אייזן נ' בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8904/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת ר' רונן העותרת: הלן אייזן נ ג ד המשיבים: 1. בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים 2. כבוד השופט יחיאל כשר 3. טקר ליאון ברנרד 4. טקר אמוילס אויגניה 5. גרוס צביה 6. גרוס רז 7. ברגרפרוינד אסף 8. פיקלני דורון 9. שטרנברג יצחק 10. ניסימוב אלחנן 11. ג'קוב הלן 12. דוד ברנדט 13. משה אברמוב 14. גלעזר דורון עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: בעצמה פסק-דין השופטת ר' רונן: העתירה שלפנינו מופנית נגד החלטתו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (השופט י' כשר) ברע"א 5108/23 מיום 16.11.2023, שדחתה את בקשת רשות הערעור שהגישה העותרת. הרקע לדברים תואר בהרחבה בהחלטתו האמורה של השופט כשר. בקצרה, ההליך המצוי ברקע העתירה הוא תביעה שהגישו 11 מתוך 12 בעלי דירות בבניין בו מתגוררת העותרת למפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב-יפו (להלן: בעלי הדירות ו-המפקחת, בהתאמה). במסגרת התביעה ביקשו בעלי הדירות כי המפקחת תעשה שימוש בסמכותה לפי סעיף 5א לחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח-2008 (להלן: חוק החיזוק), ותחייב את העותרת לחתום על ההסכם בו הם התקשרו עם חברה יזמית (להלן: היזם) לביצוע עבודות הריסה והקמה מחדש של הבניין בהתאם להוראות תמ"א 38/2. ביום 27.11.2022 ניתן פסק דינה של המפקחת שקיבל את תביעת בעלי הדירות נגד העותרת. ערעור שהגישה העותרת לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 15.5.2023 (עש"א 19339-01-23). על פסק הדין בערעור הגישה העותרת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. ביום 16.11.2023 נתן השופט כשר החלטה הדוחה את בקשת רשות הערעור, אף מבלי להידרש לתשובות המשיבים. בהחלטתו, פרש השופט כשר בהרחבה את הרקע להגשת הבקשה ואת השתלשלות העניינים. לאחר שנתן דעתו לטענות הרבות שהעלתה העותרת, הוא הגיע למסקנה כי ישנן שתי טענות בלבד המגלות פוטנציאל לעמוד בדרישות שנקבעו בהלכה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", מן הטעם שניתן לראותן כחורגות מעניינם הפרטני של הצדדים: הראשונה נוגעת לשאלה האם למפקחת על רישום המקרקעין סמכות לדון בעניינו של יזם הפועל לפי חוק החיזוק; והשנייה עניינה במבחן שקבע בית המשפט המחוזי לבחינת קיומה של פגיעה בשוויון בין בעלי הדירות. ביחס ליתר טענותיה של העותרת, קבע השופט כשר כי מדובר בטענות "ערעוריות" שאינן מצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לאחר שדן השופט כשר בשתי הטענות האמורות, הוא הגיע למסקנה כי אין מקום למתן רשות ערעור. בכל הנוגע לטענה הראשונה צוין כי על אף שמדובר בשאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים להליך ואשר טרם ניתנה לה תשובה בפסיקתו של בית משפט זה – הרי שעדיין אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור שכן העותרת לא טענה כי צירוף היזם כצד להליך עשוי היה להשפיע על תוצאתו. משכך, נקבע כי מדובר בשאלה תיאורטית שאינה מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". גם באשר לטענה השנייה, ציין השופט כשר כי אומנם מדובר בשאלה בעלת השלכות רוחב החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים; ואולם ההכרעה בשאלה זו איננה נדרשת בהליך דנן. זאת, שכן בין אם המבחן הרלוונטי הוא מבחן "מהותי-כמותי" ובין אם הוא מבחן "כלכלי", יש לבחון פגיעה בשוויון בין שווים ולא בין מי שקיים ביניהם שוני מהותי – כמו במקרה דנן. לפיכך, ציין השופט כשר כי העובדה שלבעלי דירות מוצא שונות ניתנות דירות תמורה עם תוספת שונה של מטראז', איננה מקימה טענה להפליה לפי אף אחד מהמבחנים הנ"ל. על החלטה זו מלינה העותרת במסגרת העתירה דנן. בפי העותרת שלוש טענות עיקריות: האחת – כי בכל הנוגע לשתי הטענות שלגביהן קבע השופט כשר כי הן חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים, הוא חרג מסמכותו בכך שלא נתן לגביהן מתן רשות ערעור; השנייה – כי בכל הנוגע ליתר הטענות שהועלו לא קבע השופט כשר כי הן אינן מקיימות את הדרישות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי"; והשלישית – כי לגבי אף אחת מהטענות לא נקבע כי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין. לגישת העותרת, מטעמים אלה יש להורות על מתן רשות ערעור ועל העברת ההליך לדיון בפני הרכב של שלושה שופטים. דין העתירה להידחות על הסף, ללא צורך בתגובות המשיבים. כפי שהובהר לא אחת, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לא יושב כערכאת ערעור על החלטות שניתנו על ידי ערכאות שיפוטיות אחרות, ובפרט כאשר מדובר על החלטות שניתנו על ידי בית משפט זה בכובעיו האחרים (ראו למשל: בג"ץ 7025/22 חלפון נ' מדינת ישראל משרד המשפטים, פסקה 4 (7.11.2022); בג"ץ 3974/20 ארבל נ' בית המשפט העליון, פסקה 7 (12.7.2020)). זאת, למעט במקרים יוצאי דופן שבהם נמצא כי מתעוררת שאלה שבסמכות היורדת לשורש העניין או כאשר מתגלה תופעה קיצונית של שרירות בתחום מנהלי טהור (ראו: בג"ץ 3069/21 שקד נ' בית משפט העליון, פסקה 4 (5.5.2021); בג"ץ 1472/21 גרשמן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 3 (3.3.2021)). ענייננו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים שבחריגים המצדיקים סטייה מהכלל האמור. טענות העותרת בדבר חריגה מסמכות נעדרות בסיס של ממש. מהחלטתו המפורטת והמנומקת של השופט כשר עולה כי הוא נתן דעתו לכלל טענותיה של העותרת. ביחס למרבית הטענות, קבע השופט כשר בהחלטתו כי הן אינן עומדות באמות המידה שנקבעו בהלכה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", וזאת הן מאחר שהן אינן מעוררות שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים להליך והן מאחר שלא מתעורר חשש מפני עיוות דין חמור (וראו פסקאות 11 ו-14 להחלטה). באשר לשתיים מהטענות, סבר השופט כשר כי הן מעוררות שאלות החורגות מעניינם של הצדדים להליך, כך שיש בהן פוטנציאל להצדיק מתן רשות ערעור. אלא שלאחר שבחן אותן, הוא הגיע למסקנה כי השאלות המתעוררות הן תיאורטיות וכי ההכרעה בהן אינה צפויה להשפיע על תוצאות ההליך שלפניו – ומשכך אין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". ממילא, ברור כי אין באי-מתן רשות ערעור לגביהן כדי להקים חשש לעיוות דין חמור. קביעה זו מתיישבת עם פסיקותיו הקודמות של בית משפט זה, לפיהן כאשר מדובר בשאלה תיאורטית שאין בה כדי להשפיע על התוצאה האופרטיבית של פסק הדין – אין מקום למתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 4838/22 אבי רונן ב. בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (24.7.2022); בע"מ 1225/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 10 (14.3.2021); בע"מ 1066/11 פלוני נ' פלונית, פסקה 10 (26.4.2011)). משכך, ברי כי לא חרג השופט כשר מסמכותו בהחלטתו שלא ליתן רשות ערעור לעותרת. אשר על כן, העתירה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ז' בטבת התשפ"ד (‏19.12.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23089040_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il