פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

12 1 בבית המשפט העליון בע"מ 8916/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט ש' שוחט המבקשים: 1. פלוני 2. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. פלונית 3. פלוני 4. פלונית 5. פלונית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 28.11.2021 בעמ"צ 33105-08-21 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא מ' סובל והשופטים ת' בזק-רפפורט, ד' טפרברג תאריך הישיבה: כ' באדר א התשפ"ב (21.02.2022) בשם המבקשים: בעצמם בשם המשיבה 1: עו"ד יסכה פישר-יוסף בשם המשיבים 5-2: עו"ד מלי קיסלסי; עו"ד רחלי ירדן פסק-דין השופט ש' שוחט: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עמ"צ 33105-08-21 כבוד השופטים משה סובל, סגן נשיא אב"ד, תמר בזק רפפורט, דניאל טפרברג - שופט עמית), מיום 28.11.2021 (להלן: פסק הדין; פסק דינו של בית המשפט). בפסק הדין נדחה הערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט נמרוד פלקס, סגן נשיא באמ"צ 37/19), מיום 3.8.2021, לפיו הוכרזו ארבעה מילדיהם של המבקשים כבני אימוץ (להלן: "הקטינים") ונקבע כי טובתם באימוצם ללא צמצום תוצאות האימוץ כלפיהם אך תוך שמירת קשר אחאי בין שלשה מתוך ארבעת הקטינים לבין עצמם ובינם לבין שתי אחיותיהם הגדולות, בתדירות ובאופן שיקבעו על ידי העו"ס לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן: חוק האימוץ). בית המשפט המחוזי אימץ את קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה שקבע, כי מתקיימת בעניין הקטינים עילת אימוץ על פי סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ, כי אין מקום לצמצום האימוץ כלפי המבקשים והורה על אימוצם משום טובתם. בתוך כך, בית המשפט המחוזי עמד על עיקרי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שנסמך על קביעתם של שני מומחים, שמונו על ידו, לפיה המבקשים נעדרי מסוגלות הורית כלפי הקטינים וחסרי צפי, בעתיד שנראה לעין, לשינוי שיביא לשיקום מסוגלותם ההורית ולהסכמה אמתית מצדם לקבל סיוע מתאים מרשויות הרווחה, כמו גם על קביעתם, כי המבקשים לא ישלימו עם החלטה בדבר העברת הקטינים לאימוץ וכי הקשר של הקטינים עמם לא ייטיב עם הקטינים, להבדיל משימור מידתי של קשר אחאי, אף על מאפייני ההתנהגות של המבקשים, לאורך השנים, אותם מצא בית המשפט לענייני משפחה כתומכים בקביעות המומחים ומתכתבים עם הדיווחים הרבים שהצטברו אצל רשויות הרווחה בדבר הזנחת הקטינים, תנאי מגוריהם הבלתי סבירים ואלימות המבקשים כלפיהם. בית המשפט המחוזי נתן דעתו על הניסיונות של גורמי הטיפול בקהילה להציע למבקשים מענים טיפוליים וסיוע חומרי ואת חוסר ההיענות שלהם לניסיונות אלה ועל התרשמות גורמי הרווחה וגורמים נוספים שטיפלו במשפחה או נחשפו אליה, מהופעתם החיצונית של הקטינים, מצבם הרפואי והנפשי, התנהגותם וכישורי התקשורת שלהם, שמעידים על הטיפול הלקוי שהם זוכים לו. בית המשפט המחוזי פירט באריכות את נקודות הממשק בין המשפחה ושירותי הרווחה לאורך השנים, החל מהפניה הראשונה של המבקשים בבקשת סיוע בשנת 2010, וסקר את הדיווחים אודות הזנחה שהחלו בשנת 2014 דרך הדיווחים המדאיגים במיוחד משנת 2017 שהביאו לפעולה מידית של שירותי הרווחה, אף בחן את קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה בנוגע להתנהלות שירותי הרווחה והגורמים הטיפוליים שטיפלו במשפחה לרבות ההחלטות שקיבלו מפעם לפעם בהתאם לממצאים השונים שעלו, במהלך השנים, אודות מצב הקטינים ובמענה להיענות המבקשים לדרכי הטיפול ולסיוע שניתן להם. כבית המשפט למשפחה, מצא בית המשפט המחוזי כי מאז הדיווח הראשון אודות הזנחה של הקטינים, בשנת 2014, חלה התדרדרות במצבם. הממצאים שעלו מביקורי הבית של העובדות הסוציאליות הצביעו על הזנחה קשה, ריחות רעים, דלות קיצונית שהתבטאה בחלונות שבורים, דלת מאולתרת מדיקט, היעדר פריטי ריהוט בסיסיים וחסך מוחלט במזון ובמשחקים לילדים. בבית נמצאו שני ברווזים שמצאו עצמם אוכלים, יחד עם הילדים שהיו אז, מתוך שקיות אוכל שהוכנסו לבית על ידי "מאן דהוא". על רקע ממצאיו וקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה מצא בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור שהגישו המבקשים ולהותיר את הכרזת הקטינים כבני אימוץ על כנה ואת אימוצם כמו גם את צמצום תוצאות האימוץ כלפיהם. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. בפתח בקשתם עותרים המבקשים לפתיחת דלתותיו של בית משפט זה בפניהם. לטענתם "מכלול הנתונים" שהונחו לפני בית המשפט לענייני משפחה לא הצדיקו את התוצאה הקשה בדמות אימוצם של ארבעה מילדיהם, אף ללא צמצום תוצאת האימוץ כלפיהם. תוצאה זו, שאין בה אלא עיוות דין, מחייבת בחינה של ערכאה נוספת ולו משום הרגישות המיוחדת שבאימוץ ילדים. בהמשך הדברים ולאחר סקירת ההליכים המשפטיים השונים שהתקיימו בעניינם כמו ההחלטות שהתקבלו בהם, לרבות בבית המשפט לנוער, טוענים המבקשים כי המומחים מטעם בית המשפט, ובעקבותיהם גם בית המשפט לענייני משפחה וגם בית המשפט המחוזי 'טעו בהבנת מצב הדברים'. לגישתם, אין מדובר במקרה קלאסי של אימוץ. גורמי הרווחה לא נחפזו לפתוח בהליכים משפטיים והם נזקקו לבדיקות חוזרות ונשנות, במהלך שנים, "כדי להסיק כי המבקשים נעדרי מסוגלות הורית ביחס לקטינים תוך התרשמות כי יתכן שההורים מסוגלים לגדל את ילדיהם". העובדה, כי גורמי הטיפול פתחו בהליכים משפטיים רק בשנת 2018 (בקשה להכרזת הקטינים כנזקקים) למרות שהמשפחה הייתה מוכרת לגורמי הטיפול מאז שנת 2010, מלמדת על הספק שהיה להם בצדקת המהלך. לטענתם, הספק היה גם מנת חלקה של המומחית, נותנת חוות הדעת הראשונה מטעם בית המשפט, גם של בית המשפט לענייני משפחה. בהקשר זה מפנים המבקשים לאמירות כאלה ואחרות של המומחית מהן הם מבקשים ללמוד על שינוי לטובה שחל בהתנהגותם, מה שמעמיד בספק את מסקנתה הסופית בדבר חוסר מסוגלותם ההורית כמו גם להתלבטותו של בית המשפט לענייני משפחה (עמ' 197 לפרוטוקול הדיון, שם) שראה למנות מומחה נוסף. אמנם, מסקנת המומחה הנוסף הייתה כשל המומחית הראשונה ברם, כך המבקשים, על המומחים היה להגיע, על בסיס הממצאים שלהם, למסקנה שונה כך שיש סתירה מהותית בין ממצאי חוות הדעת למסקנות שלהם. לטענתם, אף לא אחד מהמומחים סבר כי מי מהמבקשים סובל מבעיות נפשיות ולמעשה מהאבחונים שנערכו להם ניתן לראות כי ההיפך הוא הנכון. המבקשים אנשים בריאים בנפשם, בעלי רמת אינטליגנציה טובה ורמת תפקוד אינטלקטואלי ממוצעת, מתמצאים בזמן ובמקום, בעלי כושר שיפוט ותובנה תקינים ויכולת להתמודד במצבי משבר ולחץ. בדגש על המבקשת – האם – נמצא כי היא ערנית לסביבה, יש בה יכולת סבירה להבדיל בין סיטואציות שדורשות מרחק ואיזון אובייקטיבי לבין סיטואציות שדורשות התייחסות רגשית יותר. נוכח ממצאים אלה, לא היה מקום לדרוש מהמבקשים יכולת הורית גבוהה על פני יכולת הורים ממוצעת . בכך שגו גם המומחים גם בתי המשפט – בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי. המבקשים מוסיפים וטוענים כי בית המשפט המחוזי שגה עת לא נתן משקל מכריע לעובדה כי הם מגדלים בביתם את שני הילדים הקטנים שנולדו תוך כדי ההליכים. שרותי הרווחה לא הוציאו ילדים אלה מחזקתם מה שמלמד על הכרה במסוגלותם ההורית. המבקשים מלינים על הכרזת ארבעת הקטינים כבני אימוץ, באבחה אחת, ללא בחינה פרטנית לגבי כל אחד מהם. לראיה הם מציינים את הכרזת הבת הקטנה מבין ארבעת הקטינים כבת אימוץ למרות שלא ניתנה להם ההזדמנות להוכיח את מסוגלותם ההורית עת זו הוצאה מהם בסמוך לאחר לידתה. בנוסף טוענים המבקשים להתנהלות מכוונת מטרה של רשויות הרווחה וקובלים על כשלים בטיפול המשפחתי ובמתן הסיוע אשר סללו את הדרך להכרזת הקטינים כבני אימוץ ומבקשים לקעקע ממצאים עובדתיים בדבר אלימות שיוחסה להם כלפי הקטינים. המשיב, בתשובתו לבקשה, סמך ידו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטען כי נוכח קביעותיו הברורות, שנסמכו על ממצאי בית המשפט לענייני משפחה, אין מקום למתן רשות ערעור. תוצאה זו מתבקשת, בבחינת קל וחומר, נוכח שתי חוות דעת, בלתי תלויות, שהגיעו לאותה תוצאה – העדר מסוגלות, העדר צפי לשינוי וחוסר יכולת הכלה של התוצאה מה שחייב את דחיית האפשרות לצמצום תוצאות האימוץ כלפי המבקשים. האפוטרופוס לדין שמונתה לקטינים בקשה אף היא לדחות את הבקשה בהינתן קביעה ברורה של שתי ערכאות שיפוט בדבר התקיימות עילת האימוץ בסעיף 13(7) לחוק האימוץ, בלא צמצום תוצאות האימוץ וכי טובתם באימוצם. דיון והכרעה בית משפט זה עמד, לא אחת, על הרגישות המיוחדת שמאפיינת יחסי הורים וילדים ועל החשיבות בגמישות "מחשבתית ופרוצדוראלית" עת מתבקשת בחינה נוספת, שלישית במספר, של הכרעות בעניינים אלה (ראו: בע"מ 3039/12 פלונית נ' משרד הרווחה, פסקה 5 (19.4.2012); ראו גם: בע"מ 2709/17 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקאות 11-13 (7.5.2017); ולאחרונה בע"מ 94/22 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית (3.2.2022) (להלן: בע"מ 94/22), בו נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים שביטל את הכרזת הקטינות שם כבנות אימוץ והורה על העברתן לאומנת קרובים ארוכת טווח). ברם, אין מדובר בפתיחת הדלתות לרווחה ואין במאפיינים המיוחדים של בקשות מן הסוג דנן, אשר ללא ספק מעוררות מטבען קושי אנושי רב, כדי לתת רשות לערער בתיקים אלה כדבר שבשגרה (ראו למשל: בע"מ 7/20 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 5 (5.1.2020); בע"מ 223/20 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (10.2.2020); וכן בע"מ 94/22 הנ"ל). עדיין יש צורך להצביע, ולו באופן רפה, על החשיבות בקיומו של דיון שלישי במקרה שמובא לפתחנו בין מבחינה ציבורית או הלכתית – משפטית בין מבחינה פרטנית במובן של חשש מעיוות דין. הבקשה שלפנינו לא מעוררת שאלות משפטיות ממשיות, לא כל שכן שאלות בעלות השלכות רוחב ציבוריות. עיון בבקשה מעלה, כי הטענות המועלות בבקשה הן למעשה טענות ערעור מובהקות אשר נטועות בנסיבות הפרטניות של הצדדים לבקשה שלא מעלות חשש כי עניינם של המבקשים לקה בעיוות דין (ראו והשוו למשל: בע"מ 3584/16 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (10.7.2016); בע"מ 791/20 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 6 (1.3.2020); בע"מ 2875/21 ‏פלונית נ' השירות למען הילד, פסקה 7 (27.4.2021)). בנסיבות אלה, ותוך שנתנו דעתנו לאמות המידה המקלות ביחס לבקשות שעוסקות בהחלטות שמשפיעות על גורלם של קטינים בכלל ובמקרה שלפנינו, שעניינו ארבעה קטינים, בפרט, לא מצאנו כי המקרה הנדון מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. בבחינת למעלה מן הנדרש, אנו סבורים כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה. ההכרעה בשאלה אם קמה עילה להכרזת ילד כבר אימוץ "מייסרת וקשה כקריעת ים סוף" (בע"מ 1179/13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (19.8.2010) להלן: עניין פלוני). ההכרעה בשאלה היא הכרעה שיפוטית והיא נמסרה לנו, השופטים. אין היא עניין לידיעה שיפוטית (דנ"א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית פ"ד נ(1) 48, פסקה 24). מאחר ששופטים אנחנו ולא מומחים "נראה כי אנו השופטים נתקשה מאוד לקבלה בלא סיועם של המומחים וגורמי הטיפול הרלוונטיים, אשר בידם הכלים המקצועיים להעריך את יכולת התפקוד של ההורה שמסוגלותו ההורית עומדת לבדיקה, כמו גם את צרכיו של הילד המסוים שהכרזתו כבר-אימוץ עומדת על הפרק ואת הממשק בין השניים" (ענין פלוני, שם). לכן, בהליכי אימוץ ממלאים המומחים וגורמי הטיפול הרלוונטיים תפקיד מרכזי וחיוני ביותר שעה שחוות הדעת שהם מניחים לפנינו מבוססות על תשתית עובדתית ענפה ומפגשים מקצועיים מקיפים עם הצדדים לעניין שכללו גם אבחונים רלבנטיים לשאלה שלגביה התבקשה חוות דעתם. עם זאת, גם לאחר מינוי המומחה ומתן חוות הדעת שלו, הסמכות והאחריות להכריע בשאלת השיפוטית של הכרזת ילד כבר אימוץ מוטלת על בית המשפט. אמנם, בית המשפט אינו מחויב לאמץ כל חוות דעת של מומחה מקצועי אותו מינה בבחינת "כזה ראה וקדש" ברם, נדרש נימוק כבד משקל כדי להצדיק סטייה מהמסקנות ומההמלצות שפירט בחוות דעתו (שם; רע"א 669/00 פלונית נ' פלוני, פ"ד נד(3) 196, 225; דנ"א 1892/11 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית (22.5.2011), פסקה 36 לפסק דינה של הנשיאה דורית ביניש, והאסמכתאות שם). במקרה שלפנינו שני המומחים, כאחד, קבעו, באופן ברור ונחרץ כי המבקשים, כל אחד מהם בנפרד ושניהם יחדיו, נעדרי מסוגלות הורית ביחס לכל אחד מהקטינים וכי לא קיים צפי, בעתיד שנראה לעין, לשינוי שיביא לשיקום מסוגלותם ההורית ולהסכמה אמתית מצדם לקבל סיוע מתאים מרשויות הרווחה. בניגוד לטענת המבקשים (סעיף 98 להודעת הערעור), מסקנות המומחית, נותנת חוות הדעת הראשונה, לא התבססו רק על החומרים שקיבלה משרותי הרווחה אלא, ובעיקר, על בדיקות קליניות שעשתה להורים, ביחד ולחוד, לרבות אבחונים פסיכודיאגנוסטיים שערכה להם כמו גם פגישות עם כל אחד מהקטינים, תצפיות אינטראקציה בין המבקשים לקטינים ושיחות עם ההורים האומנים. המומחית מציינת, כי המסמכים שנמסרו לה על ידי ב"כ המשיב נקראו לאחר ביצוע הראיונות הקליניים עם המבקשים, העברת האבחונים הפסיכודיאגנוסטיים וניתוחם, ביצוע כל מפגשי האינטראקציה וביקורי הבית. המומחית גם מציינת, כי התייחסותה בחוות הדעת למסמכים שהועברו לה היא כאל חומר רקע בלבד. ללמדך, המומחית ביצעה, אפוא, את עבודתה ללא דעה קדומה מה שמקנה משנה תוקף לממצאיה ולמסקנותיה. הממצאים שעלו מחוות הדעת של המומחית, הראשונה, בנוגע לקווי האישיות של המבקשים, פורטו באריכות בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה אף בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. המבקשים אינם משיגים על ממצאים אלה. הם סבורים, כי המסקנה אמורה להיות אחרת משלא נקבע כי מהם סובל מבעיה נפשית וכי הם בעלי רמת אינטליגנציה טובה ותפקוד אינטלקטואלי ברמה ממוצעת, מתמצאים בזמן ובמקום ובעלי כושר שיפוט ותבונה תקינים (סעיף 55 להודעת הערעור). ניתן להבין את המבקשים עת הם מפנים להעדר ממצא שיש בו, להבנתם, אילו נמצא, כדי לפגוע במסוגלות הורית, כפי שהם מבינים אותה, וללמד מהעדרו בהם על מסוגלותם הטובה ולהתעלם, מנגד, מממצאים רבים אחרים שיש להם השלכה קשה על מסוגלותם. כך למשל נמצא, ביחס למבקשת – האם – שיפוט מציאות לקוי בעיקר בתחומים שקשורים לאינטראקציות בינאישיות; קושי בפרשנות של כוונות הצד שמולה עד כדי חוסר הבנה, אף פרשנות מוטעה של התנהגותו, מה שמשליך על יכולותיה לזהות או לנבא את השלכות מעשיה; קושי מובהק להכיר ולהבין נורמות וכללים ולפעול על פיהן; קשיי הסתגלות והתנהגות בלתי הולמת במצבים מעוררי רגשות עזים, בשל הקשיים הנ"ל; המשאבים הפנימיים שמאפשרים לה התמודד עם מצבי קונפליקט בחיי היום יום אמנם מספקים, אך הם נובעים מהפעלת מנגנון ניתוק רגשי מהסביבה, מנטייה להימנעות ובריחה לעולם הפנטזיה שבו הבעיות נפתרות באמצעות כוח עליון, כך שהיא לא מרגישה צורך להחליט ומעדיפה להעביר את האחריות לגורם חיצוני. על כן תיתכן התנהגות פסיבית תלותית ו/או השלמה עם המצב; התעלמות מקשיים, מזעור אירועים שדורשים את תשומת ליבה או לעורר את דאגתה; אדישות עד כדי חוסר תובנה של סכנות וסיכונים סביבה מה שיקשה עליה להתמודד באופן תקין עם מצבים מורכבים. המומחית מציינת כי המבקשת – האם – נוטה לאגוצנטריות ועל כן היא מאוד לא ערנית לצרכיהם של הסובבים אותה; היכולת שלה ל"אינטרוספקציה" (היכולת של אדם להסתכל פנימה, לנתח את חוויותיו האישיות ולהפעיל ביקורת עצמית) לקויה ביותר, מה שמנבא קושי בקבלת הדרכה הורית או טיפול רגשי. באופן פרטני יותר מציינת המומחית כי המבקשת – האם – לא מצליחה להעמיד את צרכי הילדים מעל צרכיה שלה ולא פעם פועלת כך שהילדים יספקו את צרכיה שלה. המומחה הנוסף ציין כי למבקשת – האם- בוחן מציאות תקין, מתמצאת בזמן ואין סימנים להפרעות חשיבה ו/או תפיסה. עם זאת, נמצא כי אישיותה לא בשלה, מפעילה הגנות של הכחשות מסיביות ללא כל נכונות או יכולת להבין את חלקה במה שהתרחש עם ילדיה במהלך השנים, מציגה עמדות פסיביות והשלמה עם הגורל - "הכל נגזר משמיים", לא מתגייסת בצורה עקבית לפעול למען עצמה ולמען ילדיה וללא התעניינות רגשית מעמיקה בילדיה. המומחה הנוסף מדגיש את החשדנות, את חוסר האמון שלה ואת חוסר התובנה באשר לאחריות שלה למתרחש ומציין כי כל אלה לא אפשרו בעבר ולא מאפשרים בהווה, הושטה של עזרה טיפולית. אבחנתו של המומחה הנוסף הייתה שהמבקשת – האם – סובלת מהפרעת אישיות עם קווים לא בשלים. ביחס למבקש – האב – עולה תמונה של אדם בעל יכולות אינטלקטואליות תקינות וערנות גבוהה לסביבה. עם זאת, לוקה הוא ברפיון אסוציאטיבי, מה שגורם לו לעבד את המידע אליו הוא נחשף בפזיזות תוך קושי להתמקד בפרטים, בניואנסים ובהקשרים השונים. בשל כך הוא מתקשה לנתח את כל המידע ולהגיע למסקנות ברורות מה שעלול להוביל לפרשנויות נסיבתיות ולשגיאות. הסתכלותו על העולם לא תמיד בשלה מה שמשליך על יכולתו להתמודד עם מצבים מורכבים. בוחן המציאות שלו תקין אך נמצא קושי בשיפוט המציאות וביכולת להבין את המעשים ואת הכוונות של אחרים. תפיסתו בהקשר זה, לעתים, לקויה. הוא עלול להגיע למסקנות שגויות תוך קושי לנבא את ההשלכות של מעשיו. מכאן קשיי ההסתגלות מהם הוא סובל והתנהגותו הנוקשה והבלתי מתפשרת. היכולת לביקורת עצמית מאוד נמוכה והרושם הוא כי הוא לא פתוח ללמוד מטעויות. הוא נוטה לחשיבה מאגית, בורח לעולם הפנטזיה ומצפה, בדומה לאם, כי גורמים חיצונים או רוחניים ימצאו את הפתרון לקשיים בהם הוא נתקל. מבחינת תפיסת העצמי ניכרת נטייה לאגוצנטריות ומיקוד יתר בצרכיו על חשבון תשומת לב לצרכי הסובבים אותו. הממצאים בחוות הדעת של המומחה הנוסף מתכתבים עם אלה בחוות הדעת הראשונה ומדגישים את קווי האישיות הבלתי בשלים, ההתמקדות בעצמי, ההכחשות וחוסר התובנה לסיבות שהביאו להוצאת הקטינים והעדר רגשות אשם. הגם שכואב הוא את הפרידה מילדיו הוא לא מצליח להסיק מסקנות ולערוך שינויים ונותר בחוסר מעש והשקעה. האבחנה של המומחה הנוסף הייתה שהאב סובל מהפרעת אישיות מעורבת עם קווים לא בשלים ונרקיסיסטיים. ממצאים אבחנתיים אלה מתכתבים היטב עם ממצאי העובדה שנקבעו בבית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע למאפייני ההתנהגות של המבקשים, לאורך השנים; הדיווחים הרבים שהצטברו אצל רשויות הרווחה בדבר הזנחת הקטינים; תנאי מגוריהם הבלתי סבירים ואלימות המבקשים כלפיהם; הניסיונות של גורמי הטיפול בקהילה להציע למבקשים מענים טיפוליים וסיוע חומרי וחוסר ההיענות שלהם לניסיונות אלה; התרשמות גורמי הרווחה וגורמים נוספים שטיפלו במשפחה או נחשפו אליה, מהופעתם החיצונית של הקטינים, מצבם הרפואי והנפשי, התנהגותם וכישורי התקשורת שלהם, שמעידים על הטיפול הלקוי שהם זוכים לו. ממצאים אלה אף מעוגנים בעדויות של גורמי הטיפול השונים, שנחשפו להתנהלות של התא המשפחתי ויחידיו, במהלך השנים. ממצאים אלה גם עולים בקנה אחד עם ההתרשמות השלילית של המומחית, עורכת חוות הדעת הראשונה, מהמפגשים בין המבקשים לקטינים, עליה עמדו בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי. מאפייני האישיות הלקויים באו לידי ביטוי במפגשים אלה מה שהותיר את הקטינים מתוסכלים, מבולבלים, טעונים ועייפים ועם עומס רגשי עצום. על רקע ממצאים אלה המסקנה של המומחים הייתה כי אף אחד מהמבקשים, ביחד ולחוד, אינו מסוגל לדאוג לקטינים בשל התנהגותו ומאפייני האישיות שלו וכי אין סיכוי שהתנהגותם או מצבם ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל אצל רשויות הרווחה. נמצא, כי המבקשים לא היו פתוחים ולא מוכנים לאחוז ביד שהושטה לעברם, לא סברו כי הם זקוקים לעזרה ולא ראו צורך לשנות את אורחות חייהם. התוצאה אם כן ברורה ובלתי נמנעת. הספיקות שהביע בית המשפט לענייני משפחה, ההתלבטות שליוותה אותו במהלך הדיונים לפניו, פניותיו לשירותי הרווחה לבחון את עמדתם פעם נוספת מלמדים על הרגישות הרבה שבה הוא ניהל את ההליך לפניו. גם העובדה שהוא מינה מומחה נוסף מלמדת על כך. בית המשפט לענייני משפחה גילה הבנה עמוקה למצבם של המבקשים ולתוצאה הקשה שמסתמנת וביקש, משום כובד האחריות, לוודא שזו התוצאה ואין בילתה. אין בהתנהלות זו כדי להצביע על כך שהתוצאה הסופית אינה נכונה או אינה ראויה. את העובדה ששירותי הרווחה לא נחפזו לפתוח בהליכים משפטיים וגם משעשו כן נדרשו לבדיקות חוזרות ונשנות יש לזקוף לזכותם. הזהירות בה נהגו וחלוף הזמן עד לקבלת ההחלטה ולנקיטת הצעדים המשפטיים נתן בידי המבקשים פרק זמן ארוך להפנים את הקושי והחומרה בהתנהלותם ולהראות צפי לשינוי. המבקשים כשלו בכך עד שלא נותרה ברירה אלא לפעול בהליכים משפטיים על מנת לשמור על שלומם ושלמותם הפיזית והנפשית של הקטינים, עד כדי אימוצם. גם אמירות כאלה או אחרות של המומחית בדבר שינוי שחל בהתארגנות המבקשים בכל הקשור לניהול הבית ובמציאת עבודה לאב, אין בהן כדי לשנות. בהמשך הדברים, אחרי שהיא מציינת את השינוי האמור, כותבת המומחית בחוות הדעת כי למרות המשבר העמוק שחוו המבקשים, הוצאת הילדים מהבית, לא מצאה הבנה עמוקה אצלם בנוגע לאחריותם לכך וכי אל מול השינוי עליו הצביעה מצאה ביטויים רבים אחרים לחוסר השינוי בהתנהגותם. העובדה כי המבקשים מגדלים שני ילדים קטינים, שנולדו להם במהלך ההליכים המשפטיים ביחס לקטינים, לא נעלמה מעיני המומחים, שירותי הרווחה ובתי המשפט שדנו בעניינם. בה במידה העובדה כי הבת הקטנה מבין ארבעת הקטינים שבית המשפט לענייני משפחה הורה על אימוצם, הוצאה מחזקתם בסמוך מאוד לאחר לידתה מבלי שניתנה להם ההזדמנות להוכיח מסוגלות כלפיה. עיון בחוות הדעת מלמד, כי בחינת המסוגלות של המבקשים נעשתה ביחס לכל הקטינים יחדיו וכל אחד מהם לחוד. עמד על כך בית המשפט המחוזי באריכות ואף הפנה למובאות מתוך חוות הדעת. בהקשר זה עשו המומחים עבודה נאמנה עת נדרשו לבדיקה פרטנית של מצב כל אחד מהקטינים, למעט הבת הקטנה, ולקשר של המבקשים עם כל אחד מהם וידעו לאפיין את חוסר המסוגלות ביחס לכל קטין בהתאם לגילו, בשלותו הנפשית וצרכיו המיוחדים. אשר לילדה הקטנה, דומה שהמומחים צפו 'היזק צפוי', לבת הזו נוכח ניסיון העבר ונוכח התנגדותם של המבקשים מלהעמיד עצמם, אותה עת, לבדיקה פסיכיאטרית או בדיקת מסוגלות הורית עליה הורה בית המשפט לנוער ואף שניתנה הזדמנות לעשותה במסגרת ערעור שהוגש בנושא זה לבית המשפט המחוזי. זאת ועוד, המומחה הנוסף צפה במפגש בין המבקשים לבת הקטנה. הממצאים לא היו מעודדים. המומחה מצא כי המבקשים מציפים את הקטנה בגירויים, לא מגלים תובנה ביחס לשלב ההתפתחותי בה היא נמצאת, מציעים לה משימות לא מתאימות ומתעקשים שתבצע אותן גם כשברור שהן מעבר ליכולותיה והם אינם מהווים עבורה גורם מרגיע. האפשרות לצמצום תוצאות האימוץ זכתה להתייחסות נרחבת בפסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה כמו גם בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. המומחית, נותנת חוות הדעת הראשונה, המליצה על צמצום האימוץ ביחס לשלשת הילדים הגדולים יותר, כך שהם יפגשו עם המבקשים שלוש פעמים בשנה וביחס לבת הקטנה המליצה המומחית שלא לצמצם את תוצאות האימוץ. תסקיר משלים שניתן מאוחר יותר, מאת העו"ס לחוק האימוץ, במסגרתו פורטה התרשמות העו"ס מהמפגשים בין המבקשים והקטינים, המליץ שלא לצמצם את תוצאות האימוץ כלל. לאחר שני דיוני הוכחות מונה, כזכור, בהסכמת הצדדים, מומחה נוסף מטעם ביהמ"ש לענייני משפחה. האחרון, בחוות דעתו, שהוגשה ביום 20.6.2021, המליץ שלא לצמצם את תוצאות האימוץ כלפי המבקשים. המומחה הנוסף מצא כי המבקשים אינם מסוגלים להשלים עם אימוצם של הקטינים, הם נעדרי יכולת להכיר במעמדם המשני ביחס להורים שמיועדים לאימוץ ולא יהיו מסוגלים להימנע מתחרות עמם מה שיגרום לקטינים קונפליקט נאמנויות. בית המשפט לענייני משפחה בחר לקבל את חוות דעתו של המומחה הנוסף. בית המשפט המחוזי לא מצא להתערב בקביעה זו, ובצדק. מאז יום 13.2.2020 ועד שבית המשפט המחוזי נתן את פסק-דינו התקיימו המפגשים במתכונת התלת-שבועית שפורטה לעיל, כשליווי הביקורים נעשה על ידי ארבע עו"ס שונות לחוק האימוץ. בית המשפט לענייני משפחה כמו גם בית המשפט קמא עודכן בהתנהלות הביקורים בתסקירים שהוגשו להם. מהתסקירים עולה, כי בצד אינטראקציות חמות ואוהבות של המבקשים כלפי ילדיהם, מתקיימים בחדר הביקורים גם אינטראקציות קשות, מורכבות ואף פוגעניות כלפי הקטינים. וכך, בעוד שהמבקשים עותרים חזור ושוב להרחבת הביקורים (והתסקירים התייחסו לכך), המשיב עתר להפסיק את הביקורים לאלתר (והתסקירים התייחסו אף לכך). למרבה הצער, עיון בתסקירים שצורפו לתגובת המשיב, שהאחרון והעדכני ביותר הוגש לבית המשפט קמא לפני כשלושה חודשים בלבד (ביום 16.11.2021) מעלה תמונה עגומה למדי שחוזרת על עצמה כל פעם מחדש: המבקשים מנצלים את המפגשים לצורך העברת מסרים לקטינים שיעמיקו את קונפליקט הנאמנויות שלהם למשפחות האומנה שמגדלות אותם. כך לדוגמא, בתסקיר האחרון (מיום 16.11.2021) מתואר כי בביקור שהתקיים ביום 14.11.2021 מסר המבקש לאחד הקטינים שני ספרים שבאחד מהם היה רשום מספר הטלפון הנייד של המבקש. מהתסקירים עולה כי אין מדובר במעידה חד פעמית אלא התנהלות שלא השתנתה מאז נתן בית המשפט לענייני משפחה את פסק דינו ואף הולכת ומחריפה מביקור לביקור. כעולה מאותה התנהלות הקטינים, שגם כך קרועים בין העולמות של שתי המשפחות וחווים קונפליקט נאמנויות קשה, נמצאים במתח לקראת אותם ביקורים וחוזרים מהביקורים נסערים, כל קטין בדרכו שלו. מהתיאורים שפורטו בתסקירים ניכר כי הקשר של הקטינים עם המבקשים באותם הביקורים מציף אותם רגשית וגורם לטלטלות בחייהם עם משפחות האומנה באופן שמאיים לסדוק ולפגוע פגיעה של ממש בתחושת השייכות, המוגנות והביטחון שהקטינים רכשו בבתי האומנה. משבאנו לכאן – על אף התוצאה הקשה מבחינת המבקשים ועם כל ההבנה לרצונם העז להשאיר את הקטינים בחזקתם – חזקה עלינו טובתם של הקטינים. אמליץ, אפוא, לחבריי לדחות את הבקשה ולהותיר את פסקי הדין של בית המשפחה ובית המשפט המחוזי על כנם. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שטיין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ש' שוחט. ניתן היום, ‏ה' באדר ב התשפ"ב (‏8.3.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21089160_W08.docx חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1