פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 8915/09
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 8915/09
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט י' דנציגר
המערער:
מחמוד אבו לטיפה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.09.2009 בת"פ 275/08 שניתן על ידי כבוד השופטת נ' בן-אור
בשם המערער:
עו"ד לאה צמל
בשם המשיבה :
שרות המבחן למבוגרים:
מתורגמן לערבית:
עו"ד אושרה פטל
הגב' ברכה וייס
עותמאן בדריה
פסק-דין
השופטת א' פרוקצ'יה:
1. המערער הורשע ביחד עם נאשם נוסף (להלן: השותף) על פי הודאתם בעבירות כתב האישום שתוקן לצורך הסדר טיעון. המערער בענייננו הורשע בשלוש עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, חמש עבירות של שהייה בישראל שלא כדין, שלוש עבירות של התחזות לאדם אחר, בנסיון לשוד בנסיבות מחמירות, נסיון תקיפה לשם גניבה, חבלה בנסיבות מחמירות, ונשיאת נשק. שותפו של המערער הורשע בחלק מן העבירות בהן הורשע המערער, אשר בוצעו על ידי השניים בצוותא חדא.
עיקרן של העבירות בהן הורשע המערער נוגעות לסדרה של מעשי שוד של מוניות שהמערער ביצע עם השותף ועם אחרים, תוך ביצוע מעשי אלימות בנהגי המוניות. העבירות בוצעו בעת שהמערער שהה בישראל שלא כדין.
2. על פי האישום הראשון, הורשע המערער ביחד עם אחר בשוד מונית בירושלים תוך ביצוע מעשי אלימות קשים כלפי נהג המונית. על פי האישום הרביעי, הורשע המערער בארוע דומה של שוד מונית, גם הוא מלווה במעשי אלימות קשים כלפי נהג המונית אשר ארע ביום 21.11.2008 בירושלים. בארוע נוסף ביום 23.11.2008, עצרו המערער ושותפו מונית באזור תל-אביב כשברשותם מיכל גז מדמיע. הם בקשו מנהג המונית להסיעם לירושלים, והציגו בפניו תעודות זהות ישראליות שאינן שייכות להם. במחסום משטרתי הבחינו השוטרים כי התעודות אינן שייכות לנאשמים ועצרו אותם.
על פי האישום השני, המערער הורשע בארוע עברייני נוסף שארע ביום 23.4.2008 בתל-אביב, כאשר עצר, ביחד עם שניים אחרים שזהותם אינה ידועה, נהג מונית, ותוך שימוש באלימות קשה שדדו ממנו את המונית.
בארוע נוסף ביום 17.11.2008, נשוא האישום השלישי, בעיר ראשון לציון, עצר המערער מונית, ותוך כדי נסיעה התיז על הנהג גז מדמיע. בעזרת שימוש באקדח כלפי המערער ואדם נוסף שסייע לו במקום, הצליח הנהג להימלט עם מוניתו מהמקום.
על פי האישום השישי, הורשע המערער בעבירות של חבלה בנסיבות מחמירות, שהייה בישראל בניגוד לחוק ונשיאת נשק בכך שבעקבות סכסוך שנתגלע בינו לבין אחרים, הגיע למקום הימצאם כשברשותו אקדח בו החזיק שלא כדין, וירה מספר יריות לעבר יריביו. כתוצאה מכך, נפגע אחד מהם בכף רגלו.
3. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת נאוה בן-אור) סקר את היבטי החומרה הנילווים למעשי המערער, ועמד על כך כי מדובר בשלושה מעשי שוד מונית שצלחו, ושני מעשי עבירה שלא הושלמו – האחד מהם מגיע כדי נסיון שוד, שבו נהג המונית הצליח להניס את השודדים באמצעות ירי באקדחו, ואילו האחר לא הושלם שכן שוטרים עצרו את המערער ושותפו במונית בה נסעו, לאחר שגילו כי הם נושאים תעודות זהות לא להם. כן היה המערער מעורב בתקרית ירי חמורה, שנתלוותה לה פציעה של בעל ריבו. בית המשפט פסק, כי החומרה שבמעשי המערער מתבטאת ביסוד הביצוע בחבורה, בשוד נהגי מוניות שהפכו קרבנות מזדמנים שיכולתם להתגונן מוגבלת, ובפגיעה הקשה בשירות ציבורי חיוני המתלווה לעבירות אלה. כן עמד בית המשפט על החומרה המיוחדת המאפיינת את מעשי האלימות הקשים שהתלוו למעשי השוד והצביע על גורם השיטה שאפיינה את המעשים; הוא עמד גם על כך שמעשי השוד, בוצעו בעת שהמערער ושותפו שהו שלא כדין בישראל, תוך שימוש בתעודות זהות לא להם.
בית המשפט קמא דחה את הטענה כי מצוקה כלכלית הובילה את המערער ושותפיו לביצוע העבירות, משהם עבדו והשתכרו למחייתם קודם להסתבכותם בפלילים. הוא בחן גם את הרשעותיו הקודמות של המערער, והסיק כי בענישה הקודמת, שכללה גם עונש מאסר, לא היה כדי להרתיעו, וכי השימוש באלימות מאפיין גם את מעשיו הקודמים.
לקולא, התחשב בית המשפט בגילו הצעיר של המערער, יליד שנת 1986, בהודאתו בעבירות, וכן בנסיבותיו האישיות כפי שבאו לידי ביטוי בתסקיר קצין המבחן.
4. על המערער נגזרו 6.5 שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, ובלבד שלא יעבור כל עבירת אלימות או נשק מסוג פשע, וכן 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שהתנאי הוא שלא יעבור עבירה לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.
5. המערער ערער לבית המשפט העליון על חומרת עונשו. נימוק הערעור היחיד שהועלה על ידו נסב על הטענה כי הוא ריצה כ-7 חודשי מעצר ברשות הפלסטינית בשל העבירה שיוחסה לו בפרט האישום השישי בכתב האישום המתוקן, המתייחס לארוע הירי ביריביו. לטענת ב"כ המערער, בעקבות תלונתם של קרבן הפגיעה ואביו שהופנתה לרשות הפלסטינית, נעצר המערער בידי הרשות, ושהה בכלא שם מיום 27.4.2008 ועד ליום 6.11.2008, מועד בו שוחרר בערבות. הטענה כי יש לנכות את תקופת מעצרו ברשות מעונש המאסר שנגזר עליו בהליך זה נטענה בפני בית משפט קמא במסגרת הטיעונים לעונש, אך לא נתקבלה על ידי בית המשפט. ב"כ המערער מפנה לסעיף 11 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 הקובע כי מעצר או מאסר שריצה נאשם בחוץ לארץ בגין עבירה בה הורשע בישראל ינוכה מן העונש שעליו לשאת בישראל בשל אותה עבירה.
6. במסגרת הדיון בערעור, הסכימה הפרקליטות במישור העקרוני כי ככל שיוכח במסמכים מאומתים כי המערער הוחזק במעצר ברשות הפסלטינית בהקשר לעבירה נשוא אישום מס' 6, היא לא תתנגד לניכוי תקופה זו מתקופת המאסר הכוללת שנגזרה על המערער בהליך זה.
7. ביום 17.10.2010 הגישה ב"כ המערער, לבקשת בית המשפט, מסמכים מבית המשפט המחוזי ברמאללה, מאושרים בידי הממונה על העזרה המשפטית על פי סעיף 8 לצו שעת חירום (יהודה ושומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) (שטחי המועצה הפסלטינית – עזרה משפטית בעניינים אזרחיים), התשנ"ט-1999. בקשתה על פי מסמכים אלה היא, כי ינוכו מימי המאסר שנגזרו על המערער בהליך זה 6 חודשים ו-9 ימים, בהם הוחזק המערער במשמורת הרשות הפלסטינית בגין עבירת הירי בה הורשע בהליך זה.
המדינה הודיעה כי היא אינה מתנגדת לניכוי ימי המעצר/המאסר, על פי המבוקש.
8. לאור בקשת המערער, ובהסכמת המדינה, אנו מקבלים את הערעור, ומחליטים כי מעונש המאסר שנגזר על המערער ינוכו 6 חודשים ו-9 ימים שבהם הוחזק המערער במעצר/מאסר ברשות הפלסטינית בשל הארוע בגינו הורשע על פי האישום השישי לכתב האישום.
ניתן היום, ל' אדר א, התשע"א (6.3.2011).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09089150_R06.doc יט
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il