פלוני נ. פלוני

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 8913/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. תירוש מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ 3. הסוכנות היהודית לארץ ישראל 4. רשות מקרקעי ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מיום 14.12.2021 בתמ"ש 43311-10-19 שניתנה על ידי כבוד השופט א' כץ בשם המערער: עו"ד תומר גלילי; עו"ד חנן שטיינר פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט א' כץ) מיום 14.12.2021 בתמ"ש 43311-10-19 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. המערער והמשיבה 1 (להלן: המשיבה) הם אחים המנהלים ביניהם הליך, שעניינו סכסוך על הזכויות במשק המצוי בשטחה של המשיבה 2 (להלן: האגודה), אותו הורישו הוריהם המנוחים (להלן: המנוחים). לטענת המערער, המנוחים התחייבו להעניק לו את הזכויות במשק לאחר פטירתם. עם זאת, בשל סכסוך גירושין בינו ובין גרושתו, חתם עם המשיבה על הסכם למראית עין שלפיו הוא מוותר על זכותו להירשם כ"בן ממשיך", אך כל הזכויות במשק יוותרו שלו. לטענת המערער, המשיבה הטעתה את אביהם וגרמה לו להורות בצוואתו כי הזכויות במשק יעברו אליה לאחר פטירתו. ביום 5.1.2020 הגישה האגודה כתב הגנה בה הגדירה את עצמה כ"נתבעת פורמלית" והודיעה כי עמדתה היא שהאגודה אינה צד לסכסוך ולא נדרש ממנה סעד כלשהו, ולפיכך כי יש לדחות את התביעה כלפיה. ביום 21.5.2020 הגישה המשיבה בקשה לסילוק התביעה על הסף, וטענה כי ההליך מבוסס על טענתו של המערער כי מגיעות לו זכויות במשק מכוח היותו "בן ממשיך", אף שהמערער ניהל הליך משפטי נגד גרושתו בו טען כי הוא אינו זכאי לזכויות של "בן ממשיך" – וטענותיו התקבלו (להלן: הליך הגירושין). משכך טענה המשיבה כי קיים השתק פלוגתא המונע מן המערער לטעון בהליך משפטי אחר כי הוא זכאי לזכויות של "בן ממשיך", ויש לסלק את תביעתו על הסף. לאחר קבלת תגובת המערער לבקשה לסילוק על הסף, ביום 17.6.2020 נתן המותב החלטה בה דחה את הבקשה וקבע: "סילוק על הסף הינו סעד קיצוני אשר יש להעניקו רק כאשר ברור לבית המשפט מכל ספק כי על פי העובדות והטענות העולות מן התובענה אין התובע יכול לקבל בשום אופן את הסעד לו עתר. במקרה דנן לאור הטענות הסותרות של הצדדים, לא מצאתי לנקוט בסעד קיצוני זה" (להלן: ההחלטה בבקשה הראשונה לסילוק על הסף). ביום 3.11.2020 קבע המותב דיון קדם משפט ליום 25.1.2021. ביום 20.1.2021 הגישה האגודה בקשה לסילוק על הסף ובה טענה כי קם נגד המערער השתק פלוגתא בשל הליך הגירושין. למחרת נתן המותב החלטה בה הורה למערער להגיב לבקשה בציינו: "מאחר שעל פניו נראה לכאורה שיש טעם בטענות [האגודה] מבטל ישיבת קדם המשפט הקבועה ליום 25.1.2021 [...] [המערער] ישקול למשוך את התביעה ללא צורך במתן החלטה ואז ישקול בית המשפט שלא לחייבו בהוצאות או בהוצאות מינימליות" (להלן: ההחלטה בבקשה השנייה לסילוק על הסף). ביום 27.1.2021 הגיב המערער לבקשת האגודה לסילוק התביעה על הסף וטען כי האגודה הגישה העתק מדויק של הבקשה לסילוק על הסף שהגישה המשיבה, ובכך הטעתה את בית המשפט אשר לא הבחין כי מדובר בבקשה שכבר הוכרעה, ונתן בה הכרעה חדשה שאף מבטלת את הדיון שנקבע. המערער טען עוד כי האגודה הודיעה כי היא נתבעת פורמלית בלבד, ולפיכך לא הייתה רשאית לפעול בניגוד להודעה זו. על כן, טען המערער כי יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף ולקבוע מועד דחוף לדיון קדם משפט. לאחר קבלת תשובת האגודה לטענות המערער, ביום 7.3.2021 קבע המותב כי יתקיים דיון קדם משפט ביום 5.4.2021. קדם המשפט שנקבע ליום 5.4.2021 נדחה בשל אילוצי בית המשפט, והתקיים ביום 13.12.2021. בפתח הדיון עתר ב"כ המערער לפסילת המותב. לטענת ב"כ המערער "ההתנהלות" בתיק מצדיקה את פסילת המותב. נטען כי עברו שנתיים מהגשת התביעה לפני שהתקיים דיון, וכן כי ניתנה "החלטה והיפוכה" ביחס לבקשה לסילוק על הסף. ב"כ המערער טען כי הבקשה שהגישה האגודה זהה "מילה במילה" לבקשה שהגישה המשיבה, וזאת לאחר שהאגודה הודיעה שהיא כלל אינה צד לסכסוך, ולאחר מכן בית המשפט קמא "מקבל את הבקשה על המקום, ואומר שיש בה ממש, מבטל דיון שהיה קבוע באותו שבוע". ב"כ המערער הוסיף והלין על החלטות דיוניות נוספות שניתנו, וטען כי על המותב לפסול את עצמו שכן מתקיימות נסיבות שיש בהן חשש ממשי למשוא פנים. ב"כ המשיבה טען מצידו כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי, ביום הדיון, אף שהיא עוסקת בהחלטה שניתנה זמן רב קודם לכן. לגופו של עניין טען ב"כ המשיבה כי לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים, אלא שהמערער חושש מכך שהמותב הוא שדן בהליכים הקודמים שבהם טען המערער כי אינו זכאי לזכויות "בן ממשיך". ב"כ האגודה טען אף הוא כי דין הבקשה להידחות, והוסיף כי המערער גרם לאגודה נזקים כלכליים בריבוי הליכים שניהל מולה, ולפיכך כאשר ראה כי בקשת המשיבה לסילוק על הסף נדחתה, הוא הִגִּישָׁהּ בעצמו מאחר שהאגודה הייתה צד לכל ההליכים ולכן היא רשאית לעשות שימוש בכל החומרים והמסמכים. ביום 14.12.2021 דחה המותב את בקשת הפסלות, וקבע כי ההחלטות אינן מגלות כל חשש למשוא פנים וכי גם "פוזיטיבית [...] אין משוא פנים כזה". המותב ציין כי הבקשות לסילוק על הסף הוגשו על-ידי בעלי דין שונים, והוסיף כי האגודה הייתה צד להליך הגירושין, ולפיכך סבר כי יש טעם בטענתה להשתק פלוגתא ולהשתק שיפוטי "זאת במיוחד כאשר האגודה אינה צד ישיר לסכסוך בין [המערער] ל[משיבה]". המותב הדגיש, עם זאת, כי לאחר שהמערער עמד על תביעתו נקבע דיון בהליך. כמו כן קבע המותב כי ניתן "בשלב זה" להיזקק לטענה שהעלה ב"כ האגודה ולפיה המערער לא שילם אגרה בגין כל הסעדים שביקש, ולפיכך הורה על תשלום הפרשי האגרה בתוך שבעה ימים, שאם לא כן תישקל מחיקת התובענה על הסף. לבסוף חייב המותב את המערער בהוצאות הצדדים בסך של 6,000 ש"ח לכל אחד מן הנתבעים 2,1 ו-4 ועוד 1,000 ש"ח לטובת יו"ר האגודה והמשיבה, כל אחד, אשר התייצבו לדיון בעצמם. מכאן הערעור שלפניי, בו חוזר המערער על טענותיו ומוסיף כי החלטותיו השונות של המותב בשתי הבקשות הזהות לסילוק על הסף הן "מנוגדות ושרירותיות" והן מלמדות כי דעתו של המותב "ננעלה", משהביע עמדה המנוגדת לעמדה שלו עצמו בהחלטה בבקשה הראשונה לסילוק על הסף, מבלי לקבל את עמדת המערער, תוך "אמירה מפורשת שאם ימשוך המערער את תביעתו, ישקול [המותב] לחייב בהוצאות מופחתות". בהקשר זה טוען המערער כי הבקשה הראשונה לסילוק על הסף הוגשה על-ידי "בעלת דין ישירה" והמותב דחה אותה בקבעו כי מדובר בסעד "מרחיק לכת וקיצוני", ואילו כאשר הוגשה אותה הבקשה על-ידי האגודה, המצהירה כי כלל אין לה יריבות עם המערער, שינה המותב מהחלטתו, ביטל את הדיון הקבוע והביע דעתו כי דין התביעה להיות מסולקת. עוד טוען המערער כי גם העובדה שהמותב העלה את סוגיית האגרה בדחותו את בקשת הפסלות, כשנתיים לאחר הגשת התביעה, פוגעת במראית פני הצדק ומהווה "רמיסת זכויות [המערער]". באשר לטענה כי בקשת הפסלות הועלתה בשיהוי טוען המערער כי סבר שעל התביעה שהוגשה בשנת 2019 חלות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולפיהן המועד להעלאת טענת פסלות הוא בדיון הראשון. המערער טוען כי בענייננו אין מדובר ב"החלטות שיפוטיות" אלא בהבעת דעה קדומה שלפיה "יש טעם בבקשת הסילוק" והנוגעת לעצם המשך ניהול ההליך, טרם שהוגשו תצהירים ונשמעו עדויות – ומשכך כי יש להורות על פסילת המותב. עיינתי בערעור על נספחיו, ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא מצאתי בעניינינו כי הוכח חשש ממשי כזה. העובדה כי המותב נתן החלטה שונה בבקשה זהה שהגישו בעלי דין שונים, אינה מצביעה, כשלעצמה, על משוא פנים נגד המערער. המותב הבהיר בהחלטתו בבקשת הפסלות כי סבר שהשוני בזהות מבקשת הסילוק על הסף מצדיקה מתן החלטה שונה, ואם המערער סבור כי זוהי הנמקה שגויה, הדרך להשיג עליה היא בדיון שיתקיים בבקשה לגופה, וככל שיידרש בהליכי ערעור מתאימים, אך לא בהליכי פסלות שופט (ראו: ע"א 53/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (19.1.2021)). אף לא מצאתי ממש בטענה כי המותב הביע עמדה נחרצת בנוגע להמשך ניהול ההליך. המותב הדגיש, ב"רחל בתך הקטנה", ביחס לבקשה השנייה לסילוק על הסף כי "על פניו נראה לכאורה שיש טעם בטענות" (ההדגשה הוספה). מכאן ברי כי, בניגוד לטענת המערער, המותב לא קבע מסמרות בשאלת הסילוק על הסף, אלא ביקש את התייחסות המערער ולאחר שהלה הודיע כי הוא עומד על תביעתו – נקבע דיון בתביעה. בנסיבות אלה, מקובלת עלי עמדת המותב כי אין כל בסיס לחשש שהועלה בבקשה למשוא פנים מצידו כלפי מי מהצדדים, וחזקה עליו כי ישמע את טענות הצדדים ויכריע בהן לגופו של ענין. החלטת המותב להורות למערער להשלים את תשלום האגרה אף היא החלטה דיונית, שהליך הפסלות אינו האכסניה המתאימה לבירורה. נוכח המסקנה שאליה הגעתי, איני רואה מקום להידרש לטענת המערער כי בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שהיו בתוקף בעבר, רשאי היה להמתין עם העלאת טענת הפסלות עד לדיון הראשון. אעיר, עם זאת, כי ספק אם טענה זו נכונה, נוכח הוראת התקנות כי הטענה תועלה בתחילת הדיון בתובענה או בערעור, ולפני כל טענה אחרת" (תקנה 471ב; ההדגשה הוספה). מכל הטעמים המפורטים, הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏א' באדר א התשפ"ב (‏2.2.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 21089130_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1