מחמוד חושיה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8894/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8894/12 ע"פ 9456/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית המערער בע"פ 8894/12: מחמוד חושיה המערער בע"פ 9456/12 פארס שמאסנה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא ת' כתילי) מיום 23.10.12 בת"פ 13291-03-12 תאריך הישיבה: י"ט בשבט התשע"ד (20.1.14) בשם המערער בע"פ 889/12: עו"ד מונדר רעד אבו אחמד בשם המערער בע"פ 9456/12: עו"ד סרי ח'ורי בשם המשיבה: עו"ד דפנה שמול פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא ת' כתילי) מיום 23.10.12 בת"פ 13291-03-12, שבגדרו הוטלו על המערער בע"פ 8894/12 (להלן המערער 1) חמש שנות מאסר בפועל מיום המעצר, שני מאסרים על תנאי (שנה ותשעה חודשים), הפעלת תקופות מאסר מותנה שירוצו בחופף לעונש המאסר בפועל (שבעה, שמונה וששה חודשי מאסר), קנס בסך 50,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תחתיו ופיצוי למתלוננים בסך כולל של 20,000 ש"ח; ועל המערער בע"פ 9456/12 (להלן המערער 2) ארבע שנות מאסר בפועל מיום המעצר, שני מאסרים על תנאי (שנה וששה חודשים), קנס בסך 7,500 ש"ח או 75 ימי מאסר תחתיו ופיצוי למתלוננים בסך כולל של 40,000 ש"ח. עסקינן בשניים שנכנסו לישראל שלא כדין ופרצו לדירות מגורים, תוך גרימת נזק וגניבת רכוש, כפי שיפורט להלן. רקע והליכים ב. המערערים, ילידי 1988 ו-1979 בהתאמה, תושבי הישוב קטנה שבשטחי הרשות הפלסטינאית, הורשעו ביום 8.7.12 על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון מאותו יום, בעובדותיו של כתב אישום מתוקן המחזיק ארבעה אישומים; כנאמר באישום הראשון, קשרו המערערים קשר להתפרץ לבית מגורים בקרית שמונה כדי לגנוב ממנו רכוש. בהתאם לקשר, כך נאמר, נכנסו המערערים לארץ שלא כדין והגיעו ביום 12.1.12 אל ביתה של משפחת סבח בקרית שמונה. נאמר, כי המערערים הסיטו את מצלמת האבטחה שהיתה בחצר, התפרצו לבית דרך דלת ההזזה בסלון ועקרו את קופסת פיקוד מערכת האזעקה. כן נאמר, כי המערערים גנבו מהבית ארבעה טלפונים סלולריים, מכשיר "אייפוד" ושתי כספות על תכולתן. נאמר, כי כספת אחת הכילה תכשיטים יקרי ערך, וכספת שניה הכילה אקדח מסוג "יריחו" וכסף מזומן בסך 3,200 דולר. בגין מעשים אלה יוחסו למערערים עבירות של נשק לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן החוק), התפרצות לבית מגורים לפי סעיף 406(ב) לחוק, גניבה לפי סעיף 384 לחוק, כניסה לישראל שלא כדין לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, היזק במזיד לרכוש לפי סעיף 452 לחוק וקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. כנאמר באישום השני, החליטו המערער 1 ואחרים להתפרץ לבית מגורים בצפון הארץ כדי לגנוב ממנו רכוש. בהתאם לכך, נאמר, נכנסו המערער 1 ואחרים לארץ שלא כדין והגיעו ביום 1.2.12 אל ביתם של משפחת קפלן בישוב מכמנים. נאמר, כי הללו התפרצו לבית דרך החלונות שבקומה הראשונה, תוך שבירת סורגים ותריסים, וגנבו חמישה מדי חום דיגיטליים וכן כסף מזומן בסך 7,300 ש"ח ו-450 דולר. המערער 1 והאחרים נמלטו מהבית דרך החלון עם הגעתו של אחד מבני המשפחה. בגין מעשים אלה יוחסו למערער 1 עבירות של התפרצות לבית מגורים, גניבה, כניסה לישראל שלא כדין והיזק במזיד לרכוש. על פי האישום השלישי, נכנסו המערער 2 ואחרים לארץ שלא כדין והגיעו ביום 21.4.12 אל בית משפחת אודיז שבקרית שמונה, אליו התפרצו. נאמר, כי עקרו את סורג חלון האמבטיה, פתחו אותו ונכנסו דרכו אל תוך הבית. כן נאמר, כי המערער 2 והאחרים עקרו מן הקיר כספת שאיתרו וגנבו אותה על תכולתה. עוד נאמר, כי הכספת הכילה כסף מזומן בסך 10,000 ש"ח, 2,500 אירו, תכשיטים ושעונים יקרי ערך, דרכונים של בני המשפחה ומסמכים נוספים. בגין מעשים אלה יוחסו למערער 2 עבירות של התפרצות לבית מגורים, גניבה, כניסה לישראל שלא כדין והיזק במזיד לרכוש. כנאמר באישום הרביעי, קשרו המערער 2 ואחרים להתפרץ לבית מגורים בצפון הארץ על מנת לגנוב ממנו רכוש. בהתאם לקשר, נאמר, כי המערער 2 נכנס לארץ שלא כדין והגיע ביום 19.6.11 אל הישוב הררית, לביתם של הזוג יוסף, קשישים בני כ-80. נאמר, כי המערער 2 והאחרים התפרצו לבית דרך החלון, פרצו כספת שהיתה ריקה וכן עקרו מן הקיר כספת אחרת וגנבו אותה על תכולתה, בשווי מוערך כולל של 50,000 ש"ח. עוד נאמר, כי בנוסף נגנבו שתי מצלמות, מחשב נייד וטלפון סלולרי. בגין מעשים אלה יוחסו למערער 2 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות לבית מגורים, גניבה, כניסה לישראל שלא כדין והיזק במזיד לרכוש. ג. הסדר הטיעון בין הצדדים לא כלל את העונש, ופרשת גזר הדין נשמעה ביום 3.10.11. בא כוחה של המשיבה הגיש את גליון הרשעותיו הקודמות של המערער 1, בו ארבע הרשעות קודמות בעבירות של התחזות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שימוש במסמך מזויף, כניסה לישראל שלא כדין, התפרצות, ניסיון גניבה וזיוף. צוין, כי המשיב 2 נעדר עבר פלילי. המשיבה העידה מטעמה את מר שמעון סבח, שביתו נפרץ על-ידי המערערים, אשר לדבריו חוותה המשפחה טראומה קשה. בא כוחו של המערער 1 ביקש להתחשב בגזר הדין בהודאה שניתנה בהזדמנות הראשונה, המבטאת גם אחריות למעשים, וכן במצוקה הכלכלית שהניעה אותו לעבירות. צוין, כי מאחר שהמערער 1 הוא תושב השטחים לא נערך תסקיר בעניינו, וכי הפתרון הראוי מצוי בגישה שיקומית. עוד צוין, כי לא ניתן לזמן את משפחתו להעיד בשל עלויות השינוע לנצרת, וכן כי אין להחמיר עמו יתר על המידה נוכח קשייו בגיוס כספים לצורכי תשלום קנס ופיצויים. המערער 1 הביע צער על מעשיו. בא כוחו של המערער 2 ביקש להתחשב בגזר הדין בהודאה, בחרטה, בגילו הצעיר, בהיותו איש משפחה נעדר עבר פלילי, וכן במצוקה הכלכלית שהניעה אותו לבצע את העבירות. המערער 2 הביע צער על מעשיו. גזר דינו של בית המשפט קמא ד. בגזר דינו מיום 23.10.12 עמד בית המשפט קמא על חומרתם של המעשים, בעבירות אשר "גורמות לא רק לנזק כלכלי רב, אלא גם לעגמת נפש רבה לקרבנות העבירות, לפגיעה בפרטיותם, ולתחושת חוסר אונים" (פסקה 16). הוטעם, כי בעבירות אלה יש גם סיכון ממשי לחיי אדם ושלמות הגוף (ככל שיופרעו הפורצים ב"מלאכתם"). בית המשפט קמא ציין את הצורך בהרתעת עברייני רכוש מנטילת נשק מביתו של אדם שהחזיק בו ברישיון, אגב אירוע של התפרצות וגניבה שהוא חמור כשלעצמו, והטעים לחומרה כי המערערים לא פעלו להסגרת מקום הימצאו של האקדח הגנוב. באשר למערער 1 צוינו עברו הפלילי, וכן העובדה שבעת העבירות נשוא כתב האישום, היו תלויות ועומדות נגדו שלוש תקופות מאסר מותנה. באשר למערער 2 צוין, כי הוא אמנם נעדר עבר פלילי, ואולם היקף המעשים המיוחסים לו רחב משל המערער 1. בית המשפט קבע, כי "באיזון שבין השיקולים לחומרה ולקולה בעניינם של הנאשמים (המערערים – א"ר) הם ראויים לענישה שתשקף את חומרת המעשים ואת היקף הנזק הרב שנגרם לנפגעי העבירה בעקבותיהם, וזאת מבלי למצות את מלוא חומרת הדין" (פסקה 23). בית המשפט השית על המערער 1 חמש שנות מאסר בפועל מיום המעצר; שנת מאסר על תנאי, לשלוש שנים מיום שחרורו בעבירה לפי סעיף 144 לחוק, או עבירות של גניבה או התפרצות; הפעלת תקופות מאסר מותנה שהוטלו בת"פ (תל-אביב) 3583/09 ובת"פ 4334/09, בגין כניסה לישראל שלא כדין (שבעה וששה חודשים) והתפרצות (שמונה חודשים) שירוצו בחופף לעונש המאסר בפועל; תשעה חודשי מאסר על תנאי לשנתיים מיום שחרורו בעבירה לפי חוק הכניסה לישראל; קנס בסך 50,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תחתיו, שישולמו בעשרה תשלומים חודשיים; פיצויים למשפחת סבח בסך 12,000 ש"ח ולמשפחת קפלן בסך 8,000 ש"ח, שישולמו תוך 90 יום. על המערער 2 הושתו ארבע שנות מאסר בפועל מיום המעצר; שנת מאסר על תנאי, לשלוש שנים מיום שחרורו בעבירה לפי סעיף 144 לחוק, או עבירות של גניבה או התפרצות; ששה חודשי מאסר על תנאי לשנתיים מיום שחרורו בעבירה לפי חוק הכניסה לישראל; קנס בסך 7,500 ש"ח או 75 ימי מאסר תחתיו, שישולמו בעשרה תשלומים חודשיים; פיצויים למשפחת סבח בסך 12,000 ש"ח, למשפחת אודיז בסך 12,000 ש"ח ולמשפחת יוסף בסך 16,000 ש"ח, שישולמו תוך 90 יום. טענות המערערים ה. בנימוקי הערעור (מיום 29.1.13) שהגיש המערער 1 נטען, כי שגה בית המשפט קמא משלא נתן משקל של ממש בגזר דינו לנסיבותיו האישיות, וביניהן פטירתו של אביו ומצבו הכלכלי, כמו גם להודאתו במיוחס לו. כן נטען, כי שגה בית המשפט קמא בעת שייחס משקל רב יותר לעברו הפלילי של מערער זה 1 מאשר לנסיבות האישיות. ו. בהודעת הערעור (מיום 30.12.13) שהגיש המערער 2 נטען, כי העונש שנגזר עליו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות בהן הורשע, וכי נסיבות המקרה אינן חריגות באופן המצדיק סטיה מרף הענישה המקובל. כן נטען, כי העונש מפלה ביחס לזה שנגזר על המערער 1, באופן הפוגע בעיקרון אחידות הענישה, וכי לא ניתן משקל של ממש בגזר הדין להודאתו של המערער 2, לחרטתו, לעברו הנקי, לנסיבות חייו ולמצוקה הכלכלית אליה נקלע. הדיון ז. בדיון בפנינו חזר בא כוחו של המערער 1 ונדרש לנסיבות חייו הקשות. נטען, כי למערער 1 לא היה ידוע מה יימצא בכספת שנגנבה, כך שאין לתת לייחס לעבירת הנשק משקל משמעותי; ועוד תיאר הסניגור את משפחתו הגדולה, היתומה מאב והעניה של המערער 1, וכן ציין את הקורסים שעובר הוא במאסרו ואת התעודות שקיבל, המצביעות על בחירה בדרך חדשה. הוצגו מכתבים מראש עיריית קטנה בדבר מצב המשפחה וכן אישור על מחלת האם; בא כוחו של המערער 2 טען, כי בנסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של המערער העונש חורג לחומרה, וכי הפער בין העונשים שנגזרו על המערערים אינו משקף את העובדה שהמערער 2 נעדר עבר פלילי. ח. באת כוחה של המשיבה טענה, כי אמנם העונשים מחמירים, ואולם, המעשים בהם הורשעו המערערים הם ברף הגבוה של עבירות הרכוש, ואליהן מצטרפות עבירות הכניסה לישראל שלא כדין וכן עבירת הנשק, שלא הוחזר. באשר למדרג הענישה בין המערערים נטען, כי זה משקף מחד גיסא את העובדה שלמערער 2, המבוגר מבין המערערים, מיוחסים שלושה אישומים, ואילו למערער 1 מיוחסים שני אישומים. ומאידך גיסא, למערער 1 עבר פלילי מכביד. נטען, כי העונש ראוי, כמו גם המדרג בין שני המערערים. הכרעה ט. לאחר העיון לא ראינו מקום להתערבות בשני הערעורים. אציין, כי בית המשפט קמא לא נדרש להוראות תיקון 113 לעניין קביעת מתחם הענישה והמתחייב ממנו, כמצוות המחוקק. מכל מקום אין מדובר בעונשים החורגים ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות דומות, ולא נפלה בגזר הדין טעות (ראו ע"פ 4518/12 מדינת ישראל נ' סראחין (2013); ע"פ 6095/10 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (2012); ע"פ 3578/11 סטרוק נ' מדינת ישראל (2012)); מקרה זה אינו נמנה על אלה המצדיקים התערבות בעונש, גם אם אין מדובר בעונש קל. י. אל נכון ציטט בית המשפט קמא מפסקי דין שניתנו בבית משפט זה בעבירות התפרצות לבתים וגניבה, אשר פוגעות בקניינם של בעלי הרכוש, בפרטיותם, בביטחונם ובבטחון הציבור (ע"פ 3559/11 מדינת ישראל נא הוואשלה (2011); ע"פ 7453/08 מדינת ישראל נ' אוזאנה (2008); רע"פ 1708/08 לוי נ' מדינת ישראל (2008); ע"פ 46/84 מדינת ישראל נ' סבח, פ"ד לח(4) 752, 754-753 (1984)). היטיב לתאר את תוצאתן המשתמעת של עבירות אלו, כמו גם את הפוטנציאל הטמון בהן להתפתחות אלימה, חברי השופט י' עמית בע"פ 3297/10 וולקוב נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (2012): "בעבירות ההתפרצות יש כדי לערער את הביטחון האישי של הציבור ואת התחושה של 'ביתי הוא מבצרי'. קם אדם בבוקרו של יום וכשחוזר לביתו בסוף עמל יומו הוא מוצא כי חדרו לפרטיותו ונטלו את רכושו ואת חפציו שאותם צבר בזיעת אפו ומיטב כספו. מי ימוד את עוגמת הנפש, הרוגז וחסרון הכיס הנגרמים לציבור שנפגע מאותן עבירות גניבה והתפרצות. ובכלל, בעבירת התפרצות טמון פוטנציאל להתפתחות אלימה, והיא יכולה להתגלגל בנקל לעבירת שוד ואלימות, והמקרה שבפנינו אך יוכיח. בעבירות מעין אלה, שומה על בתי המשפט להגן על הציבור מפני פגיעתו הרעה של המערער ושכמותו". שם נדון המערער ל-66 חודשי מאסר ושניים נוספים נדונו ל-44 חודשי מאסר בפועל בהתאמה, בגין הרשעתם, בעיקר, בשתי התפרצויות לדירות מגורים; אלא שאחת מאותן התפרצויות נסתיימה באלימות, עם הגעתם במפתיע של בעל הבית ובנו לדירה, כך שהפורצים נאבקו בהם על מנת להימלט מן המקום. והנה, כפסע היה דין ההתפרצויות בענייננו לבין סיומו באלימות אף הן, במיוחד זאת המתוארת באישום השני, שבמהלכה הפתיע והגיע אחד מבני המשפחה לדירה. עוד לפני כן, בתיק מעצרים ב-2005 – בש"פ 3453/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל – נזדמן לי לומר: "נקל לשוות בנפשנו את תחושתו הקשה, את אבדן הביטחון ואת היאוש הקודר של קרבן עבירה, אם משגילה בשובו לביתו כי פרצו אליו ורכושו נגנב, ואם כשיוצא הוא את הבית כדי לגלות כי רכבו שהחנה אמש נעלם ואיננו. על בית המשפט לתת למאבק באלה" (פסקה ח'). יא. המערערים תושבי קטנה לא הרחק מירושלים, נכנסו לישראל שלא כדין והרחיקו לכת עד קרית שמונה, מכמנים והררית, כולם ישובים בצפון, כדי לבצע את זממם. למעשיהם אלה מצטרפת עבירת הנשק, החמורה כשלעצמה. ויודגש, כי האקדח שנגנב מכספת משפחת סבח לא הוסגר על-ידי המערערים, ואין לדעת מה עלה בגורלו ואיזה שימוש ייעשה בו בעתיד, ולכך משקל לחומרה בגזירת העונש. יב. כאמור, למערער 1 עומד לרועץ עבר פלילי מכביד, הכולל, בין היתר, הרשעות בעבירות רכוש וכניסה לישראל שלא כדין, שהן גם במוקד ענייננו (ת"פ (י-ם) 4334/09 מדינת ישראל נ' חושיה (2009) ות"פ (ת"א) 3583/09 מדינת ישראל נ' חושיה (2010)). בנוסף, המערער 1 ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום בזמן שתלויות ועומדות נגדו לא פחות משלוש תקופות מאסר מותנה, דבר המעיד על כך שאינו יודע מורא הדין מהו. משעסקינן ב"שור מועד", שעל שכמותו כתב השופט עמית "כי לא שנה, לא למד ולא הפנים את לקחו והוא חוזר על מעלליו פעם אחר פעם" (ע"פ 6423/11 דהן נ' מדינת ישראל (2012)). הרחקתו מן הציבור לתקופה של ממש באה לשם הגנה על הציבור. נזכור כי שלושה מאסרים מותנים נחפפו, ובכך הלך בית המשפט קמא לקראת המערער 1. יג. לא נוכל לקבל את טענתו של המערער 2 בדבר הפליה לרעה בגזירת עונשו ביחס לעונשו של המערער 1, או ביחס למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות שבהן הורשע. אומנם, עקרון אחידות הענישה מדריך את בתי המשפט להטיל עונשים דומים בגין מצבים הדומים זה לזה, "באופן שמשקף את ערכי השויון, ההגינות והצדק, ואף את האינטרס לשמור על אמון הציבור בהליך הפלילי ובמערכת המשפט" (ראו ע"פ 5195/11 קריניאן נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (2012), מפי השופט נ' הנדל). ברם, כאשר קיים שוני לעניין נסיבות העושים או מעשיהם, אין הפער בענישה חוטא לעיקרון זה כי אם מתבקש, שאחרת בשויון מלאכותי עסקינן. בענייננו, נראה כי אין מקום להתערב באופן שבו איזן בית המשפט המחוזי בין שיקולי הענישה, גם אם הפער אינו גדול. בית המשפט הבחין בין המערערים מזה באשר לעברם ומזה בהיקף האישומים. מחד גיסא, המערער 2 נעדר עבר פלילי ולמערער 1 עבר פלילי מכביד, ולכך משקל, כמו גם לנסיבותיהם האישיות של המערערים. ומאידך גיסא, למערער 1 מיוחסים שלושה אישומים שעניינם פריצה, בעוד שלמערער 1 מיוחסים שניים. לכך מתווספים לטעמי, כשיקולים לחומרה, העובדה שבאישום הרביעי המיוחס למערער 2 יעד הפריצה היה דירתם של זוג קשישים בני כ-80, וכן גילו המבוגר של המערער 2 יחסית לזה של המערער 1. יד. נראה כי בנסיבות הקלה עם המערערים תפגע באינטרס ההרתעה וההגנה על הציבור משכמותם. אשר על כן, אציע לחברי שלא להיעתר לערעורים. אביע את התקוה כי חשבון הנפש של המערערים ייעשה במאסרם כך שלא ישובו לכסלה. כאמור, איננו נעתרים לערעורים. ניתן היום, ‏ו' באדר א התשע"ד (‏6.2.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12088940_T02.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il