עו"ד יראון פסטינגר נ. שר המשפטים

פסק-דין בתיק בג"ץ 8850/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8850/02 בג"ץ 9884/02 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' גרוניס העותרים בבג"ץ 8850/02: 1. עו"ד יראון פסטינגר 2. עו"ד שרה בכר 3. עו"ד גלית צויר 4. עו"ד דפנה אורנשטיין 5. עו"ד ניהאד ארשיד 6. עו"ד ניסים עזרן 7. עו"ד אלירן סופר 8. עו"ד ורד פרי העותרת בבג"ץ 9884/02: לשכת עורכי הדין בישראל נ ג ד המשיבים: 1. שר המשפטים 2. הנהלת בתי המשפט התנגדות לצו-על-תנאי תאריכי הישיבות: י"ד בטבת תשס"ג (19.12.02) כ' באלול תשס"ד (17.9.03) בשם העותרים בבג"ץ 8850/02: עו"ד נ' וייל בשם העותרת בבג"ץ 9884/02: עו"ד י' חורש, עו"ד ר' ברומר, עו"ד מ' זלצמן בשם המשיבים: עו"ד ע' גולומב פסק-דין השופט א' מצא: העותרים בשתי העתירות שלפנינו - העתירה בבג"ץ 8850/02, מטעמם של עורך-הדין יראון פסטינגר ושבעה עורכי-דין נוספים (להלן: עתירת פסטינגר), והעתירה בבג"ץ 9884/02, מטעמה של לשכת עורכי-הדין (להלן: עתירת הלשכה) - ביקשו למנוע מראש, ולמצער להביא לביטול בדיעבד, את הנהגתה בבתי-משפט השלום של "משמרת שנייה", שבמסגרתה יישמעו משפטים בשעות אחר-הצהריים. 2. בפגרת הקיץ של שנת 2002, לקראת פתיחת שנת העבודה החדשה, הודיעו המשיבים - שר המשפטים דאז, מאיר שטרית, והנהלת בתי-המשפט - כי בראשית שנת 2003 תונהג בבית-משפט השלום בתל-אביב שמיעת משפטים במשמרת שנייה, אשר תפעל מן השעה 15:00 ועד לשעה 21:00. כן נודע, כי בכוונת שר המשפטים להעמיד על סדר-יומה של הוועדה לבחירת שופטים, בישיבתה הקרובה, את בחירתם לכהונת שופטים של מספר מועמדים, שעם מינוים יכהנו כשופטי המשמרת השנייה בבית-משפט השלום בתל-אביב. בשורת התכנית החדשה, שהמשיבים גיבשו אותה מבלי שטרחו להיוועץ בלשכת עורכי-הדין, עוררה תרעומת אצל פעילי הלשכה ובקרב עורכי-דין רבים. בעתירת פסטינגר, שהוגשה ביום 17.10.02, התבקש צו אשר ימנע את הנהגתה של המשמרת השנייה המתוכננת, לפחות עד לקיום דיון ציבורי בו תישמע עמדת עורכי-הדין, ואשר גם יורה למשיבים לדון בדרכים חלופיות להתגברות על עומס התיקים הממתינים לבירור בבתי-משפט השלום. בנוסף התבקש בעתירה גם צו ביניים, שיורה לשר המשפטים להימנע מלהציג לפני הוועדה לבחירת שופטים מועמדים המיועדים לכהן כשופטים במסגרת המשמרת השנייה. בעתירת הלשכה, שהוגשה ביום 21.11.02, התבקש בית-המשפט להצהיר כי החלטת המשיבים להנהיג משמרת שנייה בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו משוללת בסיס בדין, ולחלופין - להורות למשיבים להשהות את החלטתם, בדבר הנהגתה או אי-הנהגתה של משמרת שנייה, עד לאחר שיקוים הליך היוועצות ראוי ומלא עם נציגי לשכת עורכי-הדין, שבגדרו ייאספו וייבדקו הנתונים העובדתיים הדרושים לגיבושה של ההחלטה ותיבחנה גם דרכים חלופיות להשגת המטרה שבבסיס ההחלטה להנהיג משמרת שנייה. 3. בעתירות נטען, כי המשיבים כלל אינם מוסמכים להפעיל את בית-המשפט מעבר לשעות הפעילות המקובלות בהם מימים ימימה. על-כל-פנים, טענו העותרים, כי דרך קבלת ההחלטה הייתה פסולה: המשיבים לא קיימו תהליך מסודר של בדיקת נתונים, לא טרחו לבחון את יחסו של הציבור לתכניתם, לא נועצו בלשכת עורכי-הדין ולא שאלו לעמדותיהם של עורכי-הדין כפרטים, לא עיגנו את החלטתם בתקנות, או בהוראת מינהל מסודרת, ואף לא פרסמו את תוכנה לידיעת הציבור הרחב. אף לגופה, הוסיפו העותרים וטענו, התכנית אינה טובה; היא לא תאפשר ניהול משפט כהילכתו וממילא לא יהיה בה כדי לפתור בעיות של עומס ופיגורים שמהן סובלת המערכת. כך, מאחר ושעות אחר-הצהריים והערב אינן מתאימות לבירור משפטים, בין היתר בשל עייפותם המצטברת של המעורבים בניהול ההליכים ובשל זמינותם המוגבלת של עדים שונים, כמו מומחים, עובדי ציבור, או עדים הנקראים לבוא ממקומות מרוחקים. בנוסף טענו העותרים, כי הפעלת התכנית תפגע קשות בעורכי-הדין הפרטיים, שהם "לקוחותיהם" הטבעיים, הקרובים והקבועים של בתי-המשפט, ואף תפלה אותם לרעה ביחס לפרקליטים המועסקים בשירות המדינה, שהעניינים בהם הם מופיעים (כמו משפטים פליליים) יוסיפו להתברר רק בשעות לפני-הצהריים. זאת ועוד: הפעלת משמרת שנייה בבתי-המשפט תכפה על עורכי-הדין סדר-יום עמוס לעייפה של הופעות במשפטים לפני ואחר-הצהריים; היא תשבש את סדרי העבודה המקובלים במשרדיהם; לא תותיר להם עתים פנויות לפגישות עם לקוחותיהם, לניסוח כתבי-טענות וסיכומים, להכנת תיקים הקבועים לדיון, לעיון בחומר מקצועי ולניהול כל יתר ענייניהם. מי שתיפגענה במיוחד הן עורכות-דין המטופלות בילדים קטנים, שרבות מהן תיאלצנה לפרוש מן העיסוק בעריכת-דין פעילה וזכות היסוד לחופש העיסוק תישלל מהן. אך לביצוע התכנית תהיה השפעה מזיקה על איכות חייהם של כלל עורכי הדין המופיעים בבתי-המשפט, בכך שתישלל מהם אפשרות סבירה להתמסר לפעילויות נוספות, או לתחביבים, וכן היכולת להקדיש חלק מזמנם לעצמם ולבני-משפחותיהם. כתוצאה מכך ייפגעו כבודם, רווחתם, בריאותם וחיי-המשפחה שלהם. בהודעות בכתב שהגישו בתגובה לעתירות - שהעיקרית שבהן נתמכה בתצהירו של שר המשפטים מאיר שטרית - הסבירו המשיבים כי החלטתם לעת הזאת מוגבלת להנהגתה של משמרת שנייה בבית-משפט השלום בתל-אביב בלבד, וזאת כפרוייקט ניסויי ("פיילוט") שמטרתו לבחון, על-פי הלקחים שיופקו על-ידי צוות מעקב שמונה לכך, אם ראוי להפעיל משמרת שנייה בבתי-משפט נוספים או אף בכל המערכת כולה. בהודעות הוסבר, כי לדיון במסגרת המשמרת השנייה ייקבעו, בשלב זה, רק הליכים מסוגים מוגדרים, לרוב ובעיקר תיקים אזרחיים המצריכים דיון מהיר ושהטיפול בהם במסגרת הרגילה לוקה בפיגור ניכר (תובענות בסדר-דין מקוצר; התנגדויות לביצוע שטרות ובקשות רשות להתגונן; תובענות לפינוי או לסילוק-יד ועוד), אך גם הליכים פליליים דחופים שעניינם אלימות במסגרת המשפחה. המשיבים הסבירו, כי לביצוע ה"פיילוט" בחרו בבית-משפט השלום בתל-אביב, בשל היותו בית-משפט השלום הגדול והעמוס מכולם, שלפי צרכיו נזקק להוספת תקנים של שופטים, אך אין בו אולמות פנויים להושבתם בדין בשעות לפני-הצהריים. בהקשר זה צוין, כי לקראת הנהגתו של הניסוי אושרו תקנים לעשרה שופטים נוספים, שיועדו לכהן במשמרת השנייה בבית-משפט השלום בתל-אביב. המשיבים כפרו בצדקת השגותיהם של העותרים על חוקיות ותקינות המהלכים שקדמו לגיבושה של תכנית ה"פיילוט", וכן על הטענה כי התכנית מפלה לרעה את עורכי-הדין הפרטיים לעומת עמיתיהם המועסקים במסגרת השירות הציבורי. בהודעה צוין, כי משהוגשה עתירת פסטינגר - ובטרם הוגשה עתירת הלשכה - נפגש שר המשפטים עם נציגי לשכת עורכי-הדין ושמע את הסתייגויותיהם מרעיונה של התכנית, אלא שבחלופות שהוצעו על-ידם (כפתרונות אפשריים לעומסי העבודה הרובצים על בתי-המשפט) לא היה כל חידוש. בתגובה לטענות בדבר ההכבדה הנגרמת לעורכי-הדין נאמר, כי שמיעת משפטים בשעות אחר-הצהריים אינה חדשה; וכי, מכל מקום, האינטרסים של עורכי-הדין, אף שגם הם ראויים להתחשבות, אינם יכולים להוות שיקול מכריע במאזן הכולל, שבמרכזו ניצב הצורך לייעל את פעולתם של בתי-המשפט ולשרת טוב יותר את הציבור הנזקק לשירותיהם. כן נטען, כי אף ביתר הטעמים שהעלו נציגי הלשכה לפני השר, להצדקת הסתייגותם מן התכנית, לא היה משום משקל-נגד משכנע לאינטרס הציבורי המובהק הכרוך בהפעלתה של משמרת שנייה בבתי-המשפט. עם זאת הבטיחו המשיבים, כי בטרם יוחלט להמשיך בהנהגתה של המשמרת השנייה, או להרחיבה לבתי-משפט נוספים, יוזמנו נציגי לשכת עורכי-הדין להשמיע את עמדתם. 4. ביום 19.12.02 נדונו העתירות לפני הרכב שלושה. במסגרת הדיון הוברר, כי ניסיון ההידברות בין שר המשפטים לבין נציגי לשכת עורכי-הדין, לא זה בלבד שלא הוביל להבנות ולצמצום המחלוקת, אלא אף הגביר את הקיטוב בעמדות הצדדים. בתום הדיון החליט ההרכב להוציא צו על-תנאי בשתי העתירות, אך לא ראה מקום למתן צו הביניים שנתבקש בעתירת פסטינגר. בראשית ינואר 2003 הפעילו המשיבים את תכניתם: לפני תשעה שופטים חדשים, שמונו לבית-משפט השלום בתל-אביב, נקבעו לבירור משפטים, החל מן השעה 15:00 ואילך. ביום 12.1.03 הוגש תצהיר תשובה לעתירות, מפי השר מאיר שטרית, בו חזר השר על העמדה המנומקת שנמסרה בהודעה העיקרית מטעם המשיבים, שנתמכה בתצהירו. כן הוטעם בתצהיר, כי בדו"ח המסכם של הוועדה לבדיקת מבנה בתי המשפט הרגילים בישראל, בראשות השופט אור, נבחנו הצעות בדבר הדרכים האפשריות להקלת עומסי העבודה וצמצום הפיגורים בבתי-המשפט, ומנימוקי הוועדה עולה כי הגדלת מספר השופטים במסגרת הנהגתה של משמרת שנייה בבתי-המשפט מהווה פתרון טוב וראוי יותר מן הדרכים החלופיות שהוצעו לוועדה על-ידי לשכת עורכי-הדין, קרי: הרחבה משמעותית בסמכותו של בית-המשפט לתביעות קטנות ומינוי עורכי-דין כשופטים-לשעה בבתי-המשפט לתביעות קטנות (ראו: דו"ח הוועדה, בעמ' 72-69; וכן בעמ' 127). שמיעת ההתנגדות לצו על-תנאי נקבעה מלכתחילה ליום 5.3.03. ברם, סמוך למועד זה - בעקבות הבחירות הכלליות ועם הקמתה של ממשלה חדשה - מונה השר יוסף לפיד לכהונת שר המשפטים. בהסכמת הצדדים, ובמטרה לאפשר לשר לפיד ללמוד את הסוגיות הכרוכות בעתירות, דחינו את מועד הדיון. בתקופת הביניים התחדשו המגעים בין הצדדים, ובמקביל הוגשו לבית-המשפט הודעות משלימות מטעם המשיבים ותגובות להודעות מטעם העותרים. 5. הדיון בהתנגדות לצו על-תנאי התקיים לפנינו ביום 17.9.03. בהודעה משלימה נוספת מטעמם, שהוגשה לנו לקראת מועד הדיון, דיווחו המשיבים על הישגי המשמרת השנייה בשמונת חודשי הפעלתה הראשונים. מן הנתונים שפורטו בהודעה, וכן בדו"ח ביניים של נשיאת בתי-משפט השלום במחוז תל-אביב שהעתקו צורף להודעה, עלה, כי במהלך התקופה האמורה נדונו במסגרת המשמרת השנייה 8,785 תיקים, שמהם הסתיימו (לרוב במסגרת הישיבה הראשונה) 4,155 תיקים. כן נמסר כי תיקים חדשים העוסקים בעניינים הנדונים במסגרת המשמרת השנייה נקבעים תוך כחודשיים ממועד הגשתם, בעוד שלפני הנהגתה של המשמרת השנייה המתינו תיקים כאלה לתורם במשך כשנה. הישגים אלה נזקפו לזכות תשעה שופטים במהלך כשמונה חודשים. ביחס לעתיד ניתן לצפות אף לגידול בהספק, שכן מאז יום 1.9.03 הצטרפה שופטת עשירית למניין שופטי המשמרת השנייה. עוד נמסר בהודעת המשיבים, כי בנוסף לצוות המעקב, שעם הפעלת התכנית מונה במטרה לעקוב אחר ביצוע התכנית ולהפיק מכך לקחים, מונתה בינתיים - בהוראת שר המשפטים לפיד - ועדה פריטטית בת ארבעה חברים (בכללם שני עורכי-דין שמונו לכך על-ידי הלשכה) שתפקידה לבחון ולהציע פתרונות לבעיות שהפעלת המשמרת השנייה גורמת לעורכי-הדין. בהודעה צוין, כי הקמתה של ועדה זו הייתה פרי סיכום שהושג בפגישה ששר המשפטים קיים עם נציגי לשכת עורכי הדין ביום 29.4.03, וכי מאז מינויה קיימה ועדה זו שלוש ישיבות וקבעה מתכונת מוסכמת להגשת בקשות של עורכי-דין, להעביר לשעות לפני-הצהריים עניינים שעל-פי ההנחיות הרגילות נהוג לקובעם במסגרת המשמרת השנייה. 6. בדיון לפנינו חזרה באת-כוח המשיבים (עורכת-הדין גולומב) על עיקרי תצהיר התשובה לעתירות, שניתן בשעתו על-ידי שר המשפטים היוצא, ועל עיקרי ההודעה המשלימה שהוגשה מטעם המשיבים סמוך למועד הדיון. היא הצביעה על הנתונים הסטטיסטיים, המוכיחים את הישגיה של המשמרת השנייה, והטעימה את התועלת הרבה שהציבור הרחב מפיק מהפעלתה. היא חזרה וכפרה בטענת העותרים, כי ההחלטה להפעיל משמרת שנייה הייתה טעונה - כתנאי לתוקפה - עיגון בתקנות. עם זאת אמרה, כי בדעת שר המשפטים לעגן את ההסדר החדש בתקנות וכי התקנות תושלמנה ותפורסמנה בטרם תורחב מסגרת הפעלתה של המשמרת השנייה לבתי-משפט נוספים. לטענת העותרים, כי הנהגת המשמרת השנייה בבית-משפט השלום בתל-אביב פוגעת בעורכי-הדין, השיבה, כי משהוגדרו סוגי ההליכים הנקבעים לבירור במסגרת המשמרת השנייה, בידי כל עורך-דין להחליט אם לקבל לטיפולו עניינים העשויים להצריך הופעה בבית-המשפט בשעות אחר-הצהריים. כן ציינה, כי השופטים המכהנים בשעות אחר-הצהריים נוהגים להקל על עורכי-הדין. בקשות לשינוי מועדים, בשל סיבות אישיות, לרוב נענות, ובמקרים מיוחדים (אם מוצגות נסיבות המצדיקות זאת) עשויה נשיאת בית-משפט השלום לשעות לבקשת עורך-דין ולהעביר הליך שמלכתחילה נקבע לבירור במסגרת המשמרת השנייה למסגרת הדיונים הרגילה בשעות לפני-הצהריים. בטיעוניהם לפנינו באי-כוח העותרים שוב לא חלקו כי הפעלת המשמרת השנייה אכן תרמה לקיצור תור הממתינים לבירור תביעותיהם בבית-משפט השלום בתל-אביב. עם זאת טענו, כי בכך בלבד אין כדי לטהר את התכנית מפגמיה. בא-כוחה של לשכת עורכי-הדין (עורך-הדין חורש) טען לפנינו, כי די בפגמים שנפלו בהליך גיבושה של ההחלטה כדי להצדיק היענות לעתירות. לטענתו, בהנהיגם את המשמרת השנייה פעלו המשיבים ללא סמכות כדין, ולפחות באי-סבירות קיצונית; ובאלו יש כדי להצדיק מתן צו המצהיר על בטלותה, או המורה על ביטולה, של ההחלטה ועל הפסקת פעולתה של המשמרת השנייה. באת-כוח העותרים בעתירת פסטינגר (עורכת-הדין וייל) חזרה והצביעה על פגמיה של התכנית. הללו, טענה, טרם הוסרו, ועד כה המשיבים אף לא פרסמו הודעה לציבור, המגדירה את שעות פעילותה של המשמרת השנייה ואת סוגי העניינים הנקבעים במסגרתה. ואולם את עיקר יהבה השליכה עורכת-הדין וייל על הפגיעה הקשה שהפעלת המשמרת השנייה גורמת לשולחיה ולעורכי-דין רבים נוספים, שאת קשייהם ואת הנזק הכבד הנגרם לחייהם המקצועיים והפרטיים תיארה לפנינו בצבעים קודרים מאוד. 7. במהלך שמיעת טענות הפרקליטים עשינו כמיטב יכולתנו להביא את הצדדים לכלל הסכמה, לפעול בנושא הפעלתה של משמרת שנייה בבתי-המשפט תוך שיתוף, בדרך שתשרת באופן הטוב והמועיל ביותר את טובת הציבור הרחב, אך תגלה התחשבות גם באינטרסים של ציבור עורכי-הדין. מן העיון בחומר הרב שהוגש לנו, ומטיעוני הפרקליטים לפנינו, יכולנו לעת הזאת להתרשם, כי העותרים לא העמידו עילה מוצדקת להתערבותנו בהחלטת המשיבים להנהיג בבית-משפט השלום בתל-אביב מתכונת ניסויית לשמיעת משפטים בשעות אחר-הצהריים. עם זאת סברנו, כי המשיבים לא נהגו כראוי, משהפעילו את המשמרת השנייה מבלי שטרחו להיוועץ עם לשכת עורכי-הדין בדבר השלכותיה על ציבור עורכי-הדין. לנוכח התרשמותנו כי נושא הפעלתה של המשמרת השנייה עשוי בקרוב לצבור תאוצה, על רקע לקחיו הצפויים של הניסוי וכוונתם המסתמנת של המשיבים להמשיך בהפעלת המשמרת השנייה בבית-משפט השלום בתל-אביב ואף להנהיג משמרת שנייה בבתי-משפט שלום נוספים, סברנו, כי ייטיבו הצדדים לעשות אם מכאן ואילך יפעלו תוך שיתוף והסכמה. הערנו אפוא את הערותינו והצענו לפרקליטי הצדדים רעיונות מעשיים לקירוב עמדותיהם. בין היתר הצענו, כי שר המשפטים ישקול לצרף נציגים של לשכת עורכי-הדין לוועדת המעקב, שמונתה לבחון את מהלכי הניסוי ולהפיק ממנו לקחים. באת-כוח העותרים בעתירת פסטינגר דחתה על אתר את הצעותינו. היא חזרה על התרעומת שהביעה בכתב על כי בפגישת נציגי הלשכה והעותרים עם השר לפיד, משניסתה להציג דרכים חלופיות להתמודדות עם עומסי העבודה בבתי-המשפט, השיב השר כי הוא מוכן לדון בדרכים כאלה רק כתוספת למשמרת השנייה אך לא במקומה. משהוברר לה, כי מנוי וגמור עם השר להוסיף ולפעול להנהגתה של משמרת שנייה בבתי-המשפט, שוב אין שולחיה רואים מקום לניסיונות הידברות עם המשיבים, אלא עומדים על קבלת הכרעה שיפוטית בעתירתם, לביטולה של המשמרת השנייה. גם בא-כוחה של לשכת עורכי-הדין חזר על עמדתו, כי מן הדין להכריז על בטלותה, או להורות על ביטולה, של התכנית להנהגתה של המשמרת השנייה. אך עם סיום הדיון ביקש שהות נוספת לשקילת עמדת הלשכה. על רקע חילופי הדברים עם הפרקליטים הודענו החלטתנו, כי "בטרם ניתן את פסק-דיננו נבקש לקבל מבאי-כוח הצדדים, עד 1.10.03, הודעות משלימות בהן יתייחסו להערות בית-המשפט במהלך הדיון". 8. בהודעתה מטעם העותרים בעתירת פסטינגר חזרה עורכת-הדין וייל על טענתה, כי לנוכח העמדה ששר המשפטים הביע בפגישתו עם נציגי העותרים, אין שולחיה רואים תכלית ותועלת בהידברות נוספת עם המשיבים. בהודעתו מטעם הלשכה מסר עורך-הדין חורש, כי בישיבת הוועד המרכזי של לשכת עורכי-הדין, אשר כונסה בעקבות הדיון בעתירות, הוחלט להודיע לשר המשפטים ולבית-המשפט, כי הלשכה מתנגדת לקיום "משמרת שנייה בכפייה במתכונתה דהיום", ועומדת על טענותיה בדבר אי-חוקיותה ואי-סבירותה. אך מבלי לגרוע מטענותיה האמורות, ובכפוף למילוי תנאים נוספים, תהא הלשכה מוכנה לקחת חלק בוועדה משותפת למשרד המשפטים, להנהלת בתי המשפט וללשכה, עליה יוטל לבחון (כגון, במשאל בקרב עורכי-דין שניהלו משפטים במסגרת המשמרת השנייה) את לקחי הניסוי, וכן לבחון דרכים חלופיות להנהגתה של המשמרת השנייה, ובהן "חלופה של משמרת שנייה בהסכמה מראש בכתבי הטענות". יצוין כי בכלל התנאים הנוספים, שנמנו בהודעת הוועד המרכזי של הלשכה להסכמתו לקחת חלק בוועדה משותפת, נאמר, כי הלשכה "לא תתנגד להמשך המשמרת השנייה בבית-משפט השלום בתל-אביב בהיקפה הנוכחי בהסכמת הצדדים מראש בכתבי הטענות" (ההדגש במקור - א' מ'). להלן צוין בהודעת עורך-דין חורש, כי בתגובתו להודעת הוועד המרכזי - שנמסרה באמצעות מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה - הסתפק השר בהודעה, כי בשים-לב להערות בית-המשפט במהלך הדיון בעתירות החליט לשלב שני נציגים של הלשכה בוועדת המעקב אחר הפעלת ה"פיילוט", והזמין את הלשכה לבחור את נציגיה. המשיבים הגיבו על החלטתנו בתצהיר מפי שר המשפטים יוסף לפיד. בתצהירו הודיע השר, כי הנימוקים שהובאו בתצהיר התשובה לעתירות, על-ידי שר המשפטים הקודם, מקובלים גם עליו. להלן חזר והבהיר, כי עומסי העבודה הרובצים על בתי-המשפט מחייבים מינוי שופטים נוספים, אך הדרך היחידה לעשות כן - בהתחשב בהשקעות בתשתית המתחייבות ממינוי שופטים נוספים, ועל רקע האילוצים התקציביים - היא בהפעלת משמרת שנייה בבתי-המשפט. בהפעלתה של משמרת שנייה, נאמר, טמונה אפשרות ריאלית לשפר באופן ממשי ומשמעותי את איכות השירות שבתי-המשפט נותנים לציבור. בדחותו את הצעת לשכת עורכי-הדין, כפי שפורטה גם בהודעתה לבית-המשפט, ציין השר, כי לדעתו אין מקום לעכב את הפעלת המשמרת השנייה, שכן הנתונים שהצטברו עד כה אינם מצדיקים זאת, והדבר אף אינו מתיישב עם האינטרס הציבורי. כן אין להתנות את קיום הדיונים במשמרת שנייה בהסכמת בעלי-הדין או באי-כוחם, באשר התנייה שכזאת תפגע בעבודת בית-המשפט ותפתח פתח לטקטיקות פסולות מצד המעורבים בהליכים. השר לא התעלם מטענות עורכי-הדין, בדבר הקשיים שהנהגתה של משמרת שנייה עלולה לגרום להם. לנוכח הטענות בתחום זה הורה בשעתו על הקמת הוועדה הפריטטית, שאף התכנסה והעלתה הצעה אלא שלשכת עורכי-הדין לא הסכימה לנוסח שהוצע. על-כל-פנים, ציין השר, כי המענה לטענות הלשכה, בדבר הקשיים שהנהגת משמרת שנייה עלולה לגרום לעורכי-הדין, צריך בעיקרו להינתן במישור הפרקטי והפרטני של ניהול התיקים בבית-המשפט, ולא בשלילתה הגורפת של המשמרת השנייה. לבסוף, ציין השר בתצהירו כי משרד המשפטים שוקד על הכנת תקנות אשר יעגנו הסדר שעניינו קיום דיונים בבתי-המשפט בשעות אחר-הצהריים. באי-כוח העותרים הגישו תגובות לתצהירו של השר, בגדרן ביקרו את עמדת המשיבים וחזרו על העמדות אותן כבר השמיעו, שוב ושוב, בכל כתביהם הקודמים וכן בטיעוניהם על-פה לפנינו. זאת ועוד: משלא עלה בידינו ליתן את פסק-דיננו עד ליום 31.12.03 (המועד שנקבע מלכתחילה לסיומו של הניסוי) שבו העותרים (ביום 7.1.04) ועתרו למתן צו ביניים שיפסיק לאלתר את פעולתה של המשמרת השנייה בבית-משפט השלום בתל-אביב. ביום הגשת הבקשה החלטנו לדחותה. עם זאת הערנו, כי "מאחר שלהערכתנו פסק-הדין בעתירות עשוי להינתן בקרוב, אנו מצפים כי המשיבים לא יפעלו להרחבת משמרת אחר-הצהריים לבתי-משפט נוספים מעבר לבית-משפט השלום בתל-אביב". כן ביקשנו מבאת-כוח המשיבים לעדכן אותנו בדבר המועד הצפוי להשלמת התקנתן של התקנות האמורות להסדיר את הפעלתה של המשמרת השנייה. 9. לאחר עיון בכל החומר שהוגש לנו ובטענות הפרקליטים בכתב ועל-פה הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירות להידחות. נפתח בכך, כי לדעתנו, הנהגת משמרת שנייה בבית-משפט השלום בתל-אביב הייתה בסמכותם של המשיבים וכי הפעלתה (למצער במתכונת של "פיילוט") לא הייתה מותנית בהתקנת תקנות. בצדק טענה באת-כוח המשיבים, כי קביעת שעות שמיעת המשפטים בבתי-המשפט כלולה בסדרי המינהל של בתי-המשפט, שהסמכות לקובעם נתונה לשר המשפטים, על-פי סעיף 82 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. יצוין כי בנוהל שפורסם על-ידיו בשנת 1975 - מכוח סמכותו לפי סעיף 14 לחוק השופטים, תשי"ג-1953 (חליפו הישן של סעיף 82 לחוק בתי המשפט) - קבע שר המשפטים דאז, חיים צדוק, כי "שעות העבודה בבתי משפט השלום יהיו לא יאוחר משעה 08.30 עד לשעה 13.30 לפחות, בהפסקה של כחצי שעה סמוך לשעה 11.00 כפי שבית המשפט ימצא לנכון". יושם אל לב, כי נוהל זה לא אסר על שמיעת משפטים לאחר השעה 13:30, והכול מסכימים כי ללא כל קשר להנהגתה של המשמרת השנייה בבית-משפט השלום בתל-אביב, קוימו ומתקיימים דיונים בבתי-משפט השלום (בענייני תעבורה, בתביעות קטנות ועוד) גם בשעות אחר-הצהריים. לנוכח הודעת המשיבים, כי בכוונתם לעגן את הנהגתה של המשמרת השנייה בתקנות, נפטור את עצמנו מדיון בשאלה, אם הנהגתה של משמרת שנייה קבועה בבתי-משפט השלום טעונה עיגון בתקנות; שכן לצורך ההכרעה בעתירות שלפנינו די לנו בקביעה שלהנהגתו של הסדר זמני למטרות ניסוי לא נדרש עיגון כאמור. אך, מאידך, מקובלות עלינו טענות העותרים, כי מעיקרה ראוי היה למשיבים להיוועץ בלשכת עורכי-הדין בטרם הפעילו את המשמרת השנייה, וכן כי היה עליהם לערוך ולפרסם תיקון לנוהל הקיים, בו יימסר לציבור מידע אודות שעות שמיעת המשפטים אחר-הצהריים וסוגי התיקים שייקבעו לדיון במסגרת המשמרת השנייה. בהקשר זה ראוי להוסיף: על המשיבים אמנם לא חלה חובה חוקית מפורשת להיוועץ בלשכת עורכי-הדין, כתנאי להחלטתם להנהיג משמרת שנייה, אך קיום היוועצות "רצונית" מוקדמת בנוגעים בדבר מהווה אמצעי חשוב ומקובל לגיבוש החלטה מינהלית ראויה הנסמכת על תשתית עובדתית בדוקה (ראו: י' זמיר, הסמכות המינהלית, כרך ב 857 ואילך). החובה להיוועץ בלשכת עורכי-הדין קודם לקבלת ההחלטה נשוא ענייננו נבעה, בראש ובראשונה, מן השינוי המשמעותי שהנהגת המשמרת השנייה הכניסה בסדרי עבודתו של בית-המשפט, וכן מן התפקיד המיוחד שעורכי-הדין ממלאים בהליכים המתנהלים לפני בית-המשפט. כן הננו סבורים, כי היה זה מן המידה להציע ללשכת עורכי-הדין לשגר את נציגיה לוועדת המעקב שמונתה לעקוב אחר לקחי הניסוי. על כך, כזכור, הערנו במהלך הדיון לפנינו; ובקבלו את המלצתנו בנושא זה נקט שר המשפטים מהלך ראוי. 10. מחדלם של המשיבים, לפרסם נוהל הקובע את שעות ומסגרת הפעלתה של המשמרת השנייה בבית-משפט השלום בתל-אביב, לא הקים עילה מוצדקת לביטול החלטתם ולהפסקת שמיעתם של משפטים בשעות אחר-הצהריים. אפילו היינו גורסים - ואיננו גורסים כך - כי המחדל האמור מוביל לבטלות ההחלטה מעיקרה, הרי שעל ההחלטה האמורה ראוי היה להחיל את דין הבטלות היחסית (ראו: בג"ץ 10455/02 אמיר נ' לשכת עורכי-הדין, פ"ד נז(2) 729, בעמ' 740-738, והאסמכתאות המאוזכרות שם). הצידוק להחלת דין זה בענייננו נובע, לא רק מזמניותה של המתכונת שנקבעה, אלא גם - ובעיקר - מתכליתה הראויה של ההחלטה, שנועדה לקדם את איכות השירות השיפוטי הניתן לציבור. זאת ועוד: משהוברר, בדיעבד, כי הנהגתה של המשמרת השנייה הניבה הישגים יפים וטובים, וכי הציבור יצא נשכר מהנהגתה, מיתוסף גם נימוק זה להצדקת מסקנתנו כי דין העתירות להידחות. טענות העותרים, כי שמיעת משפטים במשמרת אחר-הצהריים, כשלעצמה, אינה מספקת פיתרון ראוי לבעיות העומס והפיגורים עמן מתמודדת מערכת בתי-המשפט, או כי ראוי היה למשיבים להעדיף דרכים חלופיות להתמודדות עם הבעיות האמורות, לא שכנעונו. השאלות האמורות נדונו לפני ועדת אור, וממה שנאמר בדו"ח המסכם של הוועדה עולה כי התמודדות עם בעיות העומס והפיגורים מותנית במינוי שופטים נוספים, וכי באילוצים התקציביים הקיימים מינוים של שופטים נוספים חייב להתבסס על ניצול יותר יעיל של התשתיות הקיימות (ראו: דו"ח הוועדה בעמ' 126‑128). כן יצוין כי הוועדה התייחסה בהסתייגות להצעות חלופיות שהועלו לפניה על-ידי לשכת עורכי-הדין (דו"ח הוועדה בעמ' 72-69), ומכך מתחייבת לכאורה המסקנה, כי לעת הזאת הנהגתה של משמרת שנייה מהווה פיתרון אולטימטיווי לבעיית עומס העבודה הרובץ על בתי-המשפט ובעקיפין - לבעיית הפיגורים הפוגעת בציבור הרחב. 11. ברי לנו, כי הנהגת המשמרת השנייה הכבידה, במידה מסוימת, על סדר-יומם של עורכי-דין המרבים להופיע בבתי-המשפט, אך בנתונים שהומצאו לנו בהודעתם המשלימה של המשיבים אין כדי לבסס את תיאוריהם המופלגים של העותרים בדבר חומרת הפגיעה שהנהגת המשמרת השנייה גרמה וגורמת לציבור עורכי-הדין בכללו. התיאור שלפיו עורכי-דין רבים יידרשו להופיע בבתי-המשפט, כעניין של כמעט שיגרה יומיומית, הן לפני-הצהריים והן אחר-הצהריים, באופן שלא ייוותר להם זמן לפגישות עם לקוחותיהם ולעשיית העבודה הפנימית במשרדיהם, שלא לדבר על פנאי לעיסוקים אחרים ולחיי-משפחה, איננו מציאותי. ככל שיש עורכי-דין כה עסוקים, חזקה עליהם שאינם פועלים ביחידות אלא משולבים במסגרות יותר רחבות ובידם להיעזר בשותפיהם ובעורכי-דין אחרים. הדעת אף נותנת, כי עורכי-דין הפועלים במסגרות משותפות, או הנוהגים לשתף פעולה אלה עם אלה, ישכילו לחלק ביניהם את מכסת ההופעות בבתי-המשפט, תוך התחשבות בקשייו של מי מהם להופיע בבית-המשפט בשעות אחר-הצהריים. זאת ועוד: יפה עשתה נשיאת בתי-משפט השלום במחוז תל-אביב, משייחדה את המשמרת השנייה לבירורם של הליכים מסוגים שהוגדרו מראש; וכך, לטעמנו, ראוי שייעשה גם להבא. הדעת נותנת, שהפיכתה של המשמרת השנייה למוסד של קבע בבתי-משפט שונים תביא, בתוך פרק זמן לא ארוך, להתפלגות טבעית של הפרקטיקה בין עורכי-הדין, באופן שחלק מהם יעסקו לרוב ובעיקר בעניינים שעל-פי הנהלים הידועים עשויים להיקבע לבירור בשעות אחר-הצהריים. לא למותר להוסיף, כי הנתונים שקיבלנו אינם מבססים את תיאורי העותרים, בדבר חומרת הפגיעה שהנהגת המשמרת השנייה בבית-משפט השלום בתל-אביב הסבה לעורכי-הדין. הא ראיה, כי רק ב-3.5% מכלל הבקשות לדחיית מועד הדיון בתיקים שנקבעו במסגרת המשמרת השנייה, במשך כחמישה שבועות שנבדקו, התבקש בית-המשפט להעביר את הדיון לשעות לפני-הצהריים. כן נוכחנו, כי שופטי המשמרת השנייה נוטים, ככלל, להיעתר לבקשות לשינוי מועדי דיון, במסגרת המשמרת השנייה, גם כשהטעם לבקשה הוא הצורך להתפנות לעניין פרטי. משמע כי צורכי עורכי-הדין ונוחותם זוכים, כראוי, להתחשבות מרובה. אך, מעבר לאמור, חשוב לזכור ולהטעים: ככל שעניינם של עורכי-הדין ראוי להתחשבות, אין הוא יכול להוות שיקול מכריע. בל נשכח כי חובתם הראשונה של בתי-המשפט היא כלפי הציבור. הנהגתה של משמרת שנייה בבית-משפט השלום בתל-אביב הוכיחה את עצמה כשיטה מועילה להתמודדות עם בעיית עומס העבודה הרובץ על השופטים ועם הפיגור הבלתי-נסבל שעומס זה גורר. כתוצאה מהפעלתה של המשמרת השנייה בבית-משפט זה, העומס הרובץ על השופטים הוקל במידת-מה והפיגור הצטמצם. כתוצאה מכך הציבור הרחב יצא נשכר; והדעת נותנת כי הפעלתה של משמרת שנייה בבתי-משפט נוספים, אם תונהג לאחר בדיקה נאותה של כל המשתנים הרלוונטיים, עשויה להוביל לתוצאות דומות. משאלה הם פני הדברים, כלל לא יעלה על הדעת להורות למשיבים להרפות מן המהלך שנקטו ולהחזיר את גלגלם לאחור. הציבור זכאי לקבל את השירות השיפוטי הטוב ביותר, שבאילוצים התקציביים הקיימים מערכת בתי-המשפט מסוגלת לספק לו. כפי שהראינו, הנהגתה של משמרת שנייה לא בהכרח סותרת את עניינם המקצועי של עורכי-הדין, וכדעת שר המשפטים בתצהירו המשלים, אף אנו סבורים, כי המענה לבעיות של אי-נוחות, במקרים כאלה ואחרים, יכול וצריך להינתן במישור הפרקטי והפרטני של הדיון לפני בית-המשפט, ולא בשלילה גורפת של עצם קיומה של משמרת שנייה. 12. החלטת הוועד המרכזי של לשכת עורכי-הדין, שנתקבלה בתגובה להערות בית-המשפט, ושלפיה יש לתלות את קיום הדיונים בשעות אחר-הצהריים בהסכמת בעלי-הדין מראש במסגרת כתבי הטענות, לא הייתה ראויה לשמש בסיס לדיון. מאידך נראה לנו, כי המהלכים שנקט השר לפיד - הקמתה של הוועדה הפריטטית וההצעה לשלב את נציגיה של הלשכה בוועדת המעקב - הם מהלכים קונסטרוקטיוויים שהיה בהם, באורח סביר, כדי לרצות את הלשכה ואת העותרים. נוכל רק לקוות כי העותרים יחזרו בהם מסירובם העקשני לשתף פעולה, בנושא הנהגתה של המשמרת השנייה, עם השר ועם הנהלת בתי-המשפט. ייטיבו הם לעשות אם לא ידחו את הזמנת השר לשילוב נציגיהם בוועדת המעקב, וימקדו את מאמציהם - הן במסגרת ועדת המעקב והן במסגרת הוועדה הפריטטית - בהצעת דרכים מעשיות להקלת הקשיים, שהפעלת המשמרת השנייה הסבה, או עלולה להסב, לעורכי-הדין. 13. מן הטעמים שפורטו הננו מחליטים לבטל את הצו-על-תנאי שניתן בעתירות ולדחות את העתירות. עם זאת הננו מניחים, כי המשיבים יימנעו מהחלטה, בדבר הפעלתה של משמרת שנייה בבתי-משפט נוספים, כל עוד לא עוגן ההסדר בתקנות - שלפי מה שנמסר לנו במהלך כתיבת פסק-הדין (בהודעה שהגישה באת-כוח המשיבים) עשויות להתפרסם בתוך שבועות מספר. כן הננו מניחים כי מהלכים כאלה יינקטו רק לאחר בחינה שקולה של לקחי הפעלתה, במתכונת ניסויית, של המשמרת השנייה בבית-משפט השלום בתל-אביב, וככל שעמדתה של לשכת עורכי-הדין תאפשר זאת - תוך שיתופה בהפקת לקחי הניסוי והיוועצות עמה. בשל מהות הנושא ואופי הדיון, איננו עושים צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' מצא. ניתן היום, י' בשבט תשס"ד (2.2.04). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02088500_F29.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.