מיכאל בן דוד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8928/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8928/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט נ' הנדל המערער: מיכאל בן דוד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.6.10 בתפ"ח 1049/07, שניתן על ידי כבוד סגנית הנשיא ב' אופיר-תום והשופטים מ' סוקולוב וד' רוזן תאריך הישיבה: ח' באב התש"ע (19.7.10) בשם המערער: עו"ד אהרון רוזה בשם המשיבה: עו"ד ג'ויה שפירא; עו"ד רחל לוי-זוארץ פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את המערער בעבירה של כליאת שווא, לפי סעיף 377 רישא בשילוב עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות הרשעתו נדון המערער ל-6 חודשי מאסר, 6 חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 10,000 ש"ח. להלן נביא את תמציתן של העובדות שהובאו בפרט האישום שיוחס לו (פרט האישום החמישי). 2. נקודת המוצא של המשיבה היא כי נאשם מס' 1 בכתב האישום בגדרו הועמד המערער לדין, יוסף (אסי) אבוטבול, עמד בראש ארגון פשיעה שפעל להשגתן של מטרות פליליות, ובין היתר, סחיטה באיומים ובכוח של אנשים שונים כדי להניעם לשלם, שלא כדין, כספים לארגון. עם אותם קורבנות נמנה, לגרסת המשיבה, אזרח צרפתי בשם דב זרח (להלן: זרח). נטען, כי אבוטבול בעצה אחת עם שני נאשמים נוספים – אלברט סיטבון (להלן: סיטבון) וגבריאל עשור (להלן: עשור), גמרו אומר לסחוט את זרח תוך טענה כי הוא חייב להם סכומי כסף גדולים. זרח לא מיהר להיענות לדרישה שהופנתה אליו, והשלב הבא היה בהשמעתם של איומים כלפיו כי אם לא ישלם את אשר נדרש ממנו, יבולע לו. משגם אותם איומים לא השיגו את מטרתם, הוכה זרח על ידי סיטבון ועשור בהוראתו של אבוטבול, ונאמר לו כי אפשר שיחרימו רכב חדש אותו רכש (להלן: הרכב). בעקבות כך נעלמו עקבותיו של זרח, ואז הופנו האיומים כלפי הוריו עד שאלה נאלצו לעזוב את הארץ בחודש פברואר 2006. בתאריך 9.2.06 נודע לקושרים כי זרח נמצא בדרכו לאילת, ועלה בלבם חשד כי הוא מתכוון לעזוב את ישראל דרך מצרים. במטרה לעכב את זרח, ועל פי הנחייתו של אבוטבול, שוחח עובד החברה ממנה נרכש הרכב (אביב גולן) עם שוטר בשם עודד נגב (להלן: נגב) המשרת במשטרת התנועה באילת, וביקשו לאתר את זרח ולהודיע לו על כך. ואכן, בשעה 14:00 לערך איתר נגב את רכבו של זרח ואף רשם לו דו"ח בגין ביצוע עבירת תנועה. בשיחה שקיים נגב עם גולן הוא עדכן אותו במתרחש, ובעקבות כך החל סיטבון עושה את דרכו לדרום הארץ. נראה כי מתוך הנחה שלא ידביק את זרח במועד, התקשר סיטבון לשלושה – המערער, מוטי יוסיפוב וחיים כהן, כולם תושבי אילת, וביקשם להמתין לזרח בכניסה לעיר ולעכבו עד להגעתו לשם. בשעה 15:00 לערך הבחינו השלושה ברכבו של זרח, חסמו את דרכו, ויוסיפוב נכנס לרכב ונטל מידיו של זרח את הטלפון הנייד. בדרך מקרה הגיע למקום שוטר – יוגב דנוך (להלן: דנוך), וזרח שוחח עמו בצד והסביר לו את המצוקה אליה נקלע. בעקבות כך הורה דנוך לכל החבורה להילוות אליו לתחנת המשטרה. פרט האישום החמישי שבכתב האישום מוסיף ומגולל את האירועים שהתרחשו בהמשך, ולאלה אין נגיעה למערער שבפנינו. לא נעסוק בכל אלה, ונסתפק בכך שנאמר כי זרח הצליח לבסוף להימלט מישראל, ועל פי גרסת המשיבה המשיכו חברי הארגון בניסיונותיהם לאתרו גם בצרפת. 3. במהלך משפטו התגונן המערער בגרסה לפיה הסב ביום האירוע עם חיים כהן במסעדה, ובצאתם משם נהגו של רכב אחר כמעט פגע בהם. נטען, כי שעה שניגשו לנהג האחר במטרה לבקש את פרטיו, הגיע שוטר והורה להם להילוות אליו (ראו עמ' 7305 לפרוטוקול הדיון). המערער הכחיש את הטענה לפיה המפגש עם זרח לא היה מקרי אלא יזום. גרסה דומה נרשמה מפיו של המערער ביום 9.2.06 (ההודעה ת/83), אולם מששב ונחקר בחודש אפריל 2007 היתה בפיו גרסה שונה (ת/84), לאמור: "ישבתי במסעדה לארוחת צהריים... ישבתי שם עם חיים [כהן]... הגענו ברכב אחד יחדיו. סיימנו לאכול, הגענו עם הרכב (אינני זוכר מי נהג) לרכב יד שדה תעופה. ראינו בצד ויכוח בין 2 אנשים ואז הגיעה המשטרה ועיכבה אותנו". גרסה זו, על הסתירות שבה, לא זכתה לאמונו של בית המשפט המחוזי, בין היתר, נוכח דו"ח פעולה שרשם השוטר יוגב דנוך (ת/354). וכך תיעד השוטר את אשר ראו עיניו: "הבחנתי ברכב מונדיאו ... חוסמת נתיב דרך ... הרכב חסם BMW .... בתוכו ישב זרח אלברט הבחנתי ב... מיכאל ... הולך לכיוון האוטו, חיים כהן ... היה מחוץ לרכב ובתוכו ישב מוטי יוסיפוף ... כששאלנו מה הם עושים, אמר מיכאל אנחנו חברים הכל בסדר רציתי לכוון אותו ... במהלך לקיחת הרישיונות לקח אותי זרח הצידה ומסר שהוא מפחד מכיוון שמישהו מאיים עליו בגלל שהוא חייב לו 42,000 יורו, והוא איים שיגיע לאילת וירה לו ברגליו ויהרוג אותו, והוא אמר שהם שלוחים שלו והוא לא מכיר אותם והוא מפחד שיהרגו אותו. גם ככה נכנס לו מוטי לתוך הרכב והפחיד אותו ולקח לו את מכשיר הפלאפון". עינינו הרואות כי במסמך זה אין זכר לגרסת המערער בדבר אותה "כמעט פגיעה" של זרח ברכבו. יתרה מכך, העובדה שהמערער נמצא בזירה, בסמוך לרכבו של זרח (שדרכו נחסמה) שעה שמוטי יוסיפוב "השתלט" עליו, מלמדת אף היא כי נוכחות המערער והאחרים באותו מקום לא היתה מקרה אלא יזומה. ראיה מכרעת התומכת באותה מסקנה הן שיחות טלפון שנערכו "בזמן אמת" והוקלטו בסתר. עיון בתמלילי השיחות מלמד, ובמידה שאין למעלה ממנה, כי אלברט סיטבון, שעל פי הנטען ניהל את המצוד אחר זרח בהוראתו של אבוטבול, היה מעודכן בכל פרטי האירועים אף שהיה רחוק גיאוגרפית ממקום התרחשותם. כך לדוגמה ידע סיטבון, זמן ניכר לפני עיכוב המעורבים על ידי השוטר דנוך באילת (בשעה 15:30), על אשר התרחש בעת שזרח עשה את דרכו לכיוון אותה עיר. וכך הוא סיפר לאבוטבול בשיחתם מיום 9.2.06, בשעה 14:40 (ראו ת/196, שיחה מס' 6486): "הבן אדם בדרך לברוח דרך מצריים ... עכשיו הוא עבר פס לבן באילת, ועצרו אותו משטרה... ועכשיו השוטר מעכב אותו חצי שעה... אני כבר שמתי שלושה אנשים שיחכו לו בכניסה לאילת... אני עכשיו עובר את אשדוד, בדרך לאילת, אם יש לך מישהו שיחכה שם בכניסה אסי, אני כבר שלחתי שלוש... עצרו אותו עם האוטו... שלחתי שלושה אנשים, חברים של פרנסואה שיתפסו אותו שמה" (המערער אישר כי הוא מכיר את פרנסואה אבוטבול. ואף בילה בחברתו - ראו ת/84). שיחה נוספת לה נודעת חשיבות, היא זו שהתקיימה בשעה 15:08, היינו, לפני התערבותו של השוטר יוגב דנוך, וממנה ניתן ללמוד כי שלוחיו של סיטבון הצליחו ללכוד את זרח, ועל כך מיהר סיטבון לדווח לאבוטבול בשיחה מס' 6505 (ת/196). אולם עד מהרה השתבשה תוכניתם של הקושרים עקב הגעתו של שוטר לזירה, ועל כך דיווח אלברט לאבוטבול בשיחה 6507 (ת/196): "יש שם בלאגן נהיה קנוניה של משטרה ... ההוא [זרח] עומד איתם בצד שואלים אותו מה ומי ושנים עומדים בצד מחכה שהוא רק יברח מהם, רק שיזוז מהשוטרים". בהמשך ניסו הקשורים לאלתר עילה למעצרו של זרח על ידי המשטרה, ובין היתר, הפציר אבוטבול בעובד החברה ממנה נרכש הרכב (אביב גולן) להתלונן על גניבה. נראה שבכל אלה עודכן גם סיטבון, וכך הוא דיווח לאבוטבול בשיחה משעה 15:39 (ראו שיחה 6524 צ/196): נראה אולי יוכלו לעכב אותו שמה [במשטרה] ... לא יתנו לו לצאת מפה היום, אני אמרתי לך הוא לא יצא, אם הוא יוצא אני עובר גם את הגבולות". בשיחה זו יש גם יותר רמז לאותה גרסה מאולתרת שנשמעה מפיו של המערער בהודעה ת/83 ובבית המשפט, ובלשונו של סיטבון: "ההם יגידו שהוא נכנס להם באוטו וברח". 4. ערעור זה נועד בעיקרו לתקוף ממצאים בעובדה שנקבעו בידי הערכאה הדיונית, והרי ההלכה הנוהגת מימים ימימה היא כי בית משפט שלערעור אינו נוטה להתערב בממצאים מתחום זה. ואם חרף זאת הרחבנו מעט בציטוט מתוך הראיות, היה זה כדי להבהיר את המסקנה המתחייבת, לאמור, המערער פעל בשליחותו של סיטבון ועליו ועל אחרים הוטלה המשימה לעכב את זרח ולמנוע את בריחתו, עד לבואו של סיטבון לאילת. דא עקא, תכניתם השתבשה, ועל כן אלתר המערער את אותה גרסה בדבר "כמעט תאונה" עם רכבו של זרח. העולה מכך הוא שהמערער נמנה עם אלה שעצרו את זרח ומנעו ממנו מלהמשיך בדרכו, עד שנאלץ היה לפנות לשוטר דנוך ולבקש את חסותו. בכך מתקיימים במערער כל רכיביה של העבירה לפי סעיף 377 לחוק העונשין (כליאת שווא), ומכאן מסקנתנו כי הרשעת המערער בדין יסודה. 5. באשר לערעור נגד העונש – אכן, חלקו של המערער בפרשה זו שולי, אולם חמור דיו שהרי הוא נתן את ידו לעיכובו של אדם שלא כדין. כל אלה היו לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי, שבסופו של יום גזר למערער עונש מתון, וממנו לא ראינו לשנות. אי לכך, הערעור נדחה. 6. המערער יופנה לממונה על עבודות שירות, המתבקש להודיע בתוך 30 ימים, אם המערער מתאים לשאת במאסרו בדרך של עבודות שירות, ומה המקום שהוא מייעד לו. לאחר קבלת חוות הדעת נשלים את פסק הדין בערעור. ניתן היום, ח' באב התש"ע (19.7.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09089280_O08.doc הג +אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il