רונית לירן שקד, עו"ד נ. משרד הבריאות

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 891/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין העותרת: רונית לירן שקד, עו"ד נ ג ד המשיבים: 1. משרד הבריאות 2. משטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: בעצמה פסק-דין השופט א' שטיין: לפנינו עתירה שבמרכזה דרישת העותרת כי נורה למשיבים להתייצב וליתן טעם מדוע לא יורה המשיב 1 על ביטול החובה לעטות מסיכה אשר נקבעה בסעיף 3ה(א) לצו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), התש"ף-2020. עוד מבקשת העותרת כי נוציא מלפנינו צו ביניים שיאסור על משטרת ישראל להטיל קנסות בגין אי-עטית מסכות עד למתן פסק הדין בעתירה. לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, מצאתי כי דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. כעולה מהעתירה, ביום 27.1.2022 פנתה העותרת למשיב 1 בדרישה לבטל את חובת עטית המסכה. ביום 3.2.2022 קיבלה העותרת תשובה מהמחלקה המשפטית במשרדו של המשיב 1 כי פנייתה הועברה לגורמים הרלבנטיים במשרד. העותרת החליטה שלא להמתין לקבלת התשובה מאותם גורמים. היא הגישה את עתירתה ביום 6.2.2022 – שלושה ימים בלבד לאחר תשובת המחלקה המשפטית. הלכה היא עמנו כי בטרם הגשת עתירה, חלה על העותר חובה לפנות לרשות המוסמכת בעניין הסעד המבוקש וכן החובה לאפשר לרשות לשקול את טענותיו ולהגיב אליהן. אין מדובר בחובה טכנית-פורמלית, אלא בתנאי-סף מהותי אשר צריך להתקיים לפני הפנייה לבג"ץ (ראו: בג"ץ 836/22 ניוויג'ין בע"מ נ' רשות המיסים בישראל (13.2.2022) והאסמכתאות שם). ברי הוא, כי העותרת לא עמדה בדרישה מוקדמת כאמור, שכן היא לא אפשרה למשיב 1 לשקול את טענותיה ולהגיב לגופן. זאת ועוד: בניגוד גמור להצהרת העותרת כי הגישה לבית משפט זה עתירות בנושאים אחרים, שכביכול אינם קשורים לעתירה הנוכחית – עתירה הזהה במהותה לעתירה דכאן הוגשה על ידי העותרת, ונדחתה על ידינו, בבג"ץ 5584/21 לירן-שקד נ' משרד הבריאות (17.8.2021) (להלן: בג"ץ 5584/21). במסגרת אותה עתירה, ביקשה העותרת כי נורה למשיבים דשם, משרד הבריאות וממשלת ישראל, ליתן טעם "מדוע לא ייעצר מיידית כל שימוש בצווי בריאות העם שניתנו מכוח סעיף 20 לפקודת בריאות העם, 1940 (לרבות חובת בידוד ועטיית מסכות)" (ההדגשה הוספה – א.ש.). הווה אומר: עתירתה של העותרת נגד חובת עטית המסכות כבר נדונה ונדחתה; ואין כל צורך לדון בה שוב. בעתירתה הנוכחית, טוענת העותרת כי ממידע שהגיע אליה לאחרונה, בעקבות בקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, עולה כי אין הוכחה מדעית ליעילות המסכה. עיון במסמך אשר נשלח על ידי אגף השירות במשרד הבריאות מגלה כי מדובר במסמך ובו פירוט חלקים מדיון הצט"מ (צוות טיפול במגפות) במשרד הבריאות בעניין המסכות. בניגוד לטענת העותרת, איני רואה כיצד ניתן ללמוד ממסמך זה דבר אשר יכול לתמוך בעתירתה – וזאת, במיוחד לאור העובדה שהדיונים הנ"ל התקיימו בימים 30.3.2020 ו-1.4.2020, בתחילתה של מגפת הקורונה. מכל מקום, כפי שנקבע בבג"ץ 8839/21 לירן-שקד נ' משרד הבריאות (6.1.2022), שעניינו עתירה נוספת שהגישה העותרת: "הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה אינו שם עצמו בנעלי הרשות המינהלית המוסמכת ואינו מחליף את שיקול דעתה, וביתר שאת משמדובר בסוגיות שבמומחיות רפואית (ראו מני רבים: בג"ץ 2205/21 ד"ר זליגמן נ' שר הבריאות (12.4.2021); בג"ץ 4341/21 ד"ר פיינשטיין נ' שר הבריאות (4.7.2021)). ראו עוד: בג"ץ 5822/21 המגן לחופש הפרט נ' מנכ"ל משרד הבריאות (26.8.2021); בג"ץ 1755/21 עמותת אנשי האמת נ' ראש הממשלה (15.3.2021)". דברים דומים נקבעו גם בבג"ץ 5584/21 הנזכר לעיל. לנוכח האמור, העתירה נדחית בזאת על הסף, ועמה נדחית הבקשה למתן צו ביניים. העותרת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח. ניתנה היום, ‏ט"ז באדר א התשפ"ב (‏17.2.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22008910_F03.docx עב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1