משה אביר נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 8876/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8876/11 לפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. משה אביר 2. א.מ.ן משאבי אנוש בע"מ 3. אופקים נ.מ. בע"מ 4. אופקים א.ג. בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב 3. משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים 3-1: עו"ד א' לויט בשם העותרת 4: מ' אביר פסק-דין השופטת ע' ארבל: עתירה לביטול החלטת בית הדין הארצי לעבודה (עפ"א 49337-09-11), אשר דחה את עררם של העותרים על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב - יפו (ת"פ (ת"א) 19610-10-10) בבקשתם לעיין בחומר חקירה. 1. נגד העותרים הוגש כתב אישום לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב - יפו, המייחס להם עבירות של העסקת עשרות עובדים בלי היתר כדין בניגוד לחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996. על-פי עובדות כתב האישום, העותר 1 עסק כקבלן כוח אדם ללא רישיון באמצעות העותרות 2 - 4 במועדים שונים אצל מעסיקים שונים. 2. במסגרת ההליך הפלילי המתנהל בבית הדין הגישו העותרים בקשה לעיין בחומר חקירה בהתאם לסעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ). העותרים ביקשו לעיין במסמכים רבים ובהם נהלים והנחיות של המשיבה 3 (המאשימה בהליך הפלילי. להלן: המשיבה); מסמכים הנוגעים לעותרים המצויים באגף הרישוי של המשיבה; תכתובות בין המשיבה לבין משרד מבקר המדינה וגורמים נוספים; ורישומי שיחות טלפון של אחת מעובדות אגף הרישוי של המשיבה. בית הדין האזורי דחה את הבקשה על יסוד הבקשה והתגובה לה מבלי שקיים בה דיון במעמד הצדדים. נקבע כי הדרישה לעיין בחלק ניכר מפריטי המידע המבוקשים אינה אלא "מסע דיג" וכי לא הוצג כל בסיס לכך שהם דרושים להגנתם של העותרים. בית הדין פסק, אפוא, כי החומר המבוקש אינו בבחינת "חומר חקירה" במובן סעיף 74 לחסד"פ. 3. העותרים עררו על החלטה זו לבית הדין הארצי לעבודה וקבלו, בין היתר, על כך שהחומר שבמחלוקת לא הועמד לעיונו של בית הדין האזורי וכי זה לא קיים דיון בבקשה במעמד הצדדים. בית הדין הארצי דחה את הערר בקובעו כי כל חומר החקירה הנוגע לאישומים נמסר לעותרים זה מכבר וכי על פני הדברים, בקשתם מתייחסת לחומרים שאינם "חומר חקירה", אף לא בפריפריה שלו. באשר לטענה כי החלטת בית הדין האזורי התקבלה על סמך כתבי טענות בכתב בלי שקוים בה דיון, העיר בית הדין הארצי כי בדרך-כלל רצוי שיתקיים דיון לפי סעיף 74(ב) לחסד"פ במעמד הצדדים, מה שלא נעשה במקרה זה, אולם אין בכך כדי לפגום בתוקף החלטת בית הדין האזורי לנוכח אופייה של הבקשה וסוג החומר המבוקש בה. בית הדין הוסיף כי ככל שהעותרים חפצים לעיין בחומר כללי מהסוג המבוקש, פתוחה בפניהם הדרך לפעול בהליך לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע). 4. מכאן העתירה שלפנינו, שבגדרה התבקש לבטל את החלטת בית הדין הארצי ולצוות על קיום דיון מהותי בבקשה לעיון בחומר החקירה בבית הדין האזורי. העותרים טוענים לפגמים שנפלו בהליך שהתנהל בעניינם: האחד, כי החומר שבמחלוקת לא הועמד לעיונם של בית הדין האזורי והארצי כמצוות סעיף 74(ד) לחסד"פ; השני, כי בית הדין האזורי פסק בבקשה מבלי שקיים בה דיון, שבו ביקשו העותרים לפרט ולנמק את הבסיס לבקשתם הכתובה. העותרים סבורים כי בשל פגמים אלה נמנע בירור פרטני של המסמכים המבוקשים על-ידם והתקבלה בבית הדין האזורי החלטה גורפת, שאושרה לאחר מכן בהחלטת בית הדין הארצי. 5. לאחר שעיינו בעתירה סבורים אנו כי דינה להידחות על הסף. בהליכים פליליים הנדונים בבית הדין לעבודה דוגמת ההליך שלפנינו, חלים סדרי הדין ודיני הראיות החלים בהליכים פליליים בבתי המשפט "הרגילים" (סעיף 24(ב) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969). בתוך כך, עומדת לנאשם האפשרות לבקש מהערכאה הדיונית שדנה בעניינו לעיין בחומר חקירה שלא נמסר לידיו, וככל שבקשתו נתקלת בסירוב, לערור על כך לערכאת הערעור. לנאשם לא עומדת הזכות לערר שני אם נתקל בסירוב גם מצד ערכאת הערעור. אם כן, החלטת בית הדין הארצי בעניין עיון בחומר חקירה היא החלטת ביניים בהליך פלילי, ככל החלטת ביניים של בתי המשפט הרגילים. כידוע, הכלל הוא שבית המשפט הגבוה לצדק לא יתערב בהחלטות ביניים של בתי המשפט הרגילים, לרבות בבקשות לעיין בחומר חקירה, אלא במקרים נדירים (ראו בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית ממשפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1) 360, 369 (2005) וההפניות שם). לא מצאתי הצדקה לסטות מכלל זה בנסיבות העניין שלפני. אף אם נפל פגם בהליך בעניינם של העותרים כתוצאה מכך שלא קוים דיון בבקשתם בבית הדין האזורי, הרי שפגם זה בא על תיקונו בדיון בערר שהוגש לבית הדין הארצי. העותרים שטחו בפני בית הדין הארצי את מלוא טענותיהם ביחס לבקשה – הן באשר לפגמים שנפלו לדעתם בהחלטת בית הדין האזורי, הן באשר לצורך שלהם לעיין בחומר המבוקש לגופו של עניין. בשים לב לטענותיהם, החליט בית הדין הארצי לדחות את הערר מאחר שעל פניו לא גילה הצדקה למסירת החומר המבוקש. גם העובדה שהחומר שבמחלוקת לא עמד לעיונו של בית הדין אינה מצדיקה את התערבותנו במקרה זה. אכן, "רק במקרים יוצאי דופן יימנע בית המשפט מלעיין בחומר. כך ינהג, למשל, כאשר על פניו החומר אינו נוגע כלל לנושא כתב האישום, והסניגור אף לא הצביע על קצה חוט שיש בו כדי להראות מדוע החומר המבוקש הינו חלק מחומר החקירה נושא הדיון" (בש"פ 1355/98 בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 1, 5 (1998)). דומה כי המקרה שלפנינו נופל לגדר המקרים שבהם לא נמצא "קצה חוט" המצדיק היעתרות לבקשה. לא ראינו להתערב בקביעתו של בית הדין הארצי כי הבקשה נעדרת תשתית בסיסית להצדקה לעיון בחומרים המבוקשים, שאינם נמצאים אף בפריפריה של חומר החקירה. נוסיף כי כפי שהצביעו בית הדין האזורי ובית הדין הארצי, לעותרים עומדת האפשרות לפנות לקבלת המידע באמצעות הליך לפי חוק חופש המידע. אפיק אפשרי נוסף הוא סעיף 108 לחסד"פ (ראו: יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים – חלק שני, הליכים שלאחר כתב אישום, א 971 (מהדורה מעודכנת, 2009)). העתירה, אפוא, נדחית. ניתנה היום, י"ז בטבת תשע"ב (12.1.12). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11088760_B01.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il