בילאל זרעיני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8916/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8916/11 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערער: בילאל זרעיני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.11.11 בת"פ 31844-05-11 שניתן על ידי כבוד השופט א' קולה תאריך הישיבה: י' בניסן התשע"ב (2.4.2012) בשם המערער: עו"ד רימונה שלג בשם המשיבה: עו"ד ארז בן ארויה בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס, עו"ס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.11.2011 בת"פ 31844-05-11 (כבוד השופט א' קולה). נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של ניסיון לפציעה בנסיבות מחמירות, עבירות בנשק והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לפי המתואר בכתב האישום בין משפחת המערער לבין משפחת עדווי קיים סכסוך. ביום 7.5.2011 הגיע המערער לקרבת ביתו של אמל עדווי כשהוא מצויד ברימון הלם. כשהיה המערער במרחק של כ-20 מטר מאמל עדווי ומספר אנשים נוספים שישבו מחוץ לבית, הוא השליך לעברם את הרימון, שהתפוצץ במרחק של מטרים ספורים מהם. מיד לאחר מכן נמלט המערער מהמקום. יום למחרת, הגיעו שוטרים לביתו של המערער על מנת לעכבו. כשהבחינו במערער, יצא אחד מהשוטרים מהניידת והחל לרדוף אחריו תוך שהוא קורא לו לעצור. המערער התעלם מקריאותיו של השוטר ונמלט מהמקום, עד שלבסוף נעצר. ביום 22.6.2011 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות שיוחסו לו, בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון וביום 14.11.2011 הטיל עליו עונש של 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, שמונה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים וכן קנס בסך של 5,000 ש"ח. בגזר דינו, התייחס בית המשפט לתסקיר שירות המבחן, שבו צוין כי המערער הביע נכונות להשתלב בהליך טיפולי, ולהמלצת שירות המבחן להטיל עליו צו מבחן למשך שנתיים וכן של"צ. בנוסף, בית המשפט התייחס לחומרת העבירות שביצע המערער. בעניין עבירת הנשק, ציין בית המשפט כי מדובר בעבירות שהפכו למכת מדינה. כמו כן, התייחס בית המשפט לכך שהמערער לא רק נשא נשק אלא אף השתמש בו וזרק אותו לעבר קבוצת אנשים במטרה לפגוע. בית המשפט קבע כי המערער אמנם הודה בסופו של דבר בעבירות שיוחסו לו, אך עשה כן במהלך ישיבת ההוכחות השנייה בתיק ולא בטרם החל ניהול המשפט. מבחינת נסיבות לקולה, התייחס בית המשפט לכך שבסופו של יום התחרט המערער, לכך שאין לו עבר פלילי וכן לגילו הצעיר. כמו כן, התייחס בית המשפט לכך שאיש לא נפגע ממעשיו של המערער וכן לכך שמדובר ברימון הלם, שפגיעתו מועטה. בית המשפט נתן משקל להמלצת שירות המבחן, אך קבע כי הוא אינו מקבלה. זאת, שכן שירות המבחן שקל רק את האינטרס השיקומי ולא התחשב בשיקולי הענישה האחרים דוגמת גמול והרתעה. מכאן הערעור שלפנינו במסגרתו טוען המערער נגד חומרת העונש שהוטל עליו. ראשית, מפנה המערער לתסקיר החיובי מטעם שירות המבחן שהוגש בעניינו. בהקשר זה מדגיש המערער את העובדה כי בתסקיר צוין כי עונש מאסר בפועל עלול להשפיע עליו לרעה מבחינה נפשית. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן לתסקיר את המשקל ההולם וסטה מהמלצותיו מבלי שהיו לו נימוקים כבדי משקל. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל הולם לשיקולי השיקום לנוכח נסיבותיו האישיות וכן כי לא נתן משקל מספק לכך שהוא הודה במיוחס לו, חסך בזמן שיפוטי והביע חרטה כנה. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט בכך שבחר להחמיר בעונשו רק בשל העובדה ששוררת "מכת מדינה" בכל הקשור לעבירות בנשק ומבלי להתחשב בנסיבותיו האישיות ובכך שאין לו עבר פלילי כלל. המערער מוסיף וטוען שנסיבותיו האישיות החריגות מצדיקות הקלה בעונש. כך, טוען המערער כי הוא הודה במיוחס לו, הביע חרטה כנה על מעשיו ומעוניין לעבור הליך טיפולי. עוד טוען המערער כי הוא פעל תחת לחץ חברתי וכי זו לו הפעם הראשונה שמוטל עליו עונש מאסר. לטענתו, בנסיבותיו של מקרה זה היה על בית המשפט לאפשר לו לעבור הליך שיקום, כפי שהמליץ שירות המבחן. לבסוף, טוען המערער כי לא ניתן משקל כלל לקיומו של הסכם סולחה שבמסגרתו התחייבו הצדדים שלא לחזור בעתיד על מעשי אלימות וכן כי ייפנו בבקשה לביטול התלונה. מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי ועל נימוקיו. בטיעוניה, מדגישה המשיבה את חומרת העבירה ואת העובדה שהמערער זרק רימון הלם במרכז הכפר, לעבר קבוצת אנשים בכוונה לפגוע. עוד טוענת המשיבה כי צדק בית המשפט המחוזי בכך שנתן משקל מכריע לשיקול ההרתעה על פני שיקול השיקום. לעניין הסכם הסולחה טוענת המשיבה כי הוא צופה פני עתיד, לכל היותר. עוד טוענת המשיבה כי המערער טרם שילם את הקנס שהוטל עליו. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2009, בפסקה 11)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה ברורה שכזו לחומרה. בנוסף, איננו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית. בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים והעונש שהוטל על המערער הוא עונש ההולם את המעשים שביצע ואת נסיבות העניין. המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ביותר. המערער, לא רק שנשא רימון הלם, אלא שעשה בו שימוש וזרק אותו לעבר קבוצת אנשים במטרה לפגוע בהם. לא רק זאת, אלא שהוא לא נענה לקריאת השוטר שביקש לעכבו וניסה להימלט מהמקום. רבות כבר נכתב על הסכנה הטמונה בעבירות בנשק ועל הצורך לנקוט במדיניות ענישה מחמירה ומרתיעה. לפיכך, לא מצאנו מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה אין לקבל במקרה זה את המלצת שירות המבחן, שנתן משקל מכריע לשיקול השיקומי. בנוסף, לא שוכנענו כי נסיבותיו האישיות של המערער, המתוארות בהרחבה בהודעות הערעור, מצדיקות במקרה זה הקלה בעונשו. נוסיף, כי אכן בית המשפט המחוזי לא התייחס בגזר דינו להסכם הסולחה, אך אין בכך כדי לשנות ממסקנתנו כי העונש הוטל על המערער הוא עונש ראוי בנסיבות העניין. סוף דבר, שוכנענו כי העונש שהוטל על המערער הולם את העבירות שביצע ואת כלל נסיבות המקרה ואנו דוחים אפוא את הערעור. נוסיף, כי חזקה על שירות בתי הסוהר כי הוא מודע למצבו הנפשי של המערער וייערך לספק לו טיפול הולם. החלטתו של השופט נ' הנדל מיום 4.12.2011 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המערער מבוטלת בזו. המערער יתייצב ביום 6.5.2012 עד השעה 9:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת לתחילת ריצוי עונשו. ניתן היום, י"ג בניסן התשע"ב (5.4.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11089160_H04.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il