יריב כהן נ. יושאי רונן

פסק-דין בתיק ע"א 8877/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8877/04 ע"א 9373/04 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברלינר המערער בע"א 8877/04 והמשיב בע"א 9373/04: יריב כהן נ ג ד המשיבים בע"א 8877/04 והמערערים בע"א 9373/04: 1. יושאי רונן 2. מגדל חברה לביטוח בע"מ ערעורים על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 31.8.04 בת.א. 1258/98 שניתן על-ידי כבוד השופטת מ' שידלובסקי-אור תאריך הישיבה: י"ח בחשון התשס"ז (9.11.06) בשם המערער בע"א 8877/04 והמשיב בע"א 9373/04: עו"ד עמוס אגרון; עו"ד אוסמה אבראהים בשם המשיבים בע"א 8877/04 והמערערים בע"א 9373/04: עו"ד עוזי לוי; עו"ד מוטי גנץ פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. המערער בע"א 8877/04 (להלן: המערער), יליד 1974, נפגע בתאונת דרכים שארעה בשנת 1997, כאשר נסע באופנוע שבו נהג המשיב 1. המשיבה 2 – היא המערערת בע"א 9373/04 (להלן: המשיבה), ביטחה את השימוש באופנוע. פסק-הדין של בית המשפט המחוזי, נשוא הערעורים שבפנינו, נסב על גובה הפיצוי. פסק-הדין של בית המשפט המחוזי ארוך ומפורט. לא נחזור על כל האמור בו. אין ספק שפגיעתו של המערער בתאונה היתה קשה. נגרמו לו נכויות שונות, ולצורך הערכתן מונו מומחים רפואיים בתחומים שונים (אורטופדיה, נוירולוגיה, כירורגיה פלסטית, כירורגיה, כבד ורפואה פנימית, ריאות, אורולוגיה ושיקום). בית המשפט אימץ את דברי הרופאים באשר לנכויות הרפואיות, וקבע כי הנכות המשוקללת עומדת על 96.83%. עם זאת, בכל הנוגע למומחה בתחום השיקום, חלק ממסקנותיו נדחו על-ידי בית המשפט. בית המשפט קבע כי מומחה זה הסתמך על תיאורים מוגזמים שהשמיע בפניו המערער, וכי ביחס למגבלות התפקודיות, קיימת במקרה זה עדיפות לעדויות שבאו מפי המומחים המקצועיים בתחומים השונים. בית המשפט פירט עניינים שונים שבהם לא ראה לנכון לקבל את עמדת המומחה בתחום השיקום, ובכלל זה, דבריו של המומחה בעניין "אפקט דכאוני" שהמערער סובל ממנו. בית המשפט הדגיש בהקשר זה כי המערער לא ביקש למנות מומחה בתחום הנפשי, וכי לפיכך, אין מקום לקביעת נכות בתחום זה. 2. בית המשפט המחוזי נדרש לשאלת השפעתן של הנכויות הרפואיות על תפקודו של המערער. בהקשר זה התייחס בית המשפט לנזק שנגרם למערער עקב הקרע בפרינאום, לטיפול שניתן לו לשם התמודדות עם בעיה זו ולהיזקקותו של המערער, עקב כך, לאמצעים מלאכותיים לצורך הפרשות. אף כאן לא נאריך בדברים – בית המשפט בסיכומו של דבר לא ראה לנכון לראות במערער כמי שצריך לעבור הליך ניתוחי שעשוי אמנם לייתר את האמצעים המלאכותיים כאמור, אך כרוך בסיכונים ועלול להיכשל. בית המשפט בחן, אחת לאחת, את הנכויות הרפואיות השונות ואת השלכותיהן התפקודיות, וכך כתב בסיכומו של דבר: בסכמי את מגבלותיו התפקודיות של התובע, לא ראיתי לייחס נכות בגין כל פגם, ואעריך את הפגיעה בתפקוד באופן כללי. המדובר באדם צעיר, שאינו יכול ללכת למרחקים ארוכים בשל חוסר יציבות בברכיו, בעיקר ברך ימין, ואינו יכול לשבת שעות ממושכות ללא הפסקה. הוא לא יכול להרים משאות כבדים ולבצע מאמץ פיזי בשל הפגימה בריאותיו. יש לו הפרעת תחושה ומגע בכפות הרגליים. בכל הקשור לעשיית צרכים, התובע מוגבל ממש. הוא עושה צרכיו לשקית איסוף אותה יש להחליף ובהטלת שתן הוא מצנתר עצמו. התובע יכול לעבוד רק במקום בו יעמדו לרשותו שירותים סבירים, כולל מקלחת. בית המשפט מיאן לקבוע למערער נכות תפקודית של 100%. נמצא, כי יש באפשרותו של המערער להשתלב בעבודה המתאימה למגבלותיו. בית המשפט ציין גם ש"בבעלותה של משפחת התובע מספר סופרמרקטים, ויש באפשרותה לשבצו בעבודה, לו רק יחפוץ, ובסוג עבודה שיתאים למגבלותיו... התובע בוודאי יוכל לבצע מטלות פשוטות המתאימות למגבלותיו ולעסוק בעבודה כלשהי". בית המשפט העריך את הפגיעה בכושר ההשתכרות בשיעור של 65%. בית המשפט הוסיף ובחן את הנתונים השונים המעידים על יכולותיו וכישוריו של המערער בתחום התעסוקה, אלמלא התאונה. נמצא, בין היתר, כי המערער עזב את בית-הספר לאחר שמוֹנה שנות לימוד ועבד במשך שנים במחיצת אביו, במינימרקט שבבעלותו. המערער לא התמיד בצבא, ניסיונו לנהל באופן עצמאי שתי חנויות לא צלח, והוא שב לעבוד עם אביו. בית המשפט הוסיף ובדק את רמת השתכרותו של המערער עובר לתאונה, ולאחר ששקל את טענות הצדדים מכאן ומכאן, קבע את בסיס השכר לצורך חישוב הפיצוי על 9,000 ש"ח לחודש. בסופו של יום, על יסוד כל הנתונים, נקבע הפסד ההשתכרות על 469,000 ש"ח לעבר ו- 1,336,248 ש"ח לעתיד (עד גיל 67 שנים). 3. אשר לפיצוי עבור עזרת צד ג', נדחתה הטענה כי המערער זקוק לעזרה במשך כל שעות היממה. בין המשפט שמע את העדויות והתרשם כי המערער זקוק לעזרה בכל הנוגע לטיפול בצרכים, וכן במקלחת, בלבישת פלג הגוף התחתון ולעיתים בהחלפת מצעים. בית המשפט פסק שאין צורך ביותר משעתיים עד שלוש שעות עזרה ביום, כשהסיוע מתפצל בין שעות הבוקר לשעות אחר-הצהריים. כמו-כן, נקבע שיש לפסוק למערער פיצוי בגין עבודות בית קשות – אחת לשבוע. בית המשפט ציין מספר נתונים נוספים, לרבות העובדה שהמערער לא בישל לעצמו גם בעבר ושהוא מתגורר עם בת-זוגו מזה זמן רב בדירה נפרדת ולא הוצגה קבלה המלמדת על העסקת עזרה במשק הבית. בסיכומו של דבר פסק בית המשפט למערער פיצוי בראש נזק זה בסך של 4,000 ש"ח לחודש, ובסך-הכל: 1,255,000 ש"ח (לעתיד); כמו-כן נפסק סכום של 230,000 ש"ח עבור עזרת צד ג' בעבר. בגין שימוש מוגבר ברכב, נפסק סכום של 30,000 ש"ח לעבר ו- 151,587 ש"ח לעתיד. לגבי הוצאות רפואיות, לא נמצא שהמערער נזקק לשירותים שאינם מסופקים לו לפי סל הבריאות, אך נפסק סכום של 10,000 ש"ח עבור תרופות וסכום של 113,824 ש"ח עבור שקיות פסולת, החזר השתתפות בתרופות, קב קנדי ומייצבי ברכיים. הנזק הלא ממוני חושב והועמד על סכום של 189,094 ש"ח. מסכום הפיצוי הכולל – 3,755,659 ש"ח - נוכו קצבאות המל"ל והתשלומים התכופים, והתוצאה היא שהמשיב חויבה לשלם למערער סכום של 2,244,266 ש"ח. 4. על פסק-דין זה משיגים המערער מפה והמשיבה משם. המערער ממקד את ערעורו בכמה נושאים עיקריים: דחיית מסקנותיו של המומחה בתחום השיקום; אי-מתן משקל למצב הדיכאוני (להבדיל מנכות נפשית) שמהערער סובל ממנו; טעות בקביעת הנכות בתחום האורולוגיה (ובעקבות זאת בקביעת הנכות הרפואית המשוקללת); הערכת הנכות התפקודית בשיעור של 65% ולא בשיעור של 100%; קביעת בסיס השכר על סכום נמוך מדי; אי-פסיקת פיצויים בגין הוצאות רפואיות שונות; פסיקת פיצויים נמוכים יתר-על-המידה עבור עזרת צד ג' וניידות; ואי-פסיקת פיצויים עבור "צרכים חברתיים". המשיבה טוענת גם היא כי קופחה בפסק-הדין. השגותיה מכוונות, בעיקר, לסוגיות האלה: קביעת נכות גבוהה מדי בתחום הכירורגיה ואי-מתן משקל לאפשרות הנתונה למערער לעבור ניתוח שישפר את מצבו; הפרזה בהערכת הנכות התפקודית; קביעת בסיס שכר גבוה שאינו הולם את כישוריו האמיתיים של המערער; ופסיקת פיצויים גבוהים מדי בגין עזרת צד ג', ניידות והוצאות נוספות. לאחר שבחנו את פסק-הדין של בית המשפט המחוזי ושקלנו את טענות הצדדים, מסקנתנו היא כי דין שני הערעורים להידחות. 5. פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, כפי שכבר צוין, פסק-דין מנומק ומפורט הוא. בית המשפט בחן בעיון את החומר שבא בפניו, שקל את הטענות שהשמיעו הצדדים, ובא למסקנות המבוססות על הממצאים שנקבעו. "הלכה פסוקה היא, כי אין בית-משפט לערעורים נוטה להתערב על נקלה באומדנת הערכאה הראשונה את נזקי הניזוק, ולא ימיר את הערכת השופט קמא בהערכתו שלו, אלא אם סכום הפיצויים שנפסק הוא בלתי סביר ורחוק מהמציאות" (בע"א 487/82 נדלר נ' שדה, פ"ד לח(4) 21, 25). כך פסקנו לא אחת, בהביאנו בחשבון את יתרונותיה של הערכאה המבררת בהקשרים שונים של שומת הפיצוי ואת מתחם שיקול הדעת הנתון לה בכגון דא. לפיכך, "ערכאת הערעור בוחנת את הסכום הכולל שנפסק (לפני הניכויים) על רקע נתוני יסוד מסוימים, כמו גילו של הנפגע, שיעורה של הנכות התפקודית, אופי הסיעוד הנדרש, בסיס השכר ותוחלת החיים. אם מסתבר כי הסכום הכולל של נזקי הממון הינו סביר, אין צורך לקיים בחינה מעמיקה של ראשי הנזק אלא מקום שמתגלה טעות בולטת" (ע"א 1164/02 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון לידור, תק-על 2005(3) 1492). משבאו בפנינו ערעורים אלה, בחנו את הסכום הכולל שנפסק. בחנו את מרכיביו. עיינו בהשגותיהם של הצדדים. מסקנתנו היא כי אין לגלות בפסק-הדין של בית המשפט קמא חוסר סבירות או שגגה בולטת המצדיקים התערבות. נסתפק אפוא במספר הערות. 6. בחירתו של בית המשפט המחוזי שלא לאמץ את כל מסקנותיו של המומחה בתחום השיקום אינן בלתי-מנומקות, כפי שטוען המערער. אדרבא, בית המשפט הסביר את גישתו. מעבר לכך, בית המשפט קבע את ממצאיו על יסוד בחינה של מכלול החומר שבא בפניו, לרבות חוות-הדעת של המומחים האחרים, ולמותר לציין, כי בעניין זה מסור לו שיקול דעת וההכרעה היא בידיו. גם באשר לקושי הנפשי שהמערער חווה, בית המשפט קמא לא התעלם מההשלכות האפשריות של פגיעה קשה כפי שארעה למערער על התנהגותו, אך מצא שלא ניתן לצעוד בעניין זה מעבר לכך משלא נתבקש מינויו של מומחה מתאים. גם מסקנה זו מקובלת עלינו. 7. הצדדים מלינים על קביעת הנכות התפקודית – זה טוען כי אין באפשרותו לשוב לעבודה כלל, זו טוענת כי הפגיעה ביכולת ההשתכרות נמוכה מכפי שקבע בית המשפט קמא. זה וזו לא שכנעונו כי יש מקום להתערבותנו. ודוק: אין ספק כי פגיעתו של המערער בתאונה היתה קשה, וכי היא הותירה בו נזקים רציניים שמגבילים את יכולת העבודה וההשתכרות שלו. בית המשפט מנה את ההגבלות השונות, ולנו לא נותר אלא להדגיש כי ללא ספק, הבעיות בכל הנוגע לעשיית הצרכים וכל הנלווה לכך הן כשלעצמן בעלות נפקות תפקודית משמעותית, וכי לא ראינו להתערב בסברתה של הערכאה המבררת כי אין לראות במערער כמי שעליו לעבור ניתוח נוסף בתחום זה. יחד עם זאת, בצדק קבע בית המשפט קמא, לאור התשתית הראייתית שהובאה, כי אין בסיס לטענה שכל דרכי ההשתכרות חסומות בפני המערער וכי נגזר עליו – בחור צעיר – שלא לעבוד בשום עבודה לכל אורך חייו. בסופו של יום, קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין הנכות התפקודית נשענת על הערכה לאור בחינה מדוקדקת של התשתית הראייתית, והתוצאה – סבירה. גם ביתר הסוגיות וראשי הנזק לא ראינו מקום להתערבותנו. מצאנו אמנם כי בעניינים מסוימים בית המשפט המחוזי נקב בסכומים על הצד הנמוך, אולם בעניינים אחרים היטיב עם המערער והכל – בתחום הסביר. כך במיוחד כשבוחנים את התמונה הכוללת. לגבי העתירה לפיצוי בגין "צרכים חברתיים", די שנפנה לאמור בפסק-הדין בע"א 11152/04 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם)), ומעבר לצריך גם לעובדה שבפסק-הדין של בית המשפט המחוזי מתוארת, למרבה השמחה, מערכת יחסים ארוכת שנים בין המערער לבין בת-זוג. התוצאה היא שהערעורים נדחים. אין צו להוצאות. המשנה-לנשיאה השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ברלינר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, ג' בשבט התשס"ז (22.1.07). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04088770_P10.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il