פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8863/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8863/15 ע"פ 407/16 ע"פ 156/16 ע"פ 25/16 ע"פ 172/16 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם כבוד השופטת ע' ברון המערער בע"פ 8863/15: פלוני המערער בע"פ 407/16: פלוני המערער בע"פ 156/16: פלוני המערער בע"פ 25/16: פלוני המערער בע"פ 172/16: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לנוער, בתפ"ח 44789-01-14, מיום 30.11.2015, שניתן על ידי כב' השופטים ש' דותן; מ' לוי; י' לוי תאריך הישיבה: ה' בניסן התשע"ו (13.4.2016) בשם המערער בע"פ 8863/15: עו"ד אבי כהן בשם המערער בע"פ 407/16: עו"ד שמואל פלישמן בשם המערער בע"פ 156/16: עו"ד קובי בן שעיה בשם המערער בע"פ 25/16: עו"ד אמיר מורשתי בשם המערער בע"פ 172/16: עו"ד גדי זילברשלג בשם המשיבה: עו"ד נעימה חנאווי-כראם בשם שירות המבחן לנוער: הגב' חגית כהן פסק-דין השופט א' שהם: פתח דבר 1. לפנינו ערעורים על חומרת העונש שנגזר על חמישה נאשמים קטינים מתוך 11 נאשמים, שנגדם הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לנוער, בתפ"ח 44789-01-14 (כב' הרכב השופטים: ש' דותן; מ' לוי; ו-י' לוי). 2. כדי לעמוד על חומרת המעשים המיוחסים למערערים ולחבריהם, אין טוב מלהביא את דברי בית משפט קמא כלשונם, "מדובר בפרשה מזעזעת של ביצוע עבירות מין חמורות מאוד, במשך כשבוע ימים, על ידי מספר רב של נאשמים קטינים, שכמעט כולם (מלבד נאשם 2) מבוגרים מהמתלוננת, וזאת כלפי קטינה בת 12.5 הסובלת מלקויות שונות המקשות עליה להתמודד עם סיכונים דוגמת אלה שלהם נחשפה ואשר בשל רצונה להיות מקובלת בחברה, לא הבינה את הסיטואציה החברתית שבה חיה ושבמהלכה נפגעה". 3. המערערים הם חמשת הנאשמים הראשונים על פי סדר הופעתם בכתב האישום, כאשר סדר זה ישמר, למען נוחות הקורא, גם במסגרת הדיון בערעור. המערער 1 (שהיה הנאשם 1 בכתב האישום), הורשע, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, בעבירות אלה: אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 345(א)(1) ו-(3), ביחד עם סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); סיוע למעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) ו-(3), וסעיף 345(ב)(5) ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין; אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) ו-(3) לחוק העונשין; מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) ו-(3) לחוק העונשין; פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות); פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(3) ו-(4) לחוק הגנת הפרטיות. 4. בית משפט קמא החליט להימנע מהרשעתו של המערער 2 (הנאשם 2 בכתב האישום), "בעבירות שביצע ושבהן הודה", כמפורט להלן: סיוע לאינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 345(ב)(5) וסעיף 31 לחוק העונשין; מעשים מגונים, לפי סעיף 348(ב) ביחד עם סעיף 345(ב)(1) ו-(5) לחוק העונשין; פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות; פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות ביחד עם סעיף 29(א) לחוק העונשין. 5. המערער 3 (הנאשם 3 בכתב האישום) הורשע, בהתאם להודאתו, בעבירות כדלקמן: מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) ו-(3), ביחד עם סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין (4 מקרים); מעשים מגונים, לפי סעיף 348(ב) ביחד עם סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין (ריבוי מקרים); פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(3) ו-(4) לחוק הגנת הפרטיות. 6. המערער 4 (הנאשם 4 בכתב האישום) הורשע, על פי הודאתו, בעבירות אלה: מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) ו-(3), ביחד עם סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין (4 מקרים); מעשים מגונים, לפי סעיף 348(ב) ביחד עם סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין (ריבוי מקרים); פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(3) ו-(4) לחוק הגנת הפרטיות. 7. המערער 5 (הנאשם 5 בכתב האישום) הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות הבאות: מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) ו-(3) וסעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין; מעשים מגונים, לפי סעיף 348(ב), ביחד עם סעיף 345(ב)(1) ו-(5) לחוק העונשין; סיוע לאינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 345(א)(1) ו-(3), ביחד עם סעיף 345(ב)(5) וסעיף 31 לחוק העונשין; אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 345(א)(1) ו-(3), ביחד עם סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין; מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב), ביחד עם סעיף 345(ב)(1) ו-(5) לחוק העונשין; פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות; מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) ו-(3), ביחד עם סעיף 345(ב)(5) וסעיף 350 לחוק העונשין. 8. ביום 30.11.2015, נגזרו על המערערים העונשים כמפורט להלן: מערער 1 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 19.12.2013 ועד יום 23.12.2013; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, כל עבירת מין או אלימות שהיא פשע או ניסיון לעבור עבירה כאמור; 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, עבירה של פגיעה בפרטיות; כמו כן, חויב המערער 1 בתשלום פיצויים למתלוננת בסך 25,000 ₪. מערער 2 כפי שצוין לעיל, בית משפט קמא החליט להימנע מהרשעתו של המערער 2 בעבירות שיוחסו לו, וחרף זאת חוייב בדרכי טיפול כדלהלן: צו מעון נעול, בהתאם לסעיף 26(5) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער), וזאת למשך שנתיים; חתימה על התחייבות כספית בסך 10,000 ₪, שלא יעבור תוך שנתיים מיום גזר הדין כל עבירת מין או אלימות מסוג פשע, או ניסיון לעבור עבירה כאמור; תשלום פיצויים למתלוננת בסך 15,000 ₪. מערער 3 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 19.12.2013 ועד ליום 24.12.2013; עונשי מאסר על תנאי כפי שהוטלו על המערער 1; תשלום פיצויים למתלוננת בסך 20,000 ₪. מערער 4 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 22.12.2013 ועד ליום 23.12.2013; עונשי מאסר על תנאי כפי שהוטלו על המערער 1; תשלום פיצויים למתלוננת בסך 20,000 ₪. מערער 5 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 20.12.2013 ועד ליום 24.12.2013; עונשי מאסר על תנאי כפי שהוטלו על המערער 1; תשלום פיצויים למתלוננת בסך 25,000 ₪. המערערים אינם משלימים עם העונשים שהושתו עליהם, ומכאן הערעורים שלפנינו. עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערערים 9. בחלק הכללי של כתב האישום הובאו פרטים אודות הקטינה א.א. (להלן: המתלוננת). המתלוננת, היא ילידת 20.1.2001, אשר סובלת מהפרעת קשב וריכוז קשה, כמו גם מקשיים ברכישת מיומנויות למידה וכישורים חברתיים. המתלוננת לומדת בבית ספר לחינוך מיוחד. עוד נאמר בחלק הכללי, כי האירועים המתוארים בכתב האישום התרחשו במהלך חודש דצמבר 2013, או בסמוך לכך (להלן: התקופה). נטען בכתב האישום, כי במועד כלשהו במהלך התקופה פגשה המתלוננת במערער 2, קטין יליד 19.9.2001, באזור בני ברק. לאחר מספר מפגשים קצרים, נוצר קשר בין השניים והמתלוננת ביקשה להיות ידידתו של המערער 2 "ומסרה לו את מספר הפלאפון שלה ובהמשך את מספר הפלאפון של אמה". כמתואר בכתב האישום, סמוך לאחר מכן במהלך התקופה, היה המערער 2 ביחד עם הנאשם 8, קטין יליד 18.10.1999, ועם שני קטינים נוספים ברחוב גרונר ברמת גן, כאשר הבחין במתלוננת. או אז, אמר המערער 2 לחבריו "הנה בחורה מפגרת אפשר לנשק אותה", וכן שמדובר ב"ילדה שזורמת". המערער 2 הציע למתלוננת "להסתובב אתם", והחבורה הלכה ביחד לבני ברק. כפי שמסופר בכתב האישום, במהלך המפגש המתואר לעיל, הקטינים כולם הציעו למתלוננת להתנשק איתם, והמתלוננת הסכימה לכך "עקב מוגבלותה ורצונה בקרבת הקטינים". לאחר המפגש הנ"ל, החלו לבוא פניות מצד הנאשמים וקטינים אחרים אל המערער 2, על מנת ש"יסדר" להם מפגשים עם המתלוננת. באותה עת, אמר המערער 2 לנאשמים ולקטינים האחרים כי המתלוננת "זורמת" והיא כזו אשר "עושה את זה עם כולם". במהלך התקופה, נפגשו הנאשמים, כך נטען בכתב האישום, עם המתלוננת במקומות שונים בעיר רמת גן, ובכלל זה: במקומות ציבוריים, בחניונים ובדירות. במהלך המפגשים האמורים "בעלו הנאשמים את המתלוננת, בפומבי, בזה אחר זה, כל אחד לחוד ובצוותא חדא, ביצעו בגופה מעשי סדום ומעשים מגונים". עוד נטען, כי הנאשמים "כל אחד לפי חלקו" ביצעו את המעשים המיוחסים להם כשהם מודעים להיותה של המתלוננת קטינה מתחת לגיל 14, וזאת שלא בהסכמתה החופשית. בנוסף, נטען על ידי המאשימה כי המעשים בוצעו כאשר המתלוננת נתפסת על ידי הנאשמים כ"לא בסדר בראש". במהלך המפגשים עם המתלוננת, הזדהו חלק מהנאשמים בשמות בדויים "על מנת שהמתלוננת לא תיצור איתם קשר", וכן "על מנת למנוע אפשרות של זיהויים על ידי המתלוננת כמי שביצעו את המעשים" המתוארים בכתב האישום. 10. אישום ראשון (מיוחס למערערים 5,2,1 ולנאשמים 8,7,6) – באחד מערבי שישי במהלך התקופה, בגלידריית "אנדריי" ברמת גן, נפגש המערער 2 עם המערער 1, קטין יליד 17.2.1999, עם המערער 5, קטין יליד 5.12.1999, ועם הנאשמים 6 ו-7, קטינים אף הם. המערער 2 ציין בפני החבורה כי הוא קבע עם המתלוננת וביקש כי החברים יצטרפו אליו. המערער 2 אף הוסיף באותה הזדמנות, כי המתלוננת "עושה את זה עם כולם". למשמע הדברים, הצטייד המערער 1 בחבילת קונדומים, ובהמשך הערב נפגשה החבורה עם המתלוננת והלכה עמה לפארק הירקון. בהגיעם לפארק, ועל מנת לשאת חן בעיני החבורה, אמרה המתלוננת למערערים 1 ו-5 כי "הם חתיכים", ושאלה אותם אם הם מעוניינים להיות חברים שלה, והשניים השיבו בחיוב. בשלב מסוים, ביקשו המערער 5 והנאשם 7 מהמתלוננת כי תמצוץ את איבר מינם, אך היא סירבה. או אז, אמרו השניים למתלוננת כי אם לא תמצוץ את איבר מינם, הם לא ידברו עמה. נטען בכתב האישום, כי עקב רצונה של המתלוננת בקרבתם של הנאשמים, היא מצצה את איבר מינם של המערער 5 והנאשם 7 "בנוכחות שאר חברי החבורה". במהלך האירוע, התקשר המערער 5 אל הנאשם 8 ואל שלושה קטינים נוספים והציע להם להצטרף לחבורה. באותה שיחה, ציין המערער 5 בפני הנאשם 8 כי הם נמצאים עם המתלוננת ו"היא מוצצת לכולם". בשלב מסויים, הוביל המערער 1 את המתלוננת לגבעה סמוכה ובעל אותה, כשהוא מכניס את איבר מינו לאיבר מינה. המערער 5, אשר צפה באירוע, צעק לעבר האחרים כי "הוא מכניס לה". בשלב זה, התקרבו המערערים 2 ו-5, וכן הנאשמים 6 ו-7, ונעמדו בסמוך למקום בו שכבה המתלוננת. המערער 2 צילם, באמצעות מכשיר הפלאפון שלו, את המערער 1 כשהוא בועל את המתלוננת. באותו מעמד, המערער 5 והנאשם 6 נגעו בחזה ובגופה של המתלוננת, כאשר גם המערער 2 נגע בחזה, "והכל לשם גירוי וסיפוק מיני". לאחר זאת, המתלוננת ביקשה ללכת לביתה, כאשר המערער 5, הנאשמים 7 ו-8, וקטינים נוספים ליוו אותה לביתה. בשלב כלשהו, ביצע הנאשם 8 במתלוננת מעשה סדום בכך שהחדיר את איבר מינו לפיה. בעקבות המתואר באישום הראשון, יוחסו למערער 1 עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות וסיוע למעשה סדום; המערער 2 הואשם בסיוע לאינוס בנסיבות מחמירות, במעשים מגונים, ובפגיעה בפרטיות; למערער 5 יוחסו עבירות של מעשה סדום, מעשים מגונים, וסיוע לאינוס בנסיבות מחמירות; הנאשם 6 הואשם במעשים מגונים, ובסיוע לאינוס בנסיבות מחמירות; הנאשם 7 הואשם במעשה סדום, ובסיוע למעשים מגונים בנסיבות מחמירות; לנאשם 8 יוחסה עבירה אחת של מעשה סדום. 11. אישום שני (מיוחס למערער 1 ולנאשם 9) – במהלך התקופה, לאחר אירועי האישום הראשון, סימסה המתלוננת למערער 1 והביעה את רצונה להיפגש עמו ולהיות חברתו. כנטען, המערער 1 הסכים לבקשתה של המתלוננת, "בידיעה שאין בכוונתו להיות בקשרי חברות או ידידות עם המתלוננת אלא רק לנצלה לצורך קיום יחסי מין", וקבע עמה מפגש בקניון איילון. בהמשך, נפגש המערער 1 עם המתלוננת והובילה לביתו של הנאשם 9, קטין יליד 8.12.1997, בשכונת פרדס כץ. בהגיעם לדירתו של הנאשם 9, נכנסו המערער 1 והנאשם 9 לאחד מחדרי הדירה והתפשטו. בשלב זה, המתלוננת מצצה את איבר מינו של המערער 1, ולאחר מכן הוא בעל אותה בכך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, ללא התנגדותה. יחסי המין צולמו ותועדו בסרטון על ידי המערער 1 באמצעות מכשיר הפלאפון של הנאשם 9. לאחר מכן, הפיצו המערער 1 והנאשם 9 את הסרטון לאחרים. לאחר שהמערער 1 והמתלוננת יצאו מהחדר, צילם הנאשם 9 את המתלוננת כשהיא לבושה בבגדיה התחתונים בלבד, ולאחר מכן הפיץ את התמונות לאחרים. במסגרת אישום זה יוחסו למערער 1 עבירות של אינוס, מעשה סדום ופגיעה בפרטיות. הנאשם 9 הואשם בעבירה של פגיעה בפרטיות. 12. אישום שלישי (מיוחס למערערים 4,3,1 ולנאשם 6) – באחת ההזדמנויות נודע למערער 3, קטין יליד 22.11.1999, ולמערער 4, קטין יליד 24.8.1999, על המתלוננת ועל היותה "ילדה זורמת". בעקבות זאת, התקשר המערער 4 אל המערער 1 והביע את רצונו להיפגש עם המתלוננת "לצורך קיום יחסי מין". המערער 1 התקשר אל המתלוננת וקבע מפגש עמה. למפגש עם המתלוננת הגיעו המערערים 1, 2, 3 ו-4 וכן הנאשם 6. כאשר הגיעה המתלוננת, הלכה החבורה לחניון תת קרקעי ברחוב רש"י ברמת גן "וזאת במטרה לקיים עם המתלוננת יחסי מין". עם הגיעם לחניון, ביצע המערער 3 במתלוננת מעשה מגונה בכך שחיכך את איבר מינו בישבנה. בשלב זה, ביקשה המתלוננת מהמערער 3 להפסיק ואמרה "שלא בא לי", וכן "אין לי כוח", וביקשה "אולי תעזבו אותי כבר... די". נטען בכתב האישום, כי לא זו בלבד שהמעשים לא נפסקו אלא שהמערער 4 ביצע מעשה סדום במתלוננת בכך שהחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה. בנוסף, המערערים 3 ו-4 צילמו את מעשיהם באמצעות מכשירי הפלאפון שברשותם. במהלך האירועים המתוארים, צפו במעשים המערערים 1, 2 והנאשם 6. לאחר זאת, הלכה החבורה לרחוב רוקח ברמת גן בסמוך לסניף בני עקיבא. עם הגיעם למקום, החלו המערערים 3 ו-4 לבצע במתלוננת מעשה סדום ומעשה מגונה "בכך שהחדירו לפיה את איבר מינם לסירוגין, ודרשו מהמתלוננת לשפשף בידה את איבר מינו של האחד תוך כדי מציצת איבר מינו של השני". המתלוננת נענתה לבקשתם של המערערים 3 ו-4, אך במהלך האירוע אמרה "אין לי כוח כבר... די", אך למרות זאת דרשו המערערים 3 ו-4 מהמתלוננת להמשיך ולמצוץ את איבר מינם. מיד לאחר מכן, דרשו שני המערערים מהמתלוננת לחשוף את חזה, ומשעשתה זאת ביצע בה המערער 4 מעשה מגונה "בכך ששפשף את איבר מינו על חזה של המתלוננת". במקביל, דרש המערער 3 מהמתלוננת למצוץ את איבר מינו. בתחילה נענתה המתלוננת לבקשתו, אך בשלב כלשהו חזרה ואמרה המתלוננת "לא בא לי" וכי "יש לי כאב ראש", אך כנטען בכתב האישום, המערערים 3 ו-4 "לא פסקו ממעשיהם". במהלך המתואר לעיל, צילמו המערערים 1, 3, 4 והנאשם 6 את מעשיהם באמצעות מכשירי פלאפון שהיו ברשותם ובהמשך הם הפיצו את הסרטונים לחבריהם. בשלב מסויים, ביקש הנאשם 6 לגעת במתלוננת אך היא התנגדה וצעקה לעברו שיתרחק ממנה. או אז, אמר המערער 1 למתלוננת "אם את לא נוגעת בו אני הולך" וכן "אם את לא נותנת לו לגעת בך אז גם אני לא אגע בך". לאור האמור, יוחסו למערערים 3 ו-4 עבירות של מעשה סדום, מעשים מגונים ופגיעה בפרטיות. למערער 1 ולנאשם 6 יוחסה עבירה של פגיעה בפרטיות. 13. אישום רביעי (מיוחס למערערים 2 ו-5 ולנאשמים 9, 10 ו-11) – במהלך התקופה ובהזדמנות נוספת, הגיעה המתלוננת ביחד עם המערער 2 לביתו של קטין בשם י.י.. בדירה נכחו המערער 5 והנאשמים 9 ו-11. הנאשם 11 הציג את עצמו בפני המתלוננת בכזב כ"דוד". בשלב מסוים, בעל המערער 5 את המתלוננת על מיטה בסלון הבית, בכך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, וכן ביצע בה מעשה סדום בכך שהחדיר את איבר מינו לפיה של המתלוננת. האירוע צולם על ידי מי מהנוכחים, בניגוד להסכמתה של המתלוננת, באמצעות מכשיר הפלאפון של המערער 2, ולבקשת המערער 5 הועבר הסרטון למכשיר הפלאפון שלו, והוא הפיצו לאחרים. בשלב מסויים, הגיע הנאשם 10 לדירה והוא, וכן הנאשם 11, הלכו עם המתלוננת למקלט הבית, כאשר הנאשם 9 בעקבותיהם. משהגיעו למקלט, בעל הנאשם 11, בנוכחות הנאשם 10, את המתלוננת בכך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, וכן ביצע בה מעשה מגונה בכך שחיכך את איבר מינו בישבנה "מבלי שהביעה הסכמתה לכך". הנאשם 10 ביצע מעשים מגונים במתלוננת בכך שנגע במפשעתה ובישבנה בניגוד להסכמתה. במהלך ביצוע המעשים הנ"ל, נכח הנאשם 9 בפתח המקלט וצילם באמצעות מכשיר הפלאפון שלו את המתלוננת והאחרים. לאחר שהנאשמים 10 ו-11 יצאו מהמקלט עם המתלוננת, היא ביקשה ללכת לביתה. הנאשם 9 ליווה את המתלוננת לתחנת אוטובוס קרובה, ושעה שהמתינו בתחנה ביצע הנאשם 9 מעשה מגונה במתלוננת בכך שנישק את פיה ונגע בחזה מעל הבגדים. בעקבות האמור לעיל, יוחסה למערער 2 עבירה של פגיעה בפרטיות; למערער 5 יוחסו עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה סדום ופגיעה בפרטיות; הנאשם 9 הואשם במעשה מגונה ובפגיעה בפרטיות; לנאשם 10 יוחסו עבירות של סיוע לאינוס בנסיבות מחמירות ומעשים מגונים; הנאשם 11 הואשם באינוס בנסיבות מחמירות ובמעשים מגונים. 14. אישום חמישי (מיוחס למערער 5 בלבד) – במועד כלשהו במהלך התקופה היו המערערים 2 ו-5 עם המתלוננת בסמוך לביתו של המערער 2. משהבחינו השניים בנאשם 7, אחיו של המערער 5 – קטין יליד 22.10.2000 – שאל אותו המערער 5 אם הוא מעוניין שהמתלוננת תמצוץ את איבר מינו. הנאשם 7, "עקב חשש לסרב לאחיו הבוגר", השיב בחיוב. נטען בכתב האישום, כי על פי הוראתו של המערער 5 מצצה המתלוננת את איבר מינו של הנאשם 7 "עד אשר הגיע לסיפוק מיני". בעקבות כך, יוחסה למערער 5 עבירה של מעשה סדום. גזר דינו של בית משפט קמא 15. בגזר דין מפורט ומנומק, המחזיק 62 עמודים, נדרש בית משפט קמא בהרחבה לעניינו של כל אחד מ-11 הנאשמים, ובכלל זאת עסק גם בעניינם של המערערים שלפנינו. בפתח גזר הדין עמד בית משפט קמא על האמור בתסקירי מבחן שהוגשו אודות המערערים וחבריהם. מטבע הדברים, אתייחס לעניינם של המערערים בלבד, ורק ככל שהדבר נדרש לצורך ההכרעה בערעורים שלפנינו, אגע גם בנאשמים האחרים. מתסקיר המבחן הסופי בעניינו של המערער 1, מיום 22.10.2015, עולה כי במועד הגשת התסקיר היה המערער בן 16.9 שנים, והוא נתן את הדין לראשונה במסגרת העבירות שיוחסו לו בכתב האישום דנן. לפני הגשת כתב האישום, שולב המערער 1, במהלך חודש אוגוסט 2013, בפנימיית "בית טף". ביום 26.1.2014, בעקבות מעצרו של המערער 1 בפרשה זו, הוחלט לסיים את שהותו בפנימייה. ביום 28.1.2014, נקלט המערער 1, במסגרת חלופת מעצר, בפנימיית "לחן זיתן" מטעם חסות הנוער. בכל תקופת שהותו של המערער 1 בפנימייה זו, ועד להרחקתו בחודש מאי 2015, היה תיפקודו של המערער 1 בלתי יציב והתנהגותו אופיינה באירועים חריגים וביניהם: ביצוע אקט אובדני; תקיפת רכז הפנימייה ואנשי צוותו; השמעת קללות; השלכת אבנים ואוכל על אנשי הצוות ונערים אחרים; וניסיון לפגוע ברכבם של אנשי הצוות. בשל התנהגות חריגה זו הורחק המערער 1, בחודש מאי 2015, מהפנימייה ועבר למעצר בית בבית אביו, החל מיום 13.5.2015. צוין בגזר הדין, כי נגד המערער 1 תלויים ועומדים שלושה כתבי אישום נוספים בבית המשפט לנוער. שני כתבי אישום הוגשו בחודש אוגוסט 2015, והם מייחסים למערער 1 עבירות אלימות ורכוש, שבעניינם המערער לוקח אחריות על המיוחס לו. כתב אישום שלישי, שהוגש בחודש ספטמבר 2015, מייחס למערער 1 עבירות של תקיפה סתם, החזקת סכין למטרה לא כשרה, איומים, וניסיון להיזק לרכוש במזיד. על עבירות אלה מקבל המערער 1 אחריות חלקית. בניתוח גורמי הסיכון אל מול גורמי הסיכוי לשיקום, ציין שירות המבחן בצד גורמי הסיכון, כי המערער 1 ביצע עבירות חמורות מאוד "אשר לוו בחוסר ראיית הקורבן"; שהותו בפנימייה הופסקה בשל אירועים חריגים; ומיוחסות לו עבירות נוספות, אותן ביצע במהלך שהייתו בפנימייה; רקעו המשפחתי של המערער 1 מורכב; התנהגותו מלווה בהתפרצויות זעם; הוא סובל מלקויות למידה; קיים חסך במקורות תמיכה; ביצוע ניסיונות אובדניים; ואי ניצול הזדמנויות להיקלט במעון נעול. בצד הסיכוי לשיקום, צוין כי זהו מעמדו המשפטי הראשון של המערער 1; גילו הצעיר בעת ביצוע העבירות; הבעת החרטה על מעשיו; גילויי אמפתיה למתלוננת; יכולתו להיתרם מקשר טיפולי; ושיתוף הפעולה שלו בטיפול פרטני. כמו כן, המערער 1 הינו בעל מוטיבציה לחזור ללימודים ולתעסוקה, והוא גילה נכונות לטיפול במסגרת מעון נעול. בבואו לגבש את המלצותיו הסופיות, ציין שירות המבחן כי המעונות הנעולים מלאים לפחות עד חודש מרץ 2016, וכמו כן הסבירות שהמערער 1 יפיק תועלת מהליכי הטיפול במעון נעול הינה נמוכה. לפיכך, המליץ שירות המבחן להרשיע את המערער 1 בעבירות שיוחסו לו, ולהטיל עליו מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, בצד מאסר על תנאי וצו מבחן עד גיל 18. 16. בתסקיר המבחן הסופי בעניינו של המערער 2, מיום 26.10.2015, נמסר כי במועד הגשת התסקיר היה המערער 2 בן 14.2 שנים, וזוהי עמידתו הראשונה לדין. המערער 2 והוריו שיתפו פעולה עם שירות המבחן בכך שהגיעו בעקביות למפגשים, הגם שהם סירבו להמלצה להוציא את המערער 2 למסגרת חוץ-ביתית. מדיווח שהתקבל מבית ספרו של המערער 2 עולה, כי תפקודו הכללי אינו משביע רצון, ומדיווח של מחלקת קידום הנוער בעיריית בני ברק מתברר כי הלה חסר מוטיבציה להמשך הקשר עם אנשי המחלקה. עוד נמסר בתסקיר, כי החל מחודש דצמבר 2014 משולב המערער 2, ביחד עם שותפיו לביצוע העבירות, בקבוצה טיפולית. מנחי הקבוצה דיווחו כי לאחרונה חלה רגרסיה בתפקודו של המערער 2 בקבוצה, דבר הבא לידי ביטוי באי לקיחת חלק פעיל במפגשי הקבוצה ואי זיהוי מצבי סיכון, כך שקיים ספק לגבי המשך השתתפותו של המערער 2 בקבוצה זו. שירות המבחן התרשם כי המערער 2 נמצא עדיין בשלבים ראשוניים מבחינת עיבוד העבירות על ידו. לדברי המערער 2, באמצעות הקשר שיצר עם המתלוננת הקטינה נמנעה ממנו בדידות חברתית, שכן האחרים חיפשו את קרבתו במטרה להגיע אל המתלוננת. המערער 2 מביע אמפתיה כלפי המתלוננת, שהיתה כבת 12.5 שנים במועד ביצוע העבירות, והוא מבין כי היא נפגעה ממעשיו וממעשי חבריו, ובנוסף הוא מבין כי לא היה צריך לצלם את המעשים. עם זאת, המערער 2 טרם הצליח להבין לעומק את אופן הפגיעה במתלוננת. יצוין, כי שירות המבחן לא התרשם כי הפגיעה במתלוננת מצידו של המערער נבעה מצורך לסיפוק מיני. נמסר בתסקיר, כי נגד המערער 2 תלוי ועומד כתב אישום נוסף בבית המשפט לנוער, שהוגש בחודש אוגוסט 2015. כתב האישום מייחס למערער 2 עבירות של היזק לרכוש במזיד, גניבה והפרת הוראה חוקית, שעה שהוא הפר, ביום 23.7.2015, את תנאי מעצר הבית, בשעת לילה מאוחרת. אשר לגורמי הסיכון, מנה שירות המבחן את הנתונים הבאים: חומרת העבירות שביצע; העבירות הנוספות המיוחסות לו, שעה שהיה נתון במעצר בית; סירוב הוריו להמשך התוכנית השיקומית שהוצעה על ידי שירות המבחן; נטייה לאימפולסיביות והתפרצויות כעס; חוסר מודעות למצבו בצד קשיים התנהגותיים ורגשיים; ולבסוף, חוסר עקביות בהתקדמותו של המערער 2 בטיפול הקבוצתי. אשר לגורמי הסיכוי לשיקום, מנה שירות המבחן את אלה: תפקודו התקין בדרך כלל במסגרת הלימודית; הגעתו למפגשי הטיפול הקבוצתי והפרטני בשירות המבחן; וביטויי האהבה של הוריו כלפיו. עם זאת, שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער 2, עקב התנגדותו והתנגדות הוריו להוצאתו למסגרת חוץ-ביתית, וההמלצה היא "להעביר [למערער 2] את האחריות למצבו". 17. מתסקירו הסופי של המערער 3, מיום 6.9.2015, עולה כי המערער 3 היה בן 16 שנים במועד הגשת התסקיר, והוא נותן את הדין לראשונה בפני ערכאה שיפוטית. המערער 3 מודה במיוחס לו ולוקח אחריות על מעשיו, הוא מבין את חומרת המעשים ואת הפגיעה שגרם למתלוננת. עם זאת, סבור שירות המבחן כי יש להמשיך ולהעמיק את ההתבוננות הפנימית אודות התנהלותו היום-יומית של המערער 3, בדגש על "תכני איפוק, שליטה עצמית ודחיית סיפוקים". המערער 3 והוריו משתפים פעולה עם שירות המבחן, והמערער 3 נוטל חלק בטיפול פרטני וקבוצתי. אשר למעשים המיוחסים למערער 3, צוין בתסקיר כי המערער 3 התקשה להתייחס לרצונותיה של המתלוננת, למרות בקשותיה כי יפסיק את מעשיו. הוא התעלם מדבריה, עד שצרכיו המיניים באו על סיפוקם, כאשר צרכים אלה היו בראש מעייניו. מתיאורו את המעשים, ניכר כי מדובר בהתנהגות אכזרית כלפי המתלוננת "והחפצה רבה". עוד נאמר בתסקיר, כי בנוסף לסיפוק יצריו המיניים, ביקש המערער 3 "להוכיח את עצמו בפני חבריו". כיום, מצליח המערער 3 לקשור את המעשים שביצע לקשייו באיפוק ובדחיית סיפוקים. לגבי גורמי הסיכון, ציין שירות המבחן את אלה: אופי העבירות וחומרתן; נטייה להגנת יתר של הוריו; דפוסי התנהגות מְרַצִים; קשיי קשב וריכוז; והליך טיפול מורכב ואיטי במסגרת העבודה הקבוצתית. לגבי הסיכוי לשיקום, פורטו בתסקיר הגורמים הבאים: תמיכת הוריו של המערער 3 והתגייסותם להליך הטיפולי; שיתוף הפעולה שלו בטיפול הפרטני והקבוצתי; והשתלבותו של המערער 3 בלימודים, במסגרת תכנית היל"ה. שירות המבחן התרשם כי ניתן למצות את ההליכים המשפטיים בעניינו של המערער 3 במקביל למתן צו טיפולי, שבמסגרתו הוא ימשיך ליטול חלק במפגשי מעקב פרטניים וקבוצתיים. לאור זאת, הומלץ להרשיע את המערער 3 בדין, להטיל עליו מאסר על תנאי בנוסף ל-200 שעות של"צ, ולהוציא צו פיקוח למשך שנה וחצי. במישור הכספי הוצע להטיל עליו התחייבות להימנע מביצוע עבירה וכן תשלום פיצויים למתלוננת. 18. ומכאן לתסקיר הסופי בעניינו של המערער 4, מיום 6.9.2015. במועד הגשת התסקיר היה המערער 4 בן 16.3 שנים והוא נותן את הדין לראשונה בגין מעשיו בפרשה זו. המערער 4 משתתף, החל מיום 1.12.2014, בטיפול קבוצתי ביחד עם חבריו לביצוע העבירות. בתחילה, התאפיין המערער 4 בפאסיביות ובקושי להתחבר לעולמו הרגשי, ואולם, עם התקדמות התהליך הטיפולי הוא החל להיפתח, להתנהג באופן אקטיבי, ולגלות יוזמה בשיח הקבוצתי. עם זאת, ניכר פער משמעותי בין החלק השכלתני של המערער 4 לבין חלקיו הרגשיים, כך "שלא ברור עד כמה הוא מחובר רגשית לאמירותיו". בטיפול הפרטני של שירות המבחן, המערער 4 משתף פעולה ומגיע לפגישות כנדרש. שירות המבחן התרשם כי המערער 4 מבין את חומרת מעשיו ואת חשיבות הצורך בשמירת החוק, והוא מביע חרטה על המעשים. גורמי הסיכון שפורטו בתסקיר הם אלה: אופי העבירות המיוחסות למערער 3 וחומרתן; גוון התקשורת במשפחה "הוא קונקרטי ודל מבחינה רגשית"; והצורך בהעמקת התהליך הטיפולי שהמערער 4 עובר במסגרת הקבוצה. לגבי גורמי הסיכוי, מופיע הפירוט הבא: לקיחת האחריות מצידו של המערער 4 על מעשיו; שיתוף הפעולה שלו עם גורמי הטיפול והתקדמותו במסגרת הטיפול הקבוצתי; התגייסותם של ההורים להליך הטיפולי ותמיכתם בתהליך; המערער 4 לומד ועובד באופן תקין ואחראי; עמידתו בתכנית הטיפול והסתייעותו בגורמי הטיפול; והעדר תיקי חקירה נוספים נגדו. לאחר זאת, המליץ שירות המבחן לשלב בין גורמי הטיפול לבין גורמי הענישה, כך שהמערער 4 יורשע בדין; יוטל עליו עונש מאסר על תנאי בצד 150 שעות של"צ; יוטל צו פיקוח למשך שנה וחצי; תוטל התחייבות כספית; ופיצוי כספי לנפגעת העבירה. 19. תסקיר ראשון בעניינו של המערער 5 הוגש ביום 1.2.2015 וממנו עולה כי המערער 5 הופנה לראשונה אל שירות המבחן לנוער בחודש פברואר 2013, לאחר שנפתחו נגדו שני תיקים, בחשד לאיומים. שני התיקים נסגרו והוסבו ל-ט"מ (טיפול מותנה). במהלך חודש פברואר 2014, התקבל בשירות המבחן דיווח על תיק חקירה נוסף שנפתח נגד המערער 5, שעניינו סחיטה באיומים ופגיעה בפרטיות, אך, ככל הנראה, עבירות אלה התיישנו ועל כן נסגר התיק. מהתסקיר הסופי של שירות המבחן לנוער, מיום 3.9.2015, עולה כי המערער 5, שהיה במועד התסקיר כבן 16 שנים, נותן את הדין בפעם הראשונה, בגין מעורבותו בפרשה זו. לאחר מעצרו, השתלב המערער 5 בתהליך טיפולי אינטנסיבי, פרטני וקבוצתי, ונמסר כי הוא התמיד להגיע לפגישות. להערכת מנחי הקבוצה, המערער 5 עובר "תהליך שינוי ברמה הקוגניטיבית, ההתנהגותית והרגשית", והוא מגלה אמפתיה למתלוננת. מפירוט גורמי הסיכון עולה, כי מדובר בחומרת העבירות; בקשיים לימודיים בהם לוקה המערער 5; בנטייה להדחיק רגשות ומצבים שליליים, במקום התמודדות עימם; התנהגות אימפולסיבית; קושי בביטוי רגשי; דימוי עצמי נמוך; וקושי של הוריו לספק למערער 5 מענה רגשי. גורמי הסיכוי לשיקום הם אלה: היותו של המערער 5 בן למשפחה מעורבת ותומכת; יכולתו להבין את חומרת מעשיו; הבעת חרטה כנה על מעשיו; גילוי אמפתיה למתלוננת; יכולות קוגניטיביות תקינות; יכולת טובה ליצירת קשר; שיתוף פעולה מלא לאורך התהליך הטיפולי; יכולתו של המערער 5 למנף את מעצרו לצורך שינוי ושיקום; שיפור בתפקוד הלימודי; העדר דפוסי חשיבה או התנהגות עבריינית; והבעת שאיפות נורמטיביות לעתיד. לאור האמור, המליץ שירות המבחן לסיים את משפטו של המערער 5 בשילוב בין ענישה לטיפול, באופן שהמערער 5 יורשע בעבירות שיוחסו לו ויוטל עליו עונש של מאסר על תנאי בצד 300 של"צ. בנוסף, יוצא צו פיקוח למשך שנה ותוטל על המערער 5 התחייבות עצמית להימנע מביצוע עבירות דומות, והוא יחויב בפיצוי כספי למתלוננת. 20. לבית משפט קמא הוגש תסקיר נפגעת העבירה, ובית המשפט הסתפק בפירוט תמציתי ביותר של התסקיר. המתלוננת היתה במועד הגשת התסקיר בת 14 שנים ו-10 חודשים. מהתסקיר עולה כי היא חוותה פגיעות גופניות קשות בנוסף לפגיעות נפשיות שהיקפן טרם הוברר. בשל קשייה של האם להתמודד עם תוצאות הפגיעות בבתה, נאלצה המתלוננת לעבור למסגרת חוץ-ביתית והיא מתגוררת בהוסטל, שבו היא זוכה לטיפול רב-תחומי בבעיותיה. הובהר בתסקיר, כי המתלוננת תיזקק לטיפול שיקומי רב שנים. הפגיעה במתלוננת מוצאת את ביטוייה בכל המישורים; במישור הרפואי, החלו תופעות שמהן היא לא סבלה לפני שנפגעה מינית; במישור הרגשי, קיימת פגיעה משמעותית. עולמה הפנימי סוער, היא מאוד מבולבלת וחסרת ביטחון, והיא חווה קשיי שינה ומוצפת בחלומות המשחזרים את הפגיעות שעברה; במישור הלימודי, המעבר בין המסגרות החינוכיות, בעקבות מה שאירע לה, היה מאוד מטלטל עבורה; במישור החברתי-קהילתי, החשיפה לעיתונות ולתקשורת היוותה אלמנט פוגעני מאוד והוסיפה נדבך של בהלה וחרדה לעצם הפגיעות בה; במישור המשפחתי, המתלוננת סיפרה על הקירבה המשמעותית של אמה אליה, וביטאה את כמיהתה העזה לשוב לביתה. להערכת העובדת הסוציאלית, המתלוננת תזדקק לליווי מתמיד, והיא נדרשת לטיפול ועיבוד רגשי ארוך טווח. עוד נאמר בתסקיר, כי להערכת העובדת הסוציאלית, ענישה מקלה אשר תוטל על הנאשמים עלולה לגרום לנזק נפשי עמוק יותר למתלוננת, כשאז רמת המסוכנות לפגיעה נוספת בה גבוהה מאוד. לפיכך, ענישה משמעותית של הנאשמים מהווה נדבך חשוב בהחלמתה הנפשית של המתלוננת, והיא משמשת כחוויה מתקנת וסגירת מעגל עבורה. בית משפט קמא ציין, כי בפנייתה של המתלוננת לבית המשפט, במסגרת הצהרת נפגעת עבירה, היא תיארה את הסיוטים והפחדים אותם היא חווה עד עצם היום הזה, והיא שטחה את בקשתה לתגובה עונשית חמורה, אשר תשקף את חומרת המעשים. 21. בהמשך גזר הדין, עמד בית משפט קמא על נסיבות ביצוע העבירה על ידי המערערים וחבריהם, בציינו כי מדובר בפרשה מזעזעת, שבה נטלו חלק מספר רב של נאשמים קטינים, אשר ביצעו עבירות מין חמורות בקטינה כבת 12.5 שנים, הסובלת מלקויות שונות. המדובר בריבוי פוגעים ובריבוי פגיעות במתלוננת, תוך ניצול מירבי של מצבה המיוחד והפעלת מניפולציות שונות עליה. בית משפט קמא הוסיף עוד, כי מעשיהם של המערערים וחבריהם מעוררים זעזוע, סלידה ומיאוס, שעה שאיש מהם לא גילה חמלה כלפי המתלוננת, וכולם ניצלו לרעה את מוגבלותה, את תמימותה, ואת גילה הצעיר "ונהגו בה כחפץ לסיפוק תאוותם המינית". בנסיבות אלה, קבע בית משפט קמא כי יש להרשיע את המערערים 4,3,1 ו-5 בעבירות שיוחסו להם. אשר למערער 2 הוחלט להימנע מהרשעתו, כמוסכם על ידי המאשימה. 22. לאחר זאת, סקר בית משפט קמא את ההלכה הנוהגת ואת שיקולי הענישה לגבי נאשמים קטינים, תוך התמקדות בעבירות מין המבוצעות על ידם כלפי קטינים. בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה, ציין בית משפט קמא כי יש להעדיף כשיקול מרכזי את נושא שיקומו של הקטין על פני שיקולי הענישה האחרים, אך עם זאת עצם הקטינות אינה מקנה חסינות מפני הטלת עונשי מאסר במקרים המתאימים, תוך מתן משקל לשיקולי "הגמול, ההרתעה וההגנה על שלום הציבור". 23. מכאן פנה בית משפט קמא לבחון את העונש הראוי לכל אחד מהנאשמים, ואנו נתמקד, מטבע הדברים, בעונשם של המערערים. אשר למערער 2, שכאמור בית משפט קמא נמנע מלהרשיעו, הוחלט לאמץ את המלצת שירות המבחן לנוער להשמתו במסגרת חוץ-ביתית. בהתאם לכך, נקבע כי המערער 2 ישהה במעון נעול, במסגרת דרכי טיפול, לפי סעיף 26(5) לחוק הנוער, וזאת למשך שנתיים. כמו כן, הוטלה התחייבות בסך 10,000 ₪ למשך שנתיים לבל יעבור המערער 2 כל עבירת מין או אלימות מסוג פשע. בנוסף, חויב המערער 2 בתשלום פיצויים למתלוננת בסך 15,000 ₪. בית משפט קמא דחה את בקשתו של בא כוח המערער 2 להימנע מהשמתו במסגרת חוץ-ביתית, ואף דחה את בקשתו החלופית כי המערער 2 יושם בהוסטל ולא במעון נעול. בית המשפט ציין, כי חרף גילו הצעיר, המערער 2 שימש "כחוליה הראשונה בשרשרת העבירות בפרשה זו" והוא למעשה "סירסר" במתלוננת, והציע אותה לנאשמים האחרים. 24. אשר למערער 1, נקבע כי גם אם הוא לא היה החוליה הראשונה בשרשרת, הרי שהמערער 1 היה הדומיננטי ביותר בפרשה קשה זו. הוא אנס את המתלוננת וביצע בה מעשי סדום, ובנוסף הוא פגע בפרטיותה, וגם הוא "סירסר" בה כלפי אחרים, כמתואר באישום השלישי. בית משפט קמא הוסיף עוד, כי המערער 1 פגע קשות "בגופה, בנפשה ובפרטיותה של המתלוננת – פעם אחר פעם", בנצלו את רצונה להיות חברתו, ומתוך ידיעה כי אין בכוונתו להיות חבר שלה. בנסיבות אלה, וחרף מצבו האישי והמשפחתי הקשה של המערער 1, נקבע כי אין לקבל את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, וזאת גם משום שקשה לומר שסיכויי השיקום של המערער 1 הם מבטיחים. לפיכך, גזר בית משפט קמא על מערער זה 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ואת יתר העונשים המפורטים בפסקה 8 לעיל. 25. ומכאן עבר בית משפט קמא לדון בעונשם של המערערים 3 ו-4, בציינו כי חלקם בפרשה דומה למדיי. שניהם ביצעו במתלוננת ארבעה מעשי סדום, ומספר עבירות של מעשים מגונים, ושניהם פגעו בפרטיותה בכך שצילמו אותה במכשירים סלולאריים. עוד הוסיף בית משפט קמא וקבע, כי למרות הדמיון בין מעשיהם של השניים, חלקו של המערער 4 חמור יותר שכן הוא החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת. עוד נקבע, כי תסקירי המבחן שהוגשו בעניינם של המערערים 3 ו-4 הם "חיוביים למדיי", ויש בסיכויי השיקום בעניינם כדי למתן, במידת מה, את תקופת המאסר בפועל שתוטל עליהם. לאחר זאת, הוחלט לגזור על המערערים 3 ו-4 15 ו-18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בהתאמה, ואת יתר העונשים שפורטו בפסקה 8 לעיל. 26. בהתייחס למערער 5, ציין בית משפט קמא כי יש לראותו כנאשם מרכזי בפרשה, שחלקו קטן אך במעט משל המערער 1. הוא ביצע במתלוננת מעשי סדום ומעשים מגונים, ואף סייע לאינוסה בנסיבות מחמירות. המערער 5 הציע לנאשמים נוספים להצטרף לביצוע עבירות מין במתלוננת, ואף פגע בפרטיותה בכך שביקש להעביר אליו סרטון שבו הוא צולם כשהוא בועל את המתלוננת, והפיץ את הסרטון לאחרים. המערער 5 היה כבן 14 שנים במועד ביצוע העבירות, כפי גילם של המערערים 3 ו-4, והוא צעיר בכ-10 חודשים מהמערער 1. בשל גילו הצעיר והתסקיר החיובי שהוגש בעניינו, הוחלט לגזור עליו 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל ואת יתר העונשים המפורטים בפסקה 8 לעיל. יצוין, כי ביצוע עונשי המאסר בפועל שהוטלו על המערערים 4,3,1 ו-5, וכן השמתו של המערער 2 במעון נעול, עוכבו עד להכרעה בערעורים שהוגשו על ידם. ערעורו של המערער 1 27. בהודעת ערעור שהוגשה על ידי עו"ד אבי כהן, בא כוחו של המערער 1 מטעם הסנגוריה הציבורית, נטען כי בעת ביצוע העבירות היה המערער 1 כבן 14 שנים ו-9 חודשים בלבד. כבר בחקירתו במשטרה שיתף המערער 1 פעולה עם חוקריו, הכה על חטא, והביע את צערו על מעידתו הקשה. הוא הפליל את עצמו ואת חבריו והודה בכל המיוחס לו בהזדמנות הראשונה. המערער 1 הקל על סבלה של המתלוננת בכך שייתר את שמיעת עדותה "על הקושי הרב הכרוך בכך". נטען בהודעת הערעור, כי בית משפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לגילו הצעיר ביותר של המערער 1, אשר הוגדר "קטין נזקק", הסובל מלקויות למידה מורכבות. עוד נטען, כי המערער 1 לא היה הדומיננטי בפרשה אלא שהוא "נגרר ולא יזם את ביצוע המעשים". בנסיבות אלה, קיים פער משמעותי ובלתי מידתי בין עונשו של המערער 1 לבין עונשם של מעורבים אחרים בפרשה, שגם הם היו שותפים לאותו כתב אישום חמור. עוד קובל המערער 1, על כי בית משפט קמא לא אימץ את המלצות שירות המבחן לנוער להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל, ולהסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות. נטען בנוסף, כי המערער 1 משולב בטיפול פרטני וקבוצתי והוא מפיק תועלת מהטיפול הייעודי, כך שרמת מסוכנותו פחתה. מכל הטעמים שפורטו לעיל, ובהתאם להלכה הנוהגת לגבי שיקולי הענישה של קטינים, מבקש המערער 1 לבטל את עונש המאסר בפועל ולהמירו בששה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. לחילופין, התבקשנו לבטל את עונש המאסר ולהמירו ב-12 חודשי השמה במעון נעול. ערעורו של המערער 2 28. המערער 2, אשר בית משפט קמא נמנע מלהרשיעו, מבקש כי במקום השמתו במעון נעול הוא ישהה במסגרת חוץ-ביתית, בהוסטל "בית הנער" או בכל הוסטל אחר, ואף זאת לתקופה קצרה יותר מזו שנקבעה על ידי בית משפט קמא. בהודעת הערעור, שהוגשה על ידי עו"ד שמואל פלישמן, בא כוחו של המערער 2, צוין כי בחודש דצמבר 2013, שבו בוצעו כל העבירות, היה המערער 2 בן 12 שנים ו-3 חודשים בלבד, היינו "קרוב לגיל תחילת האחריות הפלילית". מוסכם על בא כוח המערער 2, כי ההיכרות הראשונית עם המתלוננת היתה של המערער 2, אך מכאן אין להסיק כי הוא "התיר את 'החפצת' המתלוננת לשימושם של הנאשמים האחרים, אשר כולם בוגרים ממנו". המעשה המגונה היחידי שבוצע על ידי המערער 2 הסתכם בנגיעה בחזה של המתלוננת, הא ותו לא. הפגיעה בפרטיותה של המתלוננת נעוצה בכך שאחד הנאשמים האחרים צילם את בעילתה של המתלוננת במכשיר הסלולארי של המערער 2. מחוות דעת שהוגשה על ידי ההגנה עולה, כי המערער 2 מתפקד "ברמת אינטליגנציה גבולית עד נמוכה ביותר בטווח הנורמה", והוא סובל מלקויות למידה, כאשר בוחן המציאות והשיפוט שלו לקויים חלקית. הוא סובל מדימוי עצמי נמוך והוא חש כי עליו לרצות את חבריו. הודגש בתסקיר המבחן שהוגש בעניינו, כי הפגיעה מצידו של המערער 2 במתלוננת לא נבעה מצורך לסיפוק מיני, אלא שהוא ביקש להימנע מבדידות חברתית. עו"ד פלישמן טען עוד, כי השמתו של המערער 2 במעון נעול עלולה להחמיר את מצבו ולמנוע ממנו את הטיפול שלו הוא זקוק, ולפיכך יש להעדיף את האפשרות כי הוא ישהה בהוסטל פתוח, שם הוא ישלים את התהליך הטיפולי. ערעורו של המערער 3 29. המערער 3, אשר יוצג על ידי עו"ד קובי בן שעיה, מבקש לאמץ את המלצת שירות המבחן כי יוטל עליו צו פיקוח למשך שנה וחצי בנוסף ל-200 שעות של"צ. עו"ד בן שעיה הדגיש, כי המערער 3 היה בן 14 שנים וחודש אחד בעת ביצוע העבירות, ולטעמו בית משפט קמא לא נתן לעובדה זו את המשקל הראוי, כמו גם לסיכויי שיקומו. המערער 3 הודה בכל המיוחס לו, הביע חרטה כנה על מעשיו, והוא מבין את עומק הפגיעה במתלוננת, שכלפיה הוא חש אמפתיה רבה. עוד נטען, כי המערער 3 משתתף בהליך הטיפולי הפרטני והקבוצתי, והוריו מגלים "מעורבות ודאגה למערער". בנסיבות אלה, נטען כי יש מקום להימנע משליחתו של המערער 3 למאסר, דבר שיקטע את התהליך השיקומי החיובי שבו הוא נתון. נטען בנוסף, כי בהיותו של המערער 3 במעצר הוא הותקף והוכה קשות על ידי אסירים, משנודעה להם עילת המעצר. בעקבות זאת, סבל המערער 3 מחרדות קשות, מסיוטי לילה ומטראומה, ועבר טיפול נפשי ממושך. עו"ד בן שעיה סבור, כי עונש המאסר שהושת על מרשו עלול להחריב את עולמו ולפגוע בחיי משפחתו, הוריו ואחיו. עוד נטען, כי במקרים חמורים יותר הוחלט שלא להשית על קטינים עונשי מאסר בפועל, וכך יש לנהוג גם בעניינו של המערער 3. ערעורו של המערער 4 30. עו"ד אמיר מורשתי, בא כוחו של המערער 4, טען בהודעת הערעור, כי טעה בית משפט קמא משלא נתן די משקל להמלצת שירות המבחן לנוער "לסיים את ההליך בענישה מרתיעה בדמות מאסר על תנאי לצד צו פיקוח בן שנה וחצי, וביצוע 150 שעות של"צ". עוד נטען, כי המערער 4 משולב בהליך טיפולי במסגרת שירות המבחן, והוא משתף פעולה ומגיע לכל המפגשים כנדרש. המערער 4 מבין את חומרת מעשיו, מבטא חרטה רבה ומביע אמפתיה למתלוננת. עו"ד מורשתי הוסיף וטען, כי כל המעשים המיוחסים למרשו הם בגדר "מעשה עברייני אחד, כלפי אותה מתלוננת, במסגרת פגישה אחת ויחידה עמה, בצל תיווכו של [המערער] 1". טענה נוספת שהיתה בפי המערער 4, נוגעת לפער המצומצם בעונשו לעומת העונש שנגזר על המערער 1, שהוא העבריין העיקרי בפרשה, ושלגביו הוגש תסקיר מבחן שלילי. בנוסף, גורס המערער 4 כי עונשו חמור גם ביחס לעונשים שנגזרו על נאשמים נוספים בפרשה, שאינם נמנים על המערערים. בנסיבות אלה, ולנוכח הדגש שהושם בפסיקתו של בית משפט זה על מעמדם המרכזי של שיקולי השיקום בענישתם של קטינים, מבקש המערער 4 לאמץ את המלצות שירות המבחן לנוער, ולחילופין להשית עליו מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. ערעורו של המערער 5 31. המערער 5, באמצעות בא כוחו עו"ד גד זילברשלג, מבקש לקבל את המלצת שירות המבחן בעניינו ולהטיל עליו 300 שעות של"צ בנוסף ליתר רכיבי הענישה, ולהפחית את גובה הפיצוי שהושת עליו. נטען בהודעת הערעור, כי המערער 5 היה כבן 14 שנים במועד ביצוע העבירות, דבר שלא ניתן לו משקל ראוי בעת שנגזר דינו. בנוסף, לא ניתן משקל ראוי לעברו הפלילי הנקי, להודאתו באשמה, להבעת החרטה על מעשיו ולהליך השיקומי המוצלח אותו עבר המערער 5. עוד נטען, כי קטיעתו של ההליך השיקומי שבו נתון המערער 5 עלולה לגרום נזק חמור לחברה ולמערער עצמו. במקרה דנן, כך נטען, יש לשים את הדגש על ענישתו האינדיבידואלית של המערער 5 "נוכח נקודת המפנה שחלה בחייו של המערער לאחר קרות האירועים ונוכח אורח חייו החדש, פרי עמל של שירותי הרווחה והמערער עצמו". לפיכך, העונש ההולם, לגישתו של המערער 5, צריך להיות בעל אפיק טיפולי-שיקומי, אשר ישרת את האינטרס הציבורי ועם זאת ייטיב גם עם המערער 5. אשר לרכיב הפיצוי, נטען כי לנוכח גילו הצעיר של המערער 5 וחוסר יכולתו לעמוד בתשלום הפיצויים, הרי שנטל התשלום יפול על כתפי הוריו, מבלי שיש הצדקה לכך. לפיכך, מבקש המערער 5 להפחית משמעותית מסכום הפיצויים שנפסק למתלוננת. תסקירי מבחן עדכניים 32. לקראת הדיון בערעורים שלפנינו הוכנו בשירות המבחן לנוער תסקירי מבחן משלימים בעניינם של המערערים, ולהלן תמציתם. המערער 1 היה כבן 17 שנים במועד הגשת התסקיר המשלים, ביום 3.4.2016. מהתסקיר עולה כי המערער 1 הינו בן למשפחה המונה אב חד הורי, לאחר פטירת האם בשנת 2002, וארבעה ילדים. האב שהינו יליד 1965, נישא לבת זוג שהיא כבת 20 שנים, ולהם שני ילדים משותפים. המשפחה מוכרת לאגף הרווחה בעיר בני ברק מזה שנים רבות סביב קשיים בתפקוד הילדים, יחסים מורכבים בין האב לילדיו, וקושי של האב ליתן מענה לצרכי ילדיו. לאחר מעצרו של המערער 1, נעשו מאמצים לשלבו במעון נעול, ובמקביל – בשל תקופת ההמתנה הממושכת לקליטה במעון נעול – נבנתה עבורו תכנית טיפול מקיפה בקהילה, הכוללת טיפול פרטני וקבוצתי לנערים המעורבים בתקיפה מינית. נמסר בתסקיר, כי המערער 1 ואביו משתפים פעולה עם תכנית הטיפול, אך ניכר כי יש מקום להמשך עבודה טיפולית מעמיקה. להערכת שירות המבחן, המערער 1 זקוק לטיפול במסגרת נעולה "אשר תפקח עליו בכל שעות היממה, תוך מתן טיפול רגשי לצרכיו לצד גבולות ברורים ברמה ההתנהגותית". בהעדר מענה כזה, יש צורך בהמשך טיפול במסגרת הנוכחית. שירות המבחן חזר על המלצתו להשית על המערער 1 עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, בנוסף לצו מבחן עד גיל 18. 33. בתסקיר המשלים בעניינו של המערער 2 צוין, כי במועד הגשת התסקיר (ביום 28.3.2016) היה המערער כבן 14.5 שנים. נאמר בתסקיר, כי מאז ניתן גזר הדין בעניינו של בנם מתקשים ההורים לקבלו, וחוששים כי השמת בנם במסגרת של מעון נעול עלולה להרע את מצבו. המערער 2 עצמו הביע התנגדות לכל יציאה שלו למסגרת חוץ ביתית, והוא אף סירב לבצע הערכה פסיכיאטרית לגבי מצבו הנפשי. המערער 2 חדל גם מהגעה סדירה למסגרת הלימודים, כתלמיד כתה ט' בבית ספר בתל אביב, והוא עובד בקיוסק בבני ברק. בנוסף, הופסקה השתתפותו של המערער 2 במסגרת קבוצה לנערים פוגעים מינית, בשל הקושי שלו בקבלת גבולות הקבוצה. המנחים התרשמו כי קיים קושי אצל המערער 2 להפנים את התכנים המדוברים בקבוצה ולקחת בה חלק פעיל. המערער 2 נותן את הדין, בנוסף, בגין ביצוע עבירות של היזק לרכוש במזיד, גניבה והפרת הוראה חוקית, בעת שהיה עליו להימצא במעצר בית. נמסר בתסקיר, כי המערער 2 התקשה לשתף פעולה עם עורכי התסקיר, ועלה קושי לגייס אותו לשיחה ולהתבוננות פנימית במעשיו. בנסיבות אלה, חוזר שירות המבחן לנוער על המלצתו להוציא את המערער 2 "למסגרת חוץ ביתית טיפולית כוללנית, בעלת גבולות ברורים". 34. במועד הגשת התסקיר אודות המערער 3, ביום 4.4.2016, היה המערער 3 בן 16.3 שנים. נמסר בתסקיר, כי מאז ניתן גזר הדין בעניינו מעלים הוריו של המערער 3 חשש למצבו הרגשי-נפשי, באם יאלץ לרצות עונש מאסר, לאחר שהוא הוכה בעבר על ידי כלואים, בעת מעצרו הקודם. המערער 3 שולב בתוכנית לימודית, היל"ה, במסלול של 10 שנות לימוד, אך החליט להפסיק את לימודיו, ולהשתלב בעבודה. כיום, עובד המערער 3 כשליח בבית עסק לפיצה, וכשליח במקום עסק נוסף. המערער 3 משולב בהליך טיפולי, אליו הוא מגיע בהתמדה, והוא נותן "ביטוי כנה יותר של עולמו הפנימי בתוך הקבוצה". המערער 3 מביע חרטה ואמפתיה כלפי קורבן העבירה, אך מאז מתן גזר הדין "הוא עסוק בקורבנות שלו עצמו ופחות בקורבן". לגישת שירות המבחן, יש צורך בהמשך ההליך הטיפולי שיציב בפניו גבולות ברורים, ויעסוק, בין היתר, בקשייו של המערער 3 "בהתמדה ובדחיית סיפוקים". 35. המערער 4, כבן 16.6 שנים במועד הגשת התסקיר המשלים מיום 29.3.2016, הינו בן למשפחה המונה ארבע נפשות – זוג הורים ושני בנים. המדובר במשפחה המקיימת אורח חיים מסורתי, ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. המערער 4 הינו תלמיד כתה י' בתיכון בהרצליה. הוא מגיע מידי יום ללימודים והתנהגותו הכללית טובה. המערער 4 משתתף בקבוצה טיפולית לנערים פוגעים מינית, המתקיימת אחת לשבוע, במסגרת שירות המבחן. הוא עבר תהליך משמעותי ביכולתו לבטא את עצמו וליטול חלק פעיל ואקטיבי בקבוצה. עם זאת, ניתן לזהות כי דפוסי העבר, הבאים לידי ביטוי בהסתרה ומניפולציות, עדיין קיימים בסביבתו של המערער 4. נמסר בתסקיר, כי הוריו של המערער 4 נוטים לצמצם את אחריותו לביצוע העבירות, כאשר המערער חסר כלים להתמודד עם עולמו הרגשי, והוא נשען על שיפוטם של אחרים. לגישת שירות המבחן, יש צורך להמשיך לחזק ולתחזק את התהליך הטיפולי בו נתון המערער 4, תוך פיקוח על עמידתו בתכנית הטיפול. 36. בתסקירו המשלים של המערער 5 נאמר כי הוא בן 16.3 שנים במועד הגשת התסקיר, מיום 3.4.2016. המערער 5 הוא הבן הבכור במשפחה המונה זוג הורים וחמישה ילדים, שאחד מהם הוא הנאשם 7 בכתב האישום. עם מעצרם של המערער 5 והנאשם 7, העתיקו ההורים את מגוריהם מבני ברק לפתח תקווה, בכדי להתרחק ממקום ביצוע העבירה ומשאר המעורבים בה. צוין בתסקיר, כי הוריו של המערער 5 מעורבים מאוד בטיפול בו ובאחיו. המערער 5 הוא תלמיד כיתה י"א בתיכון בפתח תקווה, וכפי שצוין בתסקיר הוא מתקשה לעמוד בכל המטלות שהוטלו בבית הספר, וקיים אצלו פער בידיעת החומר הנלמד ובהפנמתו. מאבחון שעבר המערער 5, בחודש אוגוסט 2015, עולה, כי רמת תפקודו הכללית הינה פחות מגבולית (מנת משכל – 65), וככל הנראה קיימת אצלו הפרעת קשב. המערער 5 נוטל חלק בקבוצה לנערים פוגעים מינית מזה כ-20 חודשים, וכיום הוא הנער הוותיק ביותר בקבוצה. הוא מקבל אחריות על הפגיעה במתלוננת, מכיר בטעויות החשיבה שלו, ומביע אמפתיה לקורבן העבירה. המערער 5 מקפיד להופיע לפגישות פרטניות אחת לשבוע, ומעיד על עצמו כי כל עולמו השתנה, לרבות: אופן החשיבה שלו, יחסו לאנשים, לעצמו, למשפחתו, ולבנות. להערכת שירות המבחן, הפסקת התהליך הטיפולי בקהילה ושליחתו של המערער 5 אל מאחורי סורג ובריח, תביא לעצירה בתהליך הטיפול ולפגיעה במצבו הרגשי. לפיכך, נאמר בתסקיר כי ככל שבית המשפט שוקל להפחית בעונש המאסר בפועל, כי אז יש מקום להמירו בעבודות שירות, ובכך לאפשר את המשכו של התהליך השיקומי. הדיון בערעורים 37. ביום 13.4.2016, התקיים דיון בערעורים שלפנינו. עו"ד אבי כהן, בא כוחו של המערער 1, חזר על עיקרי הטיעונים שהעלה בהודעת הערעור, בציינו כי שליחתו של נער, שהיה כבן 14 שנים ותשעה חודשים במועד ביצוע העבירה, אל מאחורי הסורגים, הינה דבר חריג ביותר ואינו עולה בקנה אחד עם עקרונותיו של חוק הנוער. מצבו האישי והמשפחתי של המערער 1 בכי רע, והוא הוכר "כקטין נזקק". עוד טען עו"ד כהן, כי גם אם בית המשפט אינו מחויב לקבל את המלצותיו של שירות המבחן, "אני לא מכיר פערים כאלה בין המלצת שירות המבחן לבין גזר הדין". נטען בנוסף, כי שליחתו של המערער 1 למאסר תקטע את ההליך הטיפולי בעניינו, וכתוצאה מכך התהליך השיקומי שהתנהל במשך כשנתיים, ירד לטמיון. עוד נטען, כי לא היה מקום ליצור פער עונשי כה עמוק בין המערער 1 לבין הנאשמים האחרים, מאחר שהוא לא יזם את הדברים, לא שידל אחרים, ויש לראותו כמי שנגרר. 38. עו"ד פלישמן, בא כוחו של המערער 2, חזר על עיקרי טענותיו, בהדגישו כי אין מקום להשמתו של המערער 2 במעון נעול, ובכל מקרה אין הצדקה לעשות כן לתקופה של שנתיים. בקשתו של עו"ד פלישמן היא כי יתבצע אבחון בעניינו של המערער 2, בשיתוף הגורמים המטפלים וההורים, ולאחר מכן "מה שיוחלט יהיה מקובל עלינו". 39. עו"ד בן שעיה, בא כוחו של המערער 3, טען כי מרשו עשה דרך ארוכה מבחינת התהליך הטיפולי, כאשר הוא שולב בקבוצה לטיפול בקטינים עברייני מין, וגם משפחתו משולבת בתהליך זה. עו"ד בן שעיה הזכיר את האירוע הטראומטי שהיה מנת חלקו של המערער 3, שעה שהושם במעצר ביחד עם בגירים, אשר היכו אותו עד זוב דם והשפילו אותו עד עפר. המערער 3 טרם התאושש מאירוע זה והוא חרד מפני כניסה חוזרת אל מאחורי סורג ובריח. עוד נטען, כי המערער 3 לא יזם את המפגש עם המתלוננת ויש לראות את חלקו בפרשה כמעורבות באירוע בודד. עו"ד בן שעיה הוסיף וטען, כי סטייה מהמלצות שירות המבחן לגבי קטינים צריכה להיעשות במקרים חריגים ונדירים בלבד, ובמקרה דנן לא היתה סיבה לחריגה כה עמוקה מהמלצותיו של שירות המבחן לנוער. 40. עו"ד מורשתי, בא כוחו של המערער 4, חזר על עיקרי הטיעונים שהעלה בהודעת הערעור, בציינו כי המערער 4 עבר תהליך טיפולי מוצלח והתסקיר המשלים שהוגש בעניינו "יותר חיובי מאשר הנאשמים האחרים". משפחתו של המערער 4 מעורבת בתהליך, מתוך רצון כן ואמיתי להביא לשיקומו של בנם. אף כאן התבקשנו לקבל את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בצו מבחן ובשל"צ, ולחילופין להטיל עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. 41. עו"ד זילברשלג, המייצג את המערער 5, הודיע בפתח דבריו כי מרשו חוזר בו מהערעור לעניין הפיצויים. עו"ד זילברשלג ציין כי מרשו עבר תהליך שיקומי בן שנתיים, "שהיה מוצלח לגמרי". המדובר בפוטנציאל שיקומי שמומש, והיום המערער 5 נמצא במקום אחר, הגם שנותרו לו כ-7 חודשים לסיום התהליך הטיפולי. הכנסתו לכלא בנסיבות אלה, תביא לנסיגה ולהתדרדרות במצבו, דבר שלא יועיל למתלוננת ולחברה בכללותה. עוד נטען, כי המחקרים מלמדים כי כאשר קטין נכנס לכלא, קיים סיכוי גבוה כי לאחר שחרורו יחזור לבצע עבירות. לפיכך, התבקשנו לאמץ את המלצות שירות המבחן בעניינו של המערער 5. 42. המשיבה, אשר יוצגה על ידי עו"ד נעימה חנאווי-כראם, סומכת את ידיה על גזר דינו של בית משפט קמא. לטענת המשיבה, מעשיהם של המערערים והנאשמים האחרים "מזעזעים באכזריותם ומקוממים את נפש האדם". המעשים התפרסו על פני שבוע שלם, שבמהלכם הועברה המתלוננת מיד ליד, כאשר אירוע רודף אירוע, תוך שכולם מודעים לגילה של המתלוננת "ומנצלים באופן בוטה את מוגבלותה, תמימותה ואת רצונה להיות בחברתם". עוד נטען, כי המערערים וחבריהם לא הסתפקו בפגיעה הקשה במתלוננת, אלא שהם בחרו לתעד את מעשיהם הנוראיים במכשירים סלולאריים והפיצו את הסרטונים "ללא כל הגבלה ואף בלי מחשבה לגבי הפגיעה בפרטיותה, בכבודה ובנפשה של המתלוננת". נטען בנוסף, כי ביצוע המעשים בחבורה, כמו במקרה דנן, מגדיל את פערי הכוח שבין מבצעי העבירה לבין הקורבן. המשיבה גורסת, כי גם קטינים בני 13 ו-14 שנה "אמורים להבין כי גופם של ילד או ילדה אינו הפקר וכי מדובר בחציית גבולות בוטה". לטענת המשיבה, החומרה הרבה הנשקפת מהמעשים, הנזק הרב שנגרם למתלוננת, והצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, חייבים לבוא לידי ביטוי ברמת הענישה. עוד נטען, כי כבר נקבע, ששיקולי השיקום אינם חזות הכל וקטינות אינה מהווה חסינות מפני ענישה הכוללת מאסר לריצוי בפועל. כמו כן, יש להתחשב גם בסיכויי שיקומו של קורבן העבירה הקטין, שענישתם של הפוגעים בו מהווה נדבך חשוב בשיקומו. נטען בנוסף, כי בית משפט קמא שקל את מכלול הנסיבות והשיקולים, לגבי כל אחד מהמערערים, ובסופו של דבר הוציא מתחת ידיו גזר דין שקול ומדוד, ולפיכך דין כל הערעורים להידחות. אשר לתהליך השיקומי של המערערים, נטען כי בעניינו של כל אחד מהם היו עליות ומורדות, ובסופו של יום גם תהליך שיקומי מוצלח אינו מצדיק הימנעות ממאסר בפועל, על רקע החומרה המיוחדת של המעשים. לשאלתנו, האם אין מקום ליתן משקל רב יותר לעובדה כי המערער 5 השלים תהליך טיפולי בן שנתיים ימים בהצלחה רבה, השיבה עו"ד חנאווי כי היא תבדוק את הדבר ותודיע בכתב את עמדת המשיבה. בהודעה מטעם המשיבה מיום 18.4.2016, נאמר כי "לאור הצעת בית המשפט הנכבד במהלך הדיון וכן לאור התהליך הטיפולי בו התמיד [המערער 5], המשיבה מסכימה להפחתה בעונשו של [המערער 5] כך שהוא יעמוד על 18 חודשי מאסר". המשיבה מבקשת, עם זאת, לדחות את ערעוריהם של יתר המערערים. דיון והכרעה 43. הערעורים שלפנינו מעלים פעם נוספת את הדילמה הכרוכה בענישתם של קטינים אשר ביצעו עבירות חמורות, שלפי טיבן ומידת חומרתן אמורות להוביל, על דרך הכלל, לכליאה מאחורי סורג ובריח לתקופות ארוכות. נעמוד, אפוא, בקצרה על העקרונות שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה לגבי ענישתם של קטינים. כפי שנקבע בע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני (8.3.2009): "מערכת השיקולים שיש להפעיל בעת גזירת עונשו של קטין היא שונה וייחודית מזו שיש להפעיל ביחס לעבריין בגיר, כאשר ההתייחסות השונה נגזרת מהוראותיו של חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971... כך, בעת גזירת עונשו של קטין, אף אם הורשע בעבירות קשות וחמורות במיוחד, שומה על בית המשפט ליתן משקל יתר לשיקולים אינדיבידואליים הנוגעים לאותו הקטין ולאזן בין שיקולי השיקום לשיקולי ההרתעה" (שם, בפסקה 6, וראו גם, ע"פ 556/12 מדינת ישראל נ' אבו סמינה (11.3.2012); ע"פ 5931/13 פלוני נ' מדינת ישראל (10.2.2014); ע"פ 2681/05 מדינת ישראל נ' פלוני (17.1.2008)). חברי, השופט נ' הנדל, הבהיר בע"פ 5048/09 פלוני נ' מדינת ישראל (14.2.2010) את הנימוקים העיקריים העומדים ביסוד הגישה העונשית, המבחינה בין נאשם קטין לבין נאשם בגיר: "הנימוק הראשון הוא סוג של אחריות מופחתת. לאמור, הקטין בגיל מסוים (12 על פי סעיף 34ו לחוק העונשין) אומנם אחראי למעשיו, אך לא במובן המלא כפי שבגיר אחראי. הבדל זה יכול לנבוע מהתפתחויות פיזיולוגיות, היעדר ניסיון חיים או מהימצאותו של הקטין בנקודת התפתחות שונה מהבגיר. מצב הדברים האמור מהווה בסיס למסקנה שיש מקום להחמיר יותר עם הבגיר מאשר עם הקטין. הנימוק השני הוא השפעת העונש על הנענש. רוצה לומר, אותו העונש משמעותי יותר עבור הנאשם הקטין מאשר עבור הנאשם הבגיר, מבחינת חווייתו הסובייקטיבית של הנענש. מצב זה תומך בתוצאה, לפיה יש לגזור על הקטין עונש מקל יותר מאשר על הנאשם הבגיר. הנימוק השלישי נעוץ בשיקולי שיקום. חוק הנוער על מבנהו – למשל, מקומו של שירות המבחן, קיומן של דרכי טיפול, כלל אי ההרשעה בשלב הראשון של גזר הדין – יוצא מנקודת ההנחה שראוי ואף ניתן לשקם את הקטין בקלות רבה יותר מאשר את הבגיר. אי לכך, תופס שיקול השיקום מקום נכבד יותר בבוא בית המשפט לגזור דינו של קטין לעומת דינו של בגיר" (שם, בפסקה 5). כאמור, שיקומו של הנאשם הקטין הינו שיקול מנחה בשיטת משפטנו, ובחוק הנוער הביע המחוקק את עמדתו לפיה ענישתו של קטין תְכַוֵון, כל הניתן, לצורכי שיקומו של הקטין, על מנת להחזירו לקהילה כאזרח נורמטיבי ומהוגן. עם זאת, נפסק לא אחת, כי קטינות אינה מעניקה חסינות מפני ענישה ראויה, לרבות בכליאה ממשית, כאשר מדובר במי שביצע פשע חמור. זאת שכן, הצורך להגן על הציבור מפני עבריינים אלימים, לרבות מי שמבצעים עבירות מין קשות, חל גם כאשר מבצע הפשע הינו קטין (ע"פ 2681/05 מדינת ישראל נ' פלוני (17.1.2008); ע"פ 8164/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 477 (2003)). בע"פ 1454/15 פלוני נ' מדינת ישראל (10.8.2015) עמדתי בפסקה 19 על השיקולים, אותם יש לשים לנגד עינינו בענישתם של קטינים, בדגש על מבצעי עבירות מין: "הפסיקה מצביעה על מספר גורמים ושיקולים אשר ראוי כי יעמדו לנגד עיניו של בית המשפט לנוער, בבואו לקבוע את אופי הענישה אשר תוטל על עבריין מין קטין (כמו גם על מבצעי פשעים אחרים), ובין היתר, מדובר בשיקולים אלה: גילו של העבריין הקטין בעת ביצוע העבירה, שכן אין דומה עניינו של קטין שביצע את העבירה על סף הבגירות לקטין צעיר הרבה יותר; האם מביע הקטין חרטה כנה על ביצוע העבירה, והאם הוא נוטל אחריות על מעשיו; עברו הפלילי של העבריין הקטין; חומרת המעשים המיוחסים לו; וכמובן – סיכויי שיקומו של הקטין (ראו, מבין רבים, ע"פ 10292/06 פלוני נ' מדינת ישראל (8.4.2008); ע"פ 2502/06 פלוני נ' מדינת ישראל (6.7.2006); ע"פ 1631/07 פלוני נ' מדינת ישראל (13.6.2007); ע"פ 3615/07 פלוני נ' מדינת ישראל (5.6.2007)). 44. ובחזרה לערעורים שלפנינו. טרם שאדון בעניינו של כל אחד ואחד מן המערערים, מן הראוי להתייחס לפרשה המתוארת בכתב האישום, בכללותה. המדובר באחת הפרשות החמורות והמזעזעות שבהן נתקלנו בשנים האחרונות, העיניים דומעות למשמע הדברים והלב מסרב להאמין כי אכן מדובר באירועים שהתרחשו במציאות. במשך כשבוע ימים, מבצעים 11 קטינים (בגילאי 15-13 שנים לערך) עבירות מין חמורות בקטינה שגילה למטה מ-13 שנים, ביודעם כי מדובר במי שסובלת מלקויות שונות, כאשר כל רצונה היה לזכות בחום ואהבה ולהיות מקובלת בחברה. המערערים וחבריהם עטו על המתלוננת כמוצאי שלל רב, אנסו אותה, ביצעו בה מעשי סדום ומעשים מגונים, ולא שעו לבקשותיה, בחלק מהמקרים, כי יניחו לה ויחדלו ממעשיהם. כדי להוסיף פשע על פשע, פגעו המערערים וחלק מיתר הנאשמים, קשות בפרטיותה של המתלוננת בכך שצילמו אותה במכשירים סלולאריים, תוך כדי ביצוע עבירות המין, והפיצו את הסרטונים לחבריהם. הנאשמים, והמערערים בתוכם, לא גילו שמץ של חמלה כלפי המתלוננת האומללה, וניצלו לרעה את מוגבלותה, את תמימותה ואת חוסר יכולתה להבין את הסיטואציה החברתית אליה נקלעה, וכל זאת כדי לספק את יצריהם, כאשר המתלוננת לא היתה מבחינתם יותר מחפץ או אמצעי למימוש תאוותם המינית. בהתנהגותם זו רמסו הנאשמים את כבודה של המתלוננת, פגעו בזכויותיה על גופה ונפשה, והשפילו אותה עד עפר. הנזק הפיזי והנפשי שנגרם למתלוננת הינו כבד מנשוא, ואין ספק כי הצלקות שהותירו הנאשמים בגופה ובנפשה של המתלוננת יטביעו את חותמם עליה עוד שנים רבות, ויש לקוות כי אין מדובר בנזק בלתי הפיך. דומה, כי על מעשים כגון אלה, נאמרו דברי הנביא "כסדום היינו, לעמורה דמינו" (ישעיהו, פרק א', פסוק ט'), שעה שנערים צעירים פוגעים באכזריות אין קץ בילדה תמימה, תלמידת כיתה ו', ומנצלים לרעה כל נקודת חולשה שלה. 45. בין יתר שיקולי הענישה, כאשר מדובר בעבירות מין חמורות המבוצעות בקטינים, יש לתת את הדעת גם לצורכי שיקומו של קורבן העבירה, כמו גם לשיקולי הגמול וההרתעה. יפים לענייננו דברי המשנה לנשיא (כתוארה אז) השופטת מ' נאור בע"פ 6209/13 פלוני נ' מדינת ישראל (29.1.2014): "כאשר מדובר במעשים קשים, ובעיקר בעבירות מין, ישנה חשיבות למסר המרתיע היוצא מבית המשפט, גם כאשר העבריין הוא קטין... על כן, במלאכת האיזון שמבצע בית המשפט, עליו לתת משקל הולם גם לחומרת העבירה ולשיקולי הרתעה וגמול. ככל שהעבירות הינן קשות יותר, כך יטה בית המשפט להעדיף את המסלול הענישתי על פני זה השיקומי...". ייאמר כבר עתה, כי בנסיבות החמורות של הפרשה שלפנינו היתה הצדקה מלאה להרשיע את המערערים (פרט למערער 2 שעניינו יידון בנפרד), ולגזור עליהם עונשי מאסר לריצוי בפועל, ואין לשעות לבקשתם של המערערים להימנע משליחתם אל מאחורי סורג ובריח, הכל כפי שיפורט להלן. עם זאת, יש להידרש לשאלת תקופת המאסר שהושתה על המערערים, ולכך אפנה מיד בסמוך. 46. אפתח תחילה בעניינו של המערער 2, שהוא צעיר הנאשמים, אשר היה בן 12 ו-3 חודשים במועד ביצוע העבירות. כזכור, בית משפט קמא נמנע מלהרשיעו, בהסכמת המשיבה, וקבע, בין היתר, כי הוא ישהה במעון נעול למשך שנתיים. בית משפט קמא אימץ, בעניינו של המערער 2, את המלצות שירות המבחן, ולטעמי אין מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט. יש להזכיר, כי המערער 2 היה החוליה הראשונה בשרשרת, כאשר הוא זה שדיווח לחבריו כי מדובר ב"בחורה מפגרת אפשר לנשק אותה", וכן התייחס אליה כ"ילדה שזורמת". הוא זה שהציע למתלוננת להסתובב עם חבריו, ובהמשך "טיפל" בפניות של חבריו לסדר עבורם מפגשים עם המתלוננת. בצדק ציין בית משפט קמא, כי הוא שימש כמעין סרסור של המתלוננת כלפי הנאשמים האחרים. המערער 2 גם ביצע במתלוננת מעשה מגונה ופגע בפרטיותה, בכך שצילם באמצעות המכשיר הסלולארי שלו את המערער 1 כשהוא בועל את המתלוננת, כמתואר באישום הראשון. הוא גם איפשר למערער 5 לצלם את המתלוננת באמצעות המכשיר הנייד שלו, כמתואר באישום הרביעי. בנסיבות אלה, גם אם היה מקום להימנע מהרשעתו של המערער 2, אין כל הצדקה להתערב בקביעתו של בית משפט קמא לפיה הוא יושם במעון נעול למשך שנתיים, במסגרת דרכי טיפול בהתאם לסעיף 26(5) לחוק הנוער. יש לקוות כי המערער 2 ינצל תקופה זו בכדי להשלים את הטיפול הייעודי לו הוא זקוק, על מנת שיוכל לחזור לקהילה כאזרח נורמטיבי ומהוגן. אציע אם כן לחבריי לדחות את ערעורו של המערער 2. 47. המערער 1 הינו, לכל הדעות, העבריין העיקרי בפרשה קשה ומזעזעת זו. משנודע למערער 1 על דבר קיומה של המתלוננת ועל היותה "זורמת", כדבריו של המערער 2, פרש המערער 1 את חסותו על המתלוננת. הוא עצמו ביצע בה מעשי אינוס בנסיבות מחמירות, מעשי סדום ומעשים מגונים, והעבירה לידי נאשמים אחרים, בכדי שגם הם ינצלו את המתלוננת לרעה ויפגעו בה מינית. המערער 1 היה הבוגר בחבורה, בהיותו בן 14 ו-9 חודשים במועד ביצוע העבירות, וכאמור הוא היה הגורם הדומיננטי ביותר בפרשה זו. אף המערער 1 פגע בפרטיותה של המתלוננת, כאשר צילם את יחסי המין שקיים עמה, באמצעות המכשיר הסלולארי של הנאשם 9, ודאג להפצת הסרטון לאחרים. מעשים נלוזים אלו חזרו ונשנו, כמתואר באישומים השני והשלישי. בנסיבות אלה, היה מקום לגזור על המערער 1 עונש מאסר לתקופה ממושכת, וכזכור השית בית משפט קמא על מערער זה, בין היתר, 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל. השאלה שהעסיקה אותנו היא, האם אין מקום ליתן משקל רב יותר לגילו הצעיר של המערער 1, להודאתו באשמה, להבעת חרטתו, ולהשתלבותו בתהליך הטיפולי, לשם הקלה מסוימת, בעונש המאסר לריצוי בפועל שהוטל עליו. לאחר בחינת כלל השיקולים, הגעתי למסקנה כי ניתן, בנסיבות העניין, להקל, במידת מה, בעונש המאסר בכדי לפתוח למערער 1 פתח של תקווה, אשר יוביל, כך אנו מקווים, לשינוי אורחותיו ודפוסי התנהגותו. לפיכך, אציע לחבריי להעמיד את עונש המאסר לריצוי בפועל שיוטל על המערער 1 על 20 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. 48. המערערים 3 ו-4, שהיו בתחילת שנתם ה-14 במועד ביצוע העבירות, הורשעו, בגדרי האישום השלישי, בביצוע מעשים מגונים ומעשי סדום במתלוננת, ולא שעו לבקשותיה כי יחדלו ממעשיהם. בנוסף, צילמו המערערים 3 ו-4 את המתלוננת, באמצעות המכשירים הסלולאריים שהיו ברשותם. לא ניתן לחלוק, כי מדובר במעשים חמורים ביותר, בעיקר כשהם מבוצעים בחבורה, והיתה הצדקה לגזירת עונשי מאסר לריצוי בפועל, חרף גילם הצעיר, הודאתם באשמה, והבעת החרטה על מעשיהם. נזכיר, כי בית משפט קמא גזר על המערער 3 – 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ועל המערער 4 – 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, כאשר הפער העונשי בין השניים הוסבר בכך שהמערער 4 החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת, והיה היחיד מבין הנאשמים שעשה כן. אף כאן, הגעתי למסקנה כי ניתן להפחית, במידת מה, בעונש המאסר לריצוי בפועל, מתוך מתן משקל יתר להיותם של שני המערערים כבני 14 שנים במועד ביצוע המעשים; לקבלת האחריות על מעשיהם; ולהשתלבותם בתהליך הטיפולי, כמפורט בתסקיריהם. לאור האמור, אציע לחבריי להעמיד את עונשו של המערער 3 על 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, ואת עונשו של המערער 4 על 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו. אין שינוי ביתר חלקי גזר הדין. 49. הנאשם 5, שהיה כבן 14 שנים במועד ביצוע העבירות, הינו נאשם מרכזי בכתב האישום, וחלקו נופל אך במעט מחלקו של המערער 1. המערער 5 ביצע במתלוננת מעשי אינוס חמורים, מעשי סדום ומעשים מגונים, ואף שידל את אחיו (הנאשם 7) לבצע מעשה סדום במתלוננת, כמתואר באישום החמישי. אף הוא פגע בפרטיותה של המתלוננת בכך שסרטון, שבו תועדו יחסי המין עם המתלוננת אשר צולם על ידי אחר, הועבר אל המכשיר הסלולארי שלו והופץ על ידו לאחרים. בנסיבות אלה, גזר בית משפט קמא על המערער 5, בין היתר, 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל. במהלך הדיון בערעור הסתבר לנו כי המערער 5 השלים שתי שנות תהליך טיפולי מוצלח, ויש לראותו, במידה רבה, כמי שהשתקם. לפיכך, מסכימה גם המשיבה להפחתה בעונשו של המערער 5 לכדי 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל. לטעמי, ניתן להקל עוד יותר בעונשו של המערער 5, בשים לב לגילו הצעיר, לקבלת האחריות על מעשיו; ובעיקר לנוכח הצלחתו הרבה בתהליך השיקומי, ואציע לחבריי להעמיד את עונש המאסר שיושת על המערער 5 על 15 חודשים בניכוי ימי מעצרו. לא יהא שינוי ביתר חלקי גזר הדין. 50. לסיכום, אמליץ לחבריי לדחות את ערעורו של המערער 2 ולקבל חלקית את ערעוריהם של המערערים 4,3,1 ו-5, כך שעונשי המאסר לריצוי בפועל שיושתו עליהם יהיו כדלקמן: מערער 1 – 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל (במקום 24 חודשים) בניכוי ימי מעצרו. מערער 3 – 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל (במקום 15 חודשים) בניכוי ימי מעצרו. מערער 4 – 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל (במקום 18 חודשים) בניכוי ימי מעצרו. מערער 5 – 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל (במקום 22 חודשים) בניכוי ימי מעצרו. 51. יש לקוות כי לאחר השלמת תקופות המאסר (או המעון הנעול לגבי המערער 2) יִמַצְאוּ כל המערערים במקום אחר, וייקלטו בקהילה כאזרחים נורמטיביים, מכבדי חוק וישרי דרך. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ע' ברון: אני מצטרפת בהסכמה לפסק דינו של חברי השופט א' שהם. במרכזה של הפרשה המזוויעה שנגלתה בפנינו ניצבת לבדה ילדה כבת 13 שנים בלבד, תלמידת כיתה ו' בחינוך מיוחד, שנפלה קורבן בידי חבורה של 11 נערים – כולם מבוגרים ממנה בשנה עד שנתיים (פרט לאחד כבן גילה). במשך שבוע ימים ביצעו בה הנערים מעשים מחרידים של אונס ומעשי סדום שונים, העבירו אותה מיד ליד, ועשו שימוש בגופה ככלי לסיפוק יצריהם המיניים, כבובת מין. והכל בחבורה, בשיטת "חבר מביא חבר", כל אחד בתורו, ותוך תיעוד המעשים והפצת התמונות. חלק מבצעים את מעשיהם, אחרים עומדים וצופים ומצלמים את המעשים, ואז מתחלפים בתפקידים. החבורה לא ידעה שובע ולא פסקה ממעשיה, אלא רק לאחר שאחד הסרטונים התגלגל לידי המשטרה שפתחה בחקירה. האופן שבו ניצלו המערערים וחבריהם את גילה הצעיר, את חולשתה המנטלית של המתלוננת ואת רצונה בחברתם, מזעזע ובלתי נתפס. מעשיהם נוגדים כל אמת מוסר ורומסים צלם אנוש. תיעוד המעשים בתמונות ובסרטונים, והפצתם, מעצימים ואף מנציחים את הפגיעה המינית. להשפלה ולביזוי כתוצאה מן המעשה עצמו, מצטרפת תחושה נוראית של חוסר ידיעה וחוסר שליטה באשר ליעד ולהיקף ההפצה של התמונות, בהווה ובעתיד. בעידן הטכנולוגי שבו אנו חיים, תמונות מסוג זה הופכות תוך זמן קצר ל"ויראליות", נפוצות לכל עבר על גבי הרשת האינטרנטית, מאוחסנות ומתויקות, זמינות לשליפה עתידית ב"קליק". יוער כי בתיקון מס' 10 לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, שנחקק בשנת 2014, נקבע כי "פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום" מהווה הטרדה מינית – עבירה שעונשה המרבי 5 שנות מאסר. החוק הוא תולדה של פרשייה חמורה שהסעירה את המדינה: סרטונים בעלי אופי מיני בהשתתפות נערה קטינה הופצו בתוכנת "ווטסאפ" ומצאו את דרכם לעשרות אלפי אנשים. התיקון לחוק בא להבהיר כי הפצת תמונה או סרטון מסוג זה לא רק שפוגעת פגיעה קשה בפרטיות, אלא שהדבר אף שקול לפגיעה מינית. זאת ועוד: על פי התיקון, האחריות הפלילית להפצת תמונה או סרטון פוגעניים מיוחסת לא רק לאדם הראשון ב"שרשרת ההפצה" – אלא גם לכל אדם שקיבל לידיו את אותם תמונה או סרטון, ובחר להעבירם הלאה. ואולם גם לאחר התיקון לחוק אנו עדים לקלות שבה מופצים ברשתות ובתוכנות החברתיות תכנים מיניים פוגעניים, כדבר שבשגרה. מדובר בתופעה מסוכנת, מחפיצה ואלימה, ויש לפעול למיגורה – בראש ובראשונה בכלים חינוכיים, בבית ובבית הספר, ובה במידה נודע תפקיד מרכזי לרשויות החוק האמונות על האכיפה. בענייננו, מטבע הדברים גילם הצעיר מאוד של המערערים בעת ביצוע העבירות מחייב מתן משקל ממשי בגזר הדין לאפשרות שיקומם. עם זאת, קטינות אינה מבטיחה חסינות ואי אפשר שלא ליתן ביטוי בעונש גם לחומרה היתרה שבמעשים המיניים והמחרידים שביצעו במתלוננת – ילדה צעירה ופגיעה, הסובלת מלקות קוגניטיבית וחולשה מנטלית – וכן לריבויים של המעשים, לעובדה שנעשו בצוותא, לתיעודם, ולהפצת התמונות. עונשי המאסר בפועל שקבע חברי הולמים את הנסיבות הייחודיות של המקרה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שהם. המערערים 1, 3, 4 ו-5 יתייצבו לריצוי עונשם ביום 3.7.2016 עד לשעה 10:00 בבית סוהר "אופק" או על פי החלטת שירות בתי הסוהר כשברשותם תעודת זהות או דרכון ועותק מפסק דין זה. על המערערים לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377 או 08-9787336. המערער 2 יתייצב במעון נעול שייקבע, ביום 3.7.2016 עד לשעה 10:00, או במועד אפשרי אחר, הכל על פי קביעת שירות המבחן לנוער. ניתן היום, ‏א' בסיוון התשע"ו (‏7.6.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15088630_I09.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il