פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8903/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8903/05 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.3.05 בע"פ 506/04 שניתן על ידי כבוד השופטת ב. בר-זיו בשם המערער: עו"ד מוטי לוי בשם המשיבה: עו"ד נעמי גרנות פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. המערער, יליד 1989, הורשע בסיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובשיבוש מהלכי המשפט. בין המערער ושותפו לעבירות, גם הוא יליד 1989, לבין המתלונן פרצה קטטה ובעקבותיה סיכמו ביניהם השניים לפגוע במתלונן. מאז הקטטה, נשא עמו השותף סכין, כאשר המערער היה מודע לעובדה זו. בתאריך 22.8.04 פגשו השניים במתלונן, השותף שלף את הסכין שהיתה חבויה במכנסיו ודקר את המתלונן בבטנו בכוונה לגרום לו חבלה חמורה. המתלונן נמלט מהמקום כשהמערער ושותפו רודפים אחריו. בהמשך, מסר השותף את הסכין לחבר וביקש ממנו להחביאה, והוא והמערער החליפו את בגדיהם והחביאו אותם בארונות בבית השותף. בעקבות התקיפה, אושפז המתלונן בבית חולים, נותח, ובעקבות הניתוח בוצעה בו כריתה של חלק מהקיבה. בית המשפט המחוזי החליט להרשיע את המערער ושותפו חרף קטינותם. בגזר הדין עמד על כך כי המערער סיגל לעצמו דפוס חיים עברייני, ועמד על חומרת מעשיו חרף העובדה כי לא הוא שדקר את המתלונן, מאחר שנטל חלק אקטיבי בארוע, לקח חלק במירדף אחר המתלונן וסייע בהעלמת הסכין לאחר מכן. כן נתן משקל לנסיבות חייו הקשות, לקטינותו והחרטה שהביע, ולכך שבעקבות המעצר חל שינוי בדפוסי התנהגותו. לאור מכלול שיקולים אלה, מצא בית המשפט כי יש מקום להרשיע את המערער ושותפו, וקבע כי קטינותם ושאר הנסיבות לקולא נסוגים בפני הצורך לבטא מסר ברור בדבר חומרת המעשים כדי לענות לתכליתו של ההליך הפלילי. בית המשפט הורה כי המערער ירצה 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, וכן נגזר עליו מאסר על תנאי והוטל צו פיקוח מבחן למשך 24 חודשים. במסגרת שיבוצו של המערער במקום עבודות שירות, נעשה נסיון על ידי הרשויות להציבו במקום ובשעות שלא יפגעו בלימודיו. בשלב מסוים הודיע ב"כ המערער לממונה על עבודות שירות כי המערער יוכל לבצע עבודות שירות גם במהלך היום. לאור זאת, הופנה לעבודות שירות במשטרת זבולון בשעות הבוקר ואחר הצהרים. 2. המערער קובל על הרשעתו ועל גזר דינו. אשר להרשעה, טענתו היא כי נוכח קטינותו של המערער ולאור חלקו בפרשה והודאתו וחרטתו וסיכויי שיקומו, לא היה מקום להרשיעו בדין. בתי המשפט היו נכונים להימנע מהרשעה גם בנסיבות בהן בוצעו עבירות חמורות יותר מאלה שנעברו על ידי המערער, והיה מקום לתת משקל רב יותר מכפי שניתן להליכי השיקום המוצלחים שהמערער נתון בהם עתה. כן היה מקום לתת משקל רב יותר לעובדה כי מעמדו של המערער הוא כמסייע, כי עברו נקי לחלוטין, וכי תסקיר המבחן שהוגש לגביו הוא חיובי, וכל זאת לענין הטענה כי היה מקום שלא להרשיעו בדין. לחלופין, נטען כי העונש שנגזר על המערער הוא חמור מדי בהתחשב בכלל נסיבות הענין. מדובר בתלמיד בית ספר תיכון אשר נשיאתו בעבודות שירות תיפגע באופן חמור בלימודיו. לאור זאת, נתבקש בית המשפט להסתפק במאסר מותנה או בעונש של שירות לתועלת הציבור. מעבר לכך, נתבקש לנכות 19 ימים בהם שהה המערער במעצר מתקופת עבודות השירות שנגזרה עליו. 3. שקלנו את נימוקי הערעור על היבטיהם השונים, וזו עמדתנו: אשר להיבט ההרשעה, לא מצאנו הצדקה להסתפק בנסיבות אלה בקביעה כי המערער ביצע את מעשי העבירה ולהימנע מהרשעתו. העבירות שהמערער עבר הן רציניות וחמורות, אף שהוא לא היה הדוקר שבחבורה. הוא היה מעורב ביחד עם התוקף בתכנון התקיפה האלימה, תוך ידיעה שהשותף מחזיק סכין ואומר לעשות בו שימוש. הוא סייע לשותף בנוכחותו בשעת הארוע, ולאחר מכן נמלט עמו מהמקום, וסייע לו בהסתרת הסכין. פציעתו של קרבן התקיפה היתה רצינית והצריכה אשפוז וטיפול רפואי. על רקע האלימות הגוברת בחברה הישראלית ובמיוחד בין בני נוער, נדרשת גישה עונשית מחמירה אשר תבטא מסר ברור לציבור הרחב השולל מכל וכל שימוש באלימות, ועל אחת כמה וכמה, שימוש בנשק קר או חם. הסיכונים הטמונים באלימות והפגיעה הקשה בקרבנות האלימות אינה מתירה יחס של מתינות לתופעה קשה זו הפושה בקרב בני נוער; מדיניות החמרה זו ישימה גם ביחס לבני נוער קטינים, וגם מקום שעברם נקי. למרבית הצער, תופעות האלימות בין בני נוער, ובהם אלה שטרם הגיעו לבגרות, מגיעה לממדים מדאיגים, ולא אחת תובעת חיים ממש. על מערכת בתי המשפט לתרום את חלקה למלחמה באלימות בני הנוער על דרך מיצוי ההליך הפלילי, ולא אחת – על דרך הרשעה וענישה כאחד. כמובן, לעולם נשקלות נסיבותיו האישיות של הנאשם ובהיותו קטין, ניתן לנסיבות אלה משקל מיוחד, אולם נקודת המוצא למדיניות הענישה בעבירות מסוג זה של בני נוער מחייבת גישה עונשית החלטית ומסר ברור לציבור הרחב, תוך איזונה הראוי עם עניינו באינדיבידואלי של הנאשם הקטין. בנסיבות אלה, לא ראינו מקום להקל עם המערער לענין הרשעתו, ואיננו סבורים כי ניתן להסתפק במקרה זה בקביעה כי הוא ביצע את המעשים הפליליים. בהערכת הנזק הצפוי למערער מהרשעתו לעומת התועלת לאינטרס הציבורי ממיצוי ההליך הפלילי לגביו, גובר כאן האינטרס האחרון. בהערכת האינטרס הציבורי שבמיצוי ההליך הפלילי להגשמת גורם ההרתעה אל מול עניינו של הפרט, ישנה משמעות לגילו של הקטין, ולסיכויי שיקומו. אולם גם בנסיבות אלה ישנם מצבים בהם השיקול הציבורי יכריע, ויגבר על עניינו של הפרט וצרכי ההרתעה וההגנה על שלום הציבור ועל חיי אדם יגברו על השיקולים האינדיבידואליים הנוגעים לנאשם הקטין. כזה הוא המקרה שלפנינו (ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני , פד"י נד(3) 685; ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פד"י נח(4) 869; ע"פ 7211/04 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם)). אין ספק כי כל הרשעה, והרשעת קטין במיוחד, מסבה נזק לנאשם. אולם במקרה זה חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי רבה במיוחד, מאחר שמדובר בעבירות אלימות שהיו כרוכות בשימוש בנשק קר ופגעו פגיעה ממשית בקרבן, והמערער היה שותף לביצוען. נסיבותיו האישיות של המערער הן בודאי בעלות משקל, אך באיזון כולל, האינטרס הציבורי בהרשעתו בסיוע לעבירות אלימות, שהיו כרוכות בשימוש בסכין וגרמו נזק גופני ממשי לקרבן, גובר על הנזק הצפוי לקטין מהרשעתו. לפיכך, יש להעדיף בנסיבות אלה את תכלית האינטרס הציבורי שההליך הפלילי נועד לקדם על פני השיקולים האינדיבידואליים לעניינו של המערער. אנו דוחים, איפוא, את הערעור ככל שהוא נוגע להרשעה. 4. אשר לעונש, בית המשפט המחוזי הסתפק בענישה של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות לעבירות החמורות שהמערער ביצע. בענישה זו, התחשב מצד אחד במטרות הענישה ככל שהן רלבנטיות לעבירות שהמערער ביצע, וכן נתן משקל נכבד לנסיבותיו האישיות של המערער, ובמיוחד לקטינותו ולמאמצי השיקום הנושאים פרי. העונש הוא מידתי וראוי, ואין מקום להתערב בו. בקשנו במהלך הדיון בערעור כי תיבדק האפשרות לגבש תכנית עבודות שירות למערער אשר תתחשב בצרכיו הלימודיים והשיקומיים, וזאת כדי לשלב בין תכליות הענישה מחד, ונסיבותיו האישיות מאידך. עמדת המדינה כפי שמשתקפת בהודעתה מיום 7.5.06 הינה כי בנסיבות המיוחדות של הענין, מאחר שמדובר בקטין בעל רקע משפחתי בעייתי, ונוכח החיוניות בהמשך לימודיו בבית הספר, ראוי לסטות מן הכלל הרגיל ולהורות על ביצוע עבודות השירות שהוטלו עליו במספר שעות עבודה קטן יותר מהמקובל ובשעות אחר הצהריים בתום לימודיו בבית הספר. באופן זה ניתן לשלב את ריצוי העונש עם מאמצי השיקום, ולא תופרע רציפות לימודיו של המערער בבית הספר. ב"כ המערער טוען כי גם הצעה זו עלולה להכביד באופן ניכר על המשך לימודיו של המערער, ולכן ראוי להעמיד את העונש על שלושה חודשי מאסר בעבודות שירות כאשר עיקר העבודות ירוצו בחופשת הקיץ מ-20.6.06 ועד 31.8.06. 5. נתנו דעתנו לשאלת אופן ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות שנגזר על המערער. אנו סבורים כי יש, מצד אחד, לעמוד על ריצויו של עונש המאסר בעבודות שירות למלוא התקופה שנקבעה, ואין מקום להקל בו, כמסר חשוב לציבור והתראה ברורה למערער לגבי התנהגותו בעתיד. כנגד זאת, רצוי שלא לפגוע במידת האפשר בלימודיו של המערער ובהליכי שיקומו. לאור זאת, אנו קובעים כי העונש שנגזר על המערער בבית המשפט קמא יעמוד בעינו. אלא שאת עבודות השירות יוכל המערער לבצע בשעות אחר הצהריים של ימי השבוע (פרט ליום ו') כאשר מדי יום יעבוד 4 שעות. באופן זה, יוכל לשלב עבודת שירות עם לימודים ולעמוד במטלות בשני המישורים. הממונה על עבודות שירות מתבקש להמליץ על המקום ועל לוח הזמנים לריצוי העבודות בהתאם להחלטתנו זו, וכן להמליץ על מועד תחילת העבודות. נבקש כי הממונה יעביר את המלצתו לאישורנו בהקדם ככל הניתן. איננו רואים מקום להיענות לבקשת המערער לנכות 19 ימי מעצר שריצה מעונש המאסר בעבודות שירות, וזאת לאור הצמצום המשמעותי בשעות ריצוי עבודות השירות כפי שקבענו בהחלטה זו. ארבעה הימים אותם ריצה המערער בעבודות השירות ינוכו, מטבע הדברים, מכלל מיכסת התקופה שנקבעה. בכפוף לאמור לעיל, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ט באייר תשס"ו (17.5.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05089030_R05.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il