פלוני נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 8868/06 בבית המשפט העליון ע"פ 8868/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים כץ-יפה, מרוז וואגו) בפ"ח 941/04 שניתן ביום 12.6.06. באת כוח המערער: עו"ד מ' גלעדי-ז'ולסון בא כוח המשיבה: עו"ד ג' פילובסקי פסק דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים כץ-יפה, מרוז וואגו) בפ"ח 941/04 (הכרעת הדין מיום 12.6.06 וגזר הדין מיום 21.9.06), בגדרו הורשע המערער בשלוש עבירות שעניינן עבירות מין במשפחה במעשה סדום, לפי סעיף 351 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן החוק) בצירוף סעיף 347(ב), בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ובנסיבות סעיף 345(א) (1) ו-(4) לחוק. על המערער נגזרו עונש מאסר בן 13 שנה ומאסר על תנאי לתקופה בת 24 חודשים. רקע ב. כנטען בכתב האישום, במועד שאינו ידוע, בין ספטמבר 1999 לספטמבר 2001, החדיר המערער, דודהּ (יליד 1966) של המתלוננת (ילידת 1992), את איבר מינו לפי טבעתה, שלא בהסכמתה ותוך ניצול מצב המונע התנגדות. על פי האישום השני, במועד כלשהו בין 1.9.02 ל-30.6.03 הגיע המערער למתנ"ס, בו שהתה המתלוננת. המערער ביקש מהמתלוננת לבוא עימו, והסיע אותה במכוניתו למקום עבודתו ואחר כך למקום כלשהו, בו מצויים עצים. המערער הושיב את המתלוננת על ברכיו, הוריד את מכנסיה ותחתוניה, פתח את רוכסן מכנסיו והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת. על פי האישום השלישי, במועד כלשהו הסמוך ל-29.10.02, ביקש המערער מהמתלוננת להביא מכשיר פלאפון מביתו שבקרבת מקום. המערער הלך בעקבות המתלוננת לביתו והכניסה לאחד החדרים. בחדר הוריד את מכנסיה, תפס אותה והחדיר את איבר מינו לפי טבעתה. ג. לשלמות התמונה יצוין, כי בתקופה הרלבנטית היה המערער נשוי לשתי נשים – ע' וס'. כ' היא דודתה של המתלוננת מצד אמה, אשר היתה נשואה לאחיה של ס' עד שנת 1995. כחודש לפני הגשת התלונה ב-2004 נפטרה ס' באורח מסתורי, והחשד הוא למעשה רצח, אשר לא פוענח עד היום. עוד יצוין, כי מערכת היחסים בין המתלוננת לכ' קרובה, וכי כ' סייעה למתלוננת להגיש את התלונה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בית המשפט המחוזי הרשיע, כאמור, את המערער בשלוש העבירות האמורות, וגזר עליו עונש מאסר בן 13 שנה, ומאסר על תנאי בן 24 חודשים. ד. בית המשפט קיבל את מסקנת חוקרת הילדים שגבתה את עדות המתלוננת בדבר מהימנותה של המתלוננת, וציין כי: "מדובר בילדה קטנה, אשר ניכר עליה כי מעמדה כנחקרת, זר לה ועל כן, היא מתקשה לבטא עצמה. עם זאת, תמימותה טבועה על פניה. היא נקיה מתחכום, חפה ממנופלטיביות ודבריה הקצרים והלאקוניים – מלמדים על האמת השזורה בהם" (עמ' 156). ה. עוד נאמר בפסק הדין, כי הצפייה בקלטת עדותה של המתלוננת בפני חוקרת הילדים מאששת את התרשמות החוקרת; כך גם העובדה שהמתלוננת נמנעה מהשחרת פניו של המערער, ולא בנקל חשפה את אשר אירע לה. נקבע, כי הגם שהמתלוננת התקשתה לתאר את האירועים המיניים, השימוש שעשתה בכתב ובהדגמה, אינו מותיר ספק באשר לאמיתות דבריה. אשר לסתירות בעדות עליהן הצביעה הסנגוריה, נקבע כי אלה אינן מהותיות, "בהינתן העובדה כי מדובר בעדות קטינה, אשר בעת מתן העדות נמצאה בעין הסערה, בעיצומו של קרע בקרב משפחתה, על רקע הירצחה של ס' והשלכותיו על העבירה המיוחסת לנאשם" (עמ' 158). ו. הוסף כי התיאורים שמסרה המתלוננת, על אודות המפגשים בינה לבין המערער, נשזרו בתיאור מיקומם של המפגשים, וכי הגם שגירסתה נמסרה בשתי הזדמנויות שונות, באה כמקשה אחת, וגם בכך יש לחזקה. בסיכומו של דבר נקבע איפוא, כי סימני האמת העולים מעדותה של המתלוננת אינם מותירים ספק באשר לאמיתות תוכנה. ז. בית המשפט מצא סיוע לעדות המתלוננת בהודאת המערער במקצת העובדות, בהשמטת חלקן ובדרך הצגתן, כמו גם בהתנהגותו הבלתי מוסברת של המערער – לרבות סתירות שהתגלו בגירסתו, העולות כדי שקרים. נקבע כי הטענה שבין המערער לבין כ' שורר סכסוך עתיק יומין, שבעטיו עשתה כ' יד אחת עם המתלוננת, אינה עומדת במבחן המציאות. הוסף כי יש בעדותה של ו', חברתה לספסל הלימודים של המתלוננת (שאמנם הובאה מטעם ההגנה), כדי לתמוך בגירסת המתלוננת באשר להשתלשלות העניינים שהובילה לחשיפת הפרשה: ו' דיווחה לס' על אודות המפגש בין המתלוננת למערער, ובעקבות פנייתה, פנתה ס' למתלוננת ושאלה אותה לפרטי המקרה. לבסוף, נפסק כי עדותה של כ' בדבר מצבה הנפשי של המתלוננת עולה אף היא כדי ראיית סיוע. ח. בית המשפט ציין, כי הכחשה מפי ר' (בת דודתה של המתלוננת) בדבר טענת המתלוננת לפיה שמעה מפי ס' שהמערער עשה בר' מעשים דומים בעבר, אין בה כדי לכרסם בעדות המתלוננת או לשלול את האפשרות כי ר' ביכרה שלא לומר את האמת, או כי ס' העלתה בפני המתלוננת חשד בלתי מבוסס ביחס לר' ולמערער. בית המשפט נמנע מייחוס משקל לעדויות הורי המתלוננת, אשר היו, כנקבע, מגמתיות ומוטות לטובת המערער. לבסוף, הוסף כי אין בחוות הדעת הרפואית של הרופא המשפטי ד"ר קוגל, לפיה לא נמצאו סימני חבלה בפי טבעתה של המתלוננת, כדי להביא למסקנה כי לא בוצעו המעשים, שכן ממועד העבירות ועד למועד הבדיקה חלפו כשלושה-ארבעה חודשים. טענות המערער ט. לטענת המערער, נפגמה עדותה של המתלוננת, שכן ניתנה בנוכחותה של הדודה כ', אשר גישתה היתה מלכתחילה עוינת כלפי המערער, ובנוכחות עובדת סוציאלית, שתירגמה את דברי המתלוננת באורח חסר ומגמתי. עוד נטען, כי בית המשפט לא ייחס את המשקל הנצרך לדו"ח העובד הסוציאלי, ד"ר א', אשר ערך בדיקה על דעת העובדת הסוציאלית המטפלת בפרשה; בדו"ח נאמר כי ד"ר א' שוחח עם המתלוננת, וזו אמרה לו מפורשות כי לא היו דברים מעולם, וכי פגש את מנהל בית הספר ואת הוריה של המתלוננת, אשר מסרו כי לא הבחינו בדבר חריג בהתנהגותה. הוסף בהקשר זה, כי גם צוות בית הספר וחברתה של המתלוננת – ו' – לא הבחינו בהתנהגות חריגה כלשהי. באשר לעדותה של כ', נטען כי יש לדחותה כבלתי אמינה, הואיל וכ' מסוכסכת עם המערער על רקע גירושיה מבעלה הראשון (נוכח חשש לקיום "רומן" עם המערער) ורצח ס'. י. עוד נטען כי חוות הדעת הרפואית של ד"ר קוגל אינה מאפשרת אלא את שלילת התלונה; ממצאי חוות הדעת מנוגדים לעובדות כתב האישום. לבסוף, נטען כי הסתירות והתמיהות, שאליהן נדרש בית המשפט קמא בעדותו של המערער, עניינן פרטים שאינם מהותיים ושאינם מלמדים דבר לעניין אשמתו. המערער סיפר מיוזמתו, באשר לאישום השני, כי אסף את המתלוננת ליד בית הספר, כשמצאהּ מסתובבת מחוץ לבית ספרה לאחר שהוצאה מהכיתה. באשר לאירוע השלישי, ציין המערער כי לא זכר את האירוע די צרכו, שכן מדובר באירוע שגרתי, ועל כן ישנן סתירות קטנות ולא משמעותיות, אך מובנות. י"א. אשר לגזר הדין, נטען כי לא הוגש תסקיר קרבן, וכי אין ראיה להתנהגות חריגה או בעייתית של המתלוננת בעקבות המתואר בתלונות. עוד נטען, כי נסיבותיו האישיות של המערער מצדיקות הקלה בעונשו – העדר עבר פלילי, והיותו אב לארבעה ילדים ומפרנס עיקרי. טענות המשיבה י"ב. לטענת המשיבה, מרכז הכובד בהכרעת הדין, ובדין כך, הוא עדותה של המתלוננת בפני חוקרת הילדים, והתרשמותה של החוקרת כי המתלוננת דוברת אמת. נטען כי: "צפייה בקלטות בצמידות לעיון בתמלילי חקירתה של המתלוננת חושפת לחושיו של המאזין והמתבונן את אשר יקשה עליו לחוות מתוך קריאת התמלילים: תהליך ארוך, הדרגתי וכואב של העלאת פרטים בקול חלש ובלתי נשמע כמעט, חשיפת אירועים, הדגמות, תנועות גוף, הבעות פנים והשפלת מבט של הילדה לאורך חקירותיה וכן את הקשיים העצומים של הילדה לספר על אודות האירועים הקשים אותם חוותה". צוין כי חוקרת הילדים פירטה באורח יסודי את השיקולים שעמדו ביסוד התרשמותה, מבלי שהתעלמה מהקשיים בחקירה. לעדות זו מצטרפות, לטענת המשיבה, מספר ראיות מסייעות: שקריו של המערער, הסתירות שהתגלו בין גירסאותיו, הודייתו במקצת העובדות, גירסתה של עדת ההגנה ו', חברתה של המתלוננת, וכן עדותה של כ' בדבר מצבה הנפשי של המתלוננת. י"ג. עדותו של ד"ר א', כנטען, היא עדות שמיעה בלתי קבילה, ואין לייחס לה משקל; ומכל מקום, אינה מהוה "משקל נגד" לעדותה של חוקרת הילדים, שהיא איתנה ומבוססת, מבחינה חוקית ומבחינה מהותית. לא זו אף זו, בחקרו את המתלוננת פעל ד"ר א', כנטען, בניגוד לחוק. י"ד. הוסף כי לא הוכח שלכ' היה מניע להעליל על המערער; עוד נאמר, כי הסתירות בעדותה אינן משמעותיות, ואינן שומטות את הקרקע תחת העדות, בפרט ביחס למצבה הנפשי של המתלוננת. יתרה מכך, כנטען, דבר הסכסוך בין המערער לכ' הועלה לראשונה בבית המשפט, בעוד שבמשטרה מסר המערער כי אין לו סכסוך עם איש מבני המשפחה. עוד נטען, כי גירסתו של המערער תמוהה, ואינה עומדת במבחן ההיגיון והמציאות. המערער הודה בשניים מתוך שלושה אירועים המתוארים על ידי המתלוננת, והשמיט מהם את החלקים המיניים; תיאוריו באשר לאירועים האמורים השתנו מעת חקירתו במשטרה ועד לעדותו בבית המשפט, דבר האומר דרשני. ט"ו. אשר לגזר הדין, נטען כי מעשיו של המערער מצויים במדרג העליון של עבירות המין וכי העונש שנגזר ראוי; נטען כי אי הגשתו של תסקיר קרבן אין בה כשלעצמה כדי לשמוט את הקרקע מתחת ההנחה, כי למתלוננת נגרם נזק נפשי כבד. ט"ז (1) בפנינו טענה עו"ד ז'ולסון כל הניתן, ונדרשה גם למהימנות המתלוננת, ל"זיהום" הנטען בגביית עדותה, לעדויות הסיוע והקשיים בהן, ולעדות ד"ר א', שלשיטתה יש להתחשב באמור בה. (2) באת כוח המדינה תמכה בפירוט בפסק הדין קמא – ולשיטתה עדות המתלוננת, עדות המערער והסתירות בו ועדויות הסיוע, מוכיחות את אשמת המערער; כן נדרשה בהסכמה לביקורת פסק הדין על עדותו של ד"ר א'. דיון והכרעה י"ז. טענות המערער, רובן ככולן, תוקפות ממצאי עובדה ומהימנות, עליהם נשענה הכרעת-דינו של בית המשפט המחוזי. מן המפורסמות, כי אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי הערכאה הדיונית אלא באורח חריג (ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל פ"ד לז(1) 225, 233 (השופט – כתארו אז – אלון); ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל פ"ד נה(2) 150, 165 (השופט – כתארו אז – אור); ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נה(2) 918, 924 (השופטת פרוקצ'יה); ע"פ 9216/03 אלרז נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט לוי); ע"פ 6890/04 מדינת ישראל נ' בלאוסוב (לא פורסם) (השופט לוי) ע"פ 7150/06 פלוני נ' מדינת ישראל ( השופט דנציגר)). במקום אחר נזדמן לי לומר: "כך הוא בדרך כלל וכך הוא במיוחד כאשר עסקינן בעבירות מין לא מועטות, בהן – לרוב- רב הנסתר על הנגלה, ואך השניים המעורבים בפרשה יודעים את שאירע לאמיתו. בית המשפט ניצב אל מול גרסאות סותרות, ולא אחת האפשרות להיעזר בעדויות אובייקטיביות, חיצוניות לאירוע, היא מועטה" (ע"פ 3793/06 וורקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ראו גם ע"פ 6295/05 וקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.1.07), שם נדרשתי בחוות דעתי לקושי הרב בהכרעה בתיקים מסוג אלה). י"ח. אכן, הכרעתו של בית המשפט המחוזי נסמכה בעיקר על עדותה של הקטינה, שנגבתה על ידי חוקרת הילדים, זו האחרונה העידה בעצמה בפני בית המשפט אודות החקירה שערכה. עדות מסוג זה, המהוה אחד החריגים לכלל האוסר עדות מפי השמועה, מתאפשרת לפי סעיף 9 לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו-1955 (להלן חוק הגנת ילדים). סעיף זה קובע כי תיעודה של חקירת ילד על פי חוק הגנת ילדים, שנעשתה על ידי חוקר ילדים, יהא כשר להתקבל כראיה במשפט. עוד קובע חוק הגנת ילדים, כי בנסיבות המנויות בו, לא תותר עדותו של ילד בבית המשפט, אלא באישורו של חוקר הילדים. ברי, כי בעדות אשר כזו אין פער ממשי בין יכולת ההתרשמות של בית המשפט הדיוני לבין זו של ערכאת הערעור. במקרה דנא היה מקום איפוא לצפות בקלטת ולקרוא את תמלילי התלונה דבר דבור על אופניו, וכך עשיתי גם אנכי. יש, כמובן, חשיבות להתרשמות בית המשפט קמא מעדויות הסיוע. י"ט בענייננו נחקרה הקטינה במארס 2004 על ידי חוקרת ילדים, והחקירה צולמה, הוקלטה ותומללה. חקירה ראשונה קוימה ב-4.3.04 (ראו טופס "עדות הילד" ת/4(ב) והתמליל ת(1)(א)). הודעה שניה נגבתה ב-10.3.04 (תמליל ת/2(א)). מייד בתום החקירה השניה רשמה חוקרת הילדים סיכום ראשוני של החקירה (ת/2(ב)). לאחר שקיבלה לידיה את תמליל החקירה, הכינה החוקרת ב-22.3.04 דו"ח מהימנות בנוגע לחקירה (ת/2(ג)). החקירה נערכה בשפה הערבית, תוך שהחוקרת נעזרה במתורגמנית, חרף ידיעתה שלה את השפה, כדי להקל על המתלוננת ולאפשר לה לחוש בנוח. חוקרת הילדים לא התירה את העדת המתלוננת, כיון שסברה כי "היא תתקשה להתמודד בסיטואציה מורכבת כהופעה בביהמ"ש. כמו כן לא ברור עד כמה תזכה לתמיכה הורית. יחד עם זאת, במידה ויעלה צורך, אהיה מוכנה לשקול זאת שנית בסמוך למועד המשפט" (ת/2(ב) (עמ' 5)). כ. בחקירתה הראשונה התקשתה המתלוננת - ודבריה לוו בשתיקות רבות - לתאר את אשר אירע, ואך ענתה בחיוב במענה לשאלה "האם מישהו עשה משהו לא בסדר לגוף שלך?" ולהלן לשאלה "האם מישהו עשה לך משהו מיני לגוף שלך?"; הדברים יוחסו למערער (עמ' 10-9). היא הוסיפה כי "הוא (המערער – א"ר) עשה לי משהו מלוכלך" (עמ' 11), וכי "הוא הוריד לי את המכנסיים" (עמ' 12). במרבית החקירה החרישה המתלוננת והתביישה, ולא שעתה לבקשות החוקרת לפרט מעט יותר. החוקרת מציינת בדיווח, כי ניסתה "לדובב את הילדה ולהפחית את רמת החרדה שלה", אך הנסיונות לא צלחו. כ"א. (1) בחקירתה השניה סיפרה המתלוננת, תוך קושי רב עד מאוד, ואף כאן שתיקות שלעתים נראה כי הן רבות על הדיבור, את המעשים שאירעו, גם תוך שימוש בכתב כדי להביע את שהתקשתה לבטא במלים. בין השאר, לאחר שסיפרה כי המערער, שלקחה מבית הספר בכיתה ה' אל איזור עצים (האישום השני), השכיב אותה על הארץ והוריד את מכנסיו (עמ' 3 בת/2(א)); נאמר כי הוא "עלה עלי" (עמ' 5) "רכב עלי" (שם), ו"התחיל לעשות לי משהו לא טוב" (עמ' 9 וכן עמ' 12), ולהלן סיפרה כי הוריד לה את התחתונים (עמ' 14). לבקשת החוקרת, כתבה המתלוננת (בערבית – ת/3) "הוא הוציא משהו מהמכנס ושם אותו בתוכי והתחיל לעשות דברים מלוכלכים" (כך בתמליל עמ' 16) ולהלן הוסיפה וכתבה בהמשך "מהרגליים שלי וקצת למעלה" (עמ' 19). (2) בהמשך – קלטת (ת/2(ב)) הסבירה המתלוננת, כי "בתוכי" פירושו "בגוף שלי" "מאחור" (עמ' 2), והוסיפה בכתב כי הכוונה "התחת" (עמ' 3); ולהלן (עמ' 7), בתיאור הפעם הראשונה (האישום הראשון) חוזרים הדברים: "הוא היה מושיב אותי, מוריד לי את המכנסים ומוריד את המכנסים שלו", וכן "הוא עושה לי... הוא עשה לי..." (עמ' 8-7). התלונה האחרונה שויכה לזמן שלאחר שילדה אשתו (האישום השלישי), ולפיה שלח אותה להביא לו את הטלפון מביתה ובא אחריה (עמ' 11), "הוריד לי את המכנסים והוריד את שלו" (עמ' 9) ואחר כך "הוא עשה לי" (עמ' 10), ובהמשך בדומה "עושה משהו לא טוב" (עמ' 14) "מאחורה" (עמ' 16). להלן בעדות נאמר בין השאר שהמתלוננת סיפרה לדודתה כ' ולס' המנוחה, אשת דודה, "שהוא הוריד לי את המכנסים ועשה לי משהו לא טוב" (עמ' 23), וכן העידה כי ס' אמרה למערער בנוכחותה, שעשה זאת עם בנות רבות ושהיא תספר לאבי המתלוננת אם יעשה זאת שוב (עמ' 25-24). המערער הרביץ אז לס' - כך נאמר - ואמר שהמתלוננת שקרנית (עמ' 26). המתלוננת – כך נראה – ייחסה את רצח ס' לכך שאמרה שתספר מה שעשה (עמ' 28). אציין כי הובאו כאן רק פרטים הקשורים ישירות למעשה מיני, ולא עניינים שמסביב (וראו להלן לעניין דו"ח המהימנות). (3) חוקרת הילדים מציינת בדו"ח המהימנות (ת/2(4)) כי: "נראה שלילדה אין מוטיבציה לחשוף ולהפליל, שכן היה עלי לדובבה רבות ע"מ שתספר את אשר קרה לה. אופן הדיווח של הילדה נע בין שימוש בלשון ג'נרית לשימוש בלשון ספציפית, ודבר זה ידוע מנסיוננו כדבר המאפיין ילדים שחוו ריבוי אירועים. הילדה תיארה מס' אירועים, כאשר תיאורים הוא אותו תיאור, כשההבדל הוא בעיגון בזמן, במקום ובקונטקסט. הילדה תיארה בדיווחים פרטים מיוחדים – ז' השתין ליד העצים, שמעה שהוא פתח את הרוכסן, ז' שלח אותה להביא את הטלפון – פרט מיוחד המרמז על הדינמיקה ביניהם ועל שיתוף פעולה אפשרי שלה איתו. כמו כן הילדה מתארת תנוחה מיוחדת." עם זאת, צוין כי: "דיווחה דל מאוד ולא ברור עד כמה מצליחה להפריד בין אירועים ספציפיים, שכן האירועים המתוארים באופן זהה. אופן דיווח זה של הילדה יכול לנבוע מקונפליקט קשה בו היא מצויה – על רקע החיבור בין מה שקרה לה עם ז' לבין הרצח של דודתה ס', ועל רקע תחושת אשמה ובושה על שיתוף פעולה. כמו כן בדיווחה חסרות תחושות ומחשבות שלה באירועים". כ"ב. חוקרת הילדים לא עימעמה את הקשיים בעדותה של המתלוננת, נתנה להם את משקלם הראוי, ולבסוף הגיעה למסקנה כי גירסת המתלוננת אמיתית וכנה. בעדותה בבית המשפט ציינה, כי התרשמותה "שאין המתלוננת משקרת מבוססת גם על תיאורים כלליים של האירוע" (עמ' 22-21). בית המשפט סמך ידיו על התרשמותה של חוקרת הילדים, ומצא גם הוא, לאחר שצפה בקלטות העדות, את גירסת המתלוננת מהימנה. לא מצאנו מקום להתערב במסקנה זו. צפיה אכן מלמדת כי מדובר בילדה צעירה שהתקשתה עד מאוד להחצין את סיפורה, אך עשתה כן בסופו של דבר. אין עולה מהקלטת כל עיקר רצון "לחפש" את המערער ולהטיל בו דופי. יש בה אוירה דכאונית, של עדות מתוך עצב. אוסיף, כי לא מצאתי דופי בדרך הצגת השאלות על-ידי החוקרת ובהליך התרגום. כ"ג. לשם הרשעה על סמך חקירת ילד דרושה, כאמור בסעיף 11 לחוק הגנת ילדים, ראיה מסייעת. ראייה מסייעת היא תוספת מסבכת, בניגוד ל"דבר מה" ו"דבר לחיזוק" שהן תוספות מאמתות (יעקב קדמי על הראיות – הדין בראי הפסיקה חלק ראשון עמ' 156). על ראיה מסייעת - כנודע - לעמוד בשלוש דרישות בסיסיות: מקור נפרד ועצמאי, התייחסות לנקודה ממשית השנויה במחלוקת, והיותה מסבכת או נוטה לסבך את הנאשם באחריות לעבירה (ע"פ 146/81 אל סנע נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (2) 500, 503 (השופט- כתארו אז- שמגר); ע"פ 4009/90 מדינת ישראל נ' פלוני מז(1) 292, 298 (השופט- כתארו אז- מצא); ע"פ 1301/92 מדינת ישראל נ' שוורץ נ(5) 749, 759 (השופט קדמי)). כ"ד. ואכן, נמצאו לעדותה של המתלוננת ראיות מסייעות לא מעטות. כ' מתארת בעדותה את מצבה הנפשי של המתלוננת, עת נחשפו הדברים: "היא אמרה שמה ששמעתי זה נכון והתחילה לבכות... הרגעתי אותה והכנסתי אותה והיא ביקשה עזרה" (עמ' 59 לפרוטוקול הדיון). לכך מצטרף אישור המערער באשר להתרחשות שניים מהמפגשים - בית הספר והפלאפון - (אך לא באשר למה שאירע בהם, לטענת המתלוננת); כמו גם, כפי שמתאר בית המשפט בפרוטרוט בהכרעת הדין, הסתירות בעדותו, וגירסה שנשתנתה ונתפתחה עם חלוף הזמן עד כדי שקרים של ממש. יצוין כי שימוש ראייתי בשקרים כסיוע כפוף להערכתו ושיקול דעתו של בית המשפט, הנדרש - בגדרי השכל הישר - לזהירות בהקשר זה, לבל ירשיע את הנאשם מחמת היותו שקרן (קדמי, בעמ' 265). דומה כי כך פעל בית המשפט, אשר הכרעתו מבוססת על ראיות מוצקות נוספות. גם בעדותה של ו' - החברה - יש לתמוך בגירסת המתלוננת, משתיארה בפני חוקרת הילדים (נ'4 ב' עמ' 9), כי המערער לקח את המתלוננת במכוניתו והיא הגיעה לשיעור השני בבית הספר, והיא זו אשר חשפה בפני ס' המנוחה את האירועים. זאת, אף שהעדות הובאה כעדות הגנה. כ"ה. אשר לטענת המערער בדבר "זיהום" החקירה, השיבה חוקרת הילדים: "אם הייתי חושבת שיש זיהום מסוים בחקירה הייתי מצפה שהילדה תגיע לחקירה מאוד מוכנה ועם סיפור מאוד ישיר ולספר לי ישר בהתחלה וזה לא מה שהיה. מה שאפשר לראות בחקירה של הילדה גם הראשונה וגם השניה שהילדה מאוד מתקשה לספר, היא לא נותנת סיפור מיידי אלא הייתי צריכה לדובב אותה כדי לספר מה קרה, וזה היה בקושי רב לכן אני מתקשה להאמין שהחקירה זוהמה" (עמ' 20 לפרוטוקול הדיון)... היא נותנת את הקונטקסט של האירוע, איך האירוע התחיל ומבחינתנו זה קריטריון למהימנות. ומתארת הרבה תיאורים של אינטרקציה.... "(עמ' 21 לפרוטוקול הדיון) חוקרת הילדים ענתה, במענה לשאלה האם יתכן כי המתלוננת העצימה את הדברים על רקע רצח ס': "כמו שאפשר לראות בחקירה, אי אפשר להגיד שהילדה מעצימה. אין לה מוטיבציה להפליל... יש דברים מיוחדים שהילדה סיפרה בחקירה שאני נוטה להתרשם מכך שהיא לא משקרת" (עמ' 21 לפרוטוקול הדיון). הדברים מדברים בעדם. דומה כי החשיפה האיטית וההדרגתית, אופן תיאור הדברים, השפה בה השתמשה המתלוננת – בכל אלה יש לשלול את האפשרות כי בדתה את הדברים מלבה; לפנינו ילדה, בעיצומו של תהליך כואב ומייגע, אשר אט אט פתחה בפני חוקרת הילדים את סגור ליבה. באשר לטענה הנוגעת ל"זיהום" החקירה בשל נוכחות הדודה כ', ציינה החוקרת (פרוטוקול עמ' 17) כי המתלוננת לא רצתה להיכנס לחדר החקירה ללא כ', וכ' הוזהרה שלא להתערב בחקירה וכך היה. ניתן גם הסבר למתורגמניות העובדות הסוציאליות, שהחלופה להן היתה מתורגמנים גברים והדבר נראה לחוקרת בעייתי בעבירת מין (עמ' 19). כ"ו. אשר לחוות הדעת הרפואית של ד"ר קוגל (נ/5), כמותי כבית המשפט המחוזי סבורני כי אין בה כדי לבסס את גירסת הנאשם. יתרה מכך, תמוהה טענת המערער כי חוות דעת זו שוללת את עובדות כתב האישום, כאשר בחוות הדעת עצמה צוין כי "לא ניתן לשלול את עיקרי התלונה". כ"ז. עלי להידרש לעדותו של ד"ר א', שנתבקש על-ידי עובדת סוציאלית מבית הסוהר להכין דו"ח סוציאלי על אודות המערער. בנסיבות אלה שוחח – על פי עדותו (עמ' 99 ואילך) עם המשפחה, לרבות המתלוננת (בנוכחות אביה), בשעה שלא ידע כי הליך משפטי מתנהל. לדבריו (עמ' 103) לא ידע שאסור היה לו לדבר עם המתלוננת. בדו"ח שכתב לאחר שיחה עם המתלוננת ואביה – ושלא ברור לי מעמדו הראייתי, אך הוא נזכר בפרוטוקול - נאמר "בצורה חד משמעית שאין כל שחר לסיפור ואינו אלא המצאה של אנשים מהמשפחה...". בית המשפט ציין כי המדובר בעדות שמיעה ואין לייחס לה משקל, אך הוסיף כי התנהגות העד מעוררת סימן שאלה, שכן לעניינים כגון דא הוסמכו חוקרי ילדים והעד אינו כזה, ועל כן יש חשש שמא מדובר בעדות שאינה תמימה, אלא נועדה לסייע למערער; לפיכך יש לייחס לכך חומרה רבה. אין ספק כי סימני שאלה רבים אופפים נושא זה, שהרי ד"ר א' הוא בעל מקצוע ותיק בתחומו, והכיצד נכנס לתחום הערכת הדברים התלויים ועומדים, אולם אף אם נצא מן ההנחה כי היה כאן משגה, ברי, כי אסור שכגון דא יחזור. על כן דומה כי ייטיבו לעשות גורמי המדינה, אם יופק לקח וחוזר מתאים לכלל העובדים הסוציאליים ישוב ויבהיר את האמור להיות ידוע. כ"ח. נוכח האמור, לא ראינו מקום להתערב בהכרעת בית המשפט קמא, ואין בידינו להיעתר לערעור על הכרעת הדין. כ"ט. הוא הדין באשר לערעור על חומרת העונש, שאף בו לא נמצאה לנו עילה להתערב. אכן, עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער אינו קל. ברם, חומרת עונשו היא תוצאה ישירה של חומרת מעשיו, המעוררים שאט נפש בכל בר דעת, ונוכח הנזק לנפש רכה. יפים בהקשר זה דבריה של השופטת ארבל בע"פ 10673/04 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 1.6.08): "עבירות מעין אלה בהן הורשע המערער הן מהבזויות שעלי ספר החוקים שלנו. ראויות הן למענה שיפוטי מחמיר, חד-משמעי וברור, המעמיד במרכזו את הפגיעה בקרבן צעיר וחסר אונים מידיו של בן משפחה קרוב המנצל לרעה את גילו, את הקרבה המשפחתית ואת האמון שנתן בו הקטין התמים. על העונש לשקף את סלידתה של החברה ממעשים אלה ולשדר מסר מרתיע לעבריינים בכוח. כן נדרש העונש לשקף את ההגנה שפורש בית המשפט על המתלוננת, קרבן העבירה, שלאחר מסע של ייסורים והתחבטויות גייסה כוחותיה והרהיבה עוז לחשוף את המעשים שבוצעו בה על ידי אביה מולידה. על העונש להלום את חומרת המעשים ולהשיב למי שחמס במו ידיו את ילדותה של בתו כגמולו, תוך הבטחת שלומה של המתלוננת ... זאת ועוד, גם אם עונש חמור הוטל על המערער, ספק בעיני אם שקול הוא לנזק הנפשי והרגשי שנגרם למתלוננת. את היקפו של זה לא יידע איש לאמוד, אך זאת נדע כולנו – כי מעשים אלה צורבים כברזל מלובן נפשו של ילד ומותירים צלקות שלעולם לא תימחינה". בנסיבות אלו, וגם על פי הפסיקה במקרים קרובים, איננו מוצאים כי העונש שנגזר על המערער הוא חמור במידה המצדיקה התערבות. ל. איננו נעתרים איפוא לערעור על שני חלקיו. ש ו פ ט השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, כ' באב תשס"ח (21.8.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06088680_T07.doc רס + מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il