אגוד מכוני הרישוי בישראל נ. שר האוצר

8 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8951/22 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת ר' רונן העותר: אגוד מכוני הרישוי בישראל נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. שרת התחבורה והבטיחות בדרכים 3. ועדת המחירים הבין משרדית המשותפת למשרדי התחבורה והאוצר התנגדות לצו על תנאי תאריך הישיבה: ד' בסיון התשפ"ד (10.6.2024) בשם העותר: עו"ד טומי מנור; עו"ד טל גנדלמן בשם המשיבים: עו"ד רועי-אביחי שויקה פסק-דין ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן: בעתירה שלפנינו מבקש העותר להורות לשר האוצר ולשרת התחבורה (המשיבים 2-1) לחתום על צו לפי חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996 (להלן: צו פיקוח וחוק הפיקוח, בהתאמה) שיהיה בו כדי לעדכן את מחיריהם של מבחני רישוי לרכב ("טסטים") ושל פעולות נלוות למבחנים אלה, ולקבוע מנגנון עדכון מחירים אוטומטי. זאת, בהתאם להמלצת המשיבה 3 – ועדת המחירים הבין-משרדית המשותפת למשרדי האוצר והתחבורה, אשר פועלת בהתאם להוראת סעיף 3 לחוק הפיקוח ומורכבת מנציגים משני המשרדים (להלן: ועדת המחירים). מבחני הרישוי שאותם נדרשים בעלי רכבים לבצע באופן עתי (להלן: מבחני הרישוי או המבחנים) מתקיימים במכוני רישוי ובדיקת רכב אשר הוסמכו לכך מטעם משרד התחבורה. מחירי המבחנים היו נתונים לאורך השנים לפיקוח מדינתי מכוחם של דברי חקיקה שונים. אולם, בעת כניסתו לתוקף של חוק הפיקוח בשנת 1996 פרסם מנכ"ל משרד האוצר את רשימת המוצרים והשירותים שיפוקחו בהתאם להוראות החוק, וכפי שעולה מכתבי הטענות מטעם המשיבים, עקב טעות סופר הושמטו מבחני הרישוי מרשימה זו. טעות זו תוקנה בשנת 2002, וכיום אין חולק ששרי האוצר והתחבורה מוסמכים לקבוע את מחיריהם של מבחני הרישוי, מכוח סמכותם לפי סעיף 12 לחוק הפיקוח – אשר מסמיך את שר האוצר ואת השר שממונה על התחום הרלוונטי לקבוע יחדיו "מחיר או מחיר מרבי למצרך או לשירות" וכן את ה"שיעור שבו מותר יהיה להעלות מחיר של מצרך או שירות" (סעיפים 12(א)(2-1) לחוק הפיקוח). עם זאת, כעולה מטענות המשיבים, במשך תקופה ארוכה ועד לפני מספר שנים סברו בטעות גורמי המקצוע במשרד התחבורה כי מחיריהם של מבחני הרישוי אינם נתונים כלל לפיקוח. בפועל, החל משנת 2002 ועד לאחרונה לא ערכה ועדת המחירים בחינה כלכלית תקופתית של מבחני הרישוי – כפי שנעשה מעת לעת ביחס למוצרים ולשירותים אחרים שנתונים לפיקוח – ומחירי המבחנים לא עודכנו. בעקבות דו"ח שפרסם מבקר המדינה בשנת 2015 נדרשה ועדת המחירים לסוגיית הפיקוח על מחיריהם של מבחני הרישוי, ובשנים העוקבות קיימה מספר דיונים בנושא. בינתיים הגיש העותר – איגוד מכוני הרישוי בישראל, שמאגד תחתיו את מרבית מכוני הרישוי המורשים – שתי עתירות לבית משפט זה שנועדו לזרז את עבודתה של ועדת המחירים; עתירתו הראשונה של העותר נדחתה על הסף, בשים לב לעמדת המשיבים כי ייעשה מאמץ לפרסם את המלצות הוועדה להערות הציבור, ואילו השנייה נמחקה כשנה לאחר הגשתה (ראו, בהתאמה: בג"ץ 8829/20 איגוד מכוני הרישוי בישראל נ' ועדת המחירים המשותפת למשרד התחבורה ובטיחות בדרכים ולמשרד האוצר (16.2.2021); בג"ץ 4768/21 איגוד מכוני הרישוי בישראל נ' ועדת המחירים המשותפת למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים ולמשרד האוצר (24.7.2022)). ביום 31.3.2022 החליטה ועדת המחירים לקיים "שימוע ציבורי" בנוגע למספר המלצות שבכוונתה להציג לפני שרי האוצר והתחבורה. לאחר קבלת התייחסויות הציבור, ביום 14.7.2022 פרסמה הוועדה מסמך המלצות מפורט לשרי האוצר והתחבורה בנוגע לפיקוח על מחירי המבחנים (להלן: מסמך ההמלצות או המסמך). במסמך הומלץ, בין היתר, לעדכן את מחיריהם של מבחני הרישוי ושל פעולות שונות שנלוות למבחנים (כגון הדפסת רישיון רכב), בשיעורים שפורטו במסמך; כך, למשל, הומלץ לקבוע כי מחירו של מבחן רישוי ראשון לרכב מסחרי ופרטי עד 8 טון יעמוד על כ-112 ש"ח, במקום כ-96 ש"ח (בעמ' 2 למסמך ההמלצות). עוד הוצע לקבוע בהקשר זה מנגנון עדכון מחירים אוטומטי, בהתאם לסל תשומות שעל רכיביו פורט בגוף מסמך ההמלצות (שם, עמ' 3; לשלמות התמונה יוער כי המסמך הכיל מספר המלצות נוספות שלא נמצאות במוקד עתירה זו). בעקבות זאת פנה העותר לשרי האוצר והתחבורה דאז, בבקשה כי יאמצו את המלצותיה של ועדת המחירים ויוציאו צו פיקוח מתאים מכוח סמכותם לפי סעיף 12 לחוק הפיקוח. משלא נמסר מענה מטעם השרים, הגיש העותר בחודש אוגוסט 2022 עתירה לבית משפט זה, אשר נדחתה על הסף עקב היותה מוקדמת ומחמת אי-מיצוי הליכים (בג"ץ 5586/22 אגוד מכוני הרישוי בישראל נ' שר האוצר (24.8.2022)). בחלוף כ-4 חודשים שבמהלכם לא ניתנה החלטה מטעם השרים בנוגע להמלצותיה של ועדת המחירים, הגיש העותר את העתירה דנן ביום 27.12.2022. בעתירתו טען העותר, בעיקרם של דברים, כי הימנעותם של השרים מלאמץ את המלצות הוועדה היא בלתי-מידתית, בלתי-סבירה באופן קיצוני ומנוגדת לחובת ההגינות של רשויות מינהליות. העותר ציין כי מחיריהם של מבחני הרישוי לא עודכנו מזה למעלה מ-20 שנה, חרף עלייה במחירי התשומות שנדרשות לשם אספקת שירות זה לציבור (שכר עבודה, חשמל וכדומה), וכי מציאות זו הובילה לפגיעה בזכויותיהם של בעלי מכוני הרישוי לקניין ולחופש העיסוק. כמו כן הדגיש העותר את אופייה המקצועי של ועדת המחירים ואת תהליך הבחינה המקיף שביצעה, וטען כי שרי האוצר והתחבורה לא הציגו הצדקה להימנעות מאימוץ המלצותיה. בהקשר זה הפנה העותר להוראת סעיף 13(א) לחוק הפיקוח – שלפיה "צו לפי סעיף 12 יותקן לאחר שנתקבלה המלצה של ועדת המחירים או לאחר שקויימה התייעצות עם הועדה [...]" – וכן לסעיף 13(ב) לחוק האמור, שלפיו "השרים רשאים שלא לקבל את המלצת ועדת המחירים, במלואה או בחלקה, מנימוקים שיירשמו" (ההדגשה הוספה – ע' פ'). על רקע הוראות אלו טען העותר כי השרים נדרשים ככלל לקבל את המלצותיה של ועדת המחירים, אלא במקרים חריגים שלגביהם קמה לשרים חובת הנמקה – ולפיכך, כך נטען, אף אם שרי האוצר והתחבורה סבורים שאין לקבל את המלצותיה של ועדת המחירים, עליהם לנמק את החלטתם כדבעי. בתגובתם המקדמית של המשיבים מיום 5.7.2023 צוין כי שרת התחבורה טרם קיבלה החלטה בעניין המלצותיה של ועדת המחירים, אך כי משרדה בוחן אפשרות ל"שינוי מדיניות מהותי" בתחום מבחני הרישוי, לרבות מעבר למתכונת של שוק חופשי והפחתת תדירותן של בחינות הרישוי לרכב חדש (סעיפים 12-10 לתגובה המקדמית). עוד צוין כי שר האוצר צפוי אף הוא להידרש למסמך ההמלצות וכי "ככלל, שר האוצר אינו מתנגד לאימוץ המלצתה הנוכחית של ועדת המחירים" (שם, סעיף 13). עוד צוין כי ביום 18.6.2023 קיימה ועדת המחירים דיון נוסף במסמך ההמלצות והחליטה להותיר את ההמלצות בעינן. במהלך דיון שהתקיים ביום 12.7.2023 (לפני הרכב השופטים המשנה לנשיאה ע' פוגלמן והשופטים י' אלרון וי' כשר) נשאל בא כוח המשיבים בנוגע להצדקה להימנע מעדכון מחירי המבחנים, למצער במתכונת זמנית עד להשלמת שינוי המדיניות שמתכנן משרד התחבורה. בתום הדיון התבקשו המשיבים לעדכן מתי צפויה להתקבל החלטה בנוגע להמלצותיה של ועדת המחירים. בהמשך לכך עדכנו המשיבים כי ביום 13.9.2023 החליטה שרת התחבורה לדחות את ההמלצות שהציגה ועדת המחירים. בהחלטתה, ציינה שרת התחבורה כי משרדה פועל לצמצום הרגולציה והביורוקרטיה בנושא הרישוי השנתי לרכב, ובפרט לגיבוש מתווה שלפיו ניתן יהיה לבצע את המבחנים במוסכים שיורשו לכך – מהלך שעשוי, כך הוסבר, להוביל להפחתת מחירי הרישוי השנתי עקב הוספת מקומות שבהם ניתן לערוך את המבחנים. עוד הדגישה השרה בהחלטתה את מדיניות משרדה לקדם צעדים להפחתת יוקר המחיה. בשים לב לשיקולים אלו ציינה שרת התחבורה כי היא אינה מקבלת את המלצת ועדת המחירים להעלאת מחירי השירותים שמציעים מכוני הרישוי. על רקע זה ניתן ביום 11.12.2023 צו על תנאי כמבוקש בעתירה, ולשלמות התמונה יצוין כי ביום 9.1.2024 נדחתה בקשה שהגיש העותר למתן צו ביניים שיחייב את שרי האוצר והתחבורה לחתום על צו פיקוח בעל תוקף זמני. בתצהיר התשובה מטעם המשיבים, אשר הוגש ביום 24.5.2024, צוין כי המדינה מסכימה למתן צו מוחלט בעתירה. הוסבר כי בעקבות בירור מול גורמי המקצוע במשרד התחבורה, התברר שהרפורמה שמתכנן המשרד בתחום מבחני הרישוי מצויה בשלבים ראשוניים בלבד; כי השלמת עבודת המטה צפויה להימשך לכל הפחות שנה וחצי; וכי גורמי המקצוע במשרד התקשו לקבוע האם וכיצד רפורמה מתוכננת זו צפויה להשפיע על מחיריהם של מבחני הרישוי. עוד צוין כי המשנה ליועצת המשפטית לממשלה (אזרחי) פנתה לשרת התחבורה בבקשה להשלמות ביחס לעמדתה של השרה, אך כי גורמים בלשכת השרה מסרו כי אין שינוי בעמדתה ולא סיפקו נימוקים נוספים. בנסיבות אלו, כך צוין בתצהיר התשובה, נימוקי החלטתה של שרת התחבורה אינם מספקים לשם עמידה ברף שנקבע בפסיקה לדחיית המלצותיה של ועדת המחירים. זאת, שכן במוקד החלטת השרה לא עמדה בחינה של המצב העובדתי הקיים, אלא שינוי אפשרי בתשתית העובדתית שאין צפי קונקרטי להשלמתו. עוד צוין כי ממילא לא הוצגה חוות דעת מטעם גורם מקצועי במשרד התחבורה בנוגע לקשר בין הרפורמה המתוכננת לבין מחיריהם של מבחני הרישוי. המשיבים הוסיפו כי בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה, הרשות המינהלית נדרשת להפעיל את סמכותה על בסיס הדין הקיים ולא על בסיס התפתחויות עתידיות פוטנציאליות. בהקשר זה הפנו המשיבים, בין היתר, לפסק הדין בבג"ץ 5124/18 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' שר האוצר (4.3.2019) (להלן: עניין תנובה) – שם ניתן בהסכמת המדינה צו מוחלט אשר הורה לשרי האוצר והחקלאות לאמץ את המלצת ועדת המחירים להעלות את מחירם המרבי של מוצרי החלב המפוקחים. באשר לשיקול יוקר המחיה שאותו הזכירה שרת התחבורה בהחלטתה, המשיבים ציינו כי מדובר בשיקול שרלוונטי לכל מצב של העלאת מחירו של שירות מפוקח, וכי לא די בנימוק כללי זה על מנת להצדיק סטייה מהמלצותיה של ועדת המחירים. במסגרת תצהיר התשובה הובאה גם עמדתה של שרת התחבורה, אשר ציינה כי היא עומדת על הנימוקים שפורטו בהחלטתה מיום 13.9.2023 (סעיף 39 לתצהיר התשובה). שרת התחבורה חזרה וציינה כי משרדה פועל לגיבוש מתווה לביצוע מבחני הרישוי באמצעות מוסכים מורשים, וכי מדובר בנושא מורכב שצפוי להשפיע על עלויות מבחני הרישוי. מכיוון ש"קיימת סבירות להפחתת מחירי הרישוי השנתי" עקב הרפורמה המתוכננת, ובשים לב למדיניות משרד התחבורה בעניין קידום צעדים להפחתת יוקר המחיה, ציינה שרת התחבורה כי היא אינה מקבלת את המלצותיה של ועדת המחירים. ביום 10.6.2024 קיימנו דיון בהתנגדות לצו על תנאי, שבמהלכו עדכן בא כוח המשיבים כי שרת התחבורה עומדת על התנגדותה להמלצותיה של ועדת המחירים, בעוד ששר האוצר אינו מתנגד לאימוץ ההמלצות. בהמשך לכך חזר בא כוח המשיבים וציין כי היועצת המשפטית לממשלה תומכת בהפיכת הצו על תנאי לצו מוחלט. בהמשך לשאלת בית המשפט, השיב בא כוח המשיבים כי ככל שיינתן צו מוחלט ניתן לקצוב פרק זמן של 30 יום לצורך יישומו. דיון והכרעה אל מול המלצותיה של ועדת המחירים לעדכן את מחיריהם של מבחני הרישוי ושל הפעולות הנלוות למבחנים ולקבוע מנגנון לעדכון המחירים ועמדת שר האוצר שאינו מתנגד להמלצות, ניצבת, אם כן, עמדתה של שרת התחבורה שלפיה אין מקום בעת הזו לבצע שינוי בהסדר הפיקוח על מחיריהם של מבחני הרישוי. עמדה זו מבוססת, רובה ככולה, על שני טעמים: היוזמה לשינוי מדיניות בתחום מבחני הרישוי – אשר עשויה, ככל שתושלם, להוביל ממילא לשינוי במחיר המבחנים – וכן שיקול כללי שעניינו ביוקר המחיה בישראל. לאחר עיון בטענות הצדדים, מקובלת עלינו עמדתה של היועצת המשפטית לממשלה שלפיה בנסיבות העניין אין די בנימוקים אלה, בנפרד או במצטבר, כדי להצדיק סטייה מהמלצותיה של ועדת המחירים. באשר לנימוק שעניינו באפשרות לשינוי מדיניות בעתיד: כפי שנפסק, רשות מינהלית מחויבת "לפעול ולהפעיל סמכותה בהתאם לדין הקיים" ולפעול ליישום סמכותה בעת שקמה הצדקה לכך (בג"ץ 3872/93 מיטראל בע"מ נ' ראש הממשלה ושר הדתות, פ"ד מז(5) 485, 496 (1993)). לפיכך, וכפי שהובהר גם בעניין תנובה, אין מקום לכך שהרשות תימנע מהפעלת סמכויותיה מן הטעם שהסדר פוטנציאלי, אשר טרם בא לעולם ולא ברור האם ומתי יתגבש, עשוי לשנות בעתיד את המצב הנורמטיבי שמצריך הכרעה בעת הנוכחית (עניין תנובה, פסקה 12 לפסק דיני; כן ראו בג"ץ 6198/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר הביטחון, פסקה 51 לפסק דיני (25.6.2024)). בענייננו, כפי שהבהירה היועצת המשפטית לממשלה, היוזמה לשינוי הסדר הפיקוח על מבחני הרישוי מצויה בשלבים ראשוניים ביותר: עבודת המטה שאמורה לשמש בסיס ליוזמה זו טרם הושלמה, ולהערכת גורמים במשרד התחבורה "הצפי לקידום הרפורמה הוא לכל הפחות כשנה וחצי, וזאת בהערכה ראשונית, ולפני שנבחנו צרכים נוספים" (סעיף 33 לתצהיר התשובה; ההדגשה במקור – ע' פ'). אם לא די בכך, כפי שכבר הוזכר, לא הוצגה חוות דעת מטעם גורם מקצועי במשרד התחבורה בנוגע לקשר בין שינוי המדיניות המתוכנן לבין המחיר המפוקח, ולא הונחה תשתית לקיומו של נזק אם יוחלט לעדכן את המחירים כעת, תוך שמירת האפשרות לעדכנם פעם נוספת ככל ששינוי המדיניות יושלם (שם, סעיף 34). בנסיבות אלו, העובדה שמשרד התחבורה פועל לקידום מתווה אשר, אם וכאשר יגובש, עשוי יהיה להשפיע על מחיריהם של מבחני הרישוי – אין בה כשלעצמה כדי לשמש נימוק מספק להימנעות מעדכון מחירי המבחנים כבר כעת. האזכור הלאקוני בהחלטתה של שרת התחבורה לצורך בהפחתת יוקר המחיה, אף הוא אינו מצדיק בנסיבות העניין את דחיית המלצותיה של ועדת המחירים. בפסיקה הובהר כי בתרחיש שבו הפעלתה של סמכות מינהלית טעונה התייעצות עם גוף מייעץ, הרשות המוסמכת חייבת ליתן משקל ראוי להמלצה שמוצגת לפניה (ראו למשל: בג"ץ 8134/11 אשר נ' שר האוצר, פסקה 1 לפסק דיני (29.1.2012)). שאלת המשקל שאותו יש ליתן להמלצות אלו תלויה בנסיבות המקרה, ובכלל זה במעמדו ובמומחיותו של הגוף המייעץ, אך מכל מקום ברי כי נדרשים נימוקים מבוססים וענייניים על מנת לדחותן (ראו והשוו: בג"ץ 2344/98 מכבי שירותי בריאות נ' שר האוצר, פ"ד נד(5) 729, 764-762 (2000) (להלן: עניין מכבי); ע"א 80/92 אשקר נ' המנהל הכללי של משרד הבריאות, פ"ד מו(4) 831, 835-834 (1992); כן ראו יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ב 1218-1217 (מהדורה שנייה מורחבת, 2011)). בענייננו, כפי שפורט לעיל, מחיריהם של מבחני הרישוי נתונים לפיקוח מדינתי מכוח הוראות חוק הפיקוח. בפועל, מוצרים ושירותים רבים שנתונים לפיקוח נבחנים באופן עתי על ידי ועדת המחירים, אשר בודקת את הצורך בהמשך הפיקוח על המחירים, את הצורך בעדכונם וכן את רמת הפיקוח הנדרשת (ראו סעיף 7 לתצהיר התשובה). בכל הנוגע למבחני הרישוי לא נעשתה בדיקה שכזו במשך כשני עשורים, וזאת – כעולה מכתבי הטענות מטעם המדינה – במידה רבה עקב טעות של גורמי המקצוע, להבדיל מתולדה של מדיניות מכוונת. לאחר שהתגלתה הטעות נדרשה ועדת המחירים לנושא והמליצה, בין היתר, על העלאה מסוימת במחירי המבחנים והפעולות שנלוות להם – לראשונה מזה כ-20 שנה – וכן על קביעת מנגנון לעדכון אוטומטי של המחירים בהתאם לסל תשומות מוגדר. בעשותה כן פעלה ועדת המחירים למילוי תפקידה כוועדה מקצועית, אשר מחזיקה במומחיות בתחומי פעילותה ואשר מגבשת את המלצותיה על בסיס בחינה כלכלית מעמיקה וסדורה (ראו בהקשר זה, בשינויים המחויבים: בג"ץ 6271/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' שר האוצר, פסקה 11 (26.11.2012)). מדובר, אם כן, בהמלצות שיש ליתן להן משקל משמעותי – הן בשים לב למהותה של ועדת המחירים ולתפקידיה, הן נוכח הוראת סעיף 13 לחוק הפיקוח, שלפיה עמדתה של ועדת המחירים נדרשת לשם מתן צו פיקוח. בנסיבות אלו, האזכור התמציתי והכללי לשאיפה לצמצם את יוקר המחיה אינו מצדיק כשלעצמו את דחיית המלצותיה של ועדת המחירים באופן גורף וכוללני, אף מבלי להבחין בהקשר זה בין ההצעות השונות שהובאו במסמך ההמלצות. ודוק: הגם שאין חולק על חשיבותו של השיקול בדבר ההתמודדות עם יוקר המחיה, ועל הצורך לקדמו במקרים המתאימים, מדובר בשיקול אחד מבין מכלול השיקולים והאינטרסים שצריכים לעניין – ובנסיבות המקרה דנן, לא שוכנענו כי עצם האזכור של שיקול זה מצדיק את הותרת מחירי המבחנים על כנם לאחר כשני עשורים שבהם לא עודכנו כלל (ראו והשוו: עניין תנובה, פסקה 13 לפסק דיני; עניין מכבי, בעמ' 765-764). בהקשר זה יובהר כי קביעה הפוכה – שלפיה די באזכור שיקול יוקר המחיה כדי לדחות המלצה מטעם ועדת המחירים – עשויה הייתה לחתור תחת מוסד הפיקוח על המחירים, אשר כרוך מעצם טבעו בבחינה עתית של מחירי השירותים או המוצרים המפוקחים ובעדכונם בהתאם למציאות המשתנה. לא למותר להוסיף כי שר האוצר, שאחראי לקביעת המדיניות הכלכלית של המדינה ולביצועה, הודיע כי הוא אינו מתנגד לאימוץ המלצותיה של ועדת המחירים. גם לנתון זה יש לייחס משקל בהכרעתנו. בשים לב להוראת סעיף 13(ב) לחוק הפיקוח, ומשלא הוצגו לפנינו נימוקים מספקים שמצדיקים את ההימנעות מאימוץ המלצותיה של ועדת המחירים אשר עמדו במוקד העתירה, מצאנו אפוא כי יש להורות על קבלת העתירה שבכותרת. אנו הופכים אפוא את הצו על תנאי שניתן בעתירה לצו מוחלט, אשר מורה לשרי התחבורה והאוצר לאמץ את המלצתה של ועדת המחירים מיום 14.7.2022 ולחתום על צו מתאים לפי הוראות חוק הפיקוח אשר מעדכן את המחירים של מבחני הרישוי והפעולות הנלוות למבחני הרישוי, ואשר מעגן מנגנון של עדכון מחירים אוטומטי בהתאם להמלצתה של ועדת המחירים. בנסיבות העניין ועל מנת לאפשר למשיבים זמן מספק להתארגנות, אנו מורים כי הצו לפי הוראות חוק הפיקוח ייחתם תוך 30 יום ממתן פסק דין זה. משרד התחבורה יישא בהוצאות העותר בסך 25,000 ש"ח. מ"מ הנשיא השופט ד' מינץ: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ר' רונן: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן. ניתן היום, ח' בתמוז התשפ"ד (‏14.7.2024). מ"מ הנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22089510_M26.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1