חברה טקסטיל הדרום נ. עו"ד אורי חורש (נאמן בפש"ר 6898-12-09)

פסק-דין בתיק ע"א 8934/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8934/14 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערות: 1. חברה טקסטיל הדרום 2. חברה טרופי ליין נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד אורי חורש (נאמן בפש"ר 6898-12-09) 2. עו"ד שי גרוס (נאמן בפש"ר 19805-06-10) 3. פיורלה אלה ברוך 4. אליהו ברוך 5. כונס הנכסים הרשמי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב בתיקי פש"ר 006898-09-12 ופש"ר 19805-06-10 שניתן ביום 10.11.2014 על ידי כבוד השופטת ר' לבהר-שרון תאריך הישיבה: י' בטבת התשע"ו (22.12.2015) בשם המערערות: עו"ד אורי דניאל ועו"ד גל גרף בשם המשיבים 2-1: בעצמם בשם המשיבים 4-3: עו"ד שוקי (יהושע) שועלי בשם המשיב 5: עו"ד אסף קוינט פסק-דין 1. המערערות הן שתי חברות, שלטענתן, נתנו הלוואה לחברה משפחתית בשם אופנת רבקה ברוך בע"מ (להלן: החברה). החברה הייתה בבעלותם של בני זוג, המשיבים 4-3, הנמצאים כיום בהליכי פשיטת רגל (להלן: החייבים), ובבעלות אחותו של החייב, בשם חמדה ניימן (להלן: האחות). כפי שנטען וכפי שעולה מהחומר בפנינו, המערערת 2 עסקה בענף הטקסטיל, בעוד המערערת 1 עסקה ככל הנראה במתן הלוואות חוץ בנקאיות, כך שלא ברור אם ההלוואה שניתנה על ידי מי מהן לחברה מקורה באשראי ספקים או בהלוואה חוץ בנקאית. החשוב לענייננו, שלהבטחת ההלוואה שניתנה לחברה, ערבו החייבים לחובותיה כלפי המערערות וכן שעבדו במשכנתא בדרגה שנייה - בהסכמת משכן בנק הפועלים למשכנתאות בעל המשכנתא מדרגה ראשונה - את בית מגוריהם עד לסכום של 800,000 ₪ (להלן: המשכנתא). עוד נספר כי הבעלים של המערערות לקה באירוע מוחי בשנת 2012, כך שהידיעה של המערערות אודות חוב החברה כלפיהן, מבוססת לטענתן, לא על ידע אישי אלא על רישומים וכרטסות הנהלת החשבונות במערערות. 2. החייבים פתחו בשנת 2010 בהליכי פשיטת רגל, ומונו להם נאמנים, הם המשיבים 2-1. המערערות, שלא הגישו תביעת חוב לנאמנים, טענו כי יש לראותן כנושה מובטח עד לסכום המשכנתא. טענת המערערות נדחתה על ידי הנאמנים – לאחר שניתנה למערערות הזדמנות נוספת להציג מסמכים התומכים בעמדתן – בשל שורה של נימוקים. הנימוק החשוב לענייננו, עליו ביססו הנאמנים את החלטתם האחרונה, הוא כי החוב מושא המשכנתא נפרע במלואו. ערעור שהגישו המערערות לבית משפט קמא נדחה, ועל כך נסב הערעור שבפנינו. נציין כי כונס הנכסים הרשמי תומך בעמדת החייבים והנאמנים, לפיה חוב המשכנתא סולק במלואו. 3. לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בחומר שבפנינו, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות, הגם שלא כל הנסתרות ביחסים בין המערערות לבין החברה והחייבים נגלו לעיינינו. ננמק להלן בקצרה את מסקנתנו. 4. אין חולק כי גם האחות שעבדה את בית מגוריה לטובת המערערות, ואין חולק כי בשנת 2005 נמכר בית המגורים של האחות, ומכספי המכירה הועבר לזכות המערערות הסך של כ-900,000 ₪. בהיעדר ראיה לסתור, יש לקבל טענת החייבים והנאמנים כי שני השעבודים (על בית החייבים ועל בית האחות) נועדו להבטחת חוב אחד כלפי המערערות, ולא למותר לציין כי המערערות לא הציגו הסכמי הלוואה המעידים על עסקת היסוד בינן לבין החייבים והאחות. מכאן, שעם העברת הסכום של 900,000 ₪ סולק החוב מושא המשכנתאות. 5. זאת ועוד. התמונה העולה מכרטסת הנהלת החשבונות שהוצגה על ידי המערערות, מטה את הכף למסקנה כי חשבון החברה אצל המערערות "אופס" ולחברה נותר חוב כלפי חברה קשורה אחרת בשם שחף טקס בע"מ. כך, על גבי חשבונית שהונפקה בזמן אמת המערערת 2 נכתב כלהלן: "רבקה ברוך חמדה שלמה 900,000 לטקסטיל הדרום. שלמה הפקיד את הכסף בטקסטיל הדרום בע"מ ועם השקים שלו שילם את הסכומים לטרופי ליין. החוב בשחף טקס נשאר בחובות אבודים 561,000" (הדגשה הוספה – י"ע). 6. משלא הוכיחו המערערות כי נותר חוב שלא נפרע בגין המשכנתא, איננו נדרשים לטענות נוספות שהועלו על ידי החייבים והנאמן, כמו הטענה כי השעבוד על בית המגורים של החייבים נרשם בלשכת רישום המקרקעין ביום 12.5.2002 כמשכנתא שניה עד לסך 800,000 ₪ רק לטובת המערערת 1, באשר המערערת 2 נמחקה, לשיטתם, משטר המשכנתא (להבדיל מהתנאים לשטר המשכנתא שם מופיעה המערערת 2, ולהבדיל מהערת אזהרה שנרשמה לזכות שתי המערערות ביום 27.5.2002). 6. סוף דבר – לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת הנאמנים, שעניינה בקביעה העובדתית כי החוב המובטח במשכנתא נפרע. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"א בטבת התשע"ו (‏23.12.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14089340_E06.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il