עזבון המנוח אמנון מור נ. כפר הנופש האון

פסק-דין בתיק ע"א 8876/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8876/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט נ' הנדל המערערים: 1. עזבון המנוח אמנון מור 2. אילנה מור 3. גל מור 4. צפורה מור נ ג ד המשיבים: 1. כפר הנופש האון 2. מגו דוד אדום ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 18.08.2008 בת"א 7084/05 שניתן על ידי כב' השופט צ' זילברטל תאריך הישיבה: ט"ו באייר התש"ע (29.04.10) בשם המערערים: עו"ד גבעון עמוס בשם המשיב 1: עו"ד אליעזר גדות בשם המשיב 2: עו"ד ליאור סלומון, עו"ד אנונה דינר פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 7084/05 (השופט צ' זילברטל), אשר דחה את תביעת המערערים וקבע כי המשיבים לא התרשלו בטפלם במנוח ומשכך אינם אחראים למותו. הערעור נסב, אפוא, על שאלת האחריות. רקע 2. ביום 25.8.04 הגיעו אמנון מור ז"ל (להלן 'המנוח') ומערערים 2-4 – הם רעייתו וילדיו – לכפר הנופש "האון" (להלן 'כפר הנופש') ושכרו יחידת נופש ממשיבה 1. יומיים לאחר מכן, בערב ה-27.8.04, החל המנוח להתלונן על מחושים בבטנו. על מנת להקל על מכאוביו, יצאו המנוח ואשתו להליכה קלה, בסיומה התיישבו על ספסל סמוך ליחידת הנופש, חזרו לחדרם ולאחר מכן שבו להתיישב על הספסל. בחלוף מספר דקות מתום ההליכה החל המנוח לסבול ממחושים בחזהו. דקות ספורות לאחר מכן קם המנוח מכיסאו והתמוטט על הקרקע. בית המשפט המחוזי קבע כי אובדן ההכרה התרחש בסביבות השעה 21:10. אשתו של המנוח, מערערת 2, מיהרה למשרד הקבלה הסמוך ליחידת הנופש והודיעה לפקידת הקבלה שהייתה במקום כי בעלה התמוטט ושיש להזמין עבורו ניידת טיפול נמרץ. מיד לאחר מכן חזרה מערערת 2 במהירות לבעלה, עליו השגיח אותה העת אחיו שביקרו באותו היום. נקבע כי הפקידה התקשרה למוקד מגן דוד אדום בשעה 21:15 ושבשעה 21:16 הוזנקה ניידת טיפול נמרץ, אשר יצאה מיד לאחר הזנקתה לעבר כפר הנופש. סמוך לכך הוזנקה גם ניידת ובה נהג המנוסה בהגשת עזרה ראשונית בסיסית וכן ציוד החייאה בסיסי (להלן 'הניידת הלבנה'), שיצאה בשעה 21:20. הניידת הלבנה הגיעה בשעה 21:24 – 9 דקות לאחר הזמנתה ואילו ניידת טיפול נמרץ הגיעה בשעה 21:30 – 15 דקות לאחר הזמנתה. יצוין כי במהלך ההמתנה לניידות נערכה שיחה שנייה מכפר הנופש למוקד, שנועדה לברר את מועד הגעתן של הניידות. רק משהגיעה הניידת הלבנה קיבל המנוח טיפול ראשוני בסיסי, שכלל את פינוי דרכי הנשימה. הואיל והמנוח סבל מהקאות, לא ניתן היה לעבור לשלבים מתקדמים יותר של הליך ההחייאה. עם הגעת ניידת טיפול נמרץ המשיכו טיפולי ההחייאה, לרבות שימוש במכות חשמל. ברם, המאמצים להצלת המנוח לא נשאו פרי והלה נפטר באותו יום, כשהוא בן 49 בלבד. לבית המשפט המחוזי הוגשה תביעה נגד שני המשיבים – כפר הנופש ומד"א – בגין התרשלות. טענת ההתרשלות התפצלה לשניים: ראשית, אופן הזמנת הניידות הן על ידי פקידת הקבלה של משיב 1 והן על ידי המוקדנית של משיב 2. שנית, אי יצירת תנאים המאפשרים הגשת סיוע למנוח טרם הגעת הניידות. בית המשפט המחוזי דחה כאמור את טענת ההתרשלות על שני ראשיה. לעניין אופן הזמנת הניידות נפסק כי פקידת הקבלה הזמינה ניידת מייד עם קבלת המידע בדבר אובדן הכרתו של המנוח ושהמוקדנית הזניקה שתי ניידות מייד לאחר מכן. באשר לטיפול שלא ניתן למנוח עת המתין לניידות, נקבע כי המשיבים לא התרשלו בכך שהסתפקו בהבאת ניידות החירום במהירות למקום האירוע. זאת, הן לאור התרשמותו של בית המשפט המחוזי כי נוכח הנסיבות הייתה התנהגותם של המשיבים סבירה והן בעטיו של היעדר קשר סיבתי בין פעולות המשיבים לבין מותו המצער של המנוח. בקליפת אגוז, מבקשים המערערים לקעקע את קביעות העובדה והמהימנות שנעשו בידי בית המשפט המחוזי. פרימת המארג העובדתי, המהווה את התשתית להכרעה בדבר אי קיומה של רשלנות מצד המשיבים, תוביל לשיטתם להיפוך פסק הדין. מהעבר האחר, סומכים המשיבים את ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לרבות הממצאים העובדתיים השזורים בו. דיון 3. נסיבות המקרה דנא קשות וטרגיות הן. עסקינן באדם צעיר שהלך לעולמו במפתיע, במהלכה של חופשה משפחתית והותיר אחריו אישה וילדים. ברם, דיני הנזיקין מחייבים אותנו לתור אחר אותו "אשם", שרשלנותו הובילה לתוצאה. רק משזה יימצא – מבחינה משפטית, לא לכל מוות אשם – יוכל בית המשפט לקבוע שפלוני אחראי לנזקו של אלמוני. אין זה המקרה שבפנינו. הלכתו הפסוקה מימים ימימה של בית משפט זה היא שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, אלא במקרים חריגים ונדירים בלבד. כך, למשל, מקום בו התשתית העובדתית מופרכת או בלתי סבירה בעליל או שבולטת בפסק הדין של הערכאה דלמטה "טעות משפטית שורשית" (ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 625, 631). הערכאה המבררת נהנית מיתרון איכותי וכמותי על פני ערכאת הערעור במובן זה שהיא נחשפת באופן בלתי אמצעי לעדויות ולראיות: היא שומעת את צליל קולו של העד, רואה את ריצוד העין וממששת את הראיות. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר התשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי מבוססת על חוות דעת מומחים בתחום הרפואה (ע"א 1918/08 פולר נ' בית חולים "העמק" ואח' (28.3.2010); ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר – בית החולים "מאיר" פ"ד נא(4) 687, 695; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית – 2009) 668). פסק דינו של בית המשפט המחוזי סומך אדניו על תשתית ראייתית איתנה ומנומק כדבעי. הוא כולל התייחסות למכלול העדויות והראיות, תוך ניתוחן ועריכת השוואות והצלבות ביניהן. נוסף על כן, בית המשפט המחוזי הסביר בצורה משכנעת מדוע חלק מהמחלוקת העובדתית אינו רלוונטי לתוצאה בשל היעדר קשר סיבתי. משכך, לא מצאנו לנכון להתערב בממצאים העובדתיים שגולפו על ידי ערכאת קמא. נראה כי אף המערערים עצמם מודעים לכך שהמסקנה המשפטית אליה הגיע בית המשפט המחוזי מעוגנת היטב בקביעות העובדתיות. לא בכדי התמקדו בניסיונות למוטט את המסד העובדתי של פסק הדין ולא הפנו את חיציהם לעבר הניתוח המשפטי שבו. בהיבט המשפטי, לא נפל דופי בקביעת בית משפט קמא, לפיה לא הוטלה חובה על משיב 1 להעסיק חובש או רופא בשטחו. עסקינן במקום שאינו מצוי במרחק רב במיוחד מתחנת מד"א. כמו כן, העסקת רופא או חובש במהלך כל שעות היממה מהווה נטל כלכלי משמעותי שאין להטילו מקום בו קיימים אמצעים סבירים אחרים למתן עזרה ראשונה באמצעות גורמי חוץ. בית המשפט המחוזי נהג כשורה עת בחן חקיקה המחייבת נוכחות מכשירי החייאה והכשרת עובדים להפעילם, למשל בבתי מלון בעלי תפוסה של 250 חדרים ומעלה והבחין בין מצב זה לבין מקרנו (חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים, תשס"ח – 2008). בית המשפט המחוזי הבהיר: "אכן, הגיוני להטיל חובה זו כאשר העלויות מתגלגלות אל הצרכן, וכאשר מספר הצרכנים כה גדול, עד כי תוספת המחיר לכל צרכן היא שולית. ככל שמספר הצרכנים קטן, הרי שהעלויות הופכות להיות משמעותיות יותר וראוי לייחס להן משקל גדול יותר" (פסקה 42 לפסק הדין). גישה זו יש לשלב עם עובדות המקרה הנתונות: זמן הגעתן של שתי הניידות לכפר הנופש היה סביר בהתחשב במרחק שהיה עליהן לנסוע. בכך לא נבדל מצבם של השוהים בכפר הנופש ממצבם של שאר תושבי האזור. כן מקובלת עלינו התרשמותו של בית המשפט המחוזי כי בכך שפקידת הקבלה לא עזבה את עמדתה בשלב ההמתנה לניידות על מנת לברר את מצבו של המנוח ולדווח על כך למוקדנית, אלא המשיכה בשיחת הטלפון, זירזה את הגעת הניידות ונותרה זמינה עבור משפחת המנוח והמוקד – פעלה היא בסבירות נוכח הנסיבות. 4. אשר על כן, הערעור נדחה. לפנים משורת הדין ותוך התחשבות בנסיבות לא נעשה צו להוצאות בהליך זה. עם זאת, ההוצאות שנפסקו למערערים עבור ההליך קמא תיוותרנה בעינן. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל. ניתן היום, כ"ה באב התש"ע (5.8.10). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08088760_Z09.doc אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il