וליד אבו אלרוב נ. משטרת ישראל - תחנה אזורית חיפה מחוז חוף

החלטה בתיק בג"ץ 8950/17 בבית המשפט העליון בג"ץ 8950/17 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ העותר: וליד אבו אלרוב נ ג ד המשיבים: 1. משטרת ישראל – תחנה אזורית חיפה מחוז חוף 2. מפעלי תורה וחסד עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד מוחמד סאמר בשם המשיבה 1: עו"ד תהילה רוט בשם המשיבה 2: עו"ד אילה סגל-גבסי פסק דין השופטת ע' ברון: 1. לפנינו עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשטרת ישראל, המשיבה 1 (להלן: המשטרה), ליתן טעם מדוע לא תסייע לעותר בפינויה של עמותת מפעלי תורה וחסד, המשיבה 2 (להלן: העמותה) ממקרקעין שהעותר טוען לבעלות עליהם, ואשר מתנהל לגביהם סכסוך משפטי בין הצדדים. הרקע העובדתי הצריך לעניין 2. העותר ובני משפחתו מתגוררים בבית שבנוי על מקרקעין שטרם עברו הליך הסדר ושאינם רשומים בלשכת רישום המקרקעין, בחלקה 43 בגוש שומה 10867 בחיפה. עמותת מפעלי תורה וחסד היא עמותה ללא כוונת רווח שבין מטרותיה הקמת שכונה לציבור החרדי בחיפה. על מנת להגשים מטרה זו יזמה העמותה את "תוכנית מתאר חפ/1945" שמכוחה היא מבקשת להקים שכונה בוואדי רושמיה בחיפה (להלן: התוכנית). התוכנית אושרה ופורסמה למתן תוקף ביום 30.11.1997, ובהמשך ניתנו לעמותה היתרי בנייה להקמת מספר בניינים במקום. בגדרי התוכנית נכללות בין היתר חלקות 46-44 שמצויות בסמוך לבית המגורים של העותר ומשפחתו, וכפי שיבואר להלן בין העותר והעמותה מתנהלים הליכים משפטיים שונים הקשורים בחלקות אלה, ששני הצדדים טוענים לבעלות עליהן (להלן: המקרקעין שבמחלוקת או המקרקעין). ראשיתו של ההליך המשפטי בין הצדדים בתביעה שהגישה העמותה ביום 25.6.2017 לבית משפט השלום בחיפה ובה נתבקש סילוק ידו של העותר מחלקה 44 במקרקעין וכן מתן צו עשה להריסת בנייה שביצע העותר בחלקה זו (ת"א 56624-06-17). העותר טען מנגד לבעלות וחזקה בשטח, וכן ביקש את סילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, היעדר עילה והתיישנות. בית המשפט דחה את בקשת הסילוק על הסף, ובהמשך קבע את גבולות השטח שביחס אליו תידון התובענה שלפניו – הוא השטח המסוים שהעמותה טענה לפלישה אליו, שגודלו 8.2 מ"ר מתוך חלקה 44 במקרקעין שבמחלוקת (להלן: השטח נושא התובענה). עוד נקבע כי עד לבירור שאלת הבעלות בשטח נושא התובענה אין להורות על סילוק ידו של העותר משטח זה, ואולם גם אין מניעה שהעמותה תתחיל בבנייה במקרקעין כפי שביקשה למעט בשטח נושא התובענה. 3. בעוד ההליך בבית משפט השלום מתנהל פנתה העמותה ביום 1.10.2017 למשטרת חיפה בטענה כי העותר פלש לשטח נוסף במקרקעין והציב בו מכולה. שוטרי סיור הגיעו למקום, ועזבו לאחר שנמסר להם כי בין הצדדים מתנהל סכסוך משפטי. למחרת היום הגישה העמותה לבית משפט השלום בקשה לצו מניעה וצו עשה לסילוק המכולה שלטענת העמותה הונחה על גבי המקרקעין, מחוץ לשטח נושא התובענה, על מנת להפריע לעבודות הבנייה שהעמותה החלה בהן. ואולם ביום 17.10.2017, לאחר שהתקיים דיון בבקשה, הודיעה העמותה כי ברצונה למחוק את הבקשה "לנוכח תרופות אחרות שבידי המבקשת (המשיבה דכאן-ע'ב') לאחוז בהן"; ועוד לפני שניתנה החלטה בבקשת המחיקה, העמותה סילקה את המכולה מהשטח בעצמה והמשיכה בעבודות בנייה במקום. בעקבות כך פנה העותר למשטרה בטענה שמופר צו של בית משפט בדרך של בנייה ופלישה לשטחו; ויבואר כי רק בהמשך הגיש העותר תביעה נוספת שבה ביקש ליתן פסק דין הצהרתי שלפיו הוא הבעלים של כל המקרקעין שבמחלוקת ולא רק בשטח נושא התובענה. שוטרים שהגיעו למקום ביקשו מהקבלן מטעם העמותה להזיז את העבודות "בכמה מטרים" מהשטח נושא התובענה; ובמעמד זה הגיש העותר תלונה בגין הסגת גבול והפרת הוראה חוקית. יו"ר העמותה זומן בהמשך לחקירה, אך ביום 22.10.2017 החליטה המשטרה שלא להמשיך בטיפול בתלונה, זאת בנימוק ש"מדובר באירוע שההליך הפלילי איננו מהווה מסגרת מתאימה לבירורו". ביום 23.10.2017 פנה העותר פעם נוספת למשטרה בתלונה על עבודות הבנייה במקרקעין, ואולם עם הגעת השוטרים למקום הציגו להם נציגי העמותה היתרי בנייה שבידיהם. משכך ומשנועצו השוטרים ביועץ המשפטי של המחוז, הודיעו לעותר כי אין ביכולתם לעצור ללא צו של בית משפט עבודות המתבצעות בהתאם להיתרי בנייה, ועזבו את המקום. העתירה עניינה בטענותיו של העותר כנגד התנהלותה של משטרת ישראל ביחס לסכסוך המתואר. 4. למען שלמות התמונה יצוין כי קודם להגשת העתירה, ביום 20.10.2017, הגיש העותר בקשה לבית משפט השלום למתן צו עשה לעמותה לפנות את המקרקעין שבמחלוקת; צו מניעה זמני האוסר על העמותה לבצע כל עבודת בנייה במקרקעין; וצו המורה להחזיר לאלתר את המכולה שהוצאה מהשטח. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית משפט השלום מיום 25.10.2017; ובקשת רשות ערעור שהגיש העותר על החלטה זו נדחתה אף היא ביום 3.1.2018, בין היתר מן הטעם שהשטח שלגביו התבקש הצו הזמני איננו חלק מן השטח נושא התובענה כהגדרתו לעיל (רע"א 36245-11-17, כב' השופט מ' רניאל). ביום 26.10.2017 הגיש העותר תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה שבה נתבקש פסק דין הצהרתי שלפיו הוא הבעלים של כל המקרקעין שבמחלוקת (ת"א 52852-10-17) (להלן: תביעת הבעלות). רשות מקרקעי ישראל הגישה תגובתה במסגרת תביעת הבעלות והצהירה כי המקרקעין שבמחלוקת הוכנסו לתוכנית העבודה של לשכת ההסדר לשנים 2019-2018, וכי הליך ההסדר ביחס לגוש הרלוונטי לענייננו כבר החל. לנוכח זאת עוכבו ההליכים בתיק עד להסדרת השטח, כך בהחלטה מיום 31.5.2018. יוער כי בד בבד עם הגשת עתירה זו ביקש העותר כי יינתן צו ביניים לעיכוב ביצוע עבודות בנייה מכל סוג במקרקעין שבמחלוקת, ובקשתו נדחתה. הטענות בעתירה 5. עתירה זו עניינה כאמור במעורבות המשטרה בסכסוך המתואר, והעותר ממקד את עתירתו במסכת האירועים שהחלה עם סילוק המכולה בידי העמותה. לטענת העותר העמותה פלשה לשטחו; ועל כן בהתאם לסעיפים 18-16 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין) מוטלת על המשטרה חובה לסייע לו בפינוי העמותה מהשטח שאליו לטענתו פלשה, לרבות סיוע בהריסת בנייה שהעמותה החלה בה, והוא מבקש ליתן צו המורה לה לעשות כן. המשטרה טוענת מנגד כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לערכאות אזרחיות ולנוכח קיומם של הליכים מקבילים בבתי המשפט האזרחיים בעניין המקרקעין שבמחלוקת. לגישת המשטרה יש לדחות את העתירה גם לגופה, מאחר שהחלטת המשטרה שלא לפעול לפינוי העמותה ולהפסקת הבנייה היא סבירה בנסיבות העניין ואין כל עילה להתערב בה. בהקשר זה מובהר כי השוטרים שהגיעו למקום נוכחו לדעת לאחר בירור העובדות לאשורן כי מדובר בסכסוך מורכב ביחס לבעלות במקרקעין: המדובר במקרקעין שאינם מוסדרים, כאשר העותר טוען להחזקה לאורך שנים ולקיומם של מסמכים המעידים על בעלותו במקרקעין, בעוד העמותה מחזיקה בהיתרי בנייה ובחוזה פיתוח שניתן לה על ידי רשות מקרקעי ישראל. משכך, בנסיבות העניין לא מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה להתערבות המשטרה מכוח סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין ובהם כי מדובר "באופן ברור וחד משמעי" בפלישה שלא כדין. העמותה מצידה מבקשת להדגיש שלא נעשתה כל בנייה מטעמה בתוך השטח נושא התובענה, וכי הסעד המבוקש בעתירה זו נוגע במקרקעין שלגביהם אין לעותר כל הוכחה להחזקה ומקל וחומר לבעלות. לכן לשיטתה אין יסוד לטענותיו של העותר בדבר פלישה, לא כל שכן פלישה המחייבת את התערבות המשטרה. כן מציינת העמותה כי הסעד המבוקש על ידי העותר נדחה בערכאה אחרת, וכי עתירה זו אינה אלא ניסיון לערער על החלטות שניתנו זה מכבר בעניינו. דיון והכרעה 6. לאחר שעיינו בעתירה ובתגובות מטעם המשיבים, על נספחיהן, הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום לעתירה וכי יש לסלקה על הסף. העותר מבקש בעתירתו "לרתום את העגלה לפני הסוסים" וליתן צו המורה למשטרה לפעול לפינוי העמותה, לרבות הריסת הבנייה שהעמותה החלה בה, ממקרקעין שהבעלות בהם מצויה במחלוקת; ולמעשה נראה כי עתירה זו אינה אלא ניסיון לקדם את ענייניו בסכסוך שמתנהל בערכאות האזרחיות – ניסיון שלא יצלח. סכסוך בעניין בעלות והחזקה במקרקעין מקומו להתברר לפני הערכאות האזרחיות המוסמכות לכך (בג"ץ 8628/07 שעשוע נ' משטרת ישראל, פסקה 4 (24.1.2018); בג"ץ 11109/07 שמונוב נ' השר לענייני בטחון פנים, פסקה ה (2.1.2008)), ונראה כי העותר אכן מודע לנתיבים המשפטיים החלופיים העומדים בפניו, ושעליהם הצביעו המשיבים, והוא עשה ועודנו עושה בהם שימוש. ויובהר כי על אף הכסות המינהלית שניסה לשוות לעתירתו ולמרות שהוא מבקש לתקוף בה את פעילות המשטרה, למעשה בקשתו של העותר מבית משפט זה היא ליתן את אותם הסעדים שלהם עתר בערכאות האזרחיות. משאלו הם פני הדברים, ולנוכח ההלכה שבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי המשפט המוסמכים ולא יתערב בהחלטות אלה אלא במקרים חריגים שבחריגים, דין העתירה להידחות על הסף (בג"ץ 1122/18 אונורה אירועים בע"מ נ' מנכ"לית הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, פסקה 3 (10.5.2018); בג"ץ 834/18 תמרי נ' בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (30.1.2018)). בבחינת למעלה מן הצורך יודגש כי דין טענותיו של העותר כלפי המשטרה להידחות אף לגופן. הלכה היא כי במקרים שבהם מתבקש סיוע של המשטרה בסילוקו של פולש, טרם שהיא חשה לעזרתו של הפונה עליה לבחון את התקיימותם של תנאי סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין; ואם שוררת אי בהירות בשאלה מי היה המחזיק במקרקעין קודם לפלישה הנטענת, אל לה למשטרה להתערב בסוגיה. החובה המוטלת על המשטרה לסייע לטוען לחזקה במקרקעין קמה רק אם הוכח לה ברמת שכנוע גבוהה כי התקיימו תנאיו של הסעיף (בג"ץ 4688/17 דרורי נ' משטרת ישראל (תחנת שדות), פסקה 5 (28.8.2017); בג"ץ 384/09 הקרי נ' משטרת ישראל תחנת השכונות, פסקה 5 (2.2.2009)). בענייננו, לאחר בירור שערכה המשטרה לרבות חקירת יו"ר העמותה ובחינת המסמכים שנמסרו על ידי הצדדים, נגלתה בפני המשטרה תמונה שלא ניתן להסיק ממנה שאכן מדובר "באופן ברור וחד משמעי" בפלישה שלא כדין. במקרים מסוג זה אין זה מתפקידה של המשטרה לשמש כ"שופט בשטח", והיא אינה יכולה לפתור במחי יד סכסוך משפטי ארוך שמתנהל במקביל בערכאות האזרחיות. על כן בדין קבעה המשטרה שלא התקיימו התנאים להתערבות משטרתית מכוח סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין, ולא קמה כל עילה להורות לה אחרת בגדרי העתירה דנן. סוף דבר, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ב באלול התשע"ח (‏2.9.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 17089500_G04.doc גה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il