סוהיל כראם נ. ישראל גיטמן

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 892/22 וערעור שכנגד לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ר' רונן המערערים והמשיבים שכנגד: 1. סוהיל כראם 2. סליבא כראם נ ג ד המשיבים והמערערים שכנגד: 1. ישראל גיטמן 2. אסתר גיטמן ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט הבכיר מ' רניאל) מיום 7.12.2021 ב-ת"א 30752-10-20 תאריך הישיבה: ט' בטבת התשפ"ג (2.1.2023) בשם המערערים והמשיבים שכנגד: עו"ד אילן סופר; עו"ד אלעד בקר בשם המשיבים והמערערים שכנגד: עו"ד שמואל שנהר פסק-דין בין המערערים והמשיבים שכנגד (להלן: הרוכשים) ובין המשיבים והמערערים שכנגד (להלן: המוכרים) נחתם הסכם למכר דירה (להלן: הסכם המכר). המוכרים הגישו תביעה לביטול הסכם המכר, משהרוכשים לא עמדו בתשלום התמורה (שילמו לכל היותר 20% מהתמורה) וכן לפיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם. הרוכשים מצדם הגישו תביעה שכנגד לאכיפת הסכם המכר וכן לפיצוי מוסכם שאותו ביקשו לקזז מיתרת התמורה המגיעה מאיתם. בית המשפט המחוזי לא הכריע בשאלה שבמחלוקת – מי מהצדדים הפר את הסכם המכר. זאת משהגיע למסקנה שבין הצדדים נכרת הסכם לביטול הסכם המכר (להלן: הסכם הביטול), לפיו המוכרים ישיבו לרוכשים את יתרת המקדמה שהאחרונים שילמו על חשבון התמורה בצירוף הוצאות בסך 35,000 ש"ח; ובכפוף לאמור הסכם המכר מבוטל ולא יהיו לצדדים טענות זה כלפי זה. משכך, נתן בית המשפט המחוזי תוקף להסכם הביטול. במובן זה התקבלה תביעת המוכרים באופן חלקי והתביעה שכנגד נדחתה, תוך חיוב הרוכשים בהוצאות. על כך נסב הערעור של הרוכשים, כאשר במוקד הערעור ניצבת הטענה שלפיה בית המשפט המחוזי הכריע את התביעות שלפניו בעילה שלא נטענה – קרי: על יסוד הסכם הביטול. לטענת הרוכשים שומה היה על בית המשפט לקבוע כי הסכם המכר הופר על ידי המוכרים משלא פינו את הדירה ולא מסרו במועד את החזקה בה לידי הרוכשים. המוכרים מצדם הגישו ערעור שכנגד, אך עשו כן רק מטעמי זהירות לטענתם. זאת למקרה שבית משפט זה יסבור שלא ניתן היה להשתית את פסק הדין על הסכם הביטול, שאז לטענת המוכרים היה מקום לקבוע כי הרוכשים הם שהפרו את הסכם המכר, משלא שילמו את יתרת התמורה. עיינו בכתובים והוספנו ושמענו את טיעוני באי כוח הצדדים בעל פה. לכאורה יש ממש בטענת הרוכשים כי בית המשפט נדרש להסכם הביטול וסמך את הכרעתו עליו, אף שאיש מהצדדים לא עשה כן. ואולם גם אם יש ממש בטענה, בין כה ובין כה היה מקום לדחות את תביעת הרוכשים. כך משעה שהוברר שהם הפרו באופן יסודי את הסכם המכר, משמיאנו לשלם את יתרת תמורת ההסכם (בסך לכל הפחות 80% מהתמורה המוסכמת), אלא אם כן יקוזז מסך התמורה הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכר – הן פיצוי בסך 440,000 ש"ח שנקבע בגין הפרה יסודית, הן פיצוי יומי בסך 300 דולר בגין האיחור במסירה. ואולם פשיטא כי לא ניתן לתבוע כפל פיצוי מוסכם בגין אותה הפרה; ואין זאת אלא שהרוכשים לא היו נכונים לשלם את יתרת התמורה, ובדין הודיעו המוכרים על ביטול הסכם המכר. התוצאה היא אפוא שדין הערעור של הרוכשים להידחות. והוא הדין גם באשר לערעור של המוכרים, שכאמור לא הוגש אלא לשם הזהירות. עם זאת, כפי שהסכים בא- כוח המוכרים – בתוך 30 יום ישיבו המוכרים לרוכשים באמצעות בא-כוחם סך של 635,000 ש"ח. בכפוף לאמור, הערעורים שניהם נדחים, ולנוכח התוצאה הרוכשים ישלמו למוכרים הוצאות בערכאתנו בסך 50,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ט' בטבת התשפ"ג (‏2.1.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22008920_G04.docx זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il