פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8900/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8900/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 7.9.08, בתיק פ"ח 5020/08, על ידי סגן הנשיא א' שיף, והשופטות ח' הורוביץ וצ' קינן תאריך הישיבה: ו' בכסלו התש"ע (23.11.09) בשם המערער: עו"ד איל שוויקה בשם המשיבה: עו"ד עדי מנחם פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. שלושה אישומים יוחסו למערער בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה. בראשון נטען, כי בתאריך 9.4.08, בשעת לילה מאוחרת, הוא הציע לאשה ילידת שנת 1981 שהמתינה למונית להסיעה לביתה (להלן: מתלוננת 1). זו האחרונה התפתתה להסכים להצעה, אולם לפתע סטה המערער לשביל עפר וביקש מהמתלוננת לנשקו. משזו סירבה ויצאה מהרכב, אחז בה המערער, הפילה על הארץ ותוך שהוא נוגע באיבריה האינטימיים, הוא אילצה לשפשף את איבר מינו עד שהגיע לפורקן. האישום השני עוסק באירועים בעלי מאפיינים דומים. בתאריך 12.1.08 הוא הציע לאשה ילידת שנת 1985 (להלן: מתלוננת 2) להסיעה לביתה, וכאשר עצר והיא נמלטה עקב חשד שהתעורר בה, הוא הדביק אותה והפילה לרצפה תוך שהוא גורם לה שברים בשתיים מאצבעותיה. המערער עוד הספיק ללטף את גופה של המתלוננת עד שנאלץ להרפות ממנה בגלל עובר אורח שחלף במקום ושמע את צעקותיה. האישום השלישי עוסק באירוע שהתרחש בתאריך 24.12.07. המערער אסף אשה שלישית לרכבו – ילידת שנת 1983 (להלן: מתלוננת 3). גם אותה הסיע המערער למקום מבודד, שם השכיב אותה על הרצפה בכוח, וליטף את חזה ואיבר מינה. המערער אף ניסה לבעול את המתלוננת, ומשלא הצליח בכך הציעה לו קורבנו למצוץ את איבר מינו מחשש כי יבולע לה. בגין עובדות אלו בהן הודה המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של מעשים מגונים בנסיבות מחמירות, ניסיון אינוס, ומעשה סדום. בהמשך נדון המערער לתשע שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי והוא חויב לפצות את המתלוננת הראשונה בסכום של 15,000 ש"ח, ואת המתלוננות האחרות בסכום של 20,000 ש"ח. 2. המערער משיג בפנינו על רכיב המאסר (מערעורו נגד רכיב הפיצוי הוא חזר משלא צירף את המתלוננות כמשיבות). נטען, כי מדובר במי שנהג באורח נורמטיבי עד לביצוען של העבירות הנוכחיות, ולכך נכון היה ליתן משקל מכריע. כמו כן, נטען כי המערער חסך בהודאתו זמן שיפוטי והעדתם של עדים, ומאי-הגשתם של תסקירי קורבן ניתן להבין כי הנזקים שנגרמו לנשים היו מינוריים. עוד נטען, כי לא ניתן משקל לנסיבותיו האישיות של המערער, להשפעת המאסר על הסובבים אותו, ולצורך לאפשר לו להשתלב בתהליך טיפולי שיסייע לשיקומו. לבסוף, נטען כי העונש שהושת על המערער חורג לחומרה מרמת הענישה הנוהגת. 3. אכן, העונש שהושת על המערער אינו קל, אולם כך הם גם המעשים בהם חטא. בשלוש הזדמנויות הוא העלה במרמה נשים לרכבו, הובילן למקומות מבודדים, ושם כפה עליהן את רצונו בכוח הזרוע. נראה כי לא נדרש דמיון רב כדי לשער את רגעי האימה והמצוקה אליהן נקלעו אותן נשים - קורבנות אותן בחר המערער באקראי כדי לספק בהן את תאוותו. שעה ארוכה הוא עשה בהן כרצונו, תוך שהוא חומס את גופן ורומס את כבודן ברגל גסה. אלו אינן "עוד עבירות" שאנו מרבים, למרבה הדאבה, להיתקל בהן, כי אם מעשים המותירים בנפשן של הקורבנות צלקות שיידרש להן שנים רבות עד אשר יגלידו, אם בכלל. מי שפוגע בקורבנות תמימים בצורה כה קשה, ראוי הוא למאסר ממושך, הן כדי לגמול לו על רוע מעלליו, והן כדי שעונשו יהווה מסר מרתיע לרבים. אכן, בית המשפט היה מצווה לתת את דעתו גם לנסיבותיו האישיות של המערער, והרי כך הוא נהג, ועל כן מסקנתנו היא כי לא הוכחה עילה כלשהי לשנות מגזר הדין. אי-לכך, הערעור נדחה. ניתן היום, ו' בכסלו התש"ע (23.11.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08089000_O05.docהג+אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il