מנשה אלי נובק נ. אלויה אברהם

בבית המשפט העליון בש"א 8881/20 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערער: מנשה אלי נובק נ ג ד המשיב: אלויה אברהם ערעור על החלטת הרשמת ד' להב בבש"א 8433/20 מיום 10.12.2020 בשם המערער: עו"ד יהונתן רבינוביץ פסק-דין לפנַי ערעור על החלטת הרשמת ד' להב בבש"א 8433/20 מיום 10.12.2020 במסגרתה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. ביום 2.12.2020 הגיש המערער לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"א 1151-07-20) בגדרו נדחה ערעורו על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב יפו (ת"א 36931-05-18), אשר קיבל את תביעת המשיב לשכר טרחת עורך-דין אשר חב לו המערער. בבקשה צוינו מצבו הרפואי של המערער וחששו ממגפת הקורונה אשר היקשו עליו ועיכבו אותו במציאת עורך דין שייצגו בבקשת רשות הערעור. ביום 10.12.2020 דחתה הרשמת את הבקשה בקבעה כי לא נמצאו טעמים מיוחדים המצדיקים את קבלת הבקשה. בפרט, לא הוכח כי בעיותיו הרפואיות של המערער ליוו אותו בתקופה הרלוונטית ומנעו ממנו להגיש את ההליך במועד וגם הקושי למצוא עורך דין אינו עולה כדי טעם מיוחד. צוין כי בקשת רשות הערעור מוגשת ב"גלגול שלישי" ומוסבת על פסקי דין אשר מבוססים על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, ולפיכך גם סיכוייה אינם נחזים להיות גבוהים. לאור כל האמור ובשים לב לכך שאף בקשת הארכת המועד לא הוגשה במועד, נדחתה הבקשה והושתו על המערער הוצאות בסך של 500 ש"ח. מכאן הערעור שלפנַי, במסגרתו טוען המערער כי שגתה הרשמת בכך שלא ייחסה משקל מתאים לקשיים אשר הגבילוהו במציאת עורך דין, ובהידרשה להיעדרם של מסמכים רפואיים רלוונטיים אשר לא הספיק לצרף לבקשה בעקבות הבהילות בה הוגשה. בנוסף, נטען כי שגתה הרשמת בקבעה כי הבקשה לא הוגשה במסגרת מניין הימים להגשת בקשת רשות הערעור. לדבריו גם סיכויי בקשת רשות הערעור אינם נמוכים לנוכח אופי קביעותיו של בית משפט השלום. לאור האמור מבקש המערער לבטל את החלטת הרשמת ובכללה את תשלום ההוצאות שהשיתה עליו. דין הערעור להידחות. שיקול דעתו של רשם בית המשפט רחב בעניינים כגון דא ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (בש"א 8509/20 אפטר נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 3 (10.12.2020); בשג"ץ 1586/20 פלוני נ' בית הדין הגדול לערעורים בירושלים, פסקה 3 (9.3.2020); בש"א 7804/20 צוראל נ' וולוך, פסקה 4 (19.11.2020)). בענייננו, לא הציג המערער כל עילה המצדיקה התערבות בהחלטת הרשמת. כידוע, הארכת מועד להגשת הליך תינתן רק אם התקיימו "טעמים מיוחדים" המצדיקים זאת (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; בש"א 6451/20 והדאן סרחאן נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (24.9.2020)). שאלת קיומם של טעמים מסוג זה נבחנת לפי נסיבותיו של כל מקרה תוך איזון בין שיקולים שונים. בין היתר יבחן בית המשפט את משך האיחור, את הטעם העומד בבסיסו, ואת הסיכויים הלכאוריים של ההליך שמתבקשת הארכה להגשתו (ראו: בש"א 4997/20 הועדה המקומית לתכנון ולבניה מעלה נפתלי נ' קסיס, פסקה 5 (26.7.2020); בש"א 1676/20 חננאל נ' עיריית תל אביב יפו, פסקה 5 (15.3.2020)). לאחר שעיינתי בהחלטת הרשמת מצאתי כי אין מקום להתערב בקביעתה כי המערער לא הצביע על "טעמים מיוחדים" המצדיקים את קבלת הבקשה או בקביעתה בדבר סיכויי בקשת רשות הערעור. אשר על כן, גם מבלי להידרש לשאלה האם הבקשה הוגשה במועד הקבוע להגשת בקשת רשות הערעור, מצאתי כי אין לקבל את הערעור. בתוך כך איני מוצא גם מקום להתערב בהוצאות שהושתו על המערער. הערעור נדחה. ניתן היום, ‏ט' בטבת התשפ"א (‏24.12.2020). ש ו פ ט _________________________ 20088810_N01.docx אק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il