פלוני נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8906/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. שירות הביטחון הכללי 3. מנהלת שיקום סייענים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד אמנון מזר פסק-דין השופט ד' מינץ: כעולה מהעתירה, העותר, תושב העיר העתיקה של שכם לשעבר, הועמד לדין על ידי פרקליטות שכם שברשות הפלסטינית בעבירות בגידה בגין שיתוף פעולה עם ישראל, ונידון בשנת 2017 ל-5 שנות מאסר. לטענת העותר, מספר חודשים לאחר שחרורו מהכלא בחודש יולי 2020 הוא נאלץ להימלט לישראל משום שחש איום על חייו מצד פעילי ארגונים שונים אשר זיהו אותו כמשתף פעולה עם ישראל. מאז הוא שוהה באופן בלתי חוקי בעיר נצרת. במסגרת העתירה מבקש העותר כי נורה למשיבים לבנות לו "תוכנית שיקומית שתכלול בתוכה הן הסדרת מעמדו בישראל והן מימון וזכויות סוציאליות שיאפשרו לעותר לבנות את עתידו בישראל...". העותר מציין כי פנה לראש שירות הביטחון הכללי בחודש אוגוסט 2021 ובחודש אוקטובר 2021, אולם עד למועד הגשת העתירה לא התקבל מענה לפניותיו. לגישת העותר, בשים לב להוראות החוק לתיקון סדרי מנהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958, הימנעות המשיבים מלהשיב לפניותיו עד עתה שקולה לסירוב לבקשה. העותר טוען כי יש סכנה ודאית לחייו, ומוסיף כי מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 3ג לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק הוראת השעה) לצורך הקניית רישיון לישיבת קבע בישראל. דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, טענותיו של העותר נסובות בעיקרן על הימנעות המשיבים מלהעניק לו מעמד לפי סעיף 3ג לחוק הוראת השעה. לפי סעיף זה, הסמכות להעניק מעמד מסורה לשר הפנים או למפקד האזור, ולא לראש שירות הביטחון הכללי. אלא שהעותר לא הקדים פניה לגורמים אלה ואף לא צירפם כמשיבים לעתירתו. משכך, אין לומר כי העותר מילא אחר חובתו למצות הליכים בטרם פנייתו לבית משפט זה. שנית, אף אילו היה העותר פונה לשר הפנים או למפקד האזור כנדרש, לא היה בכך כדי להצדיק פנייה לבית משפט זה. בהתאם לסעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק)) בצירוף פרט 12(3) לחוק זה, עתירה המופנית נגד החלטה של רשות (לרבות היעדר החלטה; וראו הגדרת המונח "החלטה של רשות" בסעיף 1 לחוק) לפי חוק הוראת השעה, נתונה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. משכך, היה על העותר להגיש את עתירתו לבית המשפט לעניינים מינהליים (והשוו: בג"ץ 6197/18 פלוני נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 4 (22.10.2018)). ושלישית, ומעבר לכל האמור, חוק הוראת השעה אינו בתוקף עוד ואף לא היה בתוקף בעת פניותיו של העותר לראש שירות הביטחון הכללי (וראו סעיף 5 לחוק). משכך, על פניו גם התשתית המשפטית העומדת ביסוד בקשותיו ועתירתו של העותר שגויה. ככל שעומדת לעותר תשתית משפטית חלופית, באפשרותו לפנות לגורמים המוסמכים לפי הדין, לרבות לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 וחוק האזרחות, התשי"ב-1952, וטענותיו שמורות עמו. העתירה נדחית אפוא. ניתן היום, ‏כ"ה בטבת התשפ"ב (‏29.12.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21089060_N02.docx רכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il