סלימאן יוסף ברקאת נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

החלטה בתיק בג"ץ 8870/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8870/06 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין העותר: סלימאן יוסף ברקאת נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. משרד החינוך, התרבות והספורט 3. מנכ"לית משרד החינוך ,התרבות והספורט 4. ועדת היועצים העליונה שליד מנכ"לית משרד החינוך 5. סלימאן ח'טיב עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בשם משיבים 2 - 4: בשם משיב 5: עו"ד זכי כמאל עו"ד דנה מנחה עו"ד ג'נאן עאסי ג'ובראן פסק דין השופט א' רובינשטיין: א. עניינה של העתירה דנא ביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 16.10.06 בע"ע 451/06, בגדרו נדחה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 2.7.06 בתיק עב 3207/04. ב. (1) בחודש יוני 2004 פרסם משרד החינוך (משיב 2) מכרז לניהול בית ספר יסודי בישוב ינוח. לראיון בפני ועדת היועצים הראשונה, שנערך ביום 18.7.04, הגיעו שבעה מועמדים (מתוך תשעה שנגשו למכרז) ובהם העותר ומשיב 5. בדיון המסכם המליצו שניים מחברי הועדה על העותר כמועמד הראשון והמוביל ועל משיב 5 כמועמד השני. החבר השלישי בוועדה המליץ על משיב 5 כמועמד הראשון ועל העותר כמועמד השני. (2) ביום 22.8.04 החליטה מנכ"לית משרד החינוך (משיבה 3) לכנס ועדת יועצים עליונה (משיבה 4), אליה יוזמנו שני המועמדים המובילים, היינו העותר ומשיב 5. לאחר שראיינה את שני המועמדים (ביום 26.8.04) המליצה הועדה העליונה, פה אחד, על משיב 5 כעל המועמד המועדף לתפקיד. (3) ביום 5.9.04 הודיעה משיבה 3, בהחלטה מנומקת, כי משיב 5 זכה במכרז ומונה למנהל בית הספר. במועד זה הוציאה משיבה 3 החלטה נוספת, המנמקת את החלטתה מיום 22.8.04 לקיים ועדת יועצים עליונה. (4) העותר פנה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בתביעה להורות על בטלות המינוי של עותר 5 (עב 3207/04), בה פורטו טענות שונות כנגד החלטת משיבה 3 וכנגד דרכי עבודתה של משיבה 4. בפסק דין מפורט ומנומק מיום 2.7.06 נקבע, כי העובדה שהנימוקים לשתי החלטותיה של משיבה 3 – ההחלטה לקיים ועדת יועצים עליונה וההחלטה בדבר מינויו של משיב 5 – ניתנו בחדא מחתא, חורגת מהנחיות ההלכה הפסוקה בעניין זה. עם זאת נקבע, כי אין המדובר בפגם מהותי ושורשי, בעטיו יש לפסול מיניה וביה את ההחלטה או להורות על בטלות כינוסה של הועדה העליונה. טענותיו של העותר בדבר פגמים שנפלו בעבודתה של ועדת היועצים העליונה – נדחו. לבסוף נקבע, כי אין בית הדין שם עצמו בנעליה של משיבה 3, וכי משלא עלה בידי העותר להוכיח את חוסר סבירותה של ההחלטה או פגמים מהותיים שנפלו בה, יש לדחות את התביעה. (5) ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 451/06) נדחה. בפסק דין מיום 16.10.06 סמך בית הדין הארצי ידיו על נימוקיו של בית הדין האזורי. ג. מכאן העתירה הנוכחית, בה נטען כי די בקיומם של פגמים במראית פני הצדק, כבענייננו, כדי להעביר את הנטל לכתפי הרשות להוכיח כי לא נפלו פגמים מהותיים בהליך המכרז, וכי שגו בתי הדין משלא העבירו נטל זה. בהקשר זה מנה העותר מספר פגמים נטענים, לרבות ניהול שיחה בין משיב 5 ליושב ראש הוועדה העליונה, ולרבות ההנמקה המאוחרת והסימולטנית של שתי החלטותיה של משיבה 3. עוד נטען, כי בתי הדין סטו מההלכה הפסוקה בדבר נפקותה של העדר הנמקה בזמן אמת. לטענת העותר, משמעותה של אי העברת הנטל הוא שביקורת שיפוטית אפקטיבית על הליכי המינוי תהא תלויה בנכונותם של עורכי המכרז להודות בקיומם של שיקולים זרים. ד. (1) בתגובת המשיבים 2 - 4 נטען, כי דין העתירה להידחות על הסף, שכן אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על פסקי דינם והחלטותיהם של בתי הדין לעבודה, וכי לא עלה בידי העותר להראות שבפסק דינו של בית הדין הארצי נפלה טעות משפטית מהותית. לגופם של דברים נטען, כי הצדק עם בתי הדין בקבעם כי אין המדובר בפגמים היורדים לשורש ההליך. בעניין זה נטען, כי אין זה ממנהגם של בתי הדין לשים את שיקול דעתם תחת שיקול דעתה של הרשות המנהלית, ומקום בו החלטת הרשות אינה נגועה בפגם כלשהו ואינה חורגת ממתחם הסבירות, אין להתערב בה. (2) בתגובת משיב 5 נטען, כי העותר לא הצביע על טעות מהותית בפסק דינו של בית הדין הארצי, וכי גם שיקולי הצדק אינם תומכים בהתערבותו של בית משפט זה. לגופם של דברים נטען, כי טענת העותר בדבר קיומו של שיקול זר בהליך המינוי, אינה נתמכת ולו בראשית ראיה, ועל כן לא עלה בידיו להוכיח פגמים במראית פני הצדק ואף לא לעורר חשד בדבר שיקול זר. ה. (1) לאחר עיון בעתירה, בתגובות ובצרופותיהן, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. בגדר מושכל יסוד הוא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק יתערב בפסיקת בתי הדין לעבודה רק במקרים חריגים, בהם מתגלית טעות משפטית מהותית וכששיקולי הצדק מחייבים זאת (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (הנשיא שמגר); בג"ץ 7363/04 עסיס נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם) (השופט גרוניס); בג"ץ 8514/06 עינצ'י נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת (טרם פורסם)).שני התנאים הללו מצטברים (בג"ץ 11198/04 יפרח נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם) (השופט גרוניס)). במקרה דנן, לא מצאנו כי נפלה טעות מן הסוג האמור בפסקי דינם של בתי הדין, גם אם העותר חש פגוע ונושא טרוניה למצער בשל החלטתה של ועדת היועצים הראשונה שברוב דעות המליצה עליו. נידרש בקצרה לעיקרי טענותיו. (2) אשר לטענה בדבר פגם שנפל בהנמקתה של משיבה 3: בית הדין האזורי קבע כאמור, כי המדובר בפגם שאינו מהותי ואינו שורשי. זאת, נוכח העובדה כי ההנמקה ניתנה בטרם הוגשה תביעתו של העותר, ונוכח העובדה כי היא עולה בקנה אחד עם נוהל ההיוועצות של הוועדה העליונה שהפיצה משיבה 3. ואם בכך לא סגי, הרי שגם בבחינת סבירותה של ההחלטה נמצא, כי היא עולה בקנה אחד עם מהלך הדיון בוועדה הראשונה. עם זאת יש לקוות כי הנחיות פנימיות במסגרת משרד החינוך יטעימו את חובת ההנמקה וסדרה במועדה, גם אם במקרה דנא לא היה פגם היורד לשורש. (3) גם את שאר טענותיו של העותר אנו מתקשים להלום: כך, בהתייחסו לטענת העותר בדבר מפגש בין משיב 5 ויושב ראש הועדה העליונה קובע בית הדין האזורי כי "טענה זו נטענה רק בתצהיר המשלים של התובע (העותר - א"ר), ולא במסגרת התצהיר שהוגש מטעמו בתמיכה בבקשה לסעד זמני ולא בכתב התביעה. על עובדה זו יכולנו למחול, אולם אין למחול על העובדה שעדותם של שני העדים מטעם התובע ... נתגלתה כעדות שקרית". ועוד: בהתייחסו לטענת העותר, לפיה יושב ראש הוועדה העליונה שוחח בטלפון במהלך הראיון של העותר וכי משך הזמן שהוקדש לראיון עם העותר נפל מזה שהוקצב למשיב 5, קבע בית הדין האזורי כי "בהקשר זה מקובלת עלינו גרסתו של מר שבת (יושב ראש הוועדה - א"ר) לפיה הראיון עם התובע הופסק לשתי דקות ... אין חולק כי לאחר מכן המשיך הראיון כסדרו", וכי "באשר לטענה כי משך זמן הראיון וסוג השאלות שהופנו על-ידי הוועדה לכל אחד מהמרואיינים ... נדחית אף היא, וזאת על סמך עדות התובע". (4) נדמה איפוא, כי טענות העותר, הלכה למעשה, מופנות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, ובראש וראשונה כמובן עומדת ביסודן טרונייתו על אי קבלת התפקיד המיוחל. יצוין, כי העותר עצמו טוען ש"במקרה שלפנינו נקבעו על ידי בית הדין האזורי ממצאים עובדתיים לגבי פגמים הפוגעים במראית פני הצדק, גם אם בית הדין קמא לא ראה אותם ככאלה" (סעיף 20 לעתירה; הדגשה הוספה). משאלה פני הדברים, אין הדבר מצדיק כאמור את התערבותו של בית משפט זה. ו. לא נוכל איפוא להיעתר לעתירה. בנסיבות אין מנוס מהטלת הוצאות. העותר ישלם שכר טרחת עו"ד למשיבים 4-1 בסך 3,000 ₪ וסכום זהה גם למשיב 5. ניתן היום, ט"ז בשבט התשס"ז (4.2.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06088700_T03.doc לח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il