור על ידה יכולה להיעשות שלא בדרך של מכרז. המנהלת סבורה עוד כי השתלשלות הליך המכרז לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי מצביעה על כך שלא היה בו צורך. זאת, כיוון שרק מתעניין רציני אחד ענה על תנאי המכרז כולם – ערוץ הספורט. כמו כן, טוענת המערערת כי צ'רלטון מנועה ומושתקת מלטעון כי חלה על המנהלת חובת קיום מכרז. זאת, לאור עמדותיה ההפוכות בהתדיינות בשנת 2004 ולאור התנהלותה אז. לטענתה, הסכימה צ'רלטון בעבר לקיים הליך משא ומתן, וכעת, לאחר שהליך המשא ומתן הנוכחי לא הביא לתוצאות המבוקשות מבחינתה, היא מבקשת לטעון כי הופרה חובת קיום מכרז. טענות צ'רלטון 9. צ'רלטון סבורה כי על המנהלת חלה חובת עריכת מכרז במכירת זכויות השידור. לשיטתה, זכויות שידור של משחקי ליגת העל בכדורסל הן נכס ציבורי לכל דבר ועניין וכללי ההגינות, השוויון והסבירות מחייבים כי זכויות אלה תימכרנה באמצעות מכרז. צ'רלטון מציינת כי לאור העיקרון הבסיסי שלפיו אין אדם יכול להעביר לאחר יותר מהזכויות שיש לו, הרי שאין בכוחה של המחאת הזכות האמורה בכדי לפטור את המנהלת מהחובה הצמודה לזכויות השידור – היא החובה למכור אותן בדרך של מכרז. לכן, כך היא טוענת, אין הדין מאפשר לגוף דו מהותי הכפוף לחובת מכרז להתפרק מחובה זו על ידי המחאת הנכס נשוא החובה לגוף פרטי. לשיטתה של צ'רלטון, אין ממש בטענותיה של המנהלת כי היא פטורה מקיומו של מכרז כיוון שקיים רק מתעניין אחד העומד בתנאים הנדרשים. אין מחלוקת כי ערוץ 10 עמד בתנאי הסף של המכרז והתעניין בו. אין ממש, איפוא, בטענה בדבר קיומו של מתמודד פוטנציאלי אחד. לעניין טענות ההשתק והמניעות, סבורה צ'רלטון כי אין בטענות אלה ממש. לטענתה, לא נוצר השתק משפטי כנגדה, כיוון שטענתה בהתדיינות בשנת 2004 – כי לא קיימת חובת מכרז – לא התקבלה, אלא נדחתה בבית המשפט המחוזי וכלל לא נדונה בבית המשפט העליון. לכן, גם לא מדובר במקרה שבו תיתכנה הכרעות שיפוטיות סותרות לעניין חובת עריכת מכרז. כמו כן, האינטרס הציבורי ושלטון החוק מחייבים, לגישתה של צ'רלטון, פרסומו של מכרז או קיום הליך שוויוני אחר למכירת הזכויות. צ'רלטון מדגישה כי מיד עם היוודע לה על כוונתה של המנהלת למכור את הזכויות לעונת 2007/08 ללא מכרז, היא דרשה מהמנהלת כי המכירה תהיה בדרך של מכרז ולא ביקשה ליטול חלק בהליך משא ומתן ללא מכרז. דין הערעור להידחות, מהטעמים שיפורטו להלן. החובה לבצע מכירה בדרך של מכרז 10. כפי שציין בית המשפט המחוזי – הן בפסק הדין נשוא ערעור זה והן בהתדיינות בשנת 2004 – אילו היתה מכירת הזכויות מבוצעת על ידי איגוד הכדורסל, היה האיגוד נדרש לקיים את המכירה בדרך של מכרז. תוצאה זו נסמכת על פסק הדין בעניין אביב גלעדי הפקות בע"מ הנ"ל, באשר לקיומה של חובת מכרז במכירת זכויות שידור למשחקי כדורגל. סוגיה זו אינה במחלוקת בין הצדדים. אין ממש בטענתה של המנהלת כי המחאת הזכות מהאיגוד אליה מביאה ל"פקיעתה" של חובת המכרז. תוצאה זו נגזרת הן מדיני המכרזים הציבוריים והן מדיני החיובים. לפי דיני המכרזים הציבוריים, אין לאפשר לגופים החייבים בקיום מכרז לעקוף חובה זו על ידי המחאה של זכות (שלא בדרך של מכרז) לגוף אחר. זהו מהלך אשר יסכל את התכליות העומדות בבסיס החיוב במכרז. ככלל, יש לבחון מהם מאפייני העסקה ולא להכריע רק לפי זהות הגוף המתקשר (ראו עומר דקל מכרזים כרך ראשון 208-207 (2004)). בענייננו, הזכות הנמכרת היא זכות ציבורית והתמורה המתקבלת מהמכירה משמשת בחלקה למימון פעילותו של האיגוד, שהוא כאמור גוף דו מהותי הממלא פונקציה ציבורית (ראו לעניין העברת התמורה סעיף 3(ג) להסכם בין האיגוד למנהלת). לפיכך, מאפייניה של העסקה תומכים גם הם במסקנה כי מדובר בפעולה בעלת אופי ציבורי וכי חובת עריכת מכרז חלה עליה. דיני החיובים מביאים לתוצאה זהה. עקרון יסוד בדיני חיובים הוא שאין אפשרות לממחה להמחות זכות הטובה מהזכות שהוא אוחז בה. בענייננו, הזכות שיש לאיגוד הכדורסל בנכס – זכויות השידור – כפופה לחובה שמכירתה של זכות זו תיעשה בדרך של מכרז. לפיכך, ההסכם שבין המנהלת לבין האיגוד קובע למעשה המחאת זכות שיש מעין-חיוב בצדה, אשר מגדיר את האופן שבו ניתן לממש את הזכות. 11. אין לקבל גם את טענתה של המנהלת שלפיה אין צורך בקיום מכרז כיוון שהמתמודד היחיד הרלבנטי היה ערוץ הספורט. התנהלות המכרז שבוצע לאחר פסק הדין של בית המשפט המחוזי מוכיחה את ההיפך. כפי שציינה המנהלת, גם ערוץ 10 עמד בתנאי הסף במכרז ומועמדותו נפסלה אך מהטעם שהגיש את טפסי ההצעה באיחור. בעתיד יתכן שגורמים נוספים שעומדים בתנאי הסף הנדרשים יבקשו להתמודד על רכישת הזכויות. לפיכך, טעם זה אינו מצדיק אי קיום מכרז. אין לקבל גם את טענותיה של המנהלת בדבר מניעותה של צ'רלטון. נימוקיו, בעניין אחרון זה, של בית המשפט המחוזי שרירים וקיימים ואין להתערב בהם. הערעור נדחה. המנהלת תשא בהוצאות שכר טרחת עורכי הדין של צ'רלטון בסך של 60,000 ש"ח. המשנה-לנשיאה השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, כ"ו בסיוון התשס"ח (29.6.2008). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07089570_P06.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il