עו"ד סורני אליאב נ. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

פסק-דין בתיק רע"א 8908/15 בבית המשפט העליון רע"א 8908/15 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז המבקש: עו"ד סורני אליאב נ ג ד המשיבים: 1. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ 2. עו"ד ברקאי איתן בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר' ברקאי) בע"א 6347-09-15 מיום 9.12.2015 בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב 1: עו"ד אפי מור בשם המשיב 2: בעצמו פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. המבקש תבע את המשיבים בגין נזקים שנגרמו לו לכאורה במסגרת הסדר פשרה בתובענה נפרדת אשר התנהלה בינו לבין צדדים שלישיים (להלן: התביעה). ביום 16.6.2015 הורה בית משפט השלום בקריית גת (כב' השופט א' זבולון) על מחיקת התביעה מן הטעם שלא נתגלתה יריבות בין הצדדים. על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. ביום 4.11.2015 – ולאחר שדחה את בקשת המבקש לפטור מהפקדת עירבון – הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר' ברקאי) כי המבקש יפקיד את העירבון בתוך 14 ימים – אשר במניינם מיום מתן ההחלטה מגיעים עד ליום 18.11.2015. ביום 22.11.2015 נדחתה בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטה. נקבע כי "ככל שלא יופקד העירבון במועד ימחק הערעור". ביום 24.11.2014 הפקיד המבקש את העירבון. בהמשך לכך – ולבקשת המשיב 1 – הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר' ברקאי) ביום 7.12.2015 על מחיקת הערעור עקב אי הפקדת עירבון במועד חרף טענת המבקש כי העירבון הופקד במועד (להלן: פסק הדין; יוער כי פסק הדין הוכתר כ"החלטה"). בית המשפט ציין כי המבקש לא הגיש בקשה להארכת מועד להפקדת העירבון; וכי הוא נמנע מלהתייחס לפשר האיחור לגופו. בקשה לביטול פסק הדין נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 9.12.2015. נפסק כי גרסתו העובדתית של המבקש באשר לאיחור בהפקדת העירבון – שלפיה ההחלטה בעניין מועד הפקדת העירבון הומצאה לו באיחור – נמסרה בשיהוי, ורק לאחר שבית המשפט הורה על מחיקת הערעור. 2. מכאן הבקשה שלפניי שמכוונת להחלטה מיום 9.12.2015 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לבטל את פסק הדין. לטענת המבקש שגה בית המשפט המחוזי כשדחה את בקשתו האמורה שכן לכתחילה ההחלטה על מועד הפקדת העירבון הומצאה לו באיחור, בחלוף כמעט שבוע מיום שניתנה – רק ביום 10.11.2015 – ולפיכך היה על בית המשפט למנות את מניין הימים להפקדת העירבון מיום ההמצאה ולא מיום מתן ההחלטה. עוד נטען בבקשה שלפניי כי בית המשפט קיבל את ההחלטה מבלי שערך דיון במעמד הצדדים בעניין; כי החלטת בית המשפט לא נומקה כראוי; וכי המבקש ישב שבעה על אשתו במהלך התקופה שבמסגרתה היה עליו להפקיד את העירבון, טענה אשר מעיון בבקשה לביטול פסק הדין שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי עולה כי לא נטענה לפניו. 3. ביום 3.4.2016 התבקשו תשובות המשיבים. לטענת המשיב 1 המבקש היה מודע להחלטות בית המשפט המחוזי בעניין המועד להפקדת העירבון, ואולם הוא בחר שלא לפעול בהתאם להחלטות אלו. עוד טען המשיב 1 כי החלטת בית המשפט המחוזי קבעה כי המועד להפקדת העירבון הוא בתוך 14 ימים מיום מתן ההחלטה, ולא – כטענת המבקש – מיום שזו הומצאה לו. מעבר לכך, טען המשיב 1 כי גם ערעור המבקש לגופו הוא בעל סיכויים קלושים. המשיב 2 הצטרף לטענות המשיב 1 הן לעניין המועד הקובע להפקדת העירבון, הן לעניין סיכויי הערעור. 4. משעיינתי בבקשה ובתשובות לה ראיתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. כידוע, בבוחנו את האפשרות ליתן רשות לערער על החלטה הדוחה בקשה לבטל פסק דין על בית המשפט לאזן בין השיקולים הבאים: אם אי מתן רשות לערער יהפוך את ההחלטה לסופית ולחלוטה; באיזו מידה תשפיע ההחלטה על זכויות הצדדים; ואם קבלת בקשת הרשות לערער תסב סרבול רב ותביא לניצול משאבים לא ראוי מבחינת בית המשפט והצדדים (בע"ם 8848/15 ‏פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (3.5.2016) (להלן: עניין פלוני); ע"א 3725/08 חזן נ' חזן, פסקה 48 (3.2.2011); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי, 210-209 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין)). בעניין שלפניי, אם לא תינתן רשות לערער, פסק הדין של בית משפט השלום המוחק את תביעת המבקש מחמת אי יריבות יהפוך לחלוט – שכן בינתיים חלף המועד הקבוע בדין להגשת ערעור עליו. על פניו, יהיה בכך כדי לחסום את דרכו של המבקש להגיש את ערעורו ולהביא את עניינו לפני ערכאה שניה (אלא אם יקבל רשות להגיש את הערעור באיחור בהתאם לתקנה 528 לתקנות, מבלי שאביע כל עמדה לעניין זה; השוו בש"א 6528/10 סאלם נ' רמת חובב, מועצה מקומית תעשייתית (5.12.2010); ראו גם בן-נון וחבקין, בעמ' 182-163). זאת ועוד, משטרם החל להתברר הערעור לפני בית המשפט המחוזי ולא התקיימה כל ישיבה לגביו, דומה כי גם השיקול בדבר בזבוז משאבי בית המשפט והצדדים נוטה לטובת מתן רשות (והשוו עניין פלוני). 5. מכאן לטענות המערער לגופן. כזכור, המערער מבקש כי יבוטל פסק הדין שבו נמחק ערעורו מחמת אי הפקדת עירבון במועד. הגם שהדבר לא נאמר במפורש בפסק הדין מיום 7.12.2015 שהורה על מחיקת הערעור, עיון בכתבי הטענות מלמד כי הערעור נמחק מכוח תקנה 431 לתקנות. יובהר כי התקנה מדברת אמנם ב"דחיית" ערעור מחמת אי הפקדת עירבון, אולם משכבר פורשה התקנה בפסיקה כמקימה סמכות גם למחוק את הערעור (רע"א 121/12 פלקסר נ' בנק אוצר החייל בע"מ, פסקה 4 (4.6.2012) (להלן: עניין פלקסר); וראו גם בש"א 7059/15 ואן קול נ' מדינת ישראל (19.11.2015)). משנמחק הערעור, דרך המלך להשיג על פסק הדין המוחק היא על ידי הגשת בקשה לביטול פסק הדין מכוח תקנה 201 לתקנות (עניין פלקסר, שם; בש"א 5822/05‏ לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם, פסקה 20 (28.6.2006) (להלן: עניין לה נסיונל)). המערער לפניי אכן פעל כך, אך בקשתו כאמור נדחתה ומכאן הבקשה שלפניי. בעניין לה נסיונל הותוותה אמת המידה להכרעה בבקשה "להחייאת ערעור" בכגון דא (שם, פסקה 22). נפסק כי יש לבחון אם המבקש הציג הסבר מניח את הדעת אשר למחדלו באי הפקדת עירבון במועד. לעניין זה נקבע כי אין די בטענות המבקש על "קשיים כלכליים", מבלי שהוצג הסבר המפרט מדוע היה בקשיים אלה כדי למנוע את הפקדת העירבון במועד; וכי מנגד אין די בטענת המשיבים להסתמכות על פסק הדין, מבלי שהצביעו על אינטרס שיש בו כדי להביא לדחיית הבקשה – לבד מעצם האינטרס בהכשלת הערעור – כגון שינוי מצב לרעה או נקיטת פעולות מכבידות. שיקולים נוספים שיש לשקול הם חלוף הזמן שעבר מעת שהומצא למבקש פסק הדין ועד להגשת הבקשה לביטולו; הפגיעה שתגרם למבקש ביטול פסק הדין אם בקשתו תדחה; ואת סיכויי הערעור לגופם. 6. יישום האמור על הבקשה שלפניי מוביל להשקפתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור לגופם. אכן, הפגם שדבק בערעורו של המערער עקב אי הפקדת עירבון איננו פגם של מה בכך (רע"א 4830/12 מפלגת הירוקים – למען ישראל ירוקה – לאיכות הסביבה נ' נהרי, פסקה 4 (20.8.2012)), ודברים אלה נכונים במיוחד שעה שהמערער הוא עורך דין בעצמו האמון על סדרי הדין. בצד זאת, המערער צירף לבקשתו זו תעודת פטירה של אשתו המלמדת כי זו נפטרה וכי המערער ישב עליה שבעה בסמוך למועדים שנקבעו להפקדת העירבון בהתאם להחלטת בית המשפט. עניין זה נושא לדידי משקל בהערכתנו את הפגם שדבק בהתנהלות המערער. עוד יש לזכור כי בסופו של דבר הופקד העירבון; וכי גם לפי ההנחה המחמירה שלפיה המועד הקובע לעניין זה הוא יום 4.11.2015 – יום מתן ההחלטה – האיחור היה בן 6 ימים בלבד (וזאת מבלי שאדרש כלל לטענת המערער כי ההחלטה הומצאה לו באיחור). להשקפתי, מכלול זה עולה כדי הסבר מניח את הדעת אשר לפשר האיחור בהפקדת העירבון ומלמד כי המערער לא ביקש לזנוח את ההליך; וכי אין מדובר באי מילוי עקבי ושיטתי של החלטות בית המשפט (והשוו ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נו(1) 865, 869 (2001)). בה בעת, המשיבים לא הצביעו על שינוי מצב לרעה או על פגיעה באינטרס של ממש שיש בהם כדי להביא לדחיית הערעור נושא ההליך דנן. על יסוד כל אלה, הערעור מתקבל במובן זה שבקשת המערער לביטול פסק הדין המוחק את הערעור מחמת אי הפקדת עירבון מתקבלת, ועקב כך יבוטל גם פסק דינו של בית המשפט מיום 7.12.2015 שהורה על מחיקת הערעור. ככל שהעירבון שהפקיד המערער עודנו מופקד בקופת בית המשפט יוחזר הערעור לרשימת המשפטים. אם הוחזר העירבון, יופקד מחדש בתוך 7 ימים כתנאי להחזרת הערעור לרשימת המשפטים. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד באייר התשע"ו (‏1.6.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15089080_M04.doc דצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il