פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8927/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8927/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' אלון המערערת: שלומציון אלפסי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב בתיק פ 50016/06 שניתנו ביום 19.9.06 על-ידי השופטת ע' קפלן-הגלר תאריך הישיבה: ה' בתשרי תשס"ח (17.9.07) בשם המערערת: עו"ד שחר מנדלמן בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ד תמר בורנשטיין גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור זה נסב על שאלה אחת, קרי, משאלת המערערת כי תימחק הרשעתה בדין, על פי הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"פ 50016/06 – השופטת, כתארה אז, ד"ר ע' קפלן-הגלר). עניינו של התיק בעבירות הכרוכות בהתנגדות לתכנית ההתנתקות באוגוסט 2005. ב. כתב האישום בו הודתה המערערת, ילידת 21.5.86, כלל שני אישומים. (1) לפי האישום הראשון היתה המערערת פעילה בארגון "יהודי לא מגרש יהודי" שעסק בארגון פעולות התנגדות להתנתקות, והציעה לפונים לארגון, בהם קטינים, להצטרף להתארגנות לחסימת עורקי תנועה, לשם מחאה ושיבוש התכנית. תפקיד המערערת היה לתאם בין הפעילים לשם מימוש מטרות ההתארגנות; ואכן בימים 16-14 באוגוסט תיאמה המערערת טלפונית בין פעילים במטרה לחסום את כביש 4 ("כביש גהה") בסמוך לגבעת שמואל, דבר שאירע בהמשך. העבירה בה הואשמה היתה קשירת קשר לעוון (התפרעות) – עבירה על סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. (2) על פי האישום השני התקהלה הנאשמת עם כ-50 צעירות נוספות ב-23.8.05, כנגד יישום התכנית: למקום הגיעו שוטרים למניעת חסימת הכביש, והמערערת נכנסה מספר פעמים לכביש הגם שהוזהרה שלא לעשות כן; היא התיישבה על הכביש תוך שסיכנה עוברי דרך ואת עצמה, ואז נעצרה והובלה לניידת. סמוך לאחר מכן ברחה מן הניידת והחלה להימלט; שוטרים דלקו בעקבותיה, ובעת מעצרה בשנית כינתה שוטר בשם "נאצי" ו"זבל". בזאת הורשעה בהתפרעות (עבירה לפי סעיף 152 לחוק העונשין), בריחה (סעיף 257(2) והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו (סעיף 275). (3) הוגש לבית המשפט קמא תסקיר שירות המבחן. המערערת – מרקע דתי, שלמדה ייעוץ חינוכי וספרות – תוארה כבעלת רמת אינטליגנציה גבוהה מהממוצע, כמנהלת אורח חיים נורמטיבי בדרך כלל וכמונעת על-ידי תחושת שליחות ועשייה אידיאולוגית. לאחר סיום לימודים תיכוניים התנדבה לשירות לאומי כמרכזת סניף תנועת הנוער "עזרא" ביישוב בשומרון. נאמר כי היא מביעה חרטה על מעורבותה בעבירות, שנבעה מתסכול ומתחושת שליחות. השירות המליץ על אי הרשעה כדי למנוע פגיעה באפשרויות תעסוקה עתידיות בחינוך; הוצע כי יוטל על המערערת שירות לתועלת הציבור, בתכנית של הוראת ערכי הדמוקרטיה במוסדות חינוך. (4) בית המשפט קמא – שלא הרשיע שני נאשמים אחרים באותו תיק, שהיו קטינים (אך בערעור בבית משפט זה, ע"פ 5025/06 מדינת ישראל נ' פלונים (טרם פורסם) נהפכה הקערה והם הורשעו, ולכך נשוב להלן) – הבחין בין אותם נאשמים לבין המערערת, בשל בגירותה, רצף הפעילות והישנות מעשים, וזאת אף שהללו ביצעו עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה בניגוד לסעיף 332(1) לחוק העונשין. בית המשפט ראה חומרה בתפקיד היוזם שמילאה המערערת, ובהתרסה פלילית – כלשונו – במעשים באישום השני. על פי הלכת ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 הוטעם האינטרס הציבורי אל מול אינטרס היחיד, ובמקרה דנא נוכח התנהגות חוזרת, על כן הורשעה המערערת (הכרעת דין מיום 21.6.06). (5) גזר הדין שהוטל על המערערת אינו נושא הערעור, ועל כן רק אזכיר כי בית המשפט ראה את עצם ההרשעה כחלק מן הענישה, על משמעותו באשר להמשך דרכה של המערערת, ועל כן קיבל את המלצת שירות המבחן ל-200 שעות שירות לתועלת הציבור ופיקוח של שירות המבחן למשך שנה (גזר דין מיום 25.6.06 וגזר דין משלים מ-19.9.06). ג. (1) בערעור, שהופנה כאמור אך נגד הכרעת הדין, נטען כי אף שההליכים נגד המערערת לא עוכבו, קבע היועץ המשפטי לממשלה בהנחיותיו כי בתיקים מסוג זה ייבחנו בין השאר גיל הנאשמים, הודאה בביצוע העבירות, עבר פלילי ומידת שיתוף הפעולה בחקירה. נטען כי על פי הלכת כתב, הימנעות מהרשעה אפשרית כדי למנוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, מקום שסוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות על ההרשעה בלא לפגוע מהותית בשיקולי ענישה אחרים. חלק גדול מכתב הערעור נדרש לכך שבית המשפט קמא נמנע מהרשעת שני הקטינים באותו כתב אישום כאמור (וכנזכר מעלה, הכרעה זו שונתה בערעור בבית משפט זה). (2) לקראת הדיון עיינו בתסקיר משלים של שירות המבחן, לפיו נישאה המערערת בשעטו"מ, וסיימה את לימודיה במכללה לתואר ראשון בייעוץ חינוכי ובהוראת הספרות והחלה בתהליך התלמדות (סטאג') לקראת תעודת הוראה. הוראה הוא התחום בו מבקשת המערערת לפעול, לאחר שעסקה לאורך שנים בהדרכה בתנועת נוער, בשירות לאומי בריכוז סניף התנועה, ובהתנדבות בסיוע לילדים ממשפחות מצוקה או בעלי מוגבלויות. כן ריכזה בעת לימודיה פעילויות נוער. את השירות לתועלת הציבור (שכמעט נסתיים) ביצעה כראוי, תוך סיוע לתלמידים ומתן שיעורים ללימוד ערכי הדמוקרטיה. שירות המבחן התרשם מהתבגרותה של המערערת ומהבנת פריצת הגבולות שבהתנהגות נשוא התיק. להערכת השירות הפיקה המערערת לקחים, והגם שמדובר ברקע אידאולוגי, קיים סיכוי נמוך להישנות ההתנהגות הבעייתית בעתיד. על כן המליץ השירות לשקול חזרה מן ההרשעה. (3) לעתירה צורף אישור ממארס 2006 מראש המכללה בה לומדת המערערת, לפיו תלמידה להוראה שנפתח לה תיק במשטרה, אינה יכולה לפתוח תיק עובד הוראה במשרד החינוך. נקדים את המאוחר, ונציין כי באת כוחה המלומדת של המדינה, שבודאי היתה ערה לשאלותינו בעניינם של הקטינים בני אותו כתב אישום בערעורם בהקשר לשירות בצה"ל, מסרה דיווח על בירור שערכה מול משרד החינוך, וכן הפנתה לחוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969, ואנו רושמים את דבריה כאן למען הסדר הטוב. נאמר, כי הדלת להוראה לא תיסגר בפני המערערת לאחר שתיקה יסתיים (להבדיל מן המצב בו התיק תלוי ועומד); כשהמדובר בתיק סגור, לרבות הרשעה ועונש, נתון הדבר לשיקול דעתו של המנהל הכללי של משרד החינוך. בפועל – כנמסר – ישנה ועדה במשרד החינוך שלפניה מובאים הנתונים, והיא בוחנת כל מקרה לגופו, לרבות שאלות של קלון, השפעה מזיקה על תלמידים ובטחון המדינה, עם זאת הזכירה הפרקליטה כי תיק נוסף שהוגש בו כתב אישום תלוי ועומד כנגד המערערת. ויתכן שלהרשעה תהא השלכה על מיקום ההוראה ועל תחומה. (4) בדיון בפנינו נדרש בא כוח המערערת להרשעת הקטינים שחלקו את כתב האישום עם המערערת בגדרי ע"פ 5025/06 מדינת ישראל נ' פלונים (טרם פורסם) מיום 15.3.07, פסק דין שטרם ניתן בשעה שהוגש הערעור הנוכחי (ביום 31.10.06). באותו עניין נתקבל כאמור ערעור המדינה, והקטינים, שבבית המשפט קמא נקבע שביצעו את העבירות שיוחסו להם אך לא הורשעו – אכן הורשעו בדין. עו"ד מנדלמן ביקש לאבחן בין הקטינים למערערת. נטען, כי בעניין הקטינים הושם דגש בכך שהם הורשעו בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה שעונשה המרבי עשרים שנה, ובשכזאת אין להלום אי הרשעה. שנית, נבדק נושא האפשרות לגיוס אם תהא הרשעה, ובעקבות הבדיקה הוחלט על הרשעה. מנגד במקרה דנא הורשעה המערערת כנטען בעבירות שעונשן המירבי שלוש שנות מאסר, אשר מקומן ביסודו בבית משפט השלום. עוד נטען, כי הקטינים הללו נטלו חלק פעיל בחסימת הכבישים, והציתו מזרונים; וכי באישום השני בו הודתה המערערת היתה היא חלק מקבוצה גדולה. ועוד, התובע עצמו בבית המשפט קמא סבר כי מעשי הקטינים חמורים משל המערערת; ומכל מקום, היא הוצפה בסערת רגשות, בימים קשים לה רעיונית, ושל מועקה קשה לחלק גדול מן הציבור. בינתיים נטלה המערערת אחריות והפנימה את הנחוץ, כעולה מן התסקיר. על רקע ייחודיות זו יש מקום, כך נטען, לאי הרשעה. (5) לשיטת באת כוח המדינה, אי הרשעה היא מצב חריג; אין מחלוקת בדבר נתוניה הבסיסיים הטובים של המערערת, אך אין הדבר מצדיק אי הרשעה. נשקלו בבית המשפט קמא שיקולים ראויים, שכן אין המדובר במעידה חד פעמית ועל אדם לשקול מראש ולשאת בתוצאות מעשיו. לשיטת הפרקליטה, אפשר להתווכח בשאלה האם מעשיה של המערערת חמורים משל הקטינים: מחד גיסא היו הם קטינים, מאידך גיסא הורשעו בעבירה חמורה. המערערת גם היתה שותפה לשני אירועים ונתפסה כבכירה יותר. בסופו של יום, ניתן היה להתרשם מדברי הפרקליטה, כי לשיטתה יש לראות את המערערת והקטינים כעומדים, במאזן, על רף אחד. (6) נציגת שירות המבחן תיארה את התלבטות השירות, אך ניתנה ההמלצה לביטול ההרשעה על רקע התהליך המתקן שעברה המערערת והחשש לפגיעה עתידית. התיק הנוסף לא היה מוכר לשירות. ד. (1) לאחר העיון אין בידינו להיעתר לערעור. אכן, בע"פ 5025/06 ניתן ביטוי לגישה, כי עבירה לפי סעיף 332 לחוק העונשין, בפשע של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, שעונשה המרבי עשרים שנות מאסר, אין להלמה עם אי הרשעה, כפי שכבר ציין בית משפט זה לא אחת. בלי ספק ניתן בהכרעתנו משקל משמעותי לנושא זה. ועם זאת, לא דברים אלה בלבד נאמרו. בפתיח ההכרעה שם נאמר, כי "החלטתנו ניתנת בראש וראשונה במישור הרתעת הרבים (הדגשה במקור – א"ר) ...אכן, הענישה היא אינדיבידואלית, ומכאן באה התלבטותנו האמורה (בקשר לאפשרויות השירות הצבאי של הקטינים דשם – א"ר)". ועוד נאמר, כי "מאבק מדיני שבו ביקשו הקטינים ליטול חלק הוא לגיטימי כמובן, כחלק מן הדמוקרטיה... אך במה דברים אמורים, באשר לאופן המאבק? במאבק על פי החוק, שאינו גולש לעבירות (אמנם הודגשה שם הנחת המזרונים לשם הצתתם – א"ר) ... מבחינה זו כמובן מניע אידאולוגי מחמיר את הגישה ואת הצורך בהרתעת הרבים... (אף שהמדובר בקטינים – א"ר) נוטה הכף לכיוון ההרשעה בין השאר דווקא משום שפעולות לא חוקיות מסוכנות נעשות במאבק מדיני ואידאולוגי, וזאת יש לשרש; לכך על בית המשפט להרים תרומתו". כאמור, הושם דגש על העבירה בה הורשעו הקטינים; אך המדובר היה בקטינים, שלגבי שפיטתם קבע המחוקק הוראות מיוחדות, ובין היתר על כן לא הרשיעם בית המשפט המחוזי, ודעתנו היתה שונה; ואילו במקרה דנן המדובר במי שכבר היתה בגירה בעת העבירות, מילאה תפקיד "ארגוני-תיאומי", והורשעה בשני אישומים ולא באחד. וכאמור, מעבר לעבירה הספציפית בה הורשעו הקטינים, ישנם ההיבטים הנוספים שפורטו בפסק הדין בע"פ 5025/06, כמצוטט מעלה. (2) אכן, המדובר באשה צעירה שרקעה הבסיסי חיובי, וכולל התנדבות ופעילות, וגם עתידה לפניה. באשר לשאלת התעסוקה במערכת החינוך, רשמנו לפנינו את עמדת המדינה לאחר בירור, כי הדלת אינה נעולה אלא מתן המפתח אליה טעון בדיקה. בגישה זו אין בה לטעמנו פגם. סעיף 16 לחוק הפיקוח על בתי ספר מתיר למנהל הכללי של משרד החינוך לסרב לאשר העסקת עובד חינוך – בין השאר – אם הורשע העובד בעבירה שיש בה לפגוע בבטחון המדינה, או בעבירה אחרת שיש עמה קלון והמנכ"ל סבור שלאור זאת אינו ראוי לשמש עובד חינוך, או הוכח למנכ"ל שיש בהתנהגות העובד משום השפעה מזיקה על תלמידים. אלה נושאים לשיקול דעת, שנקבעו על ידי המחוקק. (3) במאמר מוסגר אציין, כי איני יכול שלא להתיחס להתבטאויות הקשות מפי המערערת, אף שהורשעה לא בהעלבת עובד ציבור אלא בהפרעה לשוטר. אין ספק שגם בעידנא דריתחא אין מקום לכנות את הזולת בישראל, בודאי לא שוטר ישראלי, בשם "נאצי" ו"זבל", הן בהקשר היהודי והן בהקשר האנושי הכללי של בין אדם לחברו (על חומרת הביטוי עמד לאחרונה בית משפט זה; ראו 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (טרם פורסם) מיום 12.11.06, ובעיקר פסקאות 10-8 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה). למרבה הצער שבים אנו ונתקלים לא אחת במציאות הישראלית בהתבטאויות בוטות ומשפילות, שאינן ראויות להישמע, לרבות בדומה לאמור, גם מפי אנשים מוכרים ובכירים לאין שיעור מן המערערת, הדברים מגיעים לעתים לבית המשפט, אך שירושם מצריך לא פחות מהליך פלילי גם ריסון עצמי ומאמץ ציבורי וחינוכי. זכרתי בהקשר זה את דבריו הקשים (בביטויים שונים מאלה) של קצין משטרה בכיר בימי ההתנתקות עצמם כלפי ציבור מתנגדי ההתנתקות, שהיססתי מאוד מתוך נקיון הדעת אם לצטטם, והחלטתי שלא לעשות כן, והמבקש לקראם יעיין בתיק שיצוטט להלן. על דברים אחרונים אלה אמר בית משפט זה, בפסק דינו בעתירה כנגד מינוי הקצין לכהונת סגן מפקד מחוז ירושלים, כי המדובר בהתבטאות "קשה ופוגענית עד מאד; יש בה מגסות הרוח ומגסות הלשון; יש בה עידוד לפיקודיו להשתמש בכוח פיזי ובסמכות המעצרים; יש בה ביטויים מזלזלים ומשפילים כלפי מגזר אוכלוסיה מסוים" (פסקה 16 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה). ואולם, בסופו של יום נתקבלה אותה אמירה על דעת בית משפט זה כמעידה, "גם אם קשה וחמורה, העשויה להצביע על חולשת אנוש רגעית, פרי נסיבות נקודתיות מיוחדות, אשר על רקע אופיו ותפקודו הקודם של אומרה אינה מצביעה על קו מובנה באישיותו..." (בג"צ 5562/07 שוסהיים נ' השר לבטחון פנים (טרם פורסם) (פסקה 20 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה)). ראו גם דברי השופט אלון שם, שראה את התנצלות הקצין כמצדיקה דחיית העתירה, בגדרי "עיקרי מוסר, תשובה וכל מידה נכונה אחרת מהמידות המנויות במורשת ישראל..."; על התשובה ראו גם דברי השופט אנגלרד בא"ב 11280/02 ועדת הבחירות המרכזית נ' ח"כ טיבי, פ"ד נז(4) 1, 65. כך או אחרת, בכגון דא כבר אמר החכם מכל אדם "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי, כ"א, כ"ג), וכדברי התנא ר' יהושע בן לוי (בבלי פסחים, ג' א') "לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו". על כך ראו רש"י במקום "לשון חכמים לחזר אחר לשון צח ונקי", ולפני כן ברש"י בדיבור המתחיל "מאי טעמא...", "שמצוה ודרך נקיי הדעת לספר בלשון נקיה", והסימוכין הם שימוש התורה בפרשת נח (בראשית ז' ח') בביטוי "הבהמה אשר איננה טהורה" במקום לומר "הטמאה"; ולהלן שם "תניא דבי ר' ישמעאל, לעולם יספר אדם בלשון נקיה". אשר למערערת, אף אם אין אדם נתפס על צערו, ובימי ההתנתקות דומה שנשמעו מלים חריפות לא אחת מפי אנשים אשר במרי ליבם מעדו בלשון ובמעשה, ומן הסתם לא על כך תיתפס המערערת לאורך ימים – עדיין נותר ציווי הלשון הנקיה, גם בין אדם לחברו, לא כל שכן בפרהסיה הציבורית. (4) בטרם חתימה נוסיף, באשר לאפשרות השפעתה של ההרשעה על המערערת בעתיד, כי בדין מצויות דרכים שונות, כדברי השופט גרוניס בע"פ 4947/05 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) לעניין מחיקת הרשעות; וכנאמר בע"פ 4080/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) "כל עתידו של המערער לפניו. בהנחה כי בסיוע משפחתו יתמיד בדרך בה הוא מנסה ללכת, לא תהא לו העבירה לרועץ לאורך ימים ושנים, והוא יוכל לפנות כמקובל בכגון דא. אנו מאחלים לו ולציבור כי לא ישוב לעבור עבירות". בע"פ 5025/06 הנזכר, הוספנו "ואכן כך גם בנידון דידן, נוכח כברת הדרך הטובה שכבר נעשתה על-ידי המשיבים, בפרמטרים השונים של העונש, הפותחת פתח תקוה חיובי". גם כאן מבקשים אנו לצאת מן ההנחה, כי התנהגות המערערת לא תישנה, ועל כן, כאמור שם, "ניתן להביט אל העבר מתוך חרטה, ועם זאת להביט אל העתיד בתקוה". (5) סוף דבר: בגדרי האמור איננו נעתרים לערעור. ניתן היום, ב' בחשון תשס"ח (14.10.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06089270_T01.doc מפ+מה מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il