חוקתי - חרדים למדינה ולשלטון הציבורי נ. מנהל הבחירות בת - ים

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8919/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת ר' רונן העותרת: חוקתי - חרדים למדינה ולשלטון הציבורי נ ג ד המשיבים: 1. מנהל הבחירות בת - ים, מר ליאור קלצקין 2. היחידה לפיקוח ארצי על הבחירות - משרד הפנים 3. בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד שמעון שמואלי פסק-דין השופטת ר' רונן: העתירה שלפנינו מופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"מ 6659-12-23 מיום 12.12.2023 (כב' השופט העמית ק' ורדי), אשר בגדרה נדחתה עתירה כנגד החלטת המשיבים 2-1 שלא לאפשר לעותרת לעיין במסמכים המבוקשים על-ידיה. כעולה מהעתירה, העותרת היא עמותה ציבורית הפועלת לקידום מנהל ציבורי תקין וחיזוק אכיפת שלטון החוק. ביום 5.11.2023 פנתה העותרת למשיב 1, מנהל הבחירות בת-ים (להלן: מנהל הבחירות), בבקשה לעיין ולהעתיק מסמכים שונים שהוגשו לאישורו בעת הגשת הרשימות לבחירות המקומיות בעיר בת-ים שצפויות להתקיים ביום 30.1.2024, וזאת מכוח סעיף 96 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הבחירות). המסמכים שהתבקשו הם: העתקים של החוברות והטפסים של כל הסיעות כפי שהוגשו למנהל הבחירות; העתקים של כל הרשימות, הסיעות והמועמדים כפי שאושרו על-ידי מנהל הבחירות; ועותק של כל הבקשות ואישורי החל"ת כפי שהוגשו על ידי המועדים למנהל הבחירות. מנהל הבחירות סירב לבקשה, בהסתמך על הנחייתה של המשיבה 2, היחידה לפיקוח ארצי על הבחירות במשרד הפנים, לפיה סעיף 96 לחוק הבחירות מאפשר עיון רק בחומרי יום הבחירות עצמו. על החלטה זו הגישה העותרת עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי מכוח סעיף 96ב(א) לחוק הבחירות המאפשרת למי שרואה את עצמו נפגע מהחלטה של מנהל הבחירות "שלא נקבעו בחוק זה הוראות אחרות בדבר עתירה נגדה" – לעתור לבית משפט לעניינים מינהליים כנגד ההחלטה. ביום 12.12.2023, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי הדוחה את הבקשה. זאת, לאור פרשנותו של בית המשפט את סעיף 96 לחוק הבחירות, לפיה זכות העיון במסמכים מכוח סעיף זה אינה מאפשרת עיון כללי בכל המסמכים שהוגשו למנהל הבחירות, אלא היא מוגבלת למסמכי יום הבחירות עצמו. בית המשפט ביסס את מסקנתו בין היתר על-ידי בחינת מקומו והקשרו של הסעיף בחוק הבחירות והעובדה שהוא קבוע מיד בסמוך לסעיף 95 שכותרתו "שמירת מסמכים". סעיף 95 עוסק במסמכי "יום הבחירות" וקובע כי "משנגמר סיכום מנין הקולות, ימיין מנהל הבחירות את המסמכים הנוגעים לבחירות לסוגיהם וישמרם". מדובר במסמכים כגון פרוטוקולים של ועדת הקלפי, פרוטוקולים של מנהל הבחירות, טפסי ספירת קולות ופתקי הצבעה. בהמשך קובע סעיף 96 את הזכות לעיין ב"מסמכים הנוגעים לבחירות". בהתאם לפרשנות זו, עוסקים שני הסעיפים באותם מסמכים, כאשר סעיף 95 עוסק בשמירתם של מסמכים אלה, וסעיף 96 עוסק בעיון בהם. תכליתו של סעיף 96, כך נקבע, היא לאפשר עיון במסמכים האמורים, בעיקר לצורך הגשת ערעורי בחירות. בית המשפט הוסיף וקבע כי קבלת פרשנותה של המבקשת למתן עיון גורף במסמכים עלולה להוביל לפגיעה בצדדים שלישיים, מבלי שאותם צדדים שלישיים יוכלו להביע את עמדתם ביחס לחשדות נגדם שבשלהם מתבקשים המסמכים. פרשנות זו אף מתעלמת מתפקידו של מנהל הבחירות לבחון את המסמכים המוגשים לו, ואת סמכותו בהתאם לחוק לסרב לאשר רשימת מועמדים או חלק ממנה. כן היא מתעלמת מהאפשרות הקבועה בחוק לפנות לחבר ועדת הבחירות הרשאי לעתור כנגד אישור רשימת מועמדים. לאור כל האמור נקבע בפסק הדין כי החלטת מנהל הבחירות היא החלטה סבירה העולה בקנה אחד עם הוראות הדין הקיים, וכי אין מקום להתערב בה. על החלטה זו מלינה העותרת במסגרת העתירה דנן. ראשית היא טוענת כי התערבותו של בית משפט זה במקרה הנדון היא חשובה והכרחית לשם ההגנה על זכות העיון, ומאחר שהחלטת בית המשפט המחוזי היא בעלת השלכות רוחב בתחומי המנהל התקין הנוגעת לשלילת העיון במסמכים וחורגת מעניינה של עתירה זו. לגופם של דברים טוענת העותרת כי פרשנותו של בית המשפט המחוזי את סעיף 96 לחוק הבחירות היא שגויה, וכי יש לפרש סעיף זה כמאפשר זכות עיון בכל מסמכי הליך הבחירות ולא רק אלה נושא סעיף 95. בין היתר טענה העותרת בהקשר זה כי סעיף 96 הוא "סעיף סל" המצוי תחת הפרק שכותרתו "הוראות שונות" ולכן אין הכרח לפרש את הסעיף כך שהמסמכים הנדונים במסגרתו הם אותם מסמכים שנזכרים בסעיף 95. לטענתה, הפרשנות המוצעת על ידיה תעלה בקנה אחד עם ההצדקות העומדות בבסיס הזכות לחופש מידע, כמו גם עם זכות העיון הקבועה בדין למסמכים הקשורים להליך הבחירות לכנסת. העותרת הוסיפה כי אף אם קיים ספק בדבר פרשנותו של סעיף 96, יש להעדיף את הפרשנות המרחיבה התומכת בזכות לקבלת מידע, בהיותה זכות בסיסית ומהותית בכל שיטת משטר דמוקרטי. עוד טענה העותרת כי לו הייתה פונה מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, היא הייתה זכאית לקבלת המסמכים המבוקשים. לטענתה, אין נימוק ענייני המצדיק אבחנה בין כללי חוק חופש המידע לבין חוק הבחירות. בנוסף טענה העותרת כי הסמכות של מנהל הבחירות לבחון ולבדוק את המסמכים המוגשים לו, כמו גם האפשרות הקיימת בחוק לפנות לחבר ועדת הבחירות הרשאי לעתור כנגד אישור רשימת מועמדים – אין בהם משום מענה הולם לבקשתה של העותרת לבחון בעצמה את המסמכים מבלי שהיא תהיה תלויה בגורם כזה או אחר. באשר למסמכים המבוקשים – העותרת טוענת כי הם נדרשים לה על מנת לאמת חשדות אודות ליקויים ופגמים שונים בהגשת הרשימות בעיר בת-ים ובכך להגשים את האינטרס הציבורי של טוהר הבחירות. כדוגמא לאותם חשדות ציינה העותרת כי ברצונה לבחון האם התקיימה החובה המוטלת על מתמודדים בעלי תפקידים ברשות המקומית או עובדי מדינה לצאת לחל"ת בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (הגבלת הזכות להיבחר), התשכ"ד-1964. לגישת העותרת, אין לקבל את הטענה שחשיפת המסמכים תפגע בפרטיות המועמדים. זאת מאחר שמדובר במסמכים ציבוריים מובהקים של אנשי ציבור המועמדים להיבחר; ומכל מקום ניתן להשחיר את המידע שנטען כי הוא רגיש. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה על נספחיה, אנו סבורים כי דינה להידחות על הסף, ללא צורך בתגובות המשיבים. סעיף 96ב(ג) לחוק הבחירות קובע כי החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירה לפי סעיף 96ב תהיה סופית. בית המשפט עמד בעבר על כך שהתכלית העומדת בבסיס קביעת הוראות סופיות בהליכים הנוגעים לבחירות היא שמירה על המהלך התקין של הבחירות, ועל מסגרת הזמנים שקבע המחוקק על מנת להבטיח את הזכות לבחור ולהיבחר במובן הרחב. אולם, הקביעה אודות סופיותו של פסק הדין אינה סותמת לחלוטין את הגולל מפני התערבות של בית משפט זה: הלכה מושרשת היא כי הוראות חוקיות הקובעות שפסק הדין יהיה סופי, אינן שוללות את האפשרות להגיש עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק מכוח סעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה. יחד עם זאת וכפי שיפורט גם להלן, מדובר בעתירה ולא בערעור על פסק הדין. לכן, בית משפט זה לא יבחן את הטענות בכלים "ערעוריים", ולא יעמיד את פסקי הדין של בית המשפט המחוזי שניתנים מתוקף סעיף 96ב בבתי המשפט המחוזיים במבחן של ערכאת ערעור. באופן זה נוצר איזון בין חסרונו של הליך ערעור והצורך בהבטחת ניהולן התקין של הבחירות מחד גיסא; לבין הצורך להשאיר פתח לקיומה של ביקורת שיפוטית דווקא בשל חשיבות הבחירות בחברה דמוקרטית, מאידך גיסא (ראו: בג"ץ 7396/18 מפלגת העבודה הישראלית נ' מנהל הבחירות בעיר חיפה, עמודים 9-8 (3.2.2019) (להלן: מפלגת העבודה); עניין הלפרין, פסקה 13). כאמור, הביקורת השיפוטית שמפעיל בג"ץ בהתייחס לפסק דין של הערכאה שיפוטית היא שונה מהביקורת השיפוטית המופעלת בערעור, והעילות להתערבות הן שונות. סמכותו של בג"ץ היא מצומצמת יותר מאשר זו של ערכאת ערעור, ויש להפעילה במקרים חריגים ונדירים בלבד (בג"ץ 6654/98 הלפרין נ' פקידת הבחירות לעיריית הרצליה, פ"ד נב(5) 348 (19.11.1998) (להלן: עניין הלפרין); בג"ץ 6859/98 אנקונינה נ' פקיד הבחירות אור עקיבה, פ"ד נב(5) 433, פסקה 3 (6.12.1998)). כך, במסגרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, לא די במסקנה לפיה נפלו טעויות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כדי להקים עילה להתערבות. התערבותו של בג"ץ בהחלטות הערכאות השיפוטיות מוגבלת למקרים יוצאי דופן ונדירים בהם נפל פגם מהותי היורד לשורש המעשה המינהלי; כגון – חריגה מסמכות; פגיעה בולטת ומשמעותית בכללי הצדק הטבעי או פגיעה קשה ובלתי מוצדקת בזכות יסוד; או כאשר ההחלטה חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות (ראו: בג"ץ 2026/21 לשכת עורכי הדין נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, פסקה 17 (27.1.2022); בג"ץ 6864/13 רשימת "חרדים לאלעד" נ' מנהל הבחירות לעיר אלעד, בעמוד 5 (15.10.2013)). כמו כן, ככל שמדובר בעניין בעל חשיבות חריגה בה יש צורך להעמיד הלכה על מכונה, ולא בהחלטה נקודתית גרידא, תגבר נטייתו של בית משפט זה להתערב בהחלטה (ראו: עניין מפלגת העבודה, בעמוד 9). יש לבחון אפוא האם טענות העותרת מצדיקות את התערבותו של בית משפט זה בהתאם לאמות המידה האמורות. אין חולק כי החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה בסמכות; כמו כן, ואף מבלי להכריע בשאלת פרשנותו הנכונה של סעיף 96 לחוק הבחירות – האם הוא מתיר עיון בכלל מסמכי הבחירות או רק אלה הנוגעים ליום הבחירות עצמו – פרשנותו של בית המשפט המחוזי היא פרשנות אפשרית, אשר אינה חורגת ממתחם הסבירות. עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי מעלה כי בית המשפט בחן את פרשנותו הנכונה של הסעיף בהתאם לכללי הפרשנות הקבועים בדין ומסקנתו נסמכת על בחינת לשון החוק, תכליתו, ועל האיזונים הנדרשים בין זכות העיון לבין הפגיעה הצפויה בהליך הבחירות או בצדדים שלישיים. יתרה מכך, אינני סבורה כי ההחלטה פוגעת באופן משמעותי בעיקרי הצדק הטבעי מהם נגזרת הזכות לעיון וחופש מידע, כפי שטענה העותרת. אכן, קביעתו של בית המשפט המחוזי, המגבילה את זכות העיון במסמכים רק למסמכים מיום הבחירות, חוסמת בפני העותרת את האפשרות לקבל מסמכים הקשורים לרשימות המועמדים על-ידי פנייה למנהל הבחירות. יחד עם זאת, העותרת לא נותרה בפני שוקת שבורה, שכן היא (כמו גם כל אדם אחר) יכולה לעתור לקבלת המסמכים מכוח חוק חופש המידע. מכאן כי אף שאין חולק אודות חשיבותה של זכות העיון שהיא מאבני היסוד של שיטת הממשל הדמוקרטי, העותרת לא הוכיחה כי התוצאה של פסק-הדין נושא העתירה הוא פגיעה בולטת ומשמעותית בזכות העיון שלה ושל אחרים, באופן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. טענתה של העותרת לפיה החלטתו של בית המשפט המחוזי שגויה ועומדת בניגוד להוראות חוק דומות ובניגוד לאינטרס הציבורי בדבר טוהר הבחירות, היא טענה "ערעורית" באופייה, והיא אינה מצדיקה כשלעצמה את התערבותו של בית משפט זה. כאמור, על העותרת היה להצביע על התקיימותן של אחת מהעילות המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה בשבתו כבג"ץ, וכפי שהובהר, אינני סבורה שהעותרת עשתה כן. למעלה מן הצורך יצוין כי במקרים בהם התייחס בית משפט זה לסעיף 96 לחוק הבחירות צוין כי הסעיף נועד ליתן זכות עיון לצורך הגשת ערעורי בחירות (ראו: בר"ם 10462/08 טל נ' פרג'ון, פסקה 16 (29.12.2008); בג"ץ 6502/93 חברוני נ' דדון, פ"ד מח(1) 645 (1994); בר"ם 1837/09 משלב נ' הזימה, סעיף 22 (18.3.2009)). קביעה זו עולה בקנה אחד עם מסקנתו של בית משפט קמא, ועם התוצאה לפיה לא עומדת לעותר זכות לקבל את המסמכים המבוקשים מכוח סעיף 96 לחוק הבחירות, בפרט בשים לב לכך כי טרם התקיימו בעניינו הבחירות לרשויות המקומיות. אשר על כן, העתירה נדחית בהיעדר עילה להתערבות. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ב בטבת התשפ"ד (‏24.12.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23089190_P01.docx רו מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1