עיריית טירת הכרמל נ. כנסת ישראל

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8949/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ העותרת: עיריית טירת הכרמל נ ג ד המשיבה: כנסת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד ירון בארי פסק-דין השופט ד' מינץ: העתירה שלפנינו מכוונת נגד סעיף 19ט(ג1א)(2)(ג) לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1988 (להלן: חוק השוויון) וסעיף 8 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"ב-2021, שנחקקו במסגרת העברת תקציב המדינה לשנים 2022-2021. לדברי העותרת, עיריית טירת הכרמל, סעיפים אלה שעניינם בחובת ההנגשה המוטלת על רשויות מקומיות, הם "בלתי סבירים בעליל". מהות החובות המוטלות במסגרת הסעיפים האמורים על רשויות מקומיות ועלותן אינן עומדות בהלימה לכספים המועברים לרשויות המקומיות מהמדינה, ולא ברור כיצד מצופה מהן לעמוד בחובות המוטלות עליהן ללא תקצוב ישיר וייעודי. העותרת מבהירה כי אינה חולקת על חשיבות ההנגשה של מקומות ציבוריים, אולם הסעיפים האמורים מביאים לכך שרשויות מקומיות לא יוכלו לעמוד בהוראות הדין. בכך נפגעת גם התכלית שלשמה נחקק חוק השוויון. העותרת מציינת כי המצב מחריף כתוצאה מכך שמוגשות חדשות לבקרים תביעות נגד רשויות מקומיות, לרבות תובענות ייצוגיות, המרעות את הקופה הציבורית והמונעות כשלעצמן את עבודות ההנגשה. לטענת העותרת, בעקבות תיקוני החקיקה האמורים הרשות המקומית נדרשת לבחור בין הנגשת מקומות ציבוריים או שירותים מתקציבה, לבין קיום חובותיה החוקיות האחרות להמשיך ולספק שירותים לכלל התושבים בשטח שיפוטה. מצב זה מוביל את הרשות לנקיטת הצעדים המינימליים ההכרחיים, לא מחמת שאין ברצונה לעמוד בחובותיה החוקיות, אלא משום שלא קיים כל מנגנון שיבטיח כספים ייעודיים להנגשה, ופעולות אלה באות על חשבון חובותיה החוקיות האחרות. העותרת מוסיפה כי טענת נציגי המשיבה, לפיה מדובר בכשל של הרשויות המקומיות בניהול תקציביהן, מהווה התעלמות ברורה ממציאות ניהול התקציב ברשות. לאחר עיון בעתירה הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. נראה כי העתירה מציפה בעיה של ממש. ברם, הביקורת השיפוטית המופעלת על ידי בית משפט זה ביחס לדברי חקיקה של הכנסת היא צרה בהיקפה. בית המשפט בוחן "לא את תבונתה של החקיקה אלא את חוקתיותה: 'השאלה אינה אם החוק טוב, יעיל, מוצדק. השאלה הינה אם הוא חוקתי'" (בג"ץ 6304/09 לה"ב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 62 (2.9.2010); ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221, 438 (1995)). בענייננו, העותרת כלל אינה טוענת כי סעיפי החוק שבמוקד העתירה אינם חוקתיים, וממילא לא נערך ניתוח חוקתי קונקרטי של השלבים השונים של הביקורת החוקתית כנדרש (וראו לדוגמה לאחרונה: בג"ץ 7142/21 חלפון נ' יועמ"ש משרד המשפטים, פסקה 5 (14.11.2021)). העותרת העלתה טענות ועילות מתחום המשפט המנהלי ולא במישור החוקתי, כמו חוסר סבירות והקשיים התקציביים הכרוכים ביישום החוק. אולם אלו כאמור, אינם מהווים עילה להתערבות בית משפט זה בדבר החקיקה. העתירה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏א' בשבט התשפ"ב (‏3.1.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21089490_N01.docx רכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1