סהר ינאי שוקר נ. אינספקס בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8949/17 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת י' וילנר המערער: סהר ינאי שוקר נ ג ד המשיבה: אינספקס בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 37300-07-15 מיום 18.10.2017, שניתן על-ידי כב' השופטת ש' רנר תאריכי הישיבות: כ"ט בתמוז התשע"ט (1.8.2019) ה' בטבת התשפ"א (20.12.2020) בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד אראל טמיר; עו"ד דיאור טמיר פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ש' רנר) בת"א 37300-07-15 מיום 18.10.2017, אשר בגדרו נדחתה תביעת המערער נגד המשיבה. רקע 2. המשיבה היא חברה אנגלית המשמשת כזכיינית של חברת קטרפילר בתחום המשקפיים. בשנת 2008 ניהלו המערער והמשיבה מגעים לבחינת האפשרות שהמערער ישמש, באמצעות חברה שבבעלותו, כמפיץ או סוכן של המשיבה בישראל, וזאת בתחום משקפי מגן לעבודה. במסגרת המגעים האמורים, הציע המערער לשמש כמפיץ בלעדי של המשיבה למשך תקופות ארוכות טווח. בהמשך לכך, ביום 10.10.2008 שלחה המשיבה למערער הודעת דוא"ל שבה נכתב כי בכוונתה לשלוח לו, ללא תמורה, דוגמיות של משקפי המגן, וכי במהלך שישה חודשים תימנע המשיבה מלחפש מפיץ אחר בישראל. לאחר כשלושה חודשים ממועד משלוח ההודעה האמורה, הודיעה המשיבה למערער כי לא יוכל לשמש כמפיץ מטעמה בישראל, מאחר שקטרפילר לא תאשר את ההתקשרות עמו כמפיץ מורשה של משקפי המגן. 3. בעקבות הודעה זו, הגיש המערער לבית המשפט המחוזי תביעה כספית נגד המשיבה. בתביעה נטען כי נכרת בין הצדדים הסכם לפיו המערער ישמש כמפיץ או סוכן בלעדי של המשיבה בישראל למשך שנתיים, וזאת בתנאי שהוא ינחל הצלחה מסחרית בששת החודשים הראשונים לתקופה זו. לטענת המערער, המשיבה לא נתנה לו הזדמנות לעמוד בתנאי האמור, ובכך הפרה את ההסכם הנטען, וגרמה לו לאובדן רווחים בסך של 15 מיליון ש"ח. את טענותיו בדבר כריתת ההסכם האמור סמך המערער, בין היתר, על הודעת דוא"ל נוספת ששלחה לו המשיבה ביום 14.10.2008, ואשר ממנה עולה, לטענתו, כי המשיבה ראתה בו כמי שאמון על שיווק משקפי המגן שלה בישראל. 4. מנגד, המשיבה טענה כי יש לדחות את התביעה מאחר שלכל היותר נכרת בין הצדדים הסכם למשך שישה חודשים בלבד, לשם בחינת אפשרות לשיתוף פעולה עסקי עתידי. זאת, כך נטען, בעוד שכל צד רשאי היה לסיים את ההתקשרות במהלך תקופת הניסיון האמורה. משכך, טענה המשיבה כי יש לדחות את טענת המערער להפרה כלשהי של ההסכם מצדה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 5. בפסק דינו מיום 18.10.2017 דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המערער. בפסק הדין צוין, בעיקרו של דבר, כי מתכתובת הדוא"ל בין הצדדים, אשר קדמה להודעת המשיבה מיום 10.10.2008, עולה כי המערער חפץ אומנם לשמש כמפיץ בלעדי של מוצרי המשיבה בישראל, אך לאחר שנודע לו כי לשם קבלת בלעדיות יידרש לשלם סך של 50,000 דולר, הציע המערער למשיבה תשלום בסך של 7,000 דולר בלבד עבור בלעדיות למשך חמש שנים, עם אפשרות להארכתה בחמש שנים נוספות. ואולם, צוין כי הודעה זו של המערער לא נענתה על-ידי המשיבה, וכי בהמשך לכך, ביום 9.10.2008 שלח לה המערער הודעת דוא"ל נוספת, שבגדרה כתב כי הוא מוכן לקבל בלעדיות למשך שנתיים. למחרת היום, שלחה המשיבה למערער הודעת דוא"ל שבה ציינה כי תשלח לו דוגמיות משקפי מגן ללא תמורה וכי היא מסכימה שלא לחפש מפיץ אחר בישראל במשך שישה חודשים, וכן צירפה להודעתה זו טופס פתיחת חשבון. בהודעת דוא"ל נוספת ששלח המערער באותו היום, הוא ביקש כי המשיבה תסכים להאריך את התקופה האמורה לתשעה חודשים, וכן צירף להודעתו את טופס פתיחת החשבון כשהוא ממולא על-ידו. 6. לאור כל האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבה לא קיבלה את הצעת המערער לבלעדיות של שנתיים, וחלף זאת, הציעה לשלוח לו דוגמיות משקפי מגן ולהימנע מחיפוש מפיץ אחר במשך שישה חודשים. נקבע כי העובדה שמדובר בהצעה נגדית חדשה, הבאה חלף הצעת המערער, מתיישבת אף עם ההבנה העולה מן התכתובת בין הצדדים, לפיה קבלת בלעדיות כרוכה בתשלום כספי ניכר מצד המערער, בעוד שהצעתה הנגדית של המשיבה לא כללה כל דרישה לתשלום מצדו. עוד נקבע כי המערער קיבל את הצעתה החלופית של המשיבה במשלוח טופס פתיחת החשבון כשהוא ממולא על-ידו כאמור. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי התכתובת בין הצדדים אינה כוללת את המסוימות הנדרשת לשם השתכללות הסכם הפצה או סוכנות ארוך טווח, וכן נדחתה טענת המערער לפיה ניתן ללמוד על הסכם מעין זה מהודעת הדוא"ל ששלחה לו המשיבה ביום 14.10.2008. 7. בנוסף לכך, נקבע כי המשיבה לא הפרה את ההסכם אשר נכרת בפועל בין הצדדים, אלא אך הודיעה למערער בחלוף שלושה חודשים כי אין בכוונתה להתקשר עמו בהסכם לאחר תום ששת החודשים המוסכמים. נקבע עוד כי המשיבה אכן נמנעה מלחפש מפיץ אחר עד שחלפו שישה חודשים אלה. על פסק דין זה נסב הערעור שלפנינו. הערעור דנן 8. בערעורו טוען המערער לשגגות שונות שנפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובעיקרו של דבר, שב וטוען כי בינו ובין המשיבה נכרת הסכם סוכנות או הפצה למשך שנתיים. לחלופין, נטען כי ההסכם בין הצדדים הוארך לשנתיים על יסוד התנהגות המשיבה, ובין היתר, נוכח דבריה בהודעת הדוא"ל מיום 14.10.2008, אשר לטענת המערער, לא תורגמה כיאות מאנגלית לעברית על-ידי בית המשפט המחוזי. על רקע זה, טוען המערער להפרת הסכם ולהתנהלות שלא בתום-לב מצד המשיבה. 9. המשיבה מצדה סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואף טוענת כי דין הערעור להידחות על הסף בשל נוסחם הלא מובן של כתב הערעור וסיכומי המערער. דיון והכרעה 10. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לפנינו, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וכך אציע לחבריי לעשות, מן הטעמים שיבוארו להלן. 11. בראש ובראשונה, יצוין כי הערעור דנן נסב, רובו ככולו, על קביעות עובדתיות מובהקות של הערכאה הדיונית. הלכה ידועה ומושרשת היא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, וזאת בשל התרשמותה הישירה והבלתי אמצעית של הערכאה המבררת מבעלי הדין, מחקירות העדים ומחומר הראיות (ראו: ע"א 1596/18 ח'ורי נ' עמוס, פסקה 17 (16.3.2020); ע"א 749/18 עיזבון אבו ג'נימה נ' עיזבון אבו ג'נימה, פסקה 11 (26.7.2020)). התערבותה של ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות שמורה, אפוא, אך למקרים חריגים, אשר המקרה שלפנינו אינו נמנה עמם, ודי בכך כדי לדחות את הערעור דנן. 12. אף לגופו של עניין, מצאתי כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתיישב היטב עם חומר הראיות ועם הגיונם של הדברים. כך, מפסק הדין עולה כי לאחר שהמערער פנה למשיבה בהצעה לשמש כמפיץ בלעדי של מוצריה למשך שנתיים, השיבה לו המשיבה בהודעת דוא"ל מיום 10.10.2008 כדלקמן: "Dear Shuker, We will send a set of samples to you free of charge and agree that we will not look for another distributor in Israel for 6 months. Please find attached our account opening form which we need you to complete and fax to us… so that we can open your account on our system…". מהודעה זו עולה כי המשיבה לא נענתה בשום שלב להצעת המערער לשמש כמפיץ בלעדי של מוצריה למשך שנתיים, אלא הציגה בפניו הצעה חדשה – המתייחסת לתקופה של שישה חודשים בלבד (וראו בהקשר זה את סעיף 11 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). להצעתה האמורה של המשיבה השיב המערער בו ביום בהודעה שבה נכתב: "Dear sir 1. thank you very much for your kindness 2. please lets agree for 9 months… 4. find the file…". הנה כי כן, המערער ביקש אמנם להאריך את ששת החודשים שהוצעו על-ידי המשיבה לכדי תשעה חודשים, ואולם, בד בבד, צירף הלה להודעתו את טופס פתיחת החשבון, כשהוא ממולא בפרטיו, ובכך, למעשה, ביצע קיבול של הצעת המשיבה להתחייבות לתקופה של שישה חודשים בלבד. במצב דברים זה, טענת המערער כי בין הצדדים נכרת הסכם לתקופה של שנתיים נעדרת כל בסיס. 13. לכך אוסיף כי כפי שקבע בית המשפט המחוזי, טענתו האמורה של המערער אף אינה מתיישבת עם היגיון עסקי בסיסי, כמו גם עם התכתובת אשר קדמה להודעות המתוארות, וממנה עולה כי המשיבה דרשה סכומי כסף נכבדים עבור בלעדיות לתקופה ממושכת. 14. כמו כן, אציין כי לא ניתן למצוא בהודעה מיום 14.10.2008 את שמבקש המערער למצוא בה. למען הסדר הטוב תובא להלן ההודעה כלשונה: "Dear Shuker, We are happy for you to market our CAT safety glasses in the territory of Israel and look forward to successful relationship as this would appear to be in line with your expertise and current business selling to industrial markets. We already have specialized distribution in the optical market and I regret therefore that we cannot send optical samples…" עניינו הרואות, אפוא, כי אף בהודעה זו אין כל בסיס לטענת המערער בדבר קיומו של הסכם לתקופה של שנתיים. כל שיש בהודעה הם אך דברי נימוסים שבגדרם הביעה המשיבה את שמחתה על שיתוף הפעולה עם המערער בשיווק משקפי המגן שלה ואת ציפייתה להמשך מוצלח של מערכת היחסים ביניהם. זאת, ככל הנראה, על מנת "להקל" במידת מה על סירובה לשלוח למערער סוגי משקפיים נוספים. הא ותו לא. 15. על רקע המקובץ, ובשים לב לקביעת בית המשפט המחוזי, המעוגנת, כאמור, היטב בחומר הראיות, לפיה ההסכם שנכרת בין המערער ובין המשיבה כלל אך התחייבות לשליחת דוגמיות משקפי מגן ולהימנעות מחיפוש מפיץ אחר במשך שישה חודשים, הרי שיש לדחות אף את טענת המערער להפרת הסכם זה על-ידי המשיבה. כפי שציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו, המשיבה הוכיחה כי נמנעה מלחפש מפיץ אחר תחת המשיב במשך ששת החודשים האמורים, ואך הודיעה למערער לאחר שלושה חודשים כי אין בכוונתה להמשיך ולהתקשר עמו בהסכם ארוך טווח. ממילא לא מצאתי ממש בטענה לחוסר תום-לב מצד המשיבה. אדרבה, נראה כי המשיבה נהגה בהגינות כאשר יידעה את המערער מבעוד מועד כי לא תמשיך בשיתוף הפעולה העסקי עמו, וזאת על מנת שיהא באפשרותו להיערך בהתאם. 16. בשים לב לכל האמור, לא מצאתי כי יש להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שבגדרו נדחו, כאמור, טענות המערער בדבר כריתתו של הסכם הפצה או סוכנות בלעדי למשך שנתיים, כמו גם טענותיו להפרת חוזה ולחוסר תום-לב מצד המשיבה. 17. בטרם סיום, מצאתי לנכון להעיר כי במסגרת טענותיו לפנינו – בכתובים ובעל-פה – נקט המערער בלשון בוטה ומשתלחת כלפי שופטי ישראל בכלל וחברי המותב דנן בפרט. יש להצר עד מאוד על כך שתחת טיעונים לגופם של דברים, בחר המערער בטיעונים מופרכים לגופם של שופטים, והדברים חמורים וראויים לכל גינוי. 18. סוף דבר: אציע לחבריי לדחות את הערעור. המערער יישא בהוצאות המשיבה בסך של 10,000 ש"ח. ש ו פ ט ת הנשיאה א' חיות: אני מסכימה. ה נ ש י א ה השופט מ' מזוז: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת י' וילנר. ניתן היום, ‏כ"ו בטבת התשפ"א (‏10.1.2021). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 17089490_R20.docx שג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il