נהאד גנדיה נ. מדינת ישראל

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע"פ 8877/99 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' א' לוי המערערים: 1. נהאד גנדיה 2. מוחמד מחמוד חמדייה נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 26.2.91 בת"פ 256/89 שניתן על-ידי כבוד השופטים ג' גלעדי, א' טומשוף וי' פלפל תאריך הישיבה: ג' בסיוון תשס"ב (14.5.02) בשם המערער 1: עו"ד שרית חביב בשם המערער 2: עו"ד צבי ששון בשם המשיבה: עו"ד אלון אינפלד בשם שירות-המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת ד' דורנר: המערערים, תושבי עזה, רצחו בדקירות סכין בשנת 1989 - והם אז כבני 16 וחצי - את זלמן שליין ז"ל. בגין מעשה זה, שבוצע על רקע לאומני, הורשעו המערערים בעבירה של רצח בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע ונדונו לשלושים שנות מאסר. ערעורם הופנה כלפי חומרת העונש. טענתם המרכזית הייתה, כי בית-המשפט המחוזי לא נתן את דעתו לכך שהעבירה בוצעה בהיותם קטינים, כאשר היו נתונים להסתה מצד סביבתם, וכי מאז התבגרו והבינו כי המעשה שעשו נורא הוא, והם מצטערים עליו בכנות, ומבקשים על-כן להקל בעונשים הכבדים שהוטלו עליהם. לבקשתנו, שירות-המבחן הגיש תסקירים משלימים לבדיקת טענת המערערים בדבר השינוי בעמדותיהם והחרטה על מעשיהם. בשני התסקירים נאמר לנו, כי אכן המערערים מתחרטים כיום חרטה עמוקה על מעשיהם. השניים אף הבהירו, כי בשעתו היו בעלי עמדות לאומניות קיצוניות וכי כיום אינם רוצים לעסוק בפוליטיקה וברצונם להשתחרר מבית-הסוהר ולבנות את חייהם. בתשובתה הדגישה המדינה את חומרת המעשים, ואת העובדה שהתסקירים מבוססים בעיקרם על דברי המערערים. נראה לנו, לנוכח התהליך הראוי שעליו מצביעים תסקירי שירות-המבחן, שהוא אופייני לקטינים שביצעו עבירה והתבגרו תוך כדי ריצוי שנים של מאסר - כי ראוי להקל במידת-מה בעונשי המאסר שנגזרו על המערערים. אשר-על-כן, אנו מקבלים את הערעור, ומעמידים את עונשו של כל אחד מהמערערים על עשרים וחמש שנות מאסר. ניתן היום, ג' בסיוון תשס"ב (14.5.02). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 99088770.L04 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il