אוראל כשיוף נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8912/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8912/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: אוראל כשיוף נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 8.11.09 בת"פ 22199-04-10 שניתן על-ידי השופט רוזן תאריך הישיבה: ט"ז בטבת התשע"א (23.12.10) בשם המערער: עו"ד רפי ליטן בשם המשיבה: אין התייצבות בשל שביתה פסק-דין א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט רוזן) מיום 8.11.09 בת"פ 22199-04-10, בגדרו נגזרו על המערער 20 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו); 20 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירות לפי סעיפים 144(החזקת נשק) ו - 275-274 (תקיפה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, או כל עבירה אחרת של אלימות פיזית כלפי גוף אדם; קנס כספי בסך של 10,000 ₪ או 150 ימי מאסר תמורתו; הפעלת עונש מאסר מותנה של 3 חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המערער מהליך קודם, שירוצה בחפיפה לעונש המאסר שהוטל בהליך זה; 6 חודשי פסילה על תנאי מקבלת רשיון נהיגה או החזקתו, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה לפי סעיף 332 לחוק העונשין. רקע והליכים קודמים ב. המערער הורשע, על פי הודאתו, בהחזקת נשק שלא כדין (רימון יד), עבירה לפי סעיף 144(א) בצירוף סעיף 144(ג)(3) לחוק העונשין; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין לחוק; אי חגירת חגורת בטיחות, עבירה לפי תקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. ג. לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, בשעת לפנות בוקר ביום 11.4.10 נסע המערער ברכב בעיר בת-ים כשלצדו חבר (להלן קדמי). שוטרים בניידת הבחינו, כי הרכב נוסע במהירות והחלו להאיץ לעברו, ומשהבחין בכך המערער - סטה מן הדרך והמשיך בנסיעה לכיוון צפון. בהתקרבם לרכב, הבחינו שוטרי הניידת, כי קדמי אינו חגור כנדרש. המערער התבקש על ידי שוטר מן הניידת לעצור את הרכב בצד הדרך, ואף שסימן כי הוא נענה להוראתו - האיץ המערער את הרכב ונמלט מן הניידת, תוך שהוא מתעלם מקריאות השוטרים במערכת הכריזה לעצור. בשלב מסוים, בעוד הניידת נוסעת בצמוד לרכב, פנה המערער לקדמי ואמר לו דבר מה; מספר רגעים לאחר מכן נטל קדמי רימון יד הלם והשליכו על הכביש. ד. ביום 11.10.10 הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, וביום 8.11.10 נגזר דינו. בית המשפט הדגיש, כי השלכת רימון יד לעבר שוטרים העושים מלאכתם הוא מעשה מסוכן ביותר, אשר מעיד על תופעת הבריונות השוררת במקומותינו. בית המשפט ציין, כי עונשו של קדמי, שכלל גם כתב אישום חמור נוסף (בעבירות של נסיון שוד, שיבוש הליכי משפט וקשירת קשר לביצוע פשע), שימש אבן פינה בשיקולי הענישה של המערער, אף שהעונש שהושת על קדמי (במסגרת הסדר טיעון), 20 חודשי מאסר, הוא מתון ביחס לחומרת העבירות בהן הורשע. עם זאת הודגש, כי יש ליתן משקל לכך שהנסיבות האישיות של השניים שונות: קדמי צעיר מן המערער, עונשו הוסכם במסגרת הסדר טיעון "סגור" ועברו נקי; ואילו למערער עבר פלילי ותעבורתי, ובעת ביצוע העבירות האמורות היה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה. בקשת המערער לעיכוב ביצועו של גזר הדין נדחתה על ידי בית משפט זה (החלטת השופט הנדל מיום 9.12.10). ה. בערעור נטען, בין היתר, כי אין זה ראוי שיושת על המערער ועל קדמי עונש מאסר זהה (20 חודשי מאסר), שכן עונשו של קדמי כולל גם ענישה בגין עבירות שיוחסו לו בכתב האישום הנוסף. כמו כן צוין, כי קדמי ביצע את העבירות המיוחסות לו תוך שהוא מפר את תנאי מעצר הבית בו היה נתון, וכי חלקו של המערער בפרשה הוא שולי ביחס לחלקו של קדמי. נטען, כי נוכח האמור ראוי היה לאבחן בין מקרהו של המערער לזה של קדמי בעת גזירת הדין. נטען גם, כי שגה בית המשפט בציינו, שעברו הפלילי של המערער בעוכריו, שכן לחובתו הרשעה אחת בלבד בגין העלבת עובד ציבור. לבסוף נטען, כי שגה בית המשפט בכך שלא ייחס משקל לפסיקה שהוצגה על ידי המערער להמחשת רף הענישה הנוהג במקרים דומים ואף חמורים מזה של המערער. הדיון לפנינו ו. בדיון לפנינו חזר בא כוח המערער (עו"ד ליטן) על הטענות, והטעים כי לשיטתו לא היה מקום להשית על המערער ועל קדמי עונש מאסר זהה, וכי זו גם היתה עמדת המשיבה בעת הדיון בבית המשפט קמא. נטען בהקשר זה, כי המערער הסכים להסדר הטיעון שהוצע לו (אשר לא כלל הסכמה לעניין העונש) מתוך הבנה שעונשו של קדמי יהוה רף עליון, וכי עונשו שלו ייגזר מעונש זה, ולכן שגה בית המשפט קמא בהשיתו על המערער עונש מאסר זהה. הכרעה ז. המעשה בו הורשע המערער על פי הודאתו והעבירות הכרוכות בו ראויים ללא ספק לענישה מאחורי סורג ובריח. למערער גם עבר פלילי מסוים, אף כי לא מן המכבידים עד מאוד, והיה תלוי כנגדו בעטיו מאסר מותנה של שלושה חודשים בעבירות איומים והעלבת עובד ציבור, וכן בצקלונו עבר תעבורתי. ואולם, באשר למידת העונש, הטרידה אותנו הטענה הקשורה בעונש שהוטל על הנאשם השני בתיק, קדמי, שהוא אמנם בעל עבר נקי, אך צירף תיק בעל חומרה רבה, של מעשה מכוער בתכלית שעניינו שוד באישון לילה של אשה בת 50 העוסקת בזנות, וזאת בחבורה, בנוסף לעבירות אחרות. קדמי גם הפר מעצר בית, והוא נדון בסופו של יום לאותו עונש מאסר כמערער, לאחר שבית המשפט קמא ביטא את דעתו של מתינות עונשו של הנאשם ההוא. קדמי כמובן אינו בפנינו, אך חשנו כי יש בנסיבות מקום להפחתת מה בעונשו של המערער, כדי לתת ביטוי להבחנה בין השניים, נוכח חומרתה של העבירה המרכזית האחרת של קדמי, עבירת הסיוע לשוד, שמשקלה רב ועגום, לצד העבירות הנוספות. דומה, מבלי שנפרש כל מלה כדף מן התלמוד, כי גם התביעה בדבריה בפרשת גזר הדין לא ראתה פסול בהבחנת מה בין שני הנאשמים, אלא שללה הבחנה "משמעותית". בנסיבות אלה, ולא בלי התלבטות, החלטנו להפחית מעונש המאסר בפועל שנדון לו המערער שלושה חודשים, כך שיעמוד על 17 חודשים. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. אנו מקוים כי המערער, שזה לו מאסר ראשון, ילמד את הלקח ולא ישוב לכסלה. ניתן היום י"ט בטבת תשע"א (26.12.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10089120_T03.doc רח מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il