המועצה המקומית מעלה עירון נ. שר המשפטים

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8871/20 לפני: כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין העותרים: 1. המועצה המקומית מעלה עירון 2. אגבאריה זאהי 3. מוחמד אגבארייה נ ג ד המשיבים: 1. שר המשפטים 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז חיפה עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד אלדין ותד סיף בשם המשיבים: עו"ד אבי מיליקובסקי פסק-דין המשנה לנשיאה נ' הנדל: 1. ביום 12.11.2020, הודיע המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לשר המשפטים כי "בהמשך לבקשתך [...] לבחון הקלות אפשריות במדיניות האכיפה בישובים הערביים והדרוזיים ובמגזר החקלאי", עודכנה מדיניות האכיפה "המדינתית" לגבי עבירות בנייה ביישובים האמורים. במסגרת העדכון, נקבעו סדרי עדיפויות לאכיפה, ומשמעותו המעשית היא כי, ככלל, "עד ליום 31/12/22 [...] לא יינקטו הליכים לפי תקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי – תכנון ובניה) התשע"ח-2018 ביחס לבניה קיימת למגורים". זאת, בכפוף לעמידת המבנה בתנאים מסוימים, לרבות העדר "הליכי אכיפה [...] ובכלל זה, המבנה לא סומן להריסה על-יד מוסד התכנון" – ומבלי להגביל את "שיקול הדעת של מערך אכיפת החוק על ידי הוועדות המקומיות לתכנון ולבניה" (להלן: המדיניות העדכנית). מכאן העתירה, שהוגשה ביום 20.12.2020, ובה מבקשים העותרים – המועצה המקומית מעלה עירון (להלן: מועצת מעלה עירון), ושני אזרחים שהוצאו בעניינם צווי הריסה שיפוטיים – להורות כי המדיניות העדכנית תכלול "גם החלטה לעכב את צווי ההריסה השיפוטיים [...] למשך שנתיים, ועד ליום 31/12/22". בד בבד, ביקשו העותרים צו ביניים, שימנע את הריסת בתי העותרים 2-3, "המצויים בכפר מוסמוס [...] ואשר ניתנו לגביהם צווי הריסה, בבית המשפט השלום בחיפה". על פי השקפתם, ההחלטה שלא להחיל את המדיניות החדשה על מבנים אלה, ודומיהם, "בלתי סבירה, כאמור, באופן קיצוני, והיא אף לא מידתית". בנסיבות העניין, נדרשו המשיבים להודיע מבעוד מועד על כוונה להרוס את בתי עותרים 2-3, ולהגיב לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים. בתגובתם – שהוגשה ביום 2.12.2021, לאחר שורת ארכות שניתנו בהעדר התנגדות מטעם העותרים – ביקשו המשיבים לדחות את העתירה על הסף, ולגופה. הם סקרו בהרחבה את ההשתלשלות המשפטית המסועפת בעניינם הפרטי של עותרים 2-3 (ובייחוד עותר 2), וטענו כי "אין מקום לאפשר לעקוף את ההחלטות השיפוטיות" באמצעות פנייה לבית המשפט הגבוה לצדק. זאת ועוד, הם גורסים כי העתירה נגועה באי מיצוי הליכים, משום שהעותרים – שפנו בסוגיה ליועץ המשפטי לממשלה ביום 16.11.2020 – לא העניקו למשיבים "פרק זמן סביר" למתן מענה. בגדר "למעלה מן הצורך", המשיבים סבורים כי העתירה אינה מגלה עילה גם לגופה. לאיש, כך נטען – ובוודאי לעותרים שניתנו בעניינם צווי הריסה שיפוטיים מכוח חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, לפני שנים ארוכות – אין זכות קנויה שלא יינקטו כלפיו הליכי אכיפה. המדיניות העדכנית לא נועדה לחול במקרים שבהם מוצו ההליכים הפליליים, ואין בנמצא "אופק הסדרתי", והעותרים לא הניחו "תשתית עובדתית ומשפטית מינימלית" לביסוס טענותיהם בדבר חוסר הסבירות או המידתיות של הבחנה זו. בתשובה, דחו העותרים את טענת אי מיצוי ההליכים, והדגישו שהם אינם מבקשים "'להתערב' בהחלטותיהם של בתי המשפט המוסמכים, כי אם בהחלטת המשיבים, כמפורט בעתירה, הנוגעת להקלה, במדיניות האכיפה". לדידם, "בית משפט זה הוא הערכאה היחידה המוסמכת להושיט לעותרים סעד מן הצדק", כך שיש לברר את עתירתם לגופה. 2. דין העתירה להידחות על הסף. אף שמועצת מעלה עירון יושבת ראשונה ברשימת העותרים, הרי שהעתירה עוסקת, בפועל, בעניינם הפרטי של עותרים 2-3. כך, למשל, היא סוקרת בהרחבה את ההליכים הקודמים שהתנהלו לגבי בתים אלה, אך אין בה כל התייחסות להיקף המבנים הנוספים שהסעד המבוקש עשוי להשפיע עליהם – ולהשלכות הפוטנציאליות על מישורי התכנון והאכיפה במגזר הערבי והדרוזי. אף צו הביניים שביקשו העותרים נוגע רק לבתי העותרים 2-3, ואינו מתיימר לעכב ביצוע צווי הריסה שיפוטיים נוספים. אדרבה, העותרים מנמקים את הבקשה למתן הצו בכך ש"ביצוע צווי ההריסה של המבנים [...] הופך את העתירה לעתירה תיאורטית" – קביעה המאשרת שמוקד העתירה הוא בבתי עותרים 2-3, ולא במדיניות הכללית של המשיבים. אינדיקציה נוספת לכך מספק גם מועד הגשת העתירה, 20.12.2020, זמן קצר יחסית לאחר הפנייה המוקדמת למשיבים. גם אם אין מדובר באי מיצוי הליכים, קשה להתעלם מהקשר בין הגשה חפוזה זו להכרעתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.11.2020, לפיה משיבה 3 דנן תוכל לממש את צו ההריסה "החל מיום 21.12.2020 בשעה 9:00 בבוקר" (עפ"א 18876-11-20; השופטת ת' נאות פרי. להלן: הכרעת המחוזי). בנסיבות אלה, דומה כי מקומן של טענות העותרים בהליכים הפליליים שבמסגרתם נתן בית משפט השלום בחיפה את צווי ההריסה השיפוטיים נגד עותרים 2-3: תו"ח 27143-11-09 ועדה מחוזית לתכנון ובניה – צפון חיפה נ' אגבאריה (28.1.2010), בעניינו של עותר 2, ות"פ 44726-06-13 מדינת ישראל נ' אגבאריה (3.11.2016), לגבי עותר 3. ודוקו, העותרים מדגישים שהם אינם תוקפים את צווי ההריסה עצמם, אלא מבקשים לעכב את הוצאתם לפועל על ידי הרשויות. אולם, גם במקרה כזה – "אין לאפשר עקיפת סדרי הדין לערעור באמצעות הגשת עתירה לבג"ץ. ניסיון העותר להציג עילה החורגת מן ההליך הפלילי ומתקיימת במקביל לו לא יצלח. העותר אמנם כרך בעתירה סעדים כלליים, אולם מכלול הצווים המבוקשים בעתירה ובבקשה לצו ביניים מכוונים למניעת הריסת המבנה הבלתי חוקי, אשר הצו להריסתו ניתן ואושר בהחלטות בתי משפט השלום והמחוזי בהליך הפלילי האמור לעיל. בתי המשפט היו מוסמכים לדון בכל טענות העותר לביסוס סעד זה, ולו בגררא, ואין מקום לאפשר ניהול הליך נוסף שזו תכליתו וזה הסעד המבוקש בו" (בג"ץ 2403/15 אלזיאדנה נ' מדינת ישראל – הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, פסקאות 4 ו-7 (8.6.2015)). עותרים 2-3 הגישו לערכאה הדיונית כמה וכמה בקשות לעיכוב ביצוע צווי ההריסה, אך בחרו שלא למצות את הליכי הערעור על ההכרעות האחרונות, שבהן נדחו בקשות אלה (הכרעת המחוזי בעניינו של עותר 2, והחלטת בית משפט השלום בחיפה, מיום 2.11.2020, לגבי עותר 3. להלן יחדיו: ההחלטות האחרונות). אין לתת, אפוא, יד ל"עקיפת" ההליכים הפליליים, ולבירור הסוגיה במסגרת הדיונית הנוכחית (ראו גם בג"ץ 5997/20 עליאן נ' ממשלת ישראל, פסקה 4 (11.2.2021), ובג"ץ 5350/21 מחאג'נה נ' שר המשפטים, פסקאות 18-19 (18.10.2021)). 3. אשר על כן, העתירה שהוגשה נדחית על הסף. מטעמים מעשיים, ועל מנת לאפשר לעותרים 2-3 לשקול את צעדיהם, ומבלי להביע עמדה בעניין, המועדים שנקבעו בהחלטות האחרונות מוארכים עד יום 20.3.2022. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ג באדר א התשפ"ב (‏24.2.2022). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20088710_Z16.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1